זוג בעלי תשובה שהתחתנו כדת וכדין ולא ידעו שבכתובה הכלה מוגדרת כבתולה או שהתביישו לומר שהיא לא בתולה, והאמת שהכלה נבעלה לחתן כבר לפני החתונה אבל אך ורק לו ללא שום ספק. ולכן אין כאן בעייה של הכניסה על דעת בתולה ונמצאה בעולה מהדין הכתובה שנכתבה כדין בתולה יש לציין שלאחר כמה שנים בגלל בעייה אחרת בכתובה נעשתה כתובה אחרת בבי"ד של הרה"ג ווזנר שליט"א
אך עדיין לא נאמר כלום לגבי הבתולה ונכתב בתולתא
האם הכתובה פסולה או שאם הבעל התרצה ומתרצה לסכום היותר גבוה, אין בעייה
תודה על התשובה!
תשובה:
לכתחילה יש לעשות כתובה כתקנת חז"ל וכנהוג, אבל אם מפני הבושה כתבו לבעולה כתובה של בתולה, אין שום בעיה בכשרות הכתובה אם החתן ידע על כך שהיא בעולה, שהרי אדם יכול לחייב את עצמו בכל ממון שירצה.
מקורות:
עיין בתוספות ב"ב דף מד ע"ב שאפשר להודות בשקר שיש לו ד' אמות קרקע כדי להקנות אגב קרקע.
הפוסקים דנים אם אפשר לבעולה להתחתן כאילו היא בתולה ולא לגלות, וגם בזה יש פוסקים שנדחקו למצוא דרך היתר כדי שלא לבייש (עיין עלון המשפט גליון 43 עמוד 3 דין 4), אבל אם החתן יודע אין שום חשש הלכתי, אלא שלכתחילה אין נוהגים לשנות מהמנהג וכמו שכתב הרמ"א באבן העזר סי' סו סעיף ז וסעיף יא.
בדרך כלל יש לכתוב בכתובת בעולה שהיא בעולתא (או שלא לכתוב לא בתולתא ולא בעולתא) כדי שידעו שהיא פסולה לכהונה, אבל במקרה הזה שהיא אומרת שנבעלה רק לו וגם על כך אין עדים וגם לא נכנסה בהריון לפני החתונה, לכאורה אין בעיה מצד כשרות לכהונה.
שלום כבוד הרב.
עד כמה שידוע לי היום לא כותבים כלל "בעולתא" אלא או שלא כותבים כלל או שכותבים "איתתא דא". כך גם ראיתי בספר סדר כתובה כהלכתה של הגרש"א שטרן שליט"א.
אכן כך. נהוג שלא לכתוב בעולתא ומסתמכים על כך שיראו שלא כתוב לא בתולתא, לא מתרכתא ולא ארמלתא והכתובה היא של מנה שמסתמא היתה בעולה וממילא אין להתיר לכהונה ללא בדיקה יסודית. אבל אם כותבים בתולתא והכתובה מאתיים יש לחשוש שאם לאחר שנים רבות ימות בעלה ותבוא האלמנה להתחתן עם כהן שיסתמכו על הכתוב בכתובה שהיא מותרת לכהונה.
אלא שבנידון דידן לכאורה היא אכן מותרת לכהונה מאחר שלא ידוע שנבעלה אלא על פיה והיא אומרת שלא נבעלה רק לבעלה בעתיד, כמו כן, גם פנויה שנתעברה והיא והבועל טוענים שההריון מהם והוא כשר, מסתמכים על עדותם להכשיר אותה לכהן אחר. עיין פתחי תשובה אבן העזר סי' ו ס"ק טז.
כאן בארץ תמיד האשה כשרה לכהונה, גם אם אינה בתולה, וגם אם ידוע שאינה בתולה. שהרי תרי רובי כשרים יש כאן. הבעיה היא רק בחו"ל במקרה שיודעים שאינה בתולה. ולכן כיום כותבים בכתובה כנ"ל
לא תמיד יש בארץ תרי רובי כשרים. אם האשה יודעת שנבעלה לתושב העיר או שיודעת שנבעלה לאורח ואינה יודעת את זהותו, אין תרי רובי. כדי שיהיה תרי רובי יש צורך שיהיה ספק אם נבעלה לתושב העיר או לאורח. כמו כן, ביישובים שאין הרבה הבאים מחוץ לעיר אין תרי רובי, ועיין בהגהות הגרש"ז אוירבאך על ספר שב שמעתתא ד.
אני מבין שכוונת הרב למה שכתב שם בפרק כג. ראה שם בש"ש שכתב בפירוש כי כיום תמיד יש תרי רובי שהרי אין דלתות מדינה נעולות. וגם הגרש"ז אוירבך כתב רק כדי לתרץ את שיטת הרמב"ם. כידוע בדברי הפוסקים במחלוקת הטור והרמב"ם שם, להלכה אנו נוקטים כהטור מספק שהרי אין זה יותר מספק דרבנן, ראה בשו"ת שבות יעקב חלק ג' סימן קכ. ועיין עוד בחזון איש סימן ז' ס"ק ו': "ונראה דהחמירו חז"ל להצריך דבר ניכר (רוב סיעה) ולא ידענו שיעורו, ונראה דבעשרה בני אדם בודאי סגי, ואין לומר כיון דרוב בני אדם הן מהעיר אין להסתפק באורחים המועט דא"כ יצטרך שתהיה הסיעה שקולה עם העיר דאם היא יתרה אין להסתפק בבני העיר, ולפי"ז לדידן שהאורחין מצוין תמיד בעיר וגם אורחין א"י מצוין, איכא לעולם תרי רובא, וגם בספק מי אזל למי יש להקל וגם אם אנו מסופקים ביום העיבור אי היה ביום השוק או לפניו ולאחריו יש מקום להקל, דאינו אלא ספק מעלה, ומן הדין חשיב רוב". ועיין עוד בשו"ת גבעת פנחס של ההפלאה סימן ה'.
בקיצור, כאן בארץ גם אם אנו רואים פנויה מעוברת היא כשרה לכהונה, (אם לא ידוע שהתייחדה עם גוי) אלא רק אם יהיה מקרה חריג ביותר נדמיין אולי יש מה לחשוב אם לפסול אותה. וזו הסיבה שמעולם לא שמענו שיש לפנויה חילונית גם כשידוע שהיא נבעלה שיש לה בעיה להנשא לכהן.
ולכן, הדין הזה להחמיר לכתוב "בעולתא" כדי להתריע שלא תנשא לכהן פשוט לא שייך בארץ בפרט שגם בדרך כלל האשה יודעת למי נבעלה. ומה שאנו מוצאים הרבהתשובות בספרי הפוסקים על פנויות שהתעברו אם הן מותרות לכהן, זה רק משום ששם הרוב פסולים.
נקודה נוספת, אולי החשש שהיא תנשא לכהן ולכן צריכים לכתוב "בעולתא" זה רק באשה שמעיקר הדין נאסרה לכהן, או שיש רוב פסולים או שנבעלה לפסול. אבל אפילו אם לכתחילה אסורה להנשא לכהן (אולי להרמב"ם, תלוי במקרה הספציפי) לא צריך לכתוב "בעולתא" כי זה רק דין לכתחילה.
התכוונתי למה שכתב הגרש"ז שלא די בעשרה אורחים שששה מהם כשרים כדי שיהיו תרי רובי בעיר של מאה אלף תושבים (ומתכוון לכאורה לומר שלא כצד הראשון של החזון איש) אלא יש צורך באחוז גבוה של אורחים עד שיהיה ראוי להסתפק שמא נתעברה מאחד מהם. הספר אינו כעת תחת ידי ולכן אינני יכול לבדוק את המ"מ המדויק. יש לציין שגם החזון איש שם חזר בו והסתפק שמא יש צורך שיהיו בסיעה רוב כשרים כנגד הפסולים שבעיר, ואם כן אין בירושלים תרי רובי ואולי גם לא בתל אביב-יפו.
לגבי מה שכתב כת"ר שבמקום שהפסול הוא רק מדרבנן אין להקפיד לציין בכתובה, עיינתי בספר נחלת שבעה סי' יב אות טו שכתב שאף לחלוצה יש לכתוב חלוצתא אף שאסורה לכהונה רק מדרבנן, וכן כתב בשו"ת מהר"י מברונא סי' קה ובשו"ת בנימין זאת סי' נ, ואם כן אף במקום רוב כשרים שהיא מותרת לכהונה מן התורה יש לכתוב בעולתא (או שלא לכתוב כלום וכנהוג). כמו כן, יש להוכיח ממה שכתב בנחלת שבעה שם שאף אם אומרת לכשר נבעלתי יש לחוש שנבעלה לגוי, כיון שרוב פסולים, ואף שאנן קיי"ל כרבן גמליאל שאפילו ברוב פסולים אם אומרת לכשר נבעלתי אם נשאת לא תצא. אמנם לכאורה יש להוכיח כדברי כת"ר ממה שכתב בנחלת שבעה שהחשש הוא משום שרוב פסולים, משמע שאם רוב כשרים אין לחוש לתרי רובי. אבל יש לדחות שאם רוב כשרים והיא טוענת ברי שלכשר נבעלתי יש לסמוך על דעת הטור שהיא כשרה לכהונה לכתחילה, אבל אם רוב פסולים יש לכתוב בעולתא כיון שהיא פסולה לכהונה לכתחילה לכל הדעות. ואם כן כל שכן ברוב כשרים אם אינה זוכרת למי נבעלה ואין תרי רובי שהיא פסולה לכל הדעות גם בדיעבד (חוץ מדעת הרז"ה) אין לכתוב בתולתא.
לגבי מה שכתב כת"ר שלא שמענו לאסור לבעולה באר"י להינשא לכהן, ייתכן שהרבנות אינה מונעת מחוסר יכולת, אבל ודאי שמצד הדין יש לחקור אותה היטב למי נבעלה ולהתיר רק אם יש תרי רובי, ואני מכיר כהן ששאל את הגרי"ש אלישיב ולהבחל"ח את הגר"נ קרליץ אם להתחתן לבעלת תשובה והם השיבו בשלילה (הגרי"ש התיר אם תעבור בדיקה שהיא בתולה וכפי שכתב גם בקובץ תשובות סי' קמז).
יישר כח על המקורות.
רק חשוב לחדד, כי הנ"ל מדובר רק באופן שהאשה אינה יודעת למי נבעלה, דבר שהוא כשלעצמו לא מצוי, גם לא במחוזתם. אבל בדרך כלל האשה יודעת היטב למי נבעלה, וכאן בארץ לדינא תמיד יש תרי רובי, כולל כמובן בירושלים ות"א – יפו.
מה שהערתם מדברי החזו"א בהמשך הציטוט שלי, בודאי שראיתי את הספק שלו, אבל זה חידוש גדול, ולא נמצא בשום פוסק שהזכיר את הענין של תרי רובי, לשים לב כי רוב הכשרים בסיעה צריכים להיות יותר מרוב הפסולים של העיר. בכל אופן לדינא כפי שהחזון איש שם כתב אין להחמיר בכל זה שהרי מעלת יוחסין זה רק מדרבנן. ואפילו פחות מאיסור דרבנן רגיל, ראה בשו"ת מהר"ם חביב סימן יא בסופו.
אלא שבסיום הדברים הבאתם חידוש מדי גדול בשם הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ. הרי ברור כי אם האשה טוענת ברי ויש גם תרי רובי, למה יש להחמיר, אפילו לשיטת הרמב"ם יכולה להנשא לכתחילה לכהן, ולשם מה עדיין לפסול אותה? ועיינתי בדברי הגרי"ש, אם תשימו לב, התשובה עוסקת בחו"ל ולא בארץ, (גם בתחילה כתב כי הנערה לומדת עם נכרים, וגם בסוף כתב בפשיטת כי מדובר שרובם גויים) ומכאן הכל ברור. (עדיין יש חידוש בדבריו, להחזיק אותה בחזקת נבעלה, אבל כשמעיינים בסוגיא בכתובות יג נראה כי אם "ראוה מדברת" איבדה את המיגו שלה, מאד מסתבר דברי הגרי"ש כי כיום לצערינו היא בחזקת נבעלה לענין זה). בכל אופן גם הגרי"ש מסכים שם להיתר אם תאמר לכשר נבעלתי. כך שבפועל כל כהן יכול להנשא לבעלת תשובה שתאמר לו כי אכן נבעלה, ולכשר. כנראה שגם הגר"נ קרליץ שליט"א דיבר באופן דומה, אחרת ממש לא ברור לשם מה להחמיר.
עוד הערה קטנה של ניסוח, כתבתם "אבל ודאי שמצד הדין יש לחקור אותה היטב למי נבעלה". לענ"ד אולי כדאי פשוט לכתוב "לשאול אותה" וכדברי הגמ'. בס"ה מדובר בנערה שעשתה צעד מאד לא קל בחייה, ניתן לשאול אותה ואין צורך "לחקור אותה היטב" הרי אפילו מומרת יש צד שהיא נאמנת לומר לכשר נבעלתי
השאר תגובה