הלכות חול המועד

פרק ב

הלכות משא ומתן ומסחר

איסור מסחר במועד

אסור להתעסק במשא ומתן ובמסחר בחולו של מועד ^{((מו"ק י. ובשו"ע סי' תקל"ט ס"א. ובטעם הדבר מבואר ברא"ש שם (פ"א סי' כ"ג) שהוא משום טירחא ובתשובותיו (כלל כ"ג ס"ד) הוסיף בזה טעם לדבר שהוא משום טירחא ויבא ליטרד משמחת החג ובפשטות הגדר הוא כפי שהאריך בטו"ט לבאר בערוך השולחן ס"ג ע"ש, ואמנם הב"י הביא עוד טעם מהמ"מ שהוא גזירה שמא יכתוב אולם הפוסקים השמיטו דין זה והוכיחו מהא דלא אסרו הלואה לכמה מהראשונים ואי היה הטעם משום כך היה צריך לאוסרו והפמ"ג האריך בזה עי' א"א סק"א, והנה בטעם שהשמיטו הפוסקים סברת המ"מ כתב הישוע"י סק"א שמאחר ורגילות המו"מ הוא בכתיבת הדיוט ואי"ז אסור מן הדין בחוה"מ (עי' משי"ת בהל' כתיבה בעז"ה) ממילא ליכא איסור ואמנם דעת המ"מ שם בדיני הכתיבה בחוה"מ נתבאר בחלק השני של הקובץ ע"ש, ועוד יתבאר בעז"ה. וע"כ כמ"ש הרא"ש בתשו' שם והובא  הב"ח סו"ס תקל"ט "דפרקמטיא הוא דבר שיש בו טורח גדול בשיווי הדקדוק של מקח ומתוך טרדתו ימנע משמחת יו"ט וגם לפעמים יקנה ביוקר ויצטער ואם ימכור במועד לפעמים בפחות משקנה איכא צערא". ואמנם מדברי המג"א סק"ו מבואר דאין זה גדר טירחא ממש אלא כטירחא ממוצעת והנפ"מ בזה לגבי כיוון מלאכתו במועד (ובתוס' יד. ד"ה ושאר כתבו "אף שיש מלאכות אסורות במועד שאין בהן טורח כגון פרקמטיא וכו'" משמע דאסרו פרקמטיא אפילו בלא טורח ובאמת ד"ז א"ש לשיטת התוס' דקנית חפצים אסורה אפילו שלא בדרך מו"מ עי' מש"כ בזה בחלק השני של הקובץ, מ"מ נראה יותר דהוא ט"ס בתוס' ע"ש וכידוע דדברי התוס' דמו"ק מלאים בט"ס וכן מוכח לכא' מדברי התוס' יב: שנסתפקו שם אם יש איסור של טירחא במועד דומיא דפרקמטיא ויל"ע אם כוונתם דפרקמטיא אסור משום טירחא או דרק כעין זה והיינו דכמו דאסור פרקמטיא אפילו שאין בה מלאכה הו"ה טירחא ולמסקנא נראה מדבריהם דס"ל דרק טירחא שיש בה מלאכה הוא דאסור ולא טירחא בלא מלאכה ועכ"פ נראה יותר מדבריהם דעיקר האיסור בפרקמטיא הוא משום טירחא וכדעת הרא"ש ודלא כדמשמע ממש"כ בדף יד וצ"ע).}

^{ומדברי המ"מ מוכח דאם יש במו"מ משום מלאכה אסור מן הדין ולא משום הגזירה וכן הוא בבה"ל סי' תקל"ט ס"ה ד"ה אינו אלא לפי כללי היתר מלאכה ואולם החזו"א (קלה ד"ה רא"ש פ"א אות כ"ח עמ' 462) פליג עליה וס"ל דכל שהותר במו"מ הגם דההיתר דבכה"ג ליכא טירחא אין בו איסור מלאכה ואולם י"ל דאף לחזו"א כשאסור בפרקמטיא הו"ה דאסור במלאכה ואם עשה מלאכה עבר על מימרא דרחמנא למאן דס"ל מלאכות חוה"מ דאורייתא ולא כתב כן החזו"א אלא במקום שהתירו מלאכה ובעז"ה יתבאר להלן.))}, אם לא בתנאים המותרים וכפי שיתבאר בהמשך.

א)                 מאד מאד החמירו חז"ל באיסור זה ואסרו אפילו משא ומתן מועט ((שם. והגם דבמו"מ מועט לכא' לא שייך הטעם שכתב הרא"ש ומ"מ גזרו בזה חז"ל וגדרו גדר דאין להתיר כי אם לצורך המועד ובמקום הפסד.)). ויש בזה גם משום שלא יעשנו כימי חול לכל דבר ((עי' ב"י סי' תקמ"ב שכתב לבאר הטעם דגם מי שעושה לא יעשה בשכר שלא יהיה כחול לכל דבר ועי' כעי"ז לגבי מו"מ ברמב"ן ועי' ערוך השולחן סי' תקל"ט ס"ג  וסי' תקמ"ה ס"א ע"פ דברי הרא"ש.)) ויבא לידי טירדא משמחת החג ((עי' תשובת הרא"ש שם וערוך השולחן שם וס"ד.)) ועל כן אין להורות היתר בזה לעצמו ללא הוראת חכם ואף מצינו בכמה מקומות שהחרימו על מי שעסק בעסקיו כבימות החול ((עי' לשון הרמב"ם בתשובה (סימן שיא) "בענין חולו של מועד בטוב עשיתם שהחרמתם ואסור להתיר חרם זה שאין מתירין אלא לדבר מצוה או לצורך גדול אבל להתיר העבירה אין מתירין. ואם תארע פרקמטיא האובדת ישאו ויתנו אבל להתיר כך חולו של מועד לגמרי כמינים חס ושלום שתעשה זאת בישראל וכל שכן במקום שיש בו חכם גדול מחכמי ישראל כמותך שהרי אני אומר לכל ארץ ישראל וסביבותיה מפני ישיבתך בה ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל היום לפיכך צריכים אתם להשתדל על זאת וכל מי שעבר בודלין ממנו בארבע אמות וכו'" ע"ש דברים חמורים. ובשו"ת חת"ס  חאו"ח סו"ס א' כתב וז"ל "אודות פתיחת החנות בחול המועד, נתקלקלה השורה בכל המקומות בעו"ה ונתפשטה המספחת מימים ימימה ולא ישמעו ע"כ מוטב שיהיו שוגגים וכו', אבל אם יש ביד מעלתך לעמוד בפרצה בבית חמיך הקצין שי' אשריך ואשריו אם ישמע יברכהו ה' ויעל על במתי הצלחה".)), ולהלן יתבארו כללי הדברים וכן ענינים שדיברו בהם הפוסקים במפורש ומכל מקום אין להקיש אליהם לענינים אחרים שלפי הענין משתנה הדין.

בדבר האבד

ב)      כשהתירו בדבר האבד לא התירו שיכוין לפני המועד לעשות סחורה זו בחול המועד, ומיהו אם כיוון מלאכתו למועד אע"ג דאסור להתעסק בסחורה אם התעסק לא קנסוהו ואינו צריך לאבד ממונו שהתעסק בו עי' הערה ((מג"א סק"א והנה המג"א הביא ראיה מהא דאסרו לשלות פשתנו מהמשרה אע"ג דאינו רק משום טירחא ובאמת ילע"ט בזה חדא דאינה טירחא גמורה וכמבואר במג"א עצמו אח"כ בסק"ו וא"כ מנלן דאסור וביותר צ"ע מהא דפסק השו"ע סעי' ט' לאסור מכוין מלאכתו במועד לגבי קנית ענבים לסחיטתן וזיפות החביות ושם שאני דהוא מלאכה ממש ומוכח דבלא זה ליכא איסור דמכוין מלאכתו ולכן נלע"ד דכל דברי המג"א הם לכתחילה אבל בדיעבד אפילו אם כיון מלאכתו במועד לא קנסינן ליה ושאני משולה פשתנו דקנסו לו כמבואר לעיל סי' תקל"ח ס"ג ע"ש ושו"מ ממש כדברינו בשו"ת  שו"ת מבי"ט חלק א סימן קעו בתו"ד וז"ל "ואני אומר כי אפילו השכירה בימי אבלותו איסור' הוא דעבד ומה שעשה עשוי דבחול המועד דאסור לישא וליתן אם נשא ונתן דיעבד אינו חוזר דאפילו בשבת מי שהקנה לחבירו שום דבר קנה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ' כ"ג מן הירושלמי" עכ"ל. ואמנם במקום הצורך ראו חכמים שבכל דור לפי ענינו לקנוס ג"כ לאבד ממונו וכמ"ש הריב"ש בשו"ת סי' שנ"ב ע"ש.)).

חידוש מלאי במועד

ג)       לכן חנויות המותרות למכור סחורה בחול המועד (דהיינו סחורה העומדת כגון פירות כסות וכלים הנחוצים לצורך המועד וכדלהלן) צריכים לדאוג שיהיה להם מספיק מלאי בחנות קודם המועד. ומכל מקום אם נגמרה להם הסחורה במועד, מותר לקבל סחורה חדשה בחול המועד, ובתנאי שלא ימלאו את החנות במלאי יותר מהנצרך ((אלא אם כן יארע להם הפסד אם לא יקחו בכמות גדולה עי' שו"ע שם ס"א בד' הרמ"א ובמ"ב שם, עי' שו"ע תקל"ט ס"ז וס"ט ובמ"ב סקל"ב ודו"ק.)).

קבלת סחורה שהזמין לפני חוה"מ

ד)      מי שנתן לחבירו מעות בין בהלואה ובין בתורת קנין, על מנת שיתן לו בתמורתם חפצים, וכן בעל חנות וכד' שהזמין לפני חול המועד סחורה לצורך מכירתן, אין לו ללכת לקבלם בחול המועד ((שו"ע שם ס"א ובמ"ב סק"ב.)).

ה)      ואפילו מי שקנה ((אפילו בקנין גמור שנחשב כשלו לכל דבר.)) סחורה (בין חנווני ובין אדם פרטי) קודם המועד ((דהשו"ע מיירי באופן שרק נתן מעות דמן הדין אינו קונה דמעות אינן קונות כמבואר בשו"ע חו"מ סי' קצ"ח ע"ש.)), אסור ללכת לקחת אותה מחבירו), בין בעיר זו ובין בעיר אחרת ((ואם זה באותה חצר מותר כדלעיל פרק א' סעיף ח.)), ואם חושש שמא תיפסד הסחורה עד לאחר החג מותר ((בה"ל ס"א ד"ה בפרעון דבכה"ג ליכא איסור להסיע חפציו דרך רה"ר.)).

ו)        לכן הקונה ממי שאינו שומר תורה ומצוות יש לו להתנות על כך מראש עם בעל הסחורה שלא ישלח אליו בחול המועד.

ז)       מי ששלחו לו את הסחורה ללא שביקש זאת מותר לו לקבלה, ואף לשכור סבלים לפורקה ויעשה זאת בצנעה אף אם זה סחורה מרובה ((נראה דבכה"ג הוי ודאי הפסד דהרי אם לא יקבל את הסחורה יעלה לו דמי המשלוח פעמיים והוי הפסד ועוד דהרי בכה"ג שזה סחורה שלו ואינו מקבלה נמצא מחזיר סחורה שלו והרי זה כמי שמפנה שוב חפציו ממקום למקום ודו"ק.)).

ח)      אולם כל זה רק אם יכול לדחות קבלת הסחורה למועד מאוחר אך אם חושש שמא יפסיד חובו עקב כך, או שיגרם לו הפסד של הובלה וכד' מותר לקבל במועד ובתנאי שיעשה זאת בצנעה ((שם מבואר דאם אין אותו שחייב לו מצוי אצלו במועד הו"ל כדבר האבד ונראה דהו"ה אם עי"ז יהיה לו הוצאות של הובלה נוספת וכד', כגון שאין נותני הסחורה שומרי תו"מ ואינם מבינים ענין של חוה"מ דאל"כ ודאי צריך להודיעם שבחוה"מ אין מקבלים סחורה בחנותו, וכיון דיש בזה הפסד שרי ואף ספק דבר האבד במקום שיש הפסד מותר ורק בספק דבר האבד של ריוח גדול מבואר במ"ב ס"ד בה"ל יפסיד מהקרן דאין להקל אך בספק דבר האבד עצמו שרי ומ"מ יעשה זאת בצנעה שכן ראינו בכל הדינים שמותר לעשות סחורה שאין לעשות זאת בפרהסיא וכן בדין פינוי חפצים ממקום למקום דאין לעשות זאת רק בצנעה ע"ש סי' תקל"ה ופשוט.)).

ט)     וכן מי שהלוה לחבירו מעות ורוצה לגבות ממנו סחורה עקב חובו, אין לו לקחת סחורה זו במועד אלא אם כן חושש שמא יאחר את המועד אחר המועד ((שם. ועי' להלן בדיני גבית חוב.)).

י)        גם אם הסחורה באותה העיר ואין צריך לטרוח להובילה מעיר לעיר ואפילו כשנמצא בקירוב מקום גם כן אסור לקבל סחורה הנ"ל ((שם ובבה"ל ד"ה לילך דלא כהט"ז דס"ל דמותר לטרוח באותה העיר לגבות סחורה ע"ש וזאת מלבד האיסור לפנות חפציו ממקום למקום וכ"ש כאן שעדיין אין זה ממונו דהרי כל עוד שלא קיבל את הסחורה לא קנאה.)).

יא)   מי שקיבל מוצר ברשות הדואר ונשלח לו במועד ואינו יודע מה הוא מותר לו ללכת לקחתו מהדואר שיכול להיות שהוא נצרך למועד, וגם אם ברור לו שאינו לצורך המועד אם יש חשש הפסד (כגון שיחזור לשולחו וכד') גם כן מותר לקחתו ((דמי להא דכתיבת אגרת שלום שכתבו הפוסקים שיש להקל בכתיבתו מטעם דילמא יש בו צורך המועד לנשלח וכן דילמא ילך השולח וגם כאן הרי אחר ב' שבועות נשלחים הדברים חזרה לשולחם ודמי לדברי הראב"ד שם ע"ש והובא במאמר בגדרי איסור והיתר כתיבה בחוה"מ.)).

קבלת מקרר וכד'

יב)    מי שהזמין כלי תשמיש לביתו קודם המועד, מותר לקבלו במועד אם הוא נצרך למועד, כמקרר תנור אפיה וכד', אבל מכונת כביסה וכד' ושאר כלים ככלי עבודה וכד' אין לקבלם במועד ((עי' שמירת שבת כהלכתה פס"ח סעיף כד. ובאמת דבמקום הצורך מותר לקנותם אף במועד ואף לרשום ההזמנה ולחתום על "ביטוח" משום דבר האבד.)).

גביה מנכרי

יג)     נכרי ששלח ליהודי סחורה תמורת החוב, או שרוצה הגוי לשלם לו על סחורתו שקיבל ממנו, מותר לקבל מידו ((שו"ע ס"ח דהוי כמציל מידו והוי כדבר האבד. ונסתפקתי בכה"ג שיש לו מסחר עם גוי סיטונאי ושילם לו בעבור הסחורה מראש אם צריך להתנות שלא ישלח את הסחורה במועד או דילמא לעולם חשבינן ליה כמציל מידו ומלשון השו"ע משמע דמיירי רק בכה"ג דהגוי היה חייב לו חוב ממון ורק במקום מעות שולח לו סחורה אבל בכה"ג שהוא מו"מ ככל המסחר יכול להמתין עם כך עד אחר המועד או דילמא לעולם חשיב כמציל מידו וצ"ע.)).

קניה סיטונאית

יד)    אין לקנות קניה גדולה לצורך מסחר בה אפילו כשחלק מהסחורה מיועדת למוכרה במועד ((עי' שו"ע ס"א בדברי הרמ"א דמי שנזדמן לו ריוח מרובה יכול לקנות וימכרנו בצנעה וכן מבואר בשו"ע שם ס"ה דמי שנזדמן לו שיירה יכול לקנות הרבה וימכרנו בצנעא כמבואר בפוסקים ונראה מתוך כך דהנה המג"א כתב לחלוק על דברי הרמ"א סי"ב דמותר לקנות שלא לצורך המועד בקניה קמעונית לצורך פרטי (עי' מש"כ בארוכה בחלק השני של הקובץ) וע"ש דס"ל דרק להמ"מ מותר ולשאר ראשונים אסור ולכא' מזה שהתירו לקנות בריוח מרובה ולמכור בצנעה בביתו במועד מוכח דמיירי לשיטתו רק בדברים הנצרכים לקונים לצורך חולו של מועד ואעפ"כ לא התירו רק כשיש לו ריוח מרובה ומוכח שאין לקנות קניה סיטונאית אפילו כשחלק מהסחורה נמכרת במועד וע"ע שו"ע סי' תקל"ז ס"ח ובמ"ב שם סקי"ג וע"ע סי' תקל"ג ס"ה ובמ"ב שם והוא ברור.)) אם עיקר הסחורה תישאר למוכרה לאחר המועד. אולם אם שכיח שעיקר הסחורה תימכר במועד מותר לקנות בכמות מספקת אפילו אם יתכן שתישאר סחורה לאחר המועד ((עי' שו"ע סי' תקל"ג ס"ה והערה הקודמת.)).

טו)   במקרה שנזדמנה לו עיסקה לא מצויה כמכירה חד פעמית שאם לא יקנה בחול המועד לא ימצא כדוגמתה זמן רב ((דהיינו שמכירה כזו מזדמנת רק פעם בחצי שנה וכ"ש כשזה יותר מכך, עי' שו"ע סי' תקל"ט ס"ה והגדרה הנ"ל מבוארת מקום שאין שיירות או יריד מצוי לכא' אין להקל בפחות מששה חדשים עי' כעי"ז בתשובות רב נטרונאי גאון (אופק) או"ח סימן קע.)), מותר לקנותה, אך ישתדל שלא למוכרה בחול המועד אלא אם כן הוא דבר נצרך למועד שמותר למוכרה בצנעה (ופרטי צנעה יפורטו להלן) ((עי' סי' תקל"ט ס"ה ובבה"ל שם ד"ה ואפילו דמשמע שמותר בכה"ג לקבל את הסחורה בחול המועד ואפילו מעיר לעיר מותר.)).

טז)  אדם שפרנסתו ממכירות מזדמנות, ("מציאות"), יש לעשות שאלת חכם אימתי מותר לעשות כן ((דהנה בבה"ל שם משמע דמותר למי שרגיל לילך לירידים לעשות זאת אמנם נראה דכ"ז רק כמו בזמנם שהיו רגילים לעשות יריד פעם או פעמיים בשנה ומחוסר אפשרות של ניידות גבוהה לא יכלו במציאות ללכת מיריד ליריד במהירות וע"כ התיר, אבל בזמנינו שמי שרגיל בכך הרי הוא קופץ היום בארץ זו ולמחרת בארץ אחרת וא"כ אי"ז ממש כמו יריד ובכלל דין זה דשיירות וכו' לא מצויות במי שפרנסתו רק משיירות דזמן השו"ע ודו"ק.)), כמו כן אם קונה במכירה פומבית שמתפרסם שם הזוכה גם אם זה דבר בלתי מצוי יש לעשות שאלת חכם אם מותר ((דהנה לגבי קנית בתים ועבדים מבואר בשו"ע דאסור, והטעם משום דאוושא מילתא דלא הותר רק לצורך המועד וא"כ י"ל דהו"ה בכל דבר דאוושא מילתא ואולם לכא' אין לדמות מילתא למילתא ועכ"פ אין להשתתף בכזה מסחר בלא שאלת חכם.)).

מלאי שעלול להפסידו

יז)     אדם שקיבל מלאי גדול לחנותו קודם המועד ונשאר עם הרבה סחורה בחול המועד, ואם לא ימכרנו עתה יפסיד ((וגם כשיש רק ספק דבר האבד מותר (בה"ל ס"ג ד"ה יפסיד).)) מה"קרן" שהשקיע בקנית הסחורה ע"י שחלקה ילך לאיבוד וכד' מותר למכור בצנעה (עי' הערה ((עי' מ"ב סקי"ז שכתב דישאיר החנות סגורה ופותחה במקצת כשבא הקונה ליקח אך כל זה דווקא במוכר רק להוציא יותר להוצאות יום טוב אבל בכה"ג שעלול להפסיד מהקרן שרי אפילו כדרכו דמאחר וברגילות אינו מוכר בחוה"מ ורק עתה מוכר וא"כ כמה קונים ימצא שיותר לא יפסיד מהקרן, וע"כ נראה דבאמת כל זה היה בזמנם שבעלי החנויות בדרך כלל היו עושים אותם בביתם וחלק היה חנות וחלק נשתמש בביתו (עי' משנה מעשרות פרק ג' משנה ז').))) ויוציא מהמעות שקיבל לשמחת יו"ט יותר ממה שמוציא ברגילות ((עי' שו"ע ס"ג ונראה דהו"ה בנידון זה.)).

חנווני שזקוק להוצאות ליום טוב

יח)   בעל חנות שלחוץ במעות, ואין לו מעות בריוח ((ונחלקו הפוסקים אם דווקא כשהוא עתיר נכסין אסור למכור כלל אפילו יוציא בריוח על הוצאות יו"ט אבל אם זוהי פרנסתו היחידה מותר למכור בחוה"מ (וכן דעת הט"ז) ויש חולקין וסוברים דאף אם זוהי פרנסתו היחידה אך בדרך כלל יש לו מעות מספיק אסור, והובאו ב' הדיעות בבה"ל ד"ה אבל, ומ"מ המנהג שלא להקל בזה אלא א"כ הוא לחוץ ביותר ועי' ערוך השולחן.)) להוציא להוצאות יום טוב או חול המועד מותר למכור בצנעה ((הנה המ"ב כתב (סקי"ז) דצריך להשאיר החנות סגורה וכשמגיע קונה יפתח בשבילו ויל"ע טובא בדבר זה אם הוא מציאותי בזמנינו דהרי כו"ע יודעים שכל חול המועד חנות זו סגורה ומפני מה יעלה על דעת הקונה לבוא לבית המוכר ולבקש שיפתח את חנותו ומנין ידע שמוכר בחנותו ובפרט לד' המג"א והמ"ב דאסור לקנות שלא לצורך המועד וא"כ מפני מה יקנה מחנות שלא רגילים לקנות ומנין ידע שהחנווני מוכר והרי פשיטא דאסור לעשות פרסומת לצורך כך דאין לך אוושא מילתא יותר מזה וע"כ נראה דמיירי באופן צנעה המבואר אח"כ בדברי הפוסקים וכפי שיתבאר בסעיף להלן העוסק בדיני צנעה.)), ויוציא חלק ((מ"ב סקט"ז.)) מההכנסות להוציא לצורך קנית דברים לשמחת החג.

