הלכות חול המועד

פרק ה

דיני כתיבה במועד

גדרי האיסור

א)            אסרו חכמים לכתוב במועד ((עי' שו"ע סי' תקמ"ה ס"א, ויעוי' בערוך השולחן שתמה אמאי אסור והרי אין בה טירחא ונעשית בצנעה, וכתב דמ"מ מלאכה היא, ולכא' יל"ע דהרי כמה וכמה מלאכות מצינו שהתירו במועד, (וע"ש ג"כ שכתב דבאמת משום הנו טעמא הקילו יותר בכמה ענינים) ונראה דבאמת מעיקר הדין לא אסרו רק דומיא דכתיבת סת"ם שבעינן אומן ונעשה בטירחא יותר מכתיבה רגילה וכדמשמע מדברי הרמב"ם ורק דמכיון שאסרו בכתיבת אומן לא התירו כתיבה רגילה רק במקום צורך כפי שראו שיש צורך לבני אדם להתנהג בצורה שלא תתבטל צורת קדושת המועד.)).

ב)                      אסור לכתוב בין כתיבה אומנותית (כתב דפוס – מרובע) ובין כתיבה רגילה ("כתב יד"), אולם יש חילוק בין כתיבה אומנותית לכתיבה בכתב יד, שכתיבה אומנותית הותרה רק במקום שהוא צורך הרבים (וי"א שגם לצורך הרבים צריך שיהיה חשש שאם לא יכתבום יהיה בו משום דבר האבד) ואילו בכתיבה רגילה יש להתיר כל שיש לו צורך בדבר לצורך המועד או חשש דבר האבד ((עיקרי שיטות הראשונים בזה נתבארו במאמר בפני עצמו והדינים דלהלן יתבססו ע"פ הנאמר שם.)).

ג)                      יש שנהגו שגם במקום הצורך אין כותבין כתיבה רגילה אלא בשינוי קצת, ודי אם משנים בכך שכותבים באגרת וכד' את השורה הראשונה בעיקום שלא לפי צורת הדף ((במ"ב סקל"ה כתב "ונוהגין לשנות קצת לעשות שורה עליונה עקומה" וציין מקורו מהמג"א וצ"ע דשינה לשון המג"א דז"ל המג"א "ואפשר דמטעם זה נהגו להקל בכל הכתבים ויש להם על מי שיסמכו וקצת נוהגין לעשות שורה העליונה עקומה" וכן העתיק בשמו הבאה"ט ואילו המ"ב שינה לשונו.)).

ד)                      כל מקום שאסור לכתוב לא מועיל אם תופס את הדבר שכותב עמו בין עט ובין קולמוס בצורה משונה כגון בין אצבע לאמה וכיוצא בזה, אולם אם כותב את האותיות בצורה משונה כגון אותיות שבורות מותר (ואת אות יו"ד יש לכתוב במקרה זה בצורת עיגול) ((שו"ע שם ס"ז ומ"ב סקמ"ג ועי' בשעה"צ שם.)).

כתיבה לועזית

ה)                      כתיבה לועזית שכותבים בצורה יפה ("אותיות גדולות") דינם ככתב אומן אולם כתיבה פשוטה ("כתב מחובר") דינה ככתיבה רגילה ומותרת לפי גדרי ההיתר שיתבארו ((עי' חי' חת"ס על גליון השו"ע שאסר כתיבת לע"ז מאחר ונחשב לכתב דאורייתא בשבת, אולם הבה"ל ס"ה ד"ה אפילו הביא מהמו"ק לחלק בין כתיבה יפה לשאינה יפה וכמש"נ וע"ש שכתב דאין למחות במקילין לכתוב בכתיבת לע"ז אפילו בכתיבה יפה אם לא לצורך גדול (ולע"ד גם החת"ס עיקר כוונתו כשמכוין ליפות הכתיבה דאל"כ חד טעם בדבר ומשמע בדברי הרמב"ם דכתב הדיוט אינו דווקא כתב מעשי"ט אלא מה שנאמר בירושלמי על כתיבת אגרות הרשות והרי זה וודאי מיירי גם בכתב אשורית אלא שעושה כן שלא בדקדוק ודו"ק).)).

