שלום כבוד הרב. ברצוני לדעת איך המצווה הכתובה בתורה "לא תבשל גדי בחלב אמו" המדברת לפי פשוטו של מקרא על גדי ממש ועל בישול בחלב אימו הגיע עד לפני שמונה מאות שנה לאיסור עד כדי שמירה של שש שעות בין כל בשר בין עוף בין בהמה לחלב. אשמח לדעת איך הכל השתלשל עד פסק זה.
תשובה:
שלום רב
לגבי איסור בשר בחלב, כמו בדינים רבים יש את מה שאסור מהתורה ויש את גזירות חכמים שעשו כסייג לתורה. מהתורה איסור בשר בחלב נאמר רק לגבי בשר בהמה עם חלב, וזאת בשלושה אופנים, איסור בישול יחד, איסור אכילה יחד, ואיסור הנאה מבשר שהתבשם חלב ולהיפך. וזאת למדו מכך ששלוש פעמים נאמר בתורה "לא תבשל גדי בחלב אמו, ואם הכל לאיסור בישול הרי שיש כאן ייתור לשון, אלא אחד לאכילה אחד בישול ואחד הנאה. זה מהתורה.
מדברי חכמים גזרו גם על בשר עוף עם חלב, אבל רק לגבי איסור אכילה, הבישול וההנאה מותרים [למעט מקרים שלא ניכר שמדובר בעוף ויש בעיה של מראית העין]. עוד אסרו חכמים, שלא יאכל חלב אחרי בשר 6 שעות ויש נוהגים בפחות וכל מקום ומנהגו, מחשש שמא יש בשר בין השיניים ויבוא לאוכלם יחד, ומחמת טעם הבשר שבחיך המתערב עם החלב, דינים אלו כאמור הם מדרבנן.
מקורות:
ראה שו"ע יו"ד סי' פז, פט.
