שאלה:
שלום כבוד הרב , ברצוני לשאול אותך שאלה , אני בחורה בת 18.5 חודש 4 להריון הראשון שלי , אליו נקלעתי לא בכוונת תחילה , הבן זוג שאיתו יצאתי במשך שנה לא מעוניין בחתונה , אינו בחור דתי , וחשוב לי לומר שבהתחלה שגילינו על ההריון ממש רצה בחתונה ובילד , ועם הזמן כל פעם התהפך ופעם רצה ופעם לא , הלכתי עם אמי לרב לשאול אם זה נכון להביא את הילד לעולם , הרב אמר לא לעשות הפלה , אבל אמר שבשום פנים ואופן לא אתחתן עם הבן זוג שלי , בהתחלה לא הקשבתי לאמירה זאת עד שהחלה לחללחל בי , נפרדתי מבן הזוג שלי כי אני מרגישה שהוא לא רוצה חתונה למרות שהציע לי נישואין(זה היה מלחץ שהמשפחה הפגינה) אני יודעת שהוא אוהב אותי , וגם אני אוהבת אותו , אבל הרב אמר שלא אתחתן איתו , ועכשיו אני מרגישה לבד ומדוכאת עם ההריון הזה , המצב הנפשי שלי מתדרדר מה אוכל לעשות לנכון? אני אבודת עצות ומרגישה בודדה
תשובה:
שלום רב,
לגבי האפשרות של חתונה. אני מבין שהוא נרתע, אז מה הפתרון להנשא ולהכנס לקלחת הזו בלי שאת יודעת כיצד זה יימשך?! העובדה שאסור לעשות הפלה היא ברורה לחלוטין. ועל כך נאמר סוף מעשה במחשבה תחילה – היה עליכם להזהר ולהקפיד על ההלכות וכך לא הייתם מגיעים למצבים אלו.
אבל בעז"ה יש לך עוד עתיד שלכם לפנייך. אני בטוח שהמשפחה התומכת שלך יהיו לצידך משך ההיריון ולידה, יעזרו לך לגדל את התינוק שייוולד. ובעזרת ה' הכל ילך בקלות ולראי רק אושר בחיים. ובנתיים אולי תלכי להתייעץ עם אותו רב ולהתעודד ממנו.
לגבי מעמדו של הילד, ככל הנראה הוא כהן. (אם כי צריכים לדעת שלפעמים כדי לקבוע על אדם שהוא כהן, אין די בכך שהאישה מעידה שקיימה יחסי אישות רק עם כהן, אולם לחומרא היא נאמנת לומר שהוא נולד מכהן, ויהיה אסור לו להנשא לגרושות ועליו לשמור על קדושתו לבל יטמא בבית הקברות וכד'. (ראה שו"ע אבה"ע סי' ד' סעי' כו).
