האם נהוג היום לברך הטוב והמטיב או שהחיינו לאחר הלידה?
האם רק הבעל מברך והאשה עונה אמן, או שהאשה צריכה לברך בעצמה?
תודה רבה!
תשובה:
שלום רב
ברכות אלו נהוגות גם בזמנינו, האשה אף היא חייבת בכך, אלא שיש לה להזהר שיהיו ידיה טהורות בשעת הברכה [בשעת הלידה היא עשויה לגעת במקומות המכוסים] ואם אינה בטוחה בכך תשמע את הברכה מהבעל ותענה אמן.
מקורות:
שו"ע או"ח סי' רכ"ג סעיף א'. ומבואר בגמ' בברכות דף נ"ט ע"ב שעל דבר שהוא טובה רק לו מברך "שהחיינו" ואילו דבר שהוא טובה לו ולאחרים מברך "הטוב והמטיב", והטעם שמברך בלידת בן הטוב והמטיב הוא משום שבבן זכר ניחא לו וניחא גם לאשתו. (מה שאין כן בבת ניחא לו משום שמקיים מצות פריה ורביה אבל אשתו אינה מצווה על פריה ורביה). ובביאור הלכה (שם, ד"ה ילדה) הביא משו"ת הרשב"א (ח"ד סי' ע"ז) שברכה זו שייכת דוקא בדבר שיש לו תועלת והנאה בו כירידת גשמים וירושת קרובים ולעניין ריבוי יין שאחרים נהנים ושותים ממנו עמו (כמבואר באו"ח סי' קע"ה), וכן כשנולד לו בן זכר יש לאב ולאם הנאת תועלת: ראשית, "דהוה להו חוטרא לידא ומרה לקבורה", כלומר הבן מסייע להם בימי הזקנה ולאחר מותם. שנית הבן הוא כירך האב והאם ומידת כל אדם שתאבים לכך שבנם ירש אותם. ועפ"ז הכריע הביאור הלכה שרק האב והאם יברכו ברכה זו ולא כספר חסידים שכתב שגם אם נולד בן לבנו או לבתו או לאוהבו יברך ברכה זו, דאין לברך אלא מי שיש לו תועלת והנאה מהדבר, כנ"ל וטוב למעט בברכות אלו בדבר שלא נזכר בהדיא.
אך צריכה להיזהר שבשעת הברכה יהיו ידיה וגופה והמקום נקיים (ואם נגעה במקומות המכוסים תיטול ידיה). ויש מי שכתב שטוב שהאיש יברך ויכוון להוציא את אשתו, והיא תכוון לצאת בברכתו. (ספר "וזאת הברכה" בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א, וסברתו שזו שמחה משותפת לשניהם). ופשוט שאם האשה בהרדמה וכד' ואינה יכולה לברך סמוך ללידה אין לבעל לשהות מלברך, ואח"כ כאשר אשתו תוכל לברך היא תברך לעצמה.
ברכת שהחיינו בלידת בת, מקורה בדברי המשנ"ב סי' רכ"ג ב', וסברתו דלא גרע ממי שרואה את חברו אחר ל' יום ושמח בראייתו שמברך "שהחיינו". ולפ"ז אינו מברך ברכה זו על שמיעת בשורת הלידה אלא רק בראיית בתו בפעם הראשונה. ואינו מברך "הטוב והמטיב" ואפילו אם כבר יש לו כמה בנים זכרים והיה חפץ מאוד שתיוולד לו בת כדי שיקיים מצות פריה ורביה, אעפ"כ אם נולדה לו בת אינו מברך הטוב והמטיב, משום שאשתו אינה מצווה על פריה ורביה ולעולם ניחא לה בבן זכר (משנ"ב א' ושעה"צ ג').
ויש שפקפקו על חידושו של המשנ"ב וכתבו שאין לברך "שהחיינו" בלידת הבת ויש לפטור ברכה זו בברכת "שהחיינו" על פרי או בגד חדש ('וזאת הברכה' פרק י"ח בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א והגרש"ז אויערבך זצ"ל וכן מבואר בספר הליכות שלמה תפילה סי' כ"ג, נשמת אברהם ח"א סי' רכ"ג סעיף א', אוצר הברית עמ' ט"ז), שו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סי' קל"ב), שו"ת משנה הלכות (מהדו"ת ח"ג סי' ל"ב), שו"ת אבו ישראל (ח"ט עמ' ע"א). טעמם דקי"ל בסי' רכ"ה סעיף ב' דאין מברכים על חבר אהוב שלא ראהו מעולם (ורק התכתב עימו). שנית, ברכת שהחיינו על חברו היא מחמת ראייתו וכאן כשמבחין בבתו בפעם הראשונה אינו מכיר אותה ואפילו לא יכול לזהות אותה ונמצא שעיקר הברכה היא על השמחה וע"ז לא מצאנו שיברך "שהחיינו".
אולם בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ה סי' מ"ג) כתב שטעמו של המשנ"ב הוא טעם גדול וז"ל: "בדבר חידוש המשנ"ב, דאף בלידת נקבה שלא נאמר שיברך שהחיינו, היא דוקא על השמועה, אבל על הראיה מברך, שאפילו ברואה חברו לאחר ל' יום מברך שהחיינו כשחביב בראייתו והרי כל אדם הוא שמח בראיית בתו, הוא טעם גדול דאחרי שנולדה לו הבת הוא שמח בראייתו אותה כסתם אינשי אפילו עניים שדחוקים בפרנסתם שמחים בראיית בניהם ובנותיהם אף שנוסף עליהם דאגת פרנסה הם בטוחים בהשי"ת שישלח להם פרנסה גם עבור הבת שנולדה לו, ולכן אף שלא הוזכר זה בדברי רבותינו ואף בערוך השלחן לא הוזכר חידוש זה, יש מקום לומר דלא פליגי ע"ז, דמשום הפשיטות לא כתבו זה וכדמשמע מלשון המשנ"ב שכתב שנראה לו פשוט, ואם היה סובר שאלו שלא הזכירו פליגי ע"ז לא היה זה ממילא דבר פשוט, וממילא למעשה יש להורות כהמשנ"ב שצריך לברך". ועוד כתב שם: "ואף שהיא רשות אין לזלזל ולהקל, דודאי כיון שרשאי לברך יש לכל אדם לברך ואף לגדולי עולם. ולא לחינם בירך ר' יהודה שהחיינו אקרא חדתא, אף שסובר שהיא רשות, כדאיתא בעירובין דף מ', וכ"ש אנן דלי מצוות שיש לנו לברך להשי"ת ולהודות לו אם אך יש לנו רשות לברך".
ובאורחות רבנו הקהלות יעקב זצוק"ל כתב: "כדברי המשנ"ב כן נוהגות גם הבנות והנכדות בבית מו"ר זצוק"ל. וכן מובא בספר "לפאר ולברך" (עמ' כ"ו) בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א שמה שכתוב במשנ"ב שצריך לברך שהחיינו בלידת הבת בראייתה, זהו חידוש של המשנ"ב, וצריך לברך אף שיש מפקפקים בדבר. וכן דעת הגר"נ קרליץ שליט"א (מובא בספר הנ"ל עמ' קכ"ו). ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ג סי' כ') כתב: "דלהלכה יש לפסוק כהמשנ"ב לברך על לידת בת שהחיינו, ולא שייך לומר בזה ספק ברכות להקל ושלא לברך על ספק (גם אם נתפוס שיש ספק בדבר), וכדמצינו בב"ח בטור או"ח סי' כ"ט שכתב לבאר שיש חילוק בזה בין ברכת שהחיינו ושאר ברכות, דברכת שהחיינו יכול לברך גם בספק, מפני דברכת שהחיינו שבאה על שמחת ליבו של האדם יכול לברך אע"פ שאינו ודאי חייב לברך, דאינו עובר על לא תשא אם הוא שמח, ומברך לו יתעלה על שהחייהו וקיימהו עד הזמן הזה".