כתיבה במחשב מכונת כתיבה וכדו'

ו)                      מן הדין מותר לכתוב על גבי מחשב ולשמור את התוכן על גבי דיסקט או דיסק וכד' (ויש מחמירין) ((כן ההוראה המקובלת ויש מחמירים בדבר ומהגרש"ז אויערבאך זצ"ל שמעתי להקל לקטנים. ולגבי שמירת העבודה ע"ג דיסקט עי' שש"כ פס"ו הערה ריא שהביא מהגרשז"א להחמיר בזה משום איסור בונה ע"ש.)), ואפילו שלא לצורך המועד ((כיון שאין בו גדר כתיבה כלל.)). אולם כל זה דווקא כשנעשה לצורך פרטי אולם לצורך מסחרי (בין פקידות ובין שאר דברים) אסור לעשות זאת במועד אם לא לצורך דבר האבד ((פשוט דאסור לעשות דבר שהוא לצורך מסחר וכ"ש לעובד כקלדן לצורך פרנסתו שאסור משום איסור פרקמטיא. אלא א"כ הוא דבר האבד שמותר כגדרי פרקמטיא.)). וכמו כן מותר לחשב חשבונות במחשב כיס ((בזה יש להקל ביותר כיון דהוי כתיבה שאינה קיימת.)).

ז)                      מותר לכתוב דבר הנצרך לצורך המועד במכונת כתיבה ((ואע"פ שמיד נכתב ע"ג נייר מ"מ חשיב כמעשה הדיוט, ואפילו עושהו מי שבקי במלאכה מ"מ עצם הכתיבה מעשה הדיוט הוא. ועכ"פ מאחר והדבר הנכתב מודפס מיד אסור לעשות זאת שלא לצורך המועד.)).

הדפסה במדפסת

ח)                      אסור להדפיס נתונים הנמצאים במחשב אלא אם כן הדבר נצרך לצורך המועד או לצורך דבר האבד.

כתב נאה

ט)                      מי שכתב ידו נאה וכותב בצורה יפה דינו ככל אדם ומותר לכתוב (שלא בכתיבה מרובעת) דברים הנצרכים לו לצורך המועד

דברים שהתירו לכתוב

י)                      מותר לאדם לכתוב חשבונותיו, דהיינו מה צריך להוציא לצורך יו"ט או לצורך דברים אחרים ולחשבם שלא יבזבז מעותיו ((נחלקו בזה הרמב"ם והראב"ד, והביאום הפוסקים כאן עי' ט"ז סק"ו ועי' מ"ב)).

יא)                      ולכן מותר לאדם להוציא תדפיס של דף חשבון מהבנק אם חושש שמא יכול לבא לידי יתרת חובה בבנק ואף אם לא ברור לו שבמועד יגיע לידי כך ((ע"ש שלדעת הראב"ד אפילו שלא לצורך המועד מותר לחשב חשבונות שמא ישכח והו"ל דבר האבד.)).

רשימת קניות

יב)                      מותר לאדם לכתוב (בכתיבה רגילה) רשימת קניות הצריך לקנותם לצרכי החג ואינו צריך לעשות בהם שינוי ((דומיא דכתיבת חשבונות שהותר ע"ש במ"ב סקי"ח ואף שלא בשינוי כמש"נ במאמר שם דכל דין השינוי נאמר באגרות שלום וכד'.)).

כתיבה שאינה מתקיימת

יג)                      מותר לכתוב אפילו כתיבה נאה ומרובעת אם זה אינו מתקיים, ועל כן מותר לכתוב בגיר על גבי לוח וכיו"ב ((שו"ע ס"ז.)).

כתיבה על עוגה

יד)                      מותר לכתוב על עוגה בקרם או במיני מתיקה ואפילו כתיבה מרובעת מאחר ואין הכתב עשוי להתקיים ואינו ככתיבה גמורה ((שש"כ פרק ס"ו הערה כט בשם הגרשז"א והבאר משה.)).

