רש"י בערכין לא,ב כותב, שאדם מטיל את מעותיו ללשכות שבעזרה. כיצד דברים אלו מסתדרים עם בגמרא שם ד,א ורש"י שם, המבארים שאין לתת מחצית השקל בלי להקדיש, משום שאין להביא חולין לעזרה?
תשובה:
שלום רב.
אין הביאור בגמרא בדף ד' שיש איסור להביא מטבעות חולין לעזרה כפי שיכול להתפרש מלשון הגמרא, מכיון שכל האיסור להכניס חולין בעזרה כתבו הראשונים שהוא שייך רק כאשר עושים בהם דברים הדומים להקרבה, והחטא הנזכר כאן לגבי הכנסת מעות הכוונה אם היו קונים במעות אלו בהמות לקרבנות ציבור והיו מעורבים בבהמות אלו גם מעות של חולין אז היה בהקרבתם משום חולין בעזרה.
מקורות:
רבינו גרשום שם ושיטה מקובצת נדרים ט,ב ד"ה מאי.
לכאורה, דברי הראשונים שהבאתם בביאור דעת רש"י, אינם אלא הראשונים החולקים על רש"י, כתוספות בפסחים סו,ב ובמנחות פ,ב. אבל לפי רש"י בחולין קל ורשב"ם בבבא בתרא פא ורמב"ם שחיטה ב,ג אין כל היתר להכניס חולין לעזרה, וממילא חזרה למקומה הקושיה על דברי רש"י.
מה שכתבנו בביאור הגמרא בדף ד,א הוא מוכרח גם להחולקים על רש"י, ולכן משם אין קושיא כלל. אמנם קושייתך נכונה משיטת רש"י במקומות אחרים שיש איסור להכניס חולין בעזרה גם שלא לשם עבודה. וצריך לומר שעל פי המבואר בהרבה אחרונים אין איסור חולין בעזרה בלשכות אלא בעזרה גופא, ואף אם יש איסור הוא רק איסור דרבנן וקיל מהעזרה עצמה, ואם כן גם לרש"י בלשכות אין איסור חולין בעזרה כלל בדברים שאינם לשם עבודה. עי' בענין זה באריכות במקדש דוד סי' י"ד סק"ט ובאתוון דאורייתא כלל א ועוד.
השאר תגובה