חנויות

יט)   אסור לפתוח חנויות למכור בהם דברים שאינם לצורך המועד או שדרכן של הבריות לקנותם לצורך אחר המועד ((שו"ע תקל"ט ס"א .)).

כ)      מכולת שכונתית שדרך הלקוחות לקנות מידי יום ביומו דברים הנצרכים להם ליומם מותר לפותחה כרגיל בימי חול המועד.

כא) אולם חנות המוכרת דברים רבים מהם דברים הנצרכים לחול המועד ומהם דברים שרגילים לקנותם גם לאחר המועד ("סופר מרקט" וכד') אין לפותחם כרגיל ויש לפותחם בשינוי וכפי שיתבאר להלן סעיף לב.

פירות ירקות

כב)  מותר לפתוח חנויות לממכר פירות וירקות  טריים שדרך בני אדם לקנותם לצורך המועד ומותר לפותחם בצורתם הרגילה ובפרהסיא ((שו"ע ס"י והנה השו"ע נקט רק ירקות משום שדרכן להתקלקל וע"כ ניכר שקונה לצורך המועד אבל פירות אסור למכור בפרהסיא ואמנם בזמנינו ב' סיבות יש להתיר גם בפירות למכור כרגיל חדא דזיל בתר טעמא וכיון שהיום מקפידים לקנות דווקא פירות טריים ובדרך כלל הסחורה שנשארת נחשבת לסוג ב' א"כ הוי דבר האבד וגם לקונה נחוץ וניכר כיום שקונים בשביל המועד, ועוד דהרי כיום מוכרי ירקות ופירות אינם נחלקים לב' חנויות אלא הכל חנות אחת וכיון שהותר בשביל הירקות מסתברא מילתא שהותר לפירות (ולא דמי למי שיש לו חנות גדולה (מיני או סופר מרקט) שעיקרה עשוי שלא לצורך הפירות והירקות אלא לצורך שאר דברים ומחלקת הירקות היא רק דרך אגב דכה"ג ודאי לא הותר רק בצנעא וכדיתבאר סעיף הבא, אבל חנויות המיועדות רק לפירות וירקות שאני (וגם שמם מוכיח עליהם שהרי קורין לבעל החנות "ירקן" ולא "פירותן" כנלע"ד.)). ולגבי תבלינים עי' הערה ((הנה השו"ע נקט ג"כ תבלינים משום שדרכם היה לקנות רק תבלינים טריים אולם בזמנינו שכמעט לא מצוי שקונים תבלינים רק לצורך המועד ובדרך כלל קונים בכמות מרובה ומאחסנים במקרר וכד' לכא' אין להתיר וצ"ע לדינא.)).

מוצרי מזון משקאות וכד'

כג)   מותר לפתוח חנות למוצרי מאכל ומאפה הנאפים מידי יום ולמוכרם ללקוחות ואין צורך לפותחם בצנעה. אולם חנויות למוצרים הנקנים באריזתם לזמן רב כשימורים משקאות מוצרים עמידים (בייגלך ממתקים וכד'), אין לפותחם בצורתם הרגילה ויש לפותחם בצנעה ((מוצרי מאפה רגילים לקנותם ליומם משא"כ מוצרים עמידים רגילות לקנות גם לזמן אחר וע"כ אין לפותחם אלא לצנעה, ולצורך יו"ט אחרון מותר לפותחם כרגיל כדלהלן סעיף לד.)).

חנות כלי מאכל

כד)  חנויות המוכרות כלי מאכל, מותר לפותחם לצורך לקוחות הזקוקים לכך במועד, אך אין לפותחם כבכל ימי החול ויש לפתחם בצנעא ((שו"ע סי"א.)).

חנות כלים

כה)  חנות לכלים שאינם כלים לצורך אוכל נפש אין לפותחם אלא לכשיגיע קונה הנצרך לו כלי כזה לצורך המועד, יפתח בעבור קונה זה בלבד ((עי' מ"ב סקל"ו ובשעה"צ סקל"ה.)).

בית מרקחת

כו)    מותר לפתוח בית מרקחת במועד, ומוכרים כדרכם ובפרהסיא ואין צריך למכור בצנעה ((חדא דכל רפואה במועד שרי ואין צריך שינוי (תקל"ב ס"ב), ועוד דהרי רוב הדברים צריכים ומוכרחים במועד והוי דומיא דירקות.)).

חנויות לשאר דברים

כז)   חנויות שמוכרים שם דברים שבדרך כלל אין זקוקים להם באופן מיוחד למועד אסור לפתוח אפילו בצנעה אלא אם הלוקח זקוק לכך למועד יכולים לפתוח בעבורו בלבד, ואולם חנויות שריוח עיקרי שלהם הוא מקנית האנשים בחולו של מועד כמתנות לאפיקומן וכד' יש מקום להתיר ע"פ שאלת חכם ((דכה"ג י"ל דחשיב כשיירות מצויות וכיריד (ס"א וס"ה) אולם כל ההיתר שם רק כשמוכר בצנעה וע"כ אין להתיר רק בשאלת חכם דלפעמים יש להתיר אם עי"ז לא יקנו ממנו.)).

קניה לעשית שימורים מרקחת ויין

כח)  מי שנזדמנו לו ענבים בזול מאד, ורוצה לקנות על מנת לסוחטם ולעשות לו יין ((ויין אינו יכול ליהנות ממנו במועד שהרי צריך לפחות מ' יום שישהה בחביות וא"כ טורח לצורך אחר המועד.)) לכל השנה ((אך אם מתכוין לעשות כמות מרובה יותר מכפי שרגיל לשתות במשך שנה אחת ורוצה לעשות לכמה שנים אסור ואם אינו יודע כמות מדויקת או שרוצה לעשות כמה מיני יינות שחלקם ישארו גם לשנים הבאות אסור לעשות כן (ט"ז סק"ו ומ"ב סקל"א ובפמ"ג מש"ז סק"ו משמע דאם הוא בזול שלא ימצא בכלל אח"כ יש להתיר אפילו יותר מכדי צורכו לכל השנה דומיא דירידים המבואר בסעיף ה' ע"ש (ועי' ביאור הגר"א ודו"ק), ונראה דהפמ"ג פי' בזה כוונת הרמ"א על השו"ע ס"ט שהוסיף "ואם הוא דבר שאינו מצוי אחר כך להרויח בו מותר" ולכא' אין לו מקום בסעיף העוסק בעשיית היין אלא לסעיף ה' וע"כ דכוונתו אפילו ליותר מצורך שתייתו לכל השנה ויל"ע (ולכא' יש שם ט"ס בפמ"ג ע"ש). ועי' מ"ב סקל"א ובה"ל ד"ה ואם בביאור דברי הרמ"א והמחבר. וע"ש שהמיקל כדברי הא"ר דבמקום שיש ריוח גדול ואחר המועד לא ימצא בזול כ"כ יכול לקנות אפילו לצורך שתית כמה שנים ע"ש.)) אם לא ימצא כמות כזו במחיר הנמוך לאחר המועד יכול לקנות ולסוחטם, וכן לקנות כלים או לייצר כלים  לצורך כך ((שו"ע ס"ט. ואע"ג דעשית הכלים מלאכה גמורה היא והרי אינה לצורך המועד כלל, מ"מ כיון דחשיב דבר האבד דהיינו הקניה מותר משום כך גם לעשות מלאכה לצורך זה ולכא' מזה מוכח כד' החזו"א ואמנם יל"ע בזה דאף לחזו"א לא הותר מלאכת עמל וכאן הרי זוהי מלאכת עמל וע"כ צ"ל דהוא בצירוף דהוי דבר האבד וא"כ גם עשית הכלי הוא דבר האבד (וקצ"ע דהראשונים לא הזכירו ענין דדבר האבד על עשית הכלים ורק על הקניה ואדרבא כתבו דמשום היתר הקניה ממילא  הותרה העשיה ולא שזה ההיתר בעצמו וע"כ לכא' כד' החזו"א ודו"ק.)). אך אם ימצא בזול לאחר המועד ובאיכות דומה, אסור לקנות במועד אלא אם קונה לעשות כפי הנצרך לו למועד (כגון שעושה מהם מיץ ענבים).

כט) כמו כן מי שעושה מרקחת ("ריבה") או שימורים לצורכו הפרטי לימות השנה, אם הפירות במועד נמכרים בהוזלה משמעותית או שחושש שאחר המועד לא ימצא פירות אלו או שאיכותם של הפירות תהיה נמוכה, מותר לקנות ולעשות מיני מרקחת מהם אפילו שלא יוכל ליהנות מהם במועד.

ל)      היה באפשרותו לקנות את הפירות או הענבים  קודם המועד, והשאיר את קנייתו למועד, מאחר ובמועד זמנו פנוי אסור לקנות ומכל שכן לעשות, עבר ועשה את המרקחת או היין צריך לאבד אותם ((שו"ע שם וזהו ככל דין מכוין מלאכתו במועד.)) ואסור לו או לאחרים ((דהיינו באופן שעשה לעצמו וקנה מכספו את הפירות אך אם אחר נתן לו לעשות י"ל דגם בזה קנסו עי' סי' תקל"ח ס"ו דהרי אותו אחד שקנה ג"כ אסור בעשית המלאכה וכשלוחו דמי וע"כ יש גם בכה"ג לאבד מלאכתו ולא דמי למש"כ הרמ"א שם דאם עושה מלאכת אחרים כגון חייט שאין קונסים את בעל הבגד דהתם שאני שהוא לא פשע שהרי נתן לו קודם המועד דהרי בודאי אם נתן לו במועד וביקש שיעשה הבגד במועד ויכול היה לעשות זאת קודם המועד דגם בכה"ג קנסינן ליה והו"ה בנידו"ד, וע"ש עוד שנחלקו הפוסקים שכשזה שכיוון מלאכתו למועד מת אם קנסו בנו אחריו או לא.)) להשתמש בהם ((אך אם רק קנה את הפירות ולא עשה מהם מרקחת מותר להשאירם לאחר המועד ואז לעשות ממה שיישאר מהפירות מרקחת כדלעיל.)).

מכירה בבית

לא) אין למכור לסחורה גם כשמוכר בביתו באופן קבוע אפילו שאינו עושה זאת בחנות ((עי' מג"א סק"ח (והובא במ"ב סקכ"ג) דאף תגר שהותר לו למכור אינו מותר אלא בביתו וממילא דכל מסחר בבית אסור ואין זה דין רק בחנות וכד', ופשוט.)). אולם מי שמוכר מכירה חד פעמית בביתו לצורך המועד מותר למכור כרגיל, ואין צריך לומר ששכנים המלוים זה לזה שמותר להם לקחת את תמורת החפץ ((מ"ב שם סקל"ד,  ולגבי שכנים – פשוט דאין זה סחורה דכל סחורה כוונת הדברים שעושה להרויח אך כאן אין זה רק השלמת החסרון של חבירו ואפילו דבר מועט מ"מ אין ע"ז גדר שם סחורה (ואפילו לשיטת תוס' דכל פרקמטיא אסור אפילו לקונה מ"מ האיסור משום שהוא דרך סחורה אבל כאן אינו דרך סחורה כלל ופשוט).)).

מכירה ב"צנעה"

לב)  לעיל נתבאר שיש חנויות שמותר למכור בהם דברים הנצרכים למועד בצנעה ביאור צנעה יש בו חילוקים והם : מי שחנותו נמצאת במקום צדדי כגון רחוב ללא מוצא וכד' יכול לפתוח כדרכו (ובלבד שלא יפרסם שהוא פתוח בימי חול המועד), וכן מי שמוקמת חנותו בבנין מגורים אפילו שפונה לרשות הרבים יכול לפותחה כרגיל.

לג)   כשהחנות ממוקמת במקום ציבורי כמרכזי קניות רשות הרבים ((דהיינו שלא במבוי שאינו מפולש, ואין צריך לזה גדר רשות הרבים של שבת אלא מקום הילוך לרבים (מ"ב סקל"ה).)), אם החנות יש לה שני פתחים: פותח פתח אחד ומשאיר את הפתח השני סגור, כשיש רק פתח אחד ((שו"ע שם.)). ואם אין לה רק פתח אחד יעשה שינוי בפתיחתה כגון שישאירנה סגורה ויכול להניח פתקה על הדלת שהחנות פתוחה לצרכי חול המועד, ואם רגילות שהחנות סגורה (מחמת חום או קור) יפתח בשינוי זמני הפתיחה ויציין את השינוי שהוא מפאת קדושת המועד ((קובץ מבית לוי (קובץ תשרי) בשם הגרש"ו שליט"א.)).

לצורך יום טוב אחרון

לד)  כל הדין הנ"ל שצריך לפתוח בצנעה הינו כשפותחים במשך ימות החג, אולם בערב יום טוב אחרון בין של סוכות ובין של פסח ((מ"ב סקל"ז.)) מותר לפתוח חנויות למצרכי מזון (גם אם הינם עמידים) כרגיל, אולם חנויות כלים (אף כלי מאכל) אין לפותחם רק בצנעה וכדלעיל ((שם בשו"ע סעיף יא, דמעטרין השווקים בפירות ונראה דהו"ה בכל דבר שהוא צורך מאכל כיון דעיקר הטעם שיקנו בהרווחה לצורך שמחת יו"ט, ולכן כלי מאכל אסור למוכרם בפרהסיא וכן נראה מוכרח מד' המ"ב שם.)).

שירותי הסעות

לה)  מותר להפעיל שירותי הסעות כתחבורה ציבורית ואף שירותי הסעה פרטית כמוניות וכד' ואף לצורך אנשים שיכולים להשתמש בתחבורה ציבורית ((עי' מאמר בחלק שני של הקובץ שנתבארה הלכה זו.)).

פריטת כספים

לו)    אדם שעסקו בפריטת כספים אין לעסוק כך בימי חול המועד אלא במקרה והקונה זקוק למעות שפורט להם לקנית צרכי החג יכול במקרים חד פעמים לפרוט ובוודאי שאסור לפתוח את החנות של פריטת הכספים ((שו"ע סי' תקל"ט סי"ד.)).

