שאלה:
בס"ד יש הנוהגים לאחר הקידוש, הן בליל שבת והן ביום השבת, לברך על ברכת העץ על זית, אדמה על חתיכת ירק וכן שהכל על חתיכת ביצה וכדו' – כדי להוסיף ברכות ולהשלים למאה ברכות. האם כאשר מבקשים בסוף הארוחה לברך על פירות כקינוח, יברכו שוב על כל דבר כברכתו, עץ, אדמה, או שנפטרו בברכות שבין הקידוש לברכת המוציא. וכן האם יש בזה חילוקי דינים בין אשכנזים לספרדים.
תשובה:
שלום וברכה
אינני מכיר מנהג כזה, ונראה שזה נכנס לשאלה הגדולה האם יש איסור של ברכה שאינה צריכה כאשר יש רצון להשלים למאה ברכות, שכן לפחות חלק מהמאכלים האלו יאכלו בסעודה או אפשר לאכול אותם מיד לאחר המוציא, וכל הברכה כאן היא רק כדי להשלים ברכות. לכן אינני יודע אם זה מנהג טוב. עכ"פ ודאי שאין לברך שוב בורא פרי העץ כיון שידע שיאכל עוד פירות.
לדעתי אם נעשה חשבון טוב, במציאות החיים שלנו אנחנו עושים מאה ברכות בשבת בלי כל חשש, והרבה יותר, ואין צורך להכנס לחששות בשביל זה. אוכלים הרבה בין הארוחות ושותים ואשר יצר ועוד, רק במציאות החיים פעם שהיה עוני וכו' היה חשש כזה.
מקורות:
דעת השל”ה שמותר בשבת לגרום ברכה שאינה צריכה כדי להשלים למאה ברכות, אבל כבר תמה עליו המגן אברהם בסי’ רטו ס”ק ו. וע”ע כף החיים שם ס”ק ל ובסי’ רצ, ובדעת תורה סי’ רטו ס”ק ד. וכנראה בזה נחלקו, האם צורך להשלים למאה ברכות מחשיב זאת לברכה הנצרכת, או שצריך שהצורך יהיה על פי גדרי דיני ברכות הנהנין ולא צורך חיצוני.
