הלכות חול המועד

פרק א'

עיקרי ההלכות ודיני טירחא

איסור מלאכה

א)                 חול המועד אסור בקצת מלאכות ומותר בקצת מלאכות ומאד החמירו חז"ל באיסור מלאכה באופן שנאסר ואמרו שכל המבזה את המועדות כאילו כפר בעיקר ((שו"ע סי' תק"ל ובמ"ב סק"א.)).

ב)                  בשרש איסור עשיית מלאכה בחולו של מועד נחלקו בזה רבותינו הראשונים אם הוא מן התורה או מדברי סופרים ורבו בזה שיטות הראשונים ((ביסוד השיטות ישנם ג' שיטות שיטת הרי"ף (לדעת הטור) ודעימיה דהוא אסור מן התורה ושיטת הרמב"ם שהאיסור רק מדברי סופרים ושיטת הרמב"ן היא שיטה ממוצעת דמלאכה של טירחא אסור מן התורה ושאר מלאכות שאסרו חז"ל גם במקום שאין בו טירחא גדולה הוא מדברי סופרים ונחלקו האחרונים בדעת השו"ע והרמ"א כמאן ס"ל עי' מג"א סי' תק"ל סק"א והאריך בזה הבה"ל שם ד"ה חול המועד וכו' ע"ש בארוכה ועי' חזו"ע יו"ט פרק חוה"מ סעיף ב' ובהערה שקיבץ השיטות ובמק"א יתבאר בעז"ה .)), ולכן גם במקום ספק אין להקל בלא שאלת חכם ((בה"ל בסוף ד"ה שם ע"ש.)).

עיקר איסור המלאכה

ג)                   איסור מלאכה נאמר בעיקרו על מלאכות שיש בהם ענין של טירחא ולכן מלאכות שדרכם של בני אדם לעשותם כרגילות החיי יום יום אינו בכלל האיסור. ובפרט שבדרך כלל נעשים לצורך המועד ((בשו"ע סי' תק"מ ס"ב כתב שמותר ליטול גבשושית שבבית ומקור הדברים הוא בסמ"ג (ל"ת ע"ה) וסמ"ק (קצ"ה) והם כתבו בסתמא דמותר שאין בו מלאכה "דאין אסור אלא חרישה בלבד", אולם ברבינו ירוחם שהביא הב"י (סי' תקל"ז ס"ט) מבואר דהטעם משום שלא יכשל בגומא ואילו ברבינו פרץ שהובא בהגמ"י שהביא הב"י וכן הוא בהג' ר"פ על הסמ"ק כתב דהטעם משום שאין בו טירחא דאל"כ היה צ"ל אסור משום בונה, וכתבו האחרונים לבאר הדברים (עי' פמ"ג תק"מ א"א סק"ז ולבו"ש על המג"א סק"ה ופ"ע סק"ג והובא במ"ב סק"ז) דכיון דמן הדין היה צ"ל דאסור דהרי יש בו משום מלאכה גמורה של בונה ואילו עושה כן בשבת ויו"ט חייב משום בונה ואמנם עושה כן לצורך שלא יכשל אך לגבי זה צ"ל דיעשנו בשינוי וקמ"ל דמותר כיון דאין בו טירחא ולכא' יש לדקדק דא"כ אמאי כתבו הסמ"ג והסמ"ק דלא אסרו אלא חרישה בלבד ונראה מוכרח מזה דכל דבר שאדם עושה להנאתו וצרכו אין צריך לחשוב שמא יש בו משום מלאכה דלא אסרו אלא מלאכה של טירחא והיינו דבר שבדרך כלל נעשה באופן שאין לו צורך מיידי וכד' אבל דבר שמתנהג כהרגל חייו היום יומי כל שאינו עושה לצורך המעשה מלאכה בפני עצמה אין בו משום מלאכה כלל ודו"ק. (ועי' בפי' צביון העמודים על הסמ"ק ס"ק קכ"א שתמה מדוע הוסיפו הפמ"ג והמ"ב הטעם של תקלה ובב"י לא כתב טעם זה ואמנם להנ"ל מבואר הדבר בב"י סי' תקל"ז בשם הרי"ו וכמבואר בלבו"ש לק"מ),  ועי' מש"כ בזה בקובץ אורייתא חלק ח' עמ' קל"ג הגר"ע טולידנו שליט"א וכן בספר זכרון להגרש"ז אויערבאך (מבקשי תורה חוה"מ) מאמר הגרש"ז גרוסמן שליט"א (עמ' תק"י) שכתבו להוכיח כן מכמה מקומות.)).

ד)                  חפצים כבדים אין להעבירם ממקום למקום אפילו באופן שאין בזה משום מלאכה, אלא אם כן נמצאים במקום שאינו משתמר שמותר להעבירם למקום שמור ((שמירת שבת כהלכתה פס"ח סכ"ד.)).