קנית בתים ובהמות

לז)   אסור לקנות בית או בהמה במועד אלא אם כן הדבר נצרך במועד עצמו, כגון שאין לו בית למגוריו במועד, או לבהמה לצורך אכילתה וכד'. במקרה וקונה לצורך המועד מותר לערוך חוזה ושטר מכר לצורך כך. אך על בית שנקנה קודם המועד אסור לכתוב שטר אלא אם כן המוכר זקוק למעות ואין הלוקח ישלם עד לאחר כתיבת השטר ((שו"ע סי' תקל"ט סי"ב ותקמ"ה ס"ו ובמ"ב שם.)).

העסקת מוכרים ופועלים

לח)  כל מה שנתבאר להתיר פתיחת חנויות וכד', הוא דווקא כאשר בעל הבית של החנות או המרכל וכד' עומד שם ומוכר, אך להעסיק פועלים לצורך כך, נהגו במקומות של שומרי תו"מ, שימי חוה"מ הינם ימי חופשה לפועלים אלו, על אף שעצם פתיחת החנות מותרת, ועל כן אין להעסיק פועל שלא בהסכמתו אלא אם כן סוכם מראש על זמני העבודה שכלול בהם ימי חול המועד. במקום שאין מנהג כזה עליו לדאוג מראש ולהתנות על כך עם בעל הבית, ובכל מקרה יש לעשות שאלת חכם הואיל והדבר תלוי בהרבה פרטים ותנאים ((הנה נראה פשוט דכמו דהותר לבעה"ב כמו כן הותר לפועל וכל מה שדיברו האחרונים לאסור פועל לצורך בעה"ב אלא אם כן עושה בחינם עי' סי' תקמ"ב בשו"ע ובשאר פוסקים מיירי באופן שהמלאכה עצמה אסורה אלא שלבעל בית זה הותר כגון דבר האבד וכד' (וגם בזה שיטת הריטב"א להקל כשאין לו מי שיעשה לו בחינם עי' מ"ב שם סק"ב) אבל דבר שהותר מצד עצם המלאכה כפרקמטיא לצורך הציבור בכה"ג אין חילוק בין פועל לבעה"ב ומותר גם ליקח שכר בעבור פעולתו דלא גרע מבעה"ב שלוקח ממון תמורת חפציו שמוכר והרי כולל בזה שכרו ושכר פעולתו וכד' ולכן הגם שלכתחילה ודאי הגון הדבר שלא לעסוק במלאכה במועד כלל ואם אפשר יש להימנע מזה מ"מ במקום שא"א לעשות כן כגון שבעה"ב אינו יכול בעצמו לעבוד או חנות גדולה שזקוקה לכמה פועלים יש להתיר ואמנם יש לכא' לפקפק בזה מדברי הבה"ל סי' תקמ"א ס"ה ד"ה אלא, עשה"ט בכ"ד מ"מ נראה דגם שם לא מיירי הבה"ל רק כשעצם המלאכה היא מלאכה גמורה כתפירה וכד' [ואמנם בגוף דברי הנו"ב שעמד עליהם שם הבה"ל מיירי גם באופן שהוא דבר שאינו מלאכה גמורה אך עכ"ז עושה זאת שלא לצורך המועד אבל בכה"ג שעיקר האיסור רק פרקמטיא שאינו מלאכה גמורה אפילו אם דרך אגב יש בזה כמה מלאכות מ"מ כיון שהותר לעשות זאת לצורך המועד והרבים מותר לפועל לעבוד ולקבל תמורת זה שכר), אך למעשה בכל מקרה ומקרה לגופו יש לעשות שאלת חכם.)).

לט) במקום שמן הדין אסור לעבוד כגון פועל בחנות שמוכרת כלי עבודה או פועל בבית חרושת  וכד' עליו לסכם מראש על ימי חול המועד כימי חופשה, ואף אם על ידי כך ינוקה משכרו, ובמקום שיכול להיות שיפוטר מעבודתו יש מקום להתיר ויש לעשות שאלת חכם כמה וכיצד להתיר עבודתו ((עי' ס' חוהמ"כ פרק ט סעיף לה ואילך.)).

מ)     כמו כן יש חילוק בין אם עבודתו אינה כרוכה בעשית מלאכות ממש, אלא רק מכירת המצרכים וסידורם וכד', שבנידון כעין זה יש יותר מקום להקל אבל אם זה דברים הקשורים למלאכות גמורות כחיתוך קשירה תפירה וכד' משאר מלאכות הדבר חמור יותר ((עי' בספר הנ"ל שם.)).

דיני הלואה במועד

הלואה לישראל

מא)   מצוה להלוות גם במועד ((דמצוות אם כסף תלוה את עמי הוא אף במועד ואין למלוה להתחכם שהרי צריך כתיבת שטר דבמקום שהותר הותר גם לכתוב ומצוה קעביד.)), ומותר לצורך כך לכתוב שטר חוב, ולהחתים עליו ערבים וכד', אם ההלוואה נצרכת בחולו של מועד ((בין אם צריך לקנות בהם דברים לצורך המועד ובין במקרה שהותר לעסוק במלאכה שלא לצורך המועד כגון במלאכת דבר האבד וכדו'. עי' מ"ב סי' תקמ"ה סקל"ז.)), אך אם המלוה מאמין ללוה שיחזיר לו החוב, יתננו לו בלא השטר ואחר המועד יכתבו שטר, ועי' הערה ((המג"א סי' תקמ"ה סקכ"ב כתב על מש"כ השו"ע "אין כותבין שטרי חוב במועד" וז"ל "לכאורה נראה דאם נותן לו המעות מותר לכתוב דיש לחוש שמא ימותו העדים" ולפ"ז צ"ל דכל מש"כ השו"ע לאסור היינו לכתוב שטר קודם ההלוואה ולפ"ז מה שמצוי שבדרך כלל ממלאים את פרטי השטר חוב והולכים מחבר לחבר להחתימו על הערבות דבכה"ג אסור לעשות כן במועד. אלא אם כן אין המלוה מוכן לתת לו את המעות בלא זה.

מב)   והנה כשנותן משכון על ההלואה לכא' עדיף טפי אכן גם בזה לא ברירא לי מילתא דהרי בדרך כלל גובה שווי המשכון שלוקחים הוא גבוה יותר מגובה ההלואה ובכה"ג ודאי רוצה הלוה שידעו שהמשכון שלו וכן להיפך אם המשכון שוויו נמוך מסכום ההלואה אין המלוה מוכן לתת רק כפי ערך המשכון וא"כ עדיין לא יכול לקבל ההלואה בלי שטר.

