בס״ד , שלום לרב , האם אפשר לומר שכאשר אני נניח סוחט לימון לכלי ובתוך הכלי נשפך מיץ הלימון עם גרעינים ואז אני שופך לכלי נוסף את הלימון ומשאיר את הגרעינים בכלי הראשון כך שמצד אחד אני בורר לכלי השני שבו אשתמש את הטוב (מיץ הלימון) וזה מותר? או שנדון את זה כמו הרעיון של מלחייה עם אורז ( למרות שבמלחייה האורז נחשב טפל ומותר) אבל הרעיון הוא שבעצם אחיזתו בכלי שקיימים בו טוב ורע ואני משאיר את הרע ( הגרעינים) ביד וזה נחשב בורר גם כן , אשמח לתשובה עם מקורות ואם יש חילוק בין בני ספרד לאשכנז אשמח ללמוד, ושוב תודה!
תשובה:
שלום רב.
באופן ששאלת יש שתי בעיות: א. עצם סחיטת הלימון לתוך כלי ריק אסורה משום איסור סוחט [סחיטת לימון מותרת רק על גבי האוכל ממש]. ב. כאשר אתה מערה את המיץ לכלי אחר ומשאיר את הגרעינים יש בכך איסור בורר.
מקורות:
ראה משנה ברורה סי' שכ ס"ק ב בשם החיי אדם. ונרחיב מעט: בבית יוסף שם הביא בשם הרא"ש שמותר לסחוט לימונים, ובטעם הדבר ביאר, שכיון שלא רגילים לטבל במיץ לימון מאכלים המשקה שלו נחשב מאכל ולא משקה. לפי זה, בזמנינו שרגילים להשתמש במיץ לימון הדבר אסור. ויעוי"ש שתמה על מנהג מצרים שהיו סוחטים לימון לתוך מים, ותירץ: א. כיון שתמיד מערבים אותו עם מים אין בכך איסור סוחט. ב. סחיטת פירות זה רק כשלפי שעה הוא עומד לעצמו ואילו במצרים נהגו תמיד לךסוחטו לתוך המים ולא להיפך. שני הטעמים הללו אינם שייכים לפי המציאות בזמנינו.
כאשר אתה מערה את המיץ והגרעינים נשארו בכלי, נחלקו הפוסקים מהו הדבר הנברר, האם מה שיצא וממילא זה מותר בסמוך לאכילה כדין אוכל מתוך פסולת, או להיפך, ראה משנה ברורה סי' שיט ס"ק נה, ולעומתו בסידור הגר"ז.
שלום כבוד הרב
מחילה, אני רק רוצה להוסיף כמה דברים באותו עניין.
אני חושב שכדאי להביא גם את דעת מרן השולחן ערוך שכתב בפשטות "מותר לסחוט לימונים" ולא חילק, וכן פסק הרב עובדיה שמותר לכתחילה לסחוט לימונים אפילו לכלי ריק (חזון עובדיה – שבת, חלק ד', עמוד קלד).
לגבי השאלה של השואל, נראה לי הדרך הכי טובה זה לסחוט לתוך כלי, ואז לשאוב במזרק רק את המיץ, שזה וודאי בורר את האוכל ולא הפסולת :)
רק לא לשכוח שציינו שבפשטות השו"ע אוסר בזמנינו סחיטת לימונים, וכן המנהג!
השאר תגובה