שאלה:
אדם זקוק להלוואה, המלווה אינו מוכן להלוות רק נגד משכון, הