שאלה:
ברשות הרב אאריך קצת בפרטים, כיוון שאינני יודע לאיזה פרט יש משמעות מבחינה הלכתית:
אשתי עובדת כמרפאה בעיסוק. לפני תחילת שנת הלימודים הודיעה במקום עבודתה שהיא מוכנה להמשיך לעבוד רק בשכר של 70 ש"ח לשעה, לאחר תקופה חזרה אליה המנהלת והודיעה על דעת הממונים עליה שזה בסדר. (למנהלת אין סמכות להחליט). יצויין שאין לה איתם חוזה חתום והכל היה בסיכום בע"פ. כעת עם תחילת שנת הלימודים, לאחר שהתחילה לעבוד, נאמר לה שיש בעיה וזה כנראה לא יוכל להיות כמו שסוכם, כיוון שהם כפופים לדרוג השכר של משרד הפנים וכו' וכו'. לאחר שהודיעה שזה לא מקובל עליה, אמרו לה נראה , נבדוק, וכו' וכו' כשהמנהלת שהיא הממונה הישיר עליה מנהלת משא ומתן עם בעלי הסמכויות, עד שלבסוף נשלח לה תלוש לדוגמא, כשהשכר בו עומד על 57 ש"ח לשעה.
אני רוצה להוסיף שברמת העקרון היא הייתה מעונינת להפסיק לעבוד עד שמודיעים לה שהנושא מסודר, הבעיה היא שאין לנו אפשרות כיוון שאנחנו זקוקים לתלוש שכר לצורך קבלת דרגה למעון.
בנוסף חשוב לי להדגיש שהיא קיבלה הצעות עבודה נוספות ודחתה אותם כיוון שכבר סיכמה עם מקום העבודה הנוכחי.
השאלה היא האם חובת המעסיק מדין תורה לעמוד במה שסיכמו בתחילה?
(אני מאמין שתהיה תועלת רבה לתשובה כתובה כיוון שמעסיקיה שומרי תמו"צ.)
בברכת כתיבה וחתימה טובה.
תשובה
בשאלה כזו באופן עקרוני צריך לשמוע מה הצד השני טוען, מה היתה תשובתו לפני תחילה העבודה. וכן בכל הפרטים. ועל כן התשובה היא תשובה עקרונית ולא למעשה. וכן רק אם הנתונים הם כמו שנכתב בשאלה ללא שום שינוי וללא כל תוספת.
באם אין התחייבות לעבוד שנה שלמה או זמן מסוים. המעביד חייב לשלם לעובד את שכר של שבעים שקל עד זמן שהודיע לו שלא ישלם שכר זה. או שהודיע לו ספק האם ישלם לו.
באם ההתחייבות העובד והמעסיק לעבוד שנה שלמה. הודעת המנהלת על דעת ההנהלה ששכרה יהיה לשנה זו שבעים שקל לשעה והתחילה העובדת לעבוד הרי כקנין על השכר,
מבואר סימן שלד' סעיף ד' ברמ"א בעל הבית החוזר בו דינו כקבלן החוזר בו וידו על התחתונה. ובסמ"ע שם ס"ק טז' והוא הדין השוכר מלמד כיון שהתחיל לעבוד ולא פשע אין בעל הבית יכול לחזור בו.
ומבואר שם דין ידו על התחתונה אין יכול להשכיר את עצמו באותו מחיר אין בעל הבית צריך לשלם לו אולם אם הקבלן מוצא להשכיר את עצמו רק במחיר נמוך יותר חייב בעל הבית לשלם לו את מה שמפסיד.
ועל כן אם בשעה שהודיע לעובדת שאינם יכולים לעמוד בתשלום יכלה למצוא עבודה במחיר שרצתה פטורים מלשלם לה. אולם אם לא הייתה יכולה למצוא עבודה או שהייתה צריכה להוריד את המחיר חייבים לשלם לה את ההפסד. כדין יד בעל הבית על התחתונה.