מלאכות שאין בהם טירחא

ה)                  מותר להתקשר בטלפון או בסולולרי אפילו שעל ידי ההתקשרות נדלקים מנורות או נכתבים כתובות ע"ג הטלפון וכד' מאחר והדבר נעשה כמעשה כל דהו ואינו לצורך הכתיבה ולצורך המלאכה. ואף שעושה כן שלא לצורך המועד ממש ((עי' מאמר הגרשז"ג הנ"ל שם להוכיח כן והגם דנתבאר דלכא' לד' רי"ו צריך צורך המועד נראה דאין הכוונה ממש צורך המועד אלא צורך הילוכו ותשמישו הרגילים וכיון דדרך הוא להתקשר כשצריכים אי"ז בכלל מלאכה ומותר וכמש"נ לעיל.)) וכן כל כיוצא בזה.

ו)                    מעשים שאין בהם משום מלאכה, אך יש בהם טירחה,  אם עושה זאת לצורך המועד מותרים. ואם עושה כן בגלל שאינו רוצה לטרוח לאחר המועד אסורים, אף על פי כן הותרה מלאכה של טירחא במקום הפסד ((עי' שו"ע סי' תקל"ח כמה דברים האסורים משום טירחא אפילו שאין בה משום מלאכה דאסרוה וכן הוא הטעם באיסור מקח וממכר בחוה"מ וכפי שיתבאר בפרק הבא וכן הוא בשו"ע סי' תקל"ה וכבהערה הבאה.)). וטירחא מועטת מותרת בצנעא ((שו"ע סי' תקל"ה ס"א דאסור לפנות דירתו או כליו מחצר לחצר דרך רה"ר שלא לצורך המועד והטעם מבואר בנמו"י מו"ק (ו: מדה"ר) והובא במ"ב שם (סק"א) שהוא משום טורח, ואעפ"כ מבואר בגמ' ובשו"ע שם שמותר לפנות מדירה לדירה שבאותה חצר כיון שאין בה טירחא כ"כ וצ"ע דלכא' הדבר יותר תלוי אם זה חפצים מרובים יש בו משום טירחא אפילו מחדר לחדר ולמשל אדם הרוצה לסדר חנותו הרי יש בו משום טירחא של יום שלם ומאידך גיסא העברת חפץ קטן דרך רה"ר כשאין לו בו צורך במועד אין בו משום טירחא כלל ואמאי יאסרוהו וצ"ע ובאמת נראה דהדבר תלוי בענין זה כל שניכר שיש בו משום טירחא ומניעת שמחת יו"ט בזה שיתעסק בחפציו אסור ובמקום שהוא טורח קל מותר וכעי"ז כתב המג"א (סק"ב) לגבי העברת דירה מדירה בין העכו"ם וכן מבואר בערוך השולחן סי' תקל"ה ע"ש וכן מוכח מכמה ראשונים במו"ק ואכמ"ל וק"ל.)).

עשה מלאכה האסורה

ז)                   במקום שאסור לעשות מלאכה או דבר שיש בו משום טירחא, ועשאה במועד, קנסוהו חז"ל לאבד אותה מלאכה ממנו ואף במקום שהדבר שעשה יש בו משום דבר האבד אלא שהיה יכול לעשותה קודם המועד קנסוהו לאבד ממונו ואין לו ליהנות מאותה מלאכה ((שו"ע סי' תקל"ח ס"ו ושם מבואר דבין מלאכה ובין דבר שיש בו טירחא כהעלאת משרה וכד' אמנם במפנה חפציו ממקום למקום לא מצינו בדברי הפוסקים כן וצ"ע למעשה. וע"ש דבדבר האבד לא קנסו לבנו אחריו ובדבר שאינו אבד קנסו לבנו אחריו.)).

העברת חפצים מדירה לדירה

ח)                  אין להעביר חפצים מדירה לדירה, או מהמחסן לביתו או לחנותו דרך רשות הרבים אם שתי הדירות הם שלו בין בשכירות ובין בקניה, אולם מותר להעביר מהמחסן לביתו וכד' כדי להשתמש בכלים בימי המועד. ומותר להעבירם באופן שאינו עובר דרך רשות הרבים אלא עובר רק דרך חדר המדרגות ((שם.)).

ט)                 כמו כן אם יש חשש שאם לא יעשה זאת במועד יפסדו כליו וחפציו מותר להעבירם בכל מקרה ((שם.)).

י)                    מותר לארוז את כלי הפסח למי שנוסע לשביעי של פסח ולהעבירם לבוידם או למחסן שנמצא באותו בנין או באותה חצר ובתנאי שלא יעבירם דרך רשות הרבים. ויעשה שאלת חכם ((ע"פ הנתבאר ואולם במקום שיש לו הרבה חפצים וצריך זמן רב להתעסק עם כך יש מקום לאסור ויש לעשות שאלת חכם. ועי' קובץ מבית לוי (קובץ תשרי) שהביא מהגר"ש ואזנר שליט"א לאסור להחזיר כלי פסח למקומם בחוה"מ ולכא' תלוי במשנ"ת ודו"ק.)). אולם אין לארוז כלים לצורך העברת דירה למחרת החג אך אם עבר דירה בערב החג ונשארו לו חפצים שעדיין לא העבירם יכול להעבירם לביתו החדש אם זקוק להם בחג עצמו.

