שלום לכבוד הרבנים:
בסוגיה בכריתות יח,א וכן נפסק ברמב"ם שגגות פרק ח שחיוב אשם תלוי למאן דאמר דבעינן חתיכה אחת משתי חתיכות מהטעם של איקבע איסורא קיים גם כאשר היו שתי חתיכות ובא נכרי ואכל אחת מהן. שאלתי ובקשתי – מה קורה אם יהודי אחר הגיע לזירת הספק לאחר שהנכרי אכל ולא יודע שקודם לכן היו כאן שתי חתיכות, האם היהודי הראשון שהיה גם בהתחלה חייב לספר לו ולהזהיר אותו שיש כאן ספק של איקבע איסורא לדעת הרמב"ם שרק בספק כזה חייבים לחשוש מהתורה?
בתודה, ישי אנגלמן
תשובה:
שלום רב,
ברור שהלכה למעשה ודאי שהוא צריך לומר לו. שהרי גם לדעת הרמב"ם שספיקא דאורייתא לקולא מדאורייתא, מדרבנן יש להחמיר, ולכן עליו לומר לו שחתיכה זו היא ספק ואסורה בכל מקרה מדרבנן. אולם אני מבין שלא לזה היתה כוונתך…
בכל אופן, גם אם לא היה דין דרבנן לאסור ספק. נראה מסברא שעליו לומר לו. שהרי לדעת הרשב"א והר"ן אם יש חתיכה מסופקת, ודאי שהוא צריך לומר לו שחתיכה זו אסורה מן התורה מספק. וא"כ במקום שאיקבע איסורא לדעת הרמב"ם זה בדיוק כמו שאר ספיקות לדעת הרשב"א. ואם זה נחשב לאיקבע איסורא גם לאחר שהגוי אכל חתיכה אחת, עדיין יש כאן חתיכה האסורה מדאורייתא.
שבת שלום