מג)  ובכלל צ"ע לי מאד הדברים דלכא' נראה מדברי השו"ע והפוסקים דאם יכול ללוות שלא ע"י שטר עדיף טפי, ולכא' צ"ע מאד בדין זה דלכא' הרי מבואר בשו"ע חו"מ סי' ע' ס"א דאסור להלוות בלא עדים (ועי' פרי יצחק ח"א סי' מ"ח וח"ב סי' נ"ט וע"ע ערוה"ש סי' ע' ובמש"כ ע"ז בשבט הלוי ח"י סי' רס"ח, ואין לומר דמיירי במלוה על המשכון דבכה"ג אמאי אם כבר נתן מעות כתב המג"א דשרי לכתוב שמא ימותו העדים וא"כ ע"כ הכא מיירי בנתינת המעות בלא עדים וא"כ ממאי נפשך אם לא ילוונו לו בלא עדים הרי אסור על המלוה ובוודאי ילוונו בעדים או ע"י נתינת משכון וא"כ גם כשנתן לו מעות בעדים אמאי חיישינן יותר על השיעבוד (כמ"ש המג"א דהוי דומיא דשטרי מתנות דסעיף ה' שם ע"ש והיינו שטר מתנת קרקע דלמטלטלין ליכא שטרא), שימותו העדים מאשר על עצם ההלוואה שג"כ אם ימותו העדים מנא ליה עדים שהלווהו ואולי י"ל דבאמת בעלמא לשמא ימותו העדים לא חיישינן כיון דבין כך המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים ואם חוששים שמא יכפור בהלואה הרי יכול לכפור בטענת פרעתי וע"כ אין נפ"מ עתה בכתיבת השטר ומ"מ צ"ע דהרי אם רוצה יכול לעושת ממלוה בע"פ מלוה בשטר דהיינו שכשכותב לו שמודה לו שהלוהו קודם למועד וחותמין ע"ז העדים מיחשיב כמלוה בשטר וגם לגבות בו ממשעבדי ע"ש בשו"ע חו"מ סי' ל"ט ס"ז וצ"ע בכ"ז.)).

מד) כשלווה מעות להשתמש בהם לאחר המועד אסור לכתוב שטר חוב אלא אם כן לא ימצא לאחר המועד מי שילווה לו ((מ"ב תקמ"ה סקל"ח.)).

מה) כשלוה קודם המועד ולא כתבו שטר אפילו במקרה שיש עדים שהלוה ועשו עמו קנין על ההתחייבות להחזיר את ההלוואה מותר לכתוב את השטר במועד ((מ"ב שם סקל"ו. דחיישינן שמא ימותו העדים. ומיירי דווקא כשעשו קנין ואז יש על השטר דין שטר שגובה בו מן המשועבדים כמבואר בשו"ע חו"מ סי' ל"ט, ויכולים לכתוב גם בלא דעת הלוה אבל אם היה רק בעדים בלא קנין אין לכתוב את השטר דהרי בין כך אינו יכול לגבות ממשועבדים. ועי' הערה הקודמת.)).

הלואה בהיתר עיסקא ולנכרי

מו)   מי שעסקיו במתן הלואות בהיתר עיסקא מותר לו להלוות לישראל חבירו ב"היתר עיסקא", אם הלווה זקוק לכך במועד עצמו ((והיינו כמו שנתבאר לצורך דבר האבד דהרי לצורך אוכל נפש וכד' אסור בלא"ה ללוות בהיתר עיסקא.)), ולהלוות לנכרי בריבית בכל ענין מותר ((בדין זה נחלקו רבותינו הראשונים עי' תוס' מו"ק י. ד"ה פרקמטיא וברא"ש שם ועי' קובץ שיטות קמאי על מו"ק י. בדברי הרבה מרבותינו הראשונים ולמעשה הכריע השו"ע תקל"ט סי"ג כדעת הרא"ש להתיר משום דלא דמי ממש לפרקמטיא עי' לעיל סעיף א' בהערה שם מדברי הב"ח ועוד דחשיב כדבר האבד)).

מז)  מי שאין עסקיו במתן הלוואות מותר גם כן להלוות בריבית בדרך המותרת וכנ"ל ובתנאי שמאותו ריוח שמרויח על ימי המועד יוציאנו לקנית דברים לצורך שמחת יו"ט ((היינו יותר ממה שרגיל לקנות בדרך כלל ליו"ט ואע"פ שלגבי דין פרקמטיא בעלמא נחלקו בדבר הפוסקים אם מותר מ"מ בהלואה שאינה דומה כ"כ לפרקמטיא מותר גם באופן שיש לו מעות בריווח. מ"ב סקמ"ד. (ועי' בשו"ע סי"ג שהביא הרמ"א מהג"א דמותר לקחת ערבות במועד על הלואה שלאחר המועד ולא זכיתי להבין דברי קדשו דאמאי יהיה אסור והרי אין זה אלא דיבור בעלמא וערב קודם מתן מעות אין צריך קנין וא"כ איזה איסור יש בדבר וע"ש בהג"א (פ"א סי' כ"ד הג"ה שניה) "דבאמת נסתפק קצת "דיכול להיות שמותר" וצ"ב.)).

גבית חובות

מח)   מותר לגבות חוב של הלואה במועד, ואפילו לטרוח ((עי' מ"ב סי' תקל"ט סק"ז דאפילו ללכת לעיר אחרת מותר וצ"ע מאי קמ"ל בזה ואולי י"ל דהמ"ב לשיטתו דאיכא איסור תחומין עי' סי' תקל"ו בבה"ל ד"ה ומותר לאסור לכתחילה הוצאה ואמנם נראה דיש חילוק גדול בין תחומין להוצאה דבשלמא הוצאה היא מכלל "מלאכות" ולכן יש מקום להחמיר משא"כ תחומין שהוא לימוד מיוחד על שבת ויו"ט וכעי"ז כתב שם לגבי מחמר דגם בזה יש לימוד מיוחד לשבת ויו"ט, וע"ש דלכא' אפילו לדבריו אין להחמיר משום תחומין שהקשה רק על מחמר והרי הרמ"א מיירי לענין נסיעה בחינם מעיר לעיר ולא העלה כלל על דעתו משום איסור תחומין וכן כל הפוסקים שתקו מזה מוכח כמשנ"ת ועכ"פ י"ל דמשו"ה נקט זאת המ"ב כן, אך יותר נראה דעיקר מה שכתב זאת הוא משום דנסיעה מעיר לעיר יש בה יותר טירחא מאשר באותה העיר וכדמשמע מדבריו בבה"ל עי' בהערות הבאות ודו"ק.)) לנסוע לעיר אחרת לצורך כך ((הטעם כתב המ"ב שם דאי"ז גדר "פרקמטיא" שנאסרה, ולכא' יל"ע דהרי הרבה פעמים יש בזה טירחא וכד' כידוע שמי ש"צריך" לגבות את חובו אין זה בניקל כ"כ ובפרט כשהולך מעיר לעיר לצורך כך ואמאי נקטו רק הטעם דאי"ז סחורה, וע"כ נראה דבאמת כל ענין של "חוב" יש בו קצת כעין דבר האבד דהגם דמיירי כאן אפילו באופן שיכול לגבותו אחר המועד מ"מ אינו בטוח כ"כ בממונו ודמי קצת למש"כ הראב"ד לגבי כתיבת חשבונות (עי' דיני כתיבה ובחלק שני של הקובץ במש"כ בזה) וכן דמי קצת לכתיבת שטר חוב דהותר מפני דהוי צרכי הרבים הרי דחשיב עכ"פ קצת צורך.

מט)ומש"כ שמותר גם לנסוע אע"פ שהלשון במ"ב הוא שמותר "לילך" ולכא' בכה"ג שנוסע יש בזה כמה וכמה מלאכות אמנם לפמ"ש לעיל בפרק א' להגדיר שכל מלאכה שעושה כן בדרך הרגילה אינה בכלל "מלאכת חול המועד" ממילא הו"ה בנידו"ד וכן נראה דהא הותר להכין כל צרכי הרכיבה כמבואר בשו"ע סי' תקל"ו ושם מיירי מענין מלאכות דאורייתא ג"כ ואעפ"כ מותר כל שיש בו צורך והרי ודאי דדרך בנ"א לילך מעיר לעיר ע"י רכיבה וכד' ומותר כיון דחשיב צורך ושם מותר וא"כ מבואר דכל כמה דעצם הרכיבה מותרת שאר המלאכות "נגררות" אחריה ומותרים וכ"ש לדעת החזו"א דכל דבר שאינו מלאכת "עמל" מותר כשעצם המלאכה מותרת אם זה רק נגרר אחר המלאכה ודו"ק. (עי' להלן משי"ת בדין עשית מלאכות הנגררות מחמת הסחורה).)), ואין צריך לומר שמותר לגבות חובו מן הגוי ((שו"ע שם דהוי כמציל מידו (מ"ב סק"ט).)).

