שלום
בעניין של עליה לקבר ביארצייט
ראיתי בספר "נטעי גבריאל, שכתב שבחור שיושב ולומד שלא יעלה לציון גם אם מדובר באביו, שעדיף ללמוד מאשר לעלות לציון.
כמו כן מביא בהערות שכך מורים מורי הוראה וכן מביא מעשה מהחזו"א.
מה באמת נכון לעשות? הרי נהוג שעולים, הבנים החתנים ואולי גם הנכדים.
מה המקור למנהג, האם יש עניין לעלות כמה שיותר אנשים או יש להסתפק במניין והשאר ילמדו?
תודה
תשובה:
שלום רב
דעתו של החזון איש בענין כנראה היתה מחמת היותו מיוצאי ליטא ששם רבים נהגו כדעת הגר"א שלא נכנסים לבית העלמין לעולם, גם לא ביום היארצייט בגלל טומאת החיצונים, אבל בכל מקום ינהגו בזה כהוראת רבותיהם. באופן כללי תמיד אפשר לסדר שזמן העליה לקבר יפגע בלימוד כמה שפחות, כגון בזמן הפסקת צהריים וכך נוהגים במשפחתנו. בן ישיבה מחוץ לעיר או שצריך לעבור לשם כך במקומות פרוצים וכדומה כדאי שלא יבוא, ויעלו רק בני המשפחה המבוגרים יותר. וכל אחד ינהג בזה כפי ענינו וכפי הוראת רבו. ברור שביטול תורה משמעותי אינו תועלת לנפטר, אבל כאשר מדובר בהפסקה קלה, נראה שכך היא דרכה של תורה לכבד את ההורים ולהתפלל לעילוי נשמתם ביום היארצייט.
