שלום לכבוד הרב,
ישנו זוג חוזר בתשובה שאנו מכירים ונשואים כבר כ4 שנים ללא ילדים. הבעל כהן שומר תורה ומצוות והאישה משתדלת לשמור על העיקר (טהרה,כשרות וכו) ועלה בפניהם החשש שהאישה לפני נישואיה נבעלה לאדם מאומץ (ולמיטב ידיעת האישה בעודו תינוק מברזיל היום הוא כבן 27-8) לזוג יהודים.
עלה בפני הזוג החשש שמא האישה פסולה לבעלה או שלא מפני שישנו חוק האימוץ בארץ?
נודה לתשובה מהירה, תודה!
תשובה:
שלום רב,
אישה זו ככל הנראה מותרת לבעלה הכהן. וראה במקורות. לכן לא כדאי להעלות את הנושאים הללו על שלחן הדיונים מולם.
מקורות:
בסוגיה בכתובות יג-יד מבואר שכל עוד האישה אינה יכולה לומר לכשר נבעלתי היא אסורה לכהן, גם במקרה שיש רוב כשרים. ובפרט במקרה הנוכחי שיש ספק יותר ספציפי. וכך נפסק בשו"ע אבה"ע סוף סי' ו'. אולם סוגיה זו עוסקת רק בענין של "מעלת יוחסין" ותקנה זו של חז"ל קיימת רק כשהיא באה להנשא לכתחילה לכהן. אולם אם היא כבר נשואה לכהן אין מעלת יוחסין. כך כתב והוכיח בשו"ת אגרות משה אבה"ע ח"א סי' כד ענף א'.
לעצם השאלה, כלל לא ברור שאכן היא נפסלה לכהונה. יתכן מאד שהילד עבר גיור קטנים מיד לאחר האימוץ. תופעה זו היתה שכיחה. כמובן שלא ניתן לקבוע בלי לברר לגופו אדם. אבל זו בהחלט אפשרות קיימת. אמנם קשה לומר שמאחר שיש ספק, עלינו לדון מעיקר הדין ולהתיר אותה משום שיש לה חזקה שהיא כשרה לכהונה (חזקה קמייתא) משום שמאחר ששורש הספק הוא לא האם היא כשרה או לא. אלא האם האיש הזה גוי או יהודי, וחזקה שלה אינה יכולה להכריע את שורש הספק.
אלא שמאחר שהיום היא כבר נשואה ארבע שנים, חז"ל תיקנו שלא תהיה נאמנת לומר שנבעלה לגוי ובכך להפקיע עצמה מבעלה. ראה נדרים צ,ב – צא. ובראשונים שם. יש כמה דברים לפרש את הסוגיה, אבל העיקרון ברור, חז"ל הפקיעו לה את הנאמנות, ולכן היום אינה נאמנת. אמנם במקרה שהוא מאמין לה היא נאסרת לו. ומ"מ לצורך הענין כדאי לצטט כאן מדברי ר' משה פינשטיין בסוף התשובה שם מה נקרא שהוא מאמין לה:
"והנה יש לע"ד עוד דבר חדש שאני סובר שהוא דבר פשוט, דפירוש שהבעל מאמינה שהמחבר בסימן קט"ו סעיף ו' סובר שחייב להוציאה…אינו בסתם אמירה מסברתו שלא היתה משקרת לומר דבר גנאי על עצמה וכדומה מטעמים קלושים כגון שיאמר שידוע שהיא רוצה בו ולא באיש אחר או שיודע שהיא אשה צנועה, דהרי דברים אלו ראו חכמים דמשנה אחרונה שאינם טעמים נכונים ואיך שייך שהוא יאמר שחולק על החכמים דמשנה אחרונה מאיזה מהטעמים קלושים שמחזיק שאומרת אמת דודאי הוא הבל דהם יודעים יותר מכל העולם שיש לחשוד אף להצנועה ואף להמסורה לבעלה ולא היה שום קטטא בינייהו והיו שרויין כל העת בשלום ובאהבה, שאולי משקרת מחמת שנתנה עיניה באחר ואף באשה שקיימה בנפשה כל כבודה בת מלך פנימה ולא היה לה שום מגע ומשא עם אנשים אחרים נמי אמרו שיש לחוש שרוצה לצאת מבעלה ולהנשא לאחר מאיזה טעם, ולכן אמירתו שמאמין לה אינו כלום וצריכין לומר להבעל שמה שאתה אומר שאתה מאמין לה מאחד מהטעמים אמרו חכמים שהוא טעות בידך ומוכרח לבטל דעתו".
"אלא הפירוש שמאמין לה הוא מצד ידיעתו והכרתו אותה בכל הזמן שהיתה אשתו שאינה משקרת אף אם הוא דבר שנוגע לה שאם היו חכמים מכירין אותה כמו שמכיר הוא היו ג"כ מאמינים לה. והוא כהא דקים לי בגווה דבכתובות דף פ"ה דאמר רבא על בת ר"ח שבארתי בספרי אגרות משה יו"ד סי' נ"ד שהוא דוקא מחמת שמכיר בה ויודע טבעה בהרבה נסיונות שאינה משקרת, ולא מצד שהיתה צדקנית… ונאמנות כזה הוא אף בכאן שמאמין לה מצד שהוא מכיר אותה בטבעה שאינה משקרת לעולם…..ומחמת שמסתבר שאין אשתו נאמנת לו באופן כזה אלא מטעמים וסברות בעלמא שמשנה אחרונה אמרה שאינה נאמנת אין להחשיב זה למאמינה".
ואגב, אם תרצה לדעת, תשובה זו נכתבה לגר"א שפירא זצ"ל מי שנעשה לימים הרב הראשי. לפני כ55 שנה. והזוג אודותיו דנו להתיר, ועליהם כתב שככל הנראה הנאמנות שהוא מאמין לה לא נחשב נאמנות שתאסור אותו לחיות עמה. הם זוג חרדים ויראים שחיים עד היום ביחד עד מאה ועשרים.