נ)        כל זה דווקא כשנוטל "מעות" מהלוה אך גבית "סחורה" נתבאר לעיל שיש בזה כמה חילוקי דינים.

נא)   כמו כן מותר לתבוע את הלוה לדין תורה (או לבית משפט כשאין הלוה ציית דינא) אם אינו רוצה לשלם את חובותיו ((שו"ע ס"ג ומ"ב סק"ח וסקי"ב וע"ש שכתב דלכתוב אסור ורק לתבוע בע"פ אם לא דצריך למעות במועד או בחשש הפסד והיינו דדמי לסי' תקמ"ה ס"ד ובמ"ב שם סקי"ח דאסור לכתוב חשבונותיו כשאינם דבר האבד והו"ה בניד"ד. והנה המ"ב שם כתב דע"י נכרי מותר לכתוב אם צריך את המעות לצורך יו"ט ודבריו צ"ע דבכה"ג לכא' מותר אף ע"י ישראל דמאי שנא מכתיבת חשבונותיו דמותר דמיירי לד' הראב"ד לידע כמה צריך להוציא על יו"ט וכ"ש לד' הרמב"ם דאף בלא זה משמע קצת דשרי ועכ"פ לד' המ"מ והב"י גם הרמב"ם מיירי בכה"ג וא"כ ודאי שרי ואולי כוונתו כשיש לו מספיק מעות ליו"ט ורק רוצה שיהיה לו בריוח יותר כעין מש"כ הרמ"א בסעיף א' ואכתי צ"ע.)).

נב)    אם כשתובע את חבירו לדין תורה או לערכאות (כשהלוה אינו ציית דינא), ואין דנים אותו מיד, ורק מתחילים בהליכים כפתיחת תיק וכדו', אין לעשות זאת במועד אלא אם חושש שאחר המועד לא יוכל לתובעו כגון שחושש שמא יברח וכד', או שזקוק למעות בחוה"מ ויכול להיות שיקבלם כבר במועד ((שו"ע ס"ג עי' מ"ב סקי"ב, ובכה"ג שאינו יכול לקבל מיד את מעותיו א"כ הו"ל טירחא לצורך אחר המועד ולכן אף אם תובע בערכאות של נכרים ואינו צריך לעשות מלאכה אלא מזכיר בית המשפט כותב וכו' מ"מ אין לעשות כן, (והמ"ב מיירי בכה"ג שמקבל מעותיו בחוה"מ וע"כ מותר ע"י ערכאות גויים ואם תובע נכרי יל"ע דאולי כמה שיותר מהר יתבענו חשיב כמציל מידו ושרי וצ"ע.)).

נג)     מותר לכתוב שובר או קבלה על תשלום החוב ((עי' שו"ע תקמ"ה ס"ד וס"ה דמותר לכתוב שט"ח והו"ה בנידו"ד והכא נראה דאפילו מאמינו מותר ושאני חוב דאם מאמינו אין בזה איסור אך בהחזר חוב הרי אסור לו לאדם להשאיר שטר פרוע בביתו ואם כותב שובר ע"כ דנאבד (לטענת המלוה) שטר החוב ואולי נאבד בביתו והו"ל משאיר שטר פרוע בביתו וע"כ נראה דשרי ובפרט דכותב בכתב הדיוטות.)). (ויכתוב בשורות קצת עקומות ((עי' מ"ב סי' תקמ"ה סקל"ד.))).

גבית חוב של מכירת סחורה

נד)    על אף האמור, אם צריך לגבות מעות, מחמת שנתן לחבירו סחורה אפילו קודם החג, בין סיטונאי שנתן לחנווני ובין חנווני המקיף ללקוחותיו, נחלקו הפוסקים אם מותר לגבות המעות במועד ((שו"ע ס"ג ב' הדיעות וכתב להכריע כמקילים והב"ח כתב כדעת המחמירין.)), ונהגו להקל בדבר ((דחשיב כדבר האבד שהרי מצוי מאד שאם לא יתבע עכשיו מעותיו יתכן שלא יזכה לראותם עוד (מ"ב סקי"א).)).

לצורך החזר חובות

נה)   כמו כן אדם שזקוק למעות בדחיפות, לצורך החזר חוב שעבר זמנו, ואין בידו מעות מזומנים ליתנם למלוה מותר למכור בחנותו (בצנעה) לצורך כך ((בה"ל ס"ג ד"ה יפסיד ומ"ב שם סקי"ז.)), ואולם אם אפשר לדחות את המלוה לאחר המועד עדיף לעשות זאת ((ועל כן אין היתר משום כך להשאיר חנות פתוחה מאחר ובדרך כלל החובות הם לספקים וכד' שמבינים שבחול המועד אין מוכרים ולכן לא באים לתבוע את חובם ודו"ק.)).

קניה בחול המועד

לצורך המועד

נו)     כל מה שנתבאר הוא מי מותר לו למכור או לקנות לצורך מסחרי, אולם מי שזקוק לחפץ כל שהוא במועד מותר לו בכל ענין לקנותו ((עיקרי הדברים נתבארו בחלק השני של הקובץ "בדין קניה בחול המועד" וע"פ הדברים שם נתבארו כאן ההלכות.)).

שלא לצורך המועד

נז)     דברים שאינם לצורך המועד יש להימנע מלקנות והמיקל יש לו על מי לסמוך ((נתבאר שם.)).

מלאכות לצורך קניה

נח)   במקרה והקניה כרוכה מלבד עצם הקניה בעשית מלאכות אחרות אם הם מלאכות הדורשות טירחא ועבודה שיש עמה עמל אסור לקנות אך אם הקניה אינה כרוכה רק במלאכות הנעשות כבדרך אגב כגון חיתוך בד לצורך המועד, קשירת החבילות וכד', יש מתירים ויש אוסרים ובמקום צורך גדול המיקל לא הפסיד ((עי' בה"ל סי' תקל"ט ס"ה שמחמיר בזה ובחזו"א קל"ה ד"ה רא"ש פ"א אות כ"ח, הקיל. וכן נראה מדברי השו"ע ס"ח דאף במקום שעושה כן שלא לצורך המועד מותר בדבר שעצם המלאכה אינה דבר האבד ואעפ"כ לא כתבו להתיר משום דבר האבד אלא משום דהוא נגרר אחר היתר הקניה וכמו שנתבאר לעיל.)).

כתיבת קבלה וחשבונית

נט)   לכל הדיעות מותר לרשום קבלה על הקניה אם זה נצרך או למוכר לצורך מעקב על מכירותיו (לצרכי מס וכד) ובין אם זה נצרך לקונה ((עי' שו"ע סי' תקמ"ה ס"ד.)).

כתיבת צי'ק וכספומט

ס)     מותר לקונה לקנות בצ'יק, וכן מותר להוציא לשם כך כסף בכספומט ואם זקוק למעקב אחר הוצאותיו מותר לו להוציא דף המאשר את פעולתו הנ"ל.