אולם יש לדון כיון שההנהלה חוזרת בה מחמת שהיתה להם טעות שחשבו שיכולים לתת לה אלא שהשכר שסכמו לשלם לה הוא היה סיכום בטעות לפי שהמעביד חשב שיוכל לשלם שכר זה ונודע לו שאין אפשרות לשלם יש לדמות דין זה לשכר פועל לעבוד בשדה והייתה מלאה לחה שנתבאר ברמ"א סימן לד' סעיף א' וז"ל וכן בכל אונס שאירע לפועל, בין ששניהם היו יודעין שדרך האונס לבא או ששניהן אינן יודעין, הוי פסידא דפועל. אבל אם בעל הבית יודע והפועל אינו יודע, הוי פסידא דבעל הבית.
ובאם ההנהלה סברה שיוכלו לשלם לעובדת שכר כמו שביקשה והתברר שטעו ואין באפשרותם לשלם, הרי הוא כנגרם אונס שלא ידעו ממנו הפועל והבעל הבית שאין בעל הבית צריך לשלם את השכר אלא את התשלום הראשון שהיתה מקבלת.[1]
להלכה
- א. אם הסיכום הוא על עבודה ויש באפשרות המעביד לחזור בו באמצע הזמן, על מה שעבדה לפני שהודיעו לה צריכים לשלם כמו שסוכם, ועל המשך הזמן תבחר העובדת האם רצונה להמשיך במחיר שקבע הבעלים או שתפסיק לעבוד במקום זה.
- ב. אם הסיכום לעבוד הוא על בסיס תקופתי כגון לעבוד שנה, אם התחילה העובדת את העבודה חלה התחייבות ואין בעל הבית יכול לחזור בו. וכן חייב לשלם את המחיר שסיכם עם העובד. אם אין העובד יכול למצוא עבודה, או אם מוצא עבודה שמשלמים לו פחות צריך המעביד להשלים עד המחיר שסוכם עימו[2]
- ג. אולם אם ההנהלה טוענת שאם הייתה יודעת שלא יאשרו שכר של שבעים שקל לשעה לא היו מתחייבים הרי הודעת ההנהלה היא קציצה מחיר בטעות שסברו שיכלו לשלם מחיר זה ועתה מתברר להם שאינם יכולים לשלם מחיר זה. ההנהלה נאמנת לומר שרק על דעת שיהיה להם מותר להם לשלם סכום לשלם שבעים שקל קבעו את המחיר מפני שיש להם מיגו שיכלו להכחיש שלא סיכמו על מחיר של שבעים שקל,[3] על כן נאמנים במיגו להד"ם שהקציצה בטעות. על הזמן שעבדה לפני שהודיעו לה שלא ברור האם תקבל שבעים שקל צריך לשלם לה מדין נהנה כמה שווה עבודתה ולא פחות ממה שהיתה מקבלת עד היום. על עבודתה מזמן שהודיעו להם שלא ברור כמה שכר תקבל ישלמו להם כפי שנראה להם שהרי סיכמו שיבדקו את הענין פרוש הדבר שישלמו להם כפי הנראה להם.
[1] ואמנם יש לחלק בין אם מחמת האונס אי אפשר לעבוד את העבודה לבין הנידון דידן שאפשר לעבוד אלא שאנוסים שלא לשלם את המחיר שסכמו תחילה. מכל מקום מסתבר לדמותם שבשני המיקרים ביטול השכירות הוא מחמת סיבה שאינה תלויה בבעל הבית, ועל כן פטור מלשלם.
[2] כדין בעה"ב החוזר בו דידו על התחתונה. שו"ע סימן שלג' סעיף ד'
[3] בשו"ע סימן שלב' סעיף ד' רמ"א בעל הבית שהטעה פועלים ואמר להם: עשו עמי בארבעה כמו ששאר פועלים נשכרים, ונמצאו שנשכרים ביותר; או שהפועלים הטעו בעל הבית בכי האי גוונא, הוי כאילו לא שכרו זה את זה כלל, ונותן להם בפחות שבפועלים (רבינו ירוחם נכ"ט ח"א בשם רשב"א). ובנידן שלנו בטלה הקציצה החדשה וחייבים לשלם כמו שהיו משלמים קודם. ובמיקרה זה כיון שבטלה הקציצה קציצה קודמת קיימת.
הרבנים המשיבים: גבריאל לומברד אשר דזימיטרובסקי אברהם בוטרמן