מודעות וכרזות

טו)                      מודעות וכרזות הנצרכים לרבים, כגון כתיבת זמני תפילה בבית כנסת, וכיוצא בזה, מותר לכתוב ולהדפיס, ולהדביק בין ברחובות ובין בבתי הכנסת.

טז)                      אולם כתיבת מודעה לצורך פרטי בכתיבה מרובעת או בהדפסת מחשב אסור ובכתיבה רגילה מותר כשיש לו בה צורך במועד כגון להכריז על אבידה וכד' ((כגון שרוצה לתלותה במקום שעוברים בהם רבים וע"י כך ידעו מכך בפרט אם זה דבר האבד או חשש דבר האבד.)).

כתיבת מכתבים

יז)                      מותר לכתוב מכתב של פרישת שלום וכד' ואפילו אין בהם צורך במועד עצמו וכן גם במקרה ולא יבוא לידי הנמען במועד, ומותר להדביק עליו "בול", ואם יש בו דבר שחושש משום דבר האבד יכול לשולחו ב"דואר רשום", או בדואר "אקספרס" אע"פ שיצטרך לכתוב עוד משום כך ולחתום בחותמת.

יח)                      כשהדבר נצרך לצורך מסחרי אסור לעשות כן אלא אם כן הדבר נעשה לצורך מניעה מהפסד אך לצורך ריווח אין להתיר רק בכתיבה רגילה ויש לשנות הכתיבה במה שאפשר ובוודאי שלא לעשותו בהדפסה מרובעת ((עי' שו"ע שם ובה"ל ד"ה ואפילו.)).

כתיבת "ברכה" למתנה

יט)                      הנותן מתנה בימי חול המועד, רשאי לכתוב על כך מכתב ברכה לרגל המאורע, מאחר ונחשב כפרישת שלום שהותרה במועד.

צילום והקלטה

כ)                      מותר לצלם במועד בין במצלמת פילים ובין במצלמה דיגיטלית אולם במצלמה שבה התמננה נדפסת מיד עם הצילום ("פלואריד") אסור ויש מחמירין באופן שיכול לצלם אחרי המועד ויש שהחמירו בכל ענין.

כא)                      מותר להקליט על גבי תקליט או טייפ וכד' וכן מותר למחוק מקלטת וכד' את הנאמר או הנכתב שם ((דאין בו משום לתא דכתיבה והוי מלאכת הדיוט ולכן אין צריך שינוי ומ"מ צריך שיהיה לצורך המועד.)).

כב)                      כתיבת שטרי חוב נתבאר לעיל בפרק העוסק במשא ומתן.

הגהת ספרים

כג)                      מותר להגיה ספר מטעויותיו בדרך לימודו, אך אין להגיה ספר למי שמלאכתו בהגהה ((עי' מ"ב סק"ח ובה"ל ד"ה דצורך.)).

כתיבת חידושי תורה

כד)                      מותר לכתוב חידושי תורה במועד, ויש מחמירין בזה.

הקפת החנות

כה)                      מותר לחנווני לכתוב מי חייב לו מעות ((מ"ב סקי"ט.)) וכן מותר לו לערוך חשבונות ההקפות על מנת לגבותם כפי שנתבאר לעיל בפרק העוסק במשא ומתן.

צרכי הרבים

כו)                      כל דבר שהוא לצורך הרבים הותרה כתיבה לצורך כך ((רמב"ם פ"ז הי"ב. אין להקיש מהנאמר להלן לשאר גדרי צורך הרבים במועד, מאחר ומלאכת כתיבה קילא טפי עי' ערוך השולחן ס"א.)).

