עבדתי בחברה מסויימת אשר אחד העובדים שהיו מעלי היה לוקח סחורה ממשרדי החברה ונותן לנו למכור אותם ולאחר כמה ימים אנו היינו נותנים לו את הכסף. והיה נוהג לכתוב בפנקסו כל סחורה שיצאה והתקבלה והיינו חותמים על כך. יש לציין שהוא חייב אותנו ג"כ לערוך רישום בפנקס שלנו אך לא הייתי מקפיד על כך. ועוד יש לציין שהרבה פעמים לא הייתי מחזיר את כל המזומן והיה נצבר חובות.. אלא שלאחר שנתיים בערך תבע אותי האחראי סכום גבוה.. הודתי לו שאני חייב אבל לא כזה סכום גדול. לדעתי אמרתי לו שזה נוצר מכך שהיה פעמים לא מדייק ברישומו בפנקס שהיה לוקח מאיתנו כסף בעבודה בשעת לחץ של אנשים. פעמים ראיתי של דייק בסכום אמנם בסכום קטן מאד. האם אני צריך לשלם לו כל הסכום שדורש ממני?
אם אפשר בבקשה לנמק את תשובתכם
בתודה מראש
תשובה:
שלום רב.
לכאורה אתה חייב בכל החיובים המופיעים ליד חתימתך.
מקורות:
כדי לבחון היטב את השאלה ראוי לחלק אותה לכמה נקודות.
א. לכאורה העובד הבכיר תובע לדוגמא, 1000. ואתה מודה לו בחלק ועל השאר אינך יודע בדיוק, אלא שאתה לא יודע כמה כן וכמה אתה מסופק. ממילא אתה מודה במקצת שחייב שבועה. אך מכיון שאינך יכול להשבע שהרי אתה לא יודע בדיוק כמה אתה חייב וכמה לא. נמצא שהדין הוא "מתוך שאינו יכול להשבע משלם". ראה חו"מ סי' עה סעי' יג.
ב. אלא שכדי להגיע למצב של חיוב שבועה, על התובע לתבוע בתביעת ברי. וכאן אינו תובע בתביעת ברי שהרי ודאי אינו זוכר שאתה חייב לו כך וכך אלא שהוא סומך על הפנקס שהחזיק. ואכן נפסק שם בסי' צא סעי' ד' שאדם נאמן לטעון ברי עפ"י פנקסו. אלא שמבואר שם בש"ך (ס"ק כד) כי הפנקס צריך להיות מדוקדק. וראה עוד בשו"ת אמרי ישר (ח"א סי' צ') שכתב שפנקס מדוקדק הוא רק אם הוא הקפיד לכתוב הכל באותו היום. ולפי מה שאתה טוען ברור לך שלפחות פעם אחד הפנקס לא היה מדוקדק (אני לא נכנס כעת מי צריך להביא ראיה בענין דקדוק הפנקס). אחרת, אין טענתו נחשבת לטענת ברי ונמצא שאין כאן דין שבועה וממילא אין דין מתוך שאינו יכול להשבע משלם.
ג. אלא שכאן הנידון הוא רק מחמת הטענה עפ"י הפנקס, אלא יש גם חתימה שלך ליד כל הוצאה או הכנסה. כלומר, יש כאן הודאת בעד דין שזה החשבון. אמנם אתה טוען כי הוא לא הקפיד לדקדק. אבל מאחר שאתה חתמת על זה לא יועיל כלום והינך מחוייב לשלם בהתאם להודאה שלך. ראה בשו"ע חו"מ סי' מה סעי' ג' מה שפסק עפ"י תשובת הרשב"א כי אדם שחותם על מסמך למרות שברור שאינו יודע לקרוא את הכתוב בו הרי הוא מתחייב במה שהוא חותם.
ד. אכן, אם הייתי טוען בודאות שפרעת לכאורה היית נאמן גם נגד כתב ידך, כמבואר שם סי' סט. ולכן גם בטענת "טעיתי", לפעמים יש מקום לומר שיהיה נאמן במיגו שיכול היה לטעון פרעתי. ראה שם סי' פא סעי' ד' ובש"ך ס"ק סא. אולם מדבריך נראה שאין זה ברור לך כלל היכן טעית. כלומר, כל כל חתימה אתה לא יודע האם היא נכונה או לא. ואם כך, ודאי שלא שייך כלל טיעון של מיגו. לכן אתה חייב לשלם לפי כל החתימות שלך בפנקסים.
