האם מותר בשנה הראשונה לפטירה לעלות לקבר של בן משפחה מדרגה ראשונה?
אם אסור – האם זה מנהג או הלכה? מה הסיבה שאסור?
תשובה:
שלום רב
המנהג שלא לעלות לקבר בשנה הראשונה נובע מכך שבאותה שנה מידת הדין מתוחה עליו ביותר והוא עסוק וטרוד בכפרת עוונותיו. וכיון שאנשים רגילים להתפלל בקברים על עצמם והמתים מלמדים עליהם זכות לפני אבינו שבשמים וכו', בשנה זו הוא אינו מסוגל לכך. לכן, מי שעולה לקבר ולא מתפלל על עצמו שם שום דבר רק אומר תהילים לעילוי נשמת הנפטר, רשאי לעשות זאת אם הוא חש בצורך מיוחד. מי שאינו חש צורך מיוחד ישמור בכל מקרה על המנהג, כך כתב בשו"ת מלמד להועיל יו"ד סי' קמ"ד.
אגב, כיון שהנפטר מצוי בשנה זו במצב כזה שמידת הדין מתוחה עליו, יש לבני משפחתו להרבות במעשים טובים לעילוי נשמתו, התחזקות במצוות, מתן צדקה תפילות, ואמירת קדיש וכל מה שצריך, כל דבר שעושים לעילוי נשמתו שווה ערך הרבה יותר מהעליה לקברו!
