שלום רב,
"המקדש בלא עדים אין קידושיו קידושין ואפילו שניהם מודים".
ישנה מחלוקת מהרי"ט והח"מ לגבי מציאות שבה הקידושין נעשו בעדים פסולים שלא ידעו המקדש והמתקדשת בפסלותם, ומרחוק עמדו עדים כשרים שלא נראו לאיש והאשה ואלו מעידים על הקידושין. לח"מ בכהאי גוונא אין פגם בכוונתם, כיוון שכיוונו לעדים, והקידושין תופסים, לעומת שיטת האבנ"מ בשם הריטב"א דבעינן שיראו העדים כיוון שגזה"כ שיראו, ואין הקידושין תופסים. ועל כך יש לי שתי קושיות:
א. מקדש שמודע לאפשרות שיש עדים לקידושיו, אך הוא אינו בטוח שכך הדבר, ומכוון לעדים במידה וישנם באופן כללי (בדומה לממנה שליח לגרש את אשתו מתוך בור בגיטין ואומר כל השומע קולו יכתוב גט וכו'), האם נחשב שכיוון לעדים, אם בדיעבד נמצאו עדים שכאלו.
ב.לשיטת הח"מ דלעיל: עדים מוכמנים הרואים מרחוק אדם מקדש אשה ללא עדים, פשיטא דאין קידושין כיוון שלא ראו העדים כל שהם צריכים לראות, שכן לא יכולים להעיד על כוונתם. אך אם שמעו שאומר לה למשל "אני יודע שרואים ושומעים אותנו", האם הם יכולים להסתמך על דבריו שהוא אכן מקדש בכת עדים נוספים נסתרים לכת העדים הזו, שכן אין אדם מוציא דבריו לבטלה, או שעליהם ממש לראות את העדים הפסולים בעין?
תשובה:
שלום רב,
א. מסברא נראה שאם הוא חושב שאולי יש עדים, ועל כך הוא מכוון שזה יועיל משום שיש לו כוונה לעדות זו שבסופו של דבר היתה קיימת. ואינו דומה לדין לשמה שצריך לדעת בודאות. אולם הדוגמא שהבאת ממי שהיה מושלך בבור אני מבין שהיא רק כדי לתת דוגמא, ולא והוכיח משם שמועיל שני עדים באופן זה גם בגיטין שגם שם אנו זקוקים לעדות לקיומי. משום ששם העדים ששומעים אותו אינם עדים לקיומי, אלא רק עדים שיעידו שהוא רצה לגרש, ואלו עדים לבירור הדבר.
ב. אם העדים יודעים שהוא יודע שיש עדים, מה זה משנה אם באמת ישנם כאלה או לא. הרי העיקר הוא ששניהם יודעים שיש עדים, ואז ברור שכוונתם לשם קידושין.
שלום לכבוד הרב המשיב,
סליחה אך לא ירדתי לסוף דעתו.
לגבי שאלה א, נאמר שאדם עומד באמצע הרחוב ואומר בקול רם "אם איכא עדים תהא מקודשת ואם ליכא לא", ואז מקדש, ונמצא שהיו עדים האם הועילה כוונתו בכהאי גוונא. הרי מצד א' כוונתו לכתחילה מחולקת לצד וודאי וצד ספק, ואז נאמר, שכוונתו לא מועילה כי לא הייתה לו וודאות בדבר קיומם של עדים בזמן הקידושין. אבל מצד שני ייתכן שהועילה כוונתו שכן בדיעבד לכשנמצאו עדים נמצא שכיוון אליהם מצד ספק. האם זה נחשב שכיוון לעדים (הדוגמא של המושלך בבור היא רק להמחיש מהי אותה כוונה "מחולקת", שאם שומעים אותו ילכו וייתנו גט, ואם לא לא ייתנו, שהמושלך לא יודע אם בכלל שמעוהו הבריות, אבל על אף זאת יכול למנות את מי ששמע במקרה. כוונה מחולקת כזו ניתן למצוא גם במי שהיה מסופק בספירת העומר ואמר היום יג' לעומר ומיד אמר היום יד', שלא יצא ידי חובת המצווה כיוון שהיה מסופק וכוונתו הייתה לא וודאית, שכן אליבא דאמת או שיג' או שיד' ולא יכול להיות ששניהם).
ולגבי השאלה הב', במחלוקת הח"מ והאבנ"מ יש נפקא מינה במקרה שכת עדים כשרים ראתה קידושין בעדים פסולים שלא ידעו הזוג בפסלותם (ואז יש גם שאלה נוספת אמאי לא בטלה מקצתה בטלה כולה). במקרה זה העדים הכשרים יודעים שהייתה כוונה לקדש בעדים כיוון שראו את הקידושין נעשים בפני הפסולים. אך אם יודעים הם רק מתוקף דבריו שהוא אומר כן, והם לא רואים את העדים אלא מסתמכים על דבריו, והרי פסק הרמ"א שאין הולכין בתר אומדנות אלא חייבים לראות אמיתת הקידושין, ופה הכת עדים שרואים מרחוק שומעין אותו אומר שיש לו עדים. ונאמר שהגיעו העדים לבית הדין והעידו שראו מרחוק את ראובן מקדש את לאה, ושמעו שאומר לה שיש להם עדים. ואילו ראובן טוען שמה שאמר שהיו לו עדים סתם אמר, ושעשה הקידושין בלא ידיעה שיש עדים. האם עדות הכת שראתה מרחוק מהני לקידושין אלו?
יישר כוח ותודה
א. אמרתי שנראה לי מסברא שזה בסדר. אין לי ראיה, כמובן שאתה יכול לחשוב אחרת.
ב. הם לא צריכים לדעת הכל. כפי שאין העדים יודעים האם היא גדולה או קטנה, פקחת או שוטה, כוונה רצינית או לא, או אולי בכלל חרשת שלא שומעת שאומרים לה הרי את מקודשת לי, וכמו כן אינם יודעים האם הטבעת גזולה או לא. וכל הדברים הללו או שאנו מסתמכים על אומדנות וחזקות. או שנסתבר על בירורים שייעשו אח"כ. כך מסביר האבני מלואים (אינני זוכר כעת היכן). העדים צריכים רק לראות את מעשה הקידושין. לכן אם יש איזה פרשות או דיון ברצינות כוונתו של המקדש. די בכך שבפשטות הוא התכוון לשם קידושין והיה רציני בכוונתו. אם הוא יהיה נאמן שסתם אמר כך, ולמעשה לא היה לו כל כוונה, יתכן שיהיה נאמן ויתכן שלא, אבל זה לא נוגע לתוקף העדות של הקידושין. ראה בקידושין ן,א בלשונות של הקידושין, לפעמים יש ספק בכוונתו ולא שמענו שיש בעיה של עדות בקידושין אלו. כמו כן אם האישה אומרת שלא הבינה שזה לשם קידושין היא תהיה נאמנת גם בלשונות הברורים ראה שם ברשב"א. ובב"ש ובח"מ סי' כז.
השאר תגובה