שלום לכבוד הרב,
השו"ע (סימן תרע"א סעיף ב') פוסק שכל יום צריך להוסיף נר אחד כעיקר הדין. וזאת למרות שהגמרא (שבת כא:) דנה שעיקר המצווה הוא נר אחד לכל בית. וכן כל האחרונים כותבים בדעת השו"ע. אם כן, למה השו"ע השמיט את עיקר הדין וכתב רק את ההידור? והרי יש המון נפקא מינה, לדוגמא מי שביום השני יש לו להדליק רק נר אחד, ולפי מה שהשו"ע פסק לא ידליק מכיון שאינו יכול להדר.
שאלה נוספת, השו"ע פוסק שמותר להספיד ת"ח בשעת ההלוויה. אבל המשנה ברורה (סימן תקמ"ז ס"ק י"ב) בשם המגן אברהם (סימן תקמ"ז ס"ק ח') כותב שההגדרה לחכם כזה ששואלים אותו הלכה בכל מקום ויודע, ושהיום אין לנו ת"ח כזה. מה להלכה ולמעשה? והאם יש חילוק בין אשכנזים לספרדים?
אם אפשר, אודה מאד לרב אם יכתוב לי מקורות לדבריו. תודה רבה!
תשובה:
א. שאלה מענינת. אינני יודע מדוע השמיט השו"ע את עיקר הדין, אולי כדי לרמז לנו למה שכתבו השפת אמת ועוד אחרונים בשבת שם, שדין ההידור בחנוכה אינו ככל הידור מצוה, שהוא משום זה א-לי ואנוהו ותו לא, אלא שלכתחילה קבעו חז"ל מסלול של לכתחילה ומסלול של בדיעבד, כלומר זה אופן אחד לקיום המצוה ולא סתם הידור חיצוני, וממילא הוא מחייב יותר מי שידו משגת. וראה במנה ברורה שם שדן אף הוא בעני המחזר על הפתחים כמה נרות יתנו לו, אף שלצורך הידור בעלמצא ודאי אין חיוב לחזר על הפתחים, והוא מהטעם הנ"ל.
ב. נראה שחומרתו זו של המגן אברהם לא התקבלה במלואה, ראה ארחות רבינו ח"ב הל' פסח שת"ח אחד נפטר בניסן והורה הקהילות יעקב להספידו בקצרה מדין חכם בפניו, אלא שהורה לקצר מחמת דברי המגן אברהם. כמו כן העירו אחרונים בדעת החכמת אדם כלל קכט סעי' ה שהביא דין זה, ולכאורה סותר למה שכתב בחיי אדם כלל קיח סעי' ז שם הביא את דינו של המגן אברהם, ואמרו שכנראה חזר בו והעיקר בזה לקולא, כמו כן בישועות יעקב או"ח סי' תכ האריך לחלוק על המגן אברהם והוסיף מהמעשה שבזמנו בת"ח שנפטר וההספידו, אלא שמחלק שם לענין זה בין חודש ניסן לחול המועד. וראה גשר החיים פי"ג שהביא מחלוקת בענין זה וציין שרבים נהגו להקל. בדברי סופרים פי"ד הביא שגדולי עולם נהגו להספיד אפילו בשבת לחכם בפניו כדי לעורר את לב העם לתשובה, ואמרו שהעונג האמיתי הוחא הרהור תשובה. לכן המיקל בכל זה יש לו על מי לסמוך, אף שבמקום שאינו חכם מופלג מגדולי הדור עדיף להסתפק בדברי התעוררות לבד.
מקורות:
