הכלל הידוע לנו בדברי מרן המחבר דסתם ויש הלכה כסתם, האם גם קיים כלל זה בדברי הרמ"א או לא, התעוררתי על זה כעת בלמדי יו"ד סי' ק"ה סעיף א' שכותב הרמ"א בהגה כל מקום דאמרי' כבוש כמבושל אפי' מה שחוץ לכבישה אסור דע"י הכבישה שלמטה מפעפע למעלה כמו בבישול ויש מקילין במה שבחוץ, ובש"ך כתב דמדברי הרב בתו"ח נראה עיקר כדעת המקילין, ולכאו' מוכח דלא קיים כלל זה בדברי הרמ"א. האם נכון או לא.
תשובה:
שלום רב.
הש"ך בקיצור הנהגות איסור והיתר (סוף סי' רמ"ב) כתב שגם בדברי הרמ"א כשהביא סברא אחת בסתם ואחר כך יש מי שמתיר או אוסר הוא מפני שנראה עיקר כסברא הראשונה. וכך כתבו בפוסקים נוספים, ומה שציינת בסי' ק"ה כאשר מפורש בדברי הרמ"א עצמו בתורת חטאת שעיקר כסברא השניה כך נקטינן.
מקורות:
וכן כתב במאמר מרדכי שכ,ג וראה עוד ביביע אומר חלק ח' אבן העזר סימן יט שהביא מקורות רבים בדברי הפוסקים שגם בדברי הרמ"א נאמר כלל זה.