תיקוני ספר תורה

כז)                      מקום שאין להם אלא ספר תורה אחד ונפסל מותר לתקנו במועד, אולם כשיש עוד ספרי תורה ואפילו נשאר רק ספר תורה אחד וצריך כל יום לגוללו למפטיר אסור לתקן. וכן אם יש בתי כנסת סמוכים שיש בהם ספרי תורה כשאפשר להביאם למקום שנפסל בו הס"ת אסור לתקן את הספר שנפסל ((עי' בה"ל (ד"ה שאם) להתיר כשיש ב' מנינים נפרדים וכל אחד יש לו ס"ת משלו דאין צריך ליקח משל השני אולם מדויק שם מדברי הבה"ל דמיירי באופן "שנצרך לעצמם" ובאופן כזה באמת פשיטא דמותר לתקן אבל בכה"ג שיכולים לשאול מהם וכגון שמנין אחד מתפלל בתפילת הנץ וחבירו ב' שעות לאחר מכן ומסכימים ליתן להם שבכה"ג הגם שזה לא נוח כ"כ לקחת את הס"ת מהמנין הראשון מ"מ אסור, וכעין מש"כ השעה"צ (סי' תקמד סק"ו) .)).

כח)                      כשנפסל הס"ת מחמת שיש מילה מיותרת או שיש נגיעה בין אות לאות (באופן שמועילה מחיקת הנגיעה ((דהיינו באופן שלא נפסל מחמת שינוי צורה דבכה"ג יש למחוק כל האות ולכותבה שנית.))), מותר למחוק את הדבר הפוסל על מנת להכשיר את הספר.

כט)                      כמו כן אם הדיו נתטשטש מחמת יושנו מותר לעבור עליו עם קולמוס ולחזק אותו.

עשית תגין

ל)                      מותר לעשות תגין (של שעטנ'ז ג'ץ) לספר תורה כדי שיוכשר לכל הדיעות ((עי' חוהמ"כ פ"ו סט"ו ובהערות שם.)).

נביאים ומגילות

לא)                      מקום שנהגו לקרות בנביא ומגילות מתוך קלף דינם כספר תורה לגבי תיקונם ((עי' שו"ת שבה"ל שהעלה דכל המגילות חוץ ממגילת אסתר דינם כנביאים לגבי דין כתיבתם ושאני מגילת אסתר דיש בה דינים אחרים מאחר ואיקרי איגרת.)).

ישנם דברים אחרים שגם כן מוגדרים כצרכי הרבים לגבי דין כתיבתם ((כמבואר ברמב"ם שם ויש מהראשונים שכתבו דהטעם בכל הדברים שנביא להלן שהוא מטעם צורך המועד או דבר האבד פן ימותו או ילכו למדינת הים העדים או הנותן או הב"ד עי' מ"ב סק"כ.)) אולם לכתחילה יש לכותבם לכתחילה בכתב יד ולא בכתיבה אומנותית ((שעה"צ סקכ"ה.)).

כתובה

לב)                      ולכן מותר לכתוב כתובה במועד אם כותבה בכתב יד רגיל, ובכתיבה אומנותית אסור לכל הדיעות אלא אם כן ישנם תוספות שהוסיף החתן או נדוניה מיוחדת שהוסיפה הכלה בכתובה שמותר להוסיף בדיעבד בכתיבה אומנותית משום דבר האבד ((שו"ע ס"ה ובמ"ב סקכ"ח וסקכ"ט.)).

צוואה

לג)                      כתיבת שטר צוואה מותרת בחול המועד ואף להדפיסה במדפסת ולהחתים עליה עדים.

בוררות ופסק דין

לד)                      כמו כן חתימה על שטר בוררות וכתיבת פסקי דין מותרת.

מתנות

לה)                      נתינת מתנת קרקע מותרת במועד ומותר לכתוב זאת במועד ולהחתים עדים על כך.

תנאים

לו)                      מותר לכתוב שטר תנאים או זכרון דברים וכן מותר לכתוב את התחייבויות שני הצדדים בדף בפני עצמו במועד, ולכתחילה עדיף לקנות שטר מוכן ולמלאותו בכתב יד, ולא להדפיס במיוחד לצורך החתן והכלה ((שם ובמ"ב סקכ"א.)).