מה הסברא שלא הפסק שאני מברך שהחינו אחרי הברכה על הפרי ועם תגידו לי בגלל שזה שיך לברכה אבל גם דבר ששיך זה לא לכתחילה כגון שלכתחילה לא מדברים בין ברכת המוציא דברים שקשורים לסעודה? תודה מראש
תשובה:
באופן עקרוני מקומה של ברכה זו הוא תמיד בין הברכה לקיום, כמו בכל ברכות המצוות שמברכים שהחיינו לאחר הברכה קודם קיום המצוה, אלא שכאן יש שוני, וננסה לסדר את הדברים כראוי:
ה'משנה ברורה' (ס"ק יא) הביא את מחלוקת אחרונים האם מברכים 'שהחיינו' קודם ברכת הפרי, או שמברך על הפרי ואחר כך מברך שהחיינו ואוכל הפרי, ופסק כדעת ה'פרי מגדים' "דלכתחילה נכון לברך שהחיינו קודם, ואחר כך יברך ברכה הראויה לה. והוא הדין אם טועם מעט ואחר כך מברך שהחיינו, אפשר דגם זה טוב הוא".
לכאורה יש להציע שהטעם לברך ברכת 'שהחיינו' קודם לברכת הפרי הוא אכן כדי שלא יהיה הפסק בין ברכת העץ לאכילת הפרי: אם נברך 'שהחיינו' לאחר 'בורא פרי העץ' נמצא הפסק בין הברכה לאכילה. כך אכן הביא ב'ערוך השולחן' (סי' רכה, סעי' ה), וכן פסק ב'מנהגי חת"ס' (סי' ז, סעי' ט, עמ' לח).
אך לכאורה קשה לומר כך, שכן בנוגע למצוות שיש בהן ברכת שהחיינו מברכים את ברכת שהחיינו לאחר ברכת המצווה, כגון בנטילת לולב ובהדלקת נרות חנוכה, ואין חוששים להפסק בין הברכה לבין קיום המצווה.
יתרה-מזו, הרי אנו מוצאים שגם בברכות הנהנין מברכים ברכה נוספת אחרי ברכת המאכל ולפני האכילה, כגון ברכת 'לישב בסוכה' לאחר ברכת 'המוציא' בימי חג הסוכות, והסיבה לכך מפני שנחשבת הברכה מענייני האכילה ואין בה משום הפסק. אכן, ה'משנה ברורה' מסיים ש"אם בירך שהחיינו אחר הברכה שבירך על האכילה, קודם שהתחיל לטעום, גם כן אין זה הפסק".
ובאמת ב'פרי מגדים' (א"א ס"ק ז) כתב לבאר את סדר הברכות מטעם אחר, והוא מפני שברכת 'שהחיינו' תלויה מעיקר הדין בראייה ולא באכילה. כיון שמתחייב האדם בברכת 'שהחיינו' מיד עם ראיית הפרי, יש לברך אותה תחילה, קודם לברכת האכילה.
ייתכן עוד לומר שמטעם זה יש מקום לחשש הפסק בברכת 'שהחיינו' בין הברכה לבין האכילה, שכן אין הברכה שייכת במסוים לעניין האכילה, אלא לראיית הפרי, ולכן אינה דומה לברכת 'לישב בסוכה' ושאר ברכות ששייכות לעניין האכילה, וכמו כן אינה דומה לברכת 'שהחיינו' במצוות (שכן במצוות הברכה שייכת לקיום המצווה).
עם זאת, בספר 'וזאת הברכה' כתב שמנהג נפוץ לברך ברכת 'שהחיינו' לאחר ברכת הפרי, וכאמור ה'משנה ברורה' כתב שאין בכך משום הפסק.
" אך לכאורה קשה לומר כך, שכן בנוגע למצוות שיש בהן ברכת שהחיינו מברכים את ברכת שהחיינו לאחר ברכת המצווה, כגון בנטילת לולב ובהדלקת נרות חנוכה, ואין חוששים להפסק בין הברכה לבין קיום המצווה אפשר להוסיף" ראיתי תירוץ לענין לולב כיון שברכת לולב תדירה יותר משהחינו לענין לולב שמברכים אותו רק פעם אחת ביום הראשון ה"ה תקיעת שופר כ"כ כתב סופר או"ח סי כה
השאר תגובה