יא)               יש לציין שיש להימנע מהעברת בגדים וכד' שלא לצורך המועד, ועל כן בחורים המגיעים לשמחת תורה לישיבה ומשום כך ברצונם לקחת עמם עוד חפצים לישיבה לתחילת הזמן אסורים לעשות כן ואין לקחת עמם אלא חפצים הנצרכים לחג.

יב)                כמו כן משפחות היוצאות לליל הסדר לבתי הארחה וכד', ולוקחים עמם גביעים ומפות לליל הסדר וכיוצא בזה, ובאמצע החג נמצאים בעירם ורוצים להחזיר חלק מהדברים לביתם, שלא יצטרכו לטלטל עמם בצאת החג הרבה חפצים שאין להם לעשות כן מפני קדושת המועד ((ב' הלכות האחרונות העירני הרה"ג רבי י. וייס שליט"א והם מאד מצויים ורבים נכשלים בזה. ואמנם אין ללמוד מזה שצריך להוציא מהרכב את הדברים שאין נצרכים בוודאי, כיון שזהו מקומם שנמצאים שם ולכן אין בעיה עם כך, אולם שונה הדבר בלקיחת חפצים לצורך תחילת הזמן וכד' כפי שנתבאר בהלכות הנ"ל שזה הוא איסור של פינוי חפצים ממקום למקום המבואר בשו"ע ופשוט והלום ראיתי בשו"ת באר משה (ח"ז ח"א סי' פ"ח) שעלה בהיתרא דהאי מילתא מכח מה דכתב השו"ע (סי' תקל"ד ס"ג) דאסור להחזיר כלים מבית האומן הא מבית אחר שרי והא דאסר השו"ע לפנות כליו היינו דווקא בכה"ג שמפנה כל ביתו וחפציו ולא הביא מקור לדבריו ומדברי הכהן הגדול רבינו המ"ב מבואר להדיא דלא כדבריו עי' סי' תקל"ט ס"א בה"ל ד"ה בפרעון ולא ניח"ל לפרש כמ"ש הבא"מ וע"כ כנ"ל ועוד הביא שם טעם דלא ניח"ל שחפציו מפוזרים בכמה מקומות והנה במג"א מבואר להדיא דגם מחדר ששוכר מחבירו לביתו אסור וע"ש ג"כ שלא התיר אלא בצירוף מה דמביא עוד דברים עמו וממילא אין זה רק מרבה בשיעורין שלא מצינו שגזרו חז"ל בדבר זה ולא הבנתי דבריו דבדבר שהוא משום טירחא לא שייך בזה מדין מרבה בשיעורין סו"ס הרי טורח יותר משום שלוקח דברים שאין נצרכים לו למועד ואמאי יש להתיר בגלל אי נוחות קלה לאחר המועד וצ"ע. וביותר נראה כן מדברי רש"י שפירש הטעם דאסור להביא כלים מבית האומן שלא לצורך המועד משום שטירחא שלא לצורך הוא ומבואר דעצם ההבאה אסורה ובאמת לפמ"ש התוס' (יב:) דרק טירחא עם מלאכה אסורה עי' להלן פרק ב' סעיף א' ובהערה שם, צ"ל דפליגי עליה דרש"י ואולי טעמם הוא משום דנראה כעשה מלאכה בחוה"מ וע"כ אסרו דווקא מבית האומן ולא אמרו סתם דהרי שנינו דאסור לפנות מחצר לחצר וא"כ מה החידוש דווקא מבית האומן אולם באמת אין זה ראיה דהרי שם אמרו דאפילו במקום שיש חשש גניבה אם יכול לפנות לחצר המשתמרת יפנה לשם אם זה יותר קרוב מביתו ואילו בפינוי מבית לבית משמע דאף דבמקום חשש גניבה מותר לפנות לביתו ואין צריך לחפש מקום יותר קרוב וע"כ דאכתי יש חילוק בין בית האומן דהוא יותר זילותא לחוה"מ (וע"ש בגמ' לפנ"כ דהקשו מהא דאסור לעשות כן אף בי"ד וחילקו בגמ' בין חוה"מ דהוא משום טירחא לבין עשית מלאכה בי"ד שהוא משום כבוד יו"ט), לבין פינוי חפציו מבית לבית שאין זה זילותא לחוה"מ ורק משום טירחא וע"כ אם כבר צריך לטרוח בפינוי החפצים מותר כבר לפנות לביתו ודו"ק.)).

אמרו חז"ל "הלכות חול המועד עקורות הן ואין למדין זו מזו" ועל כן יש להזהר היטב בכל ענין ומלאכה בחול המועד שלא להשוות בין דבר לדבר ללא הבנת יסודות האיסור וההיתר ((גמ' מו"ק יב. ועי' שו"ת ריב"ש סי' רכ"ו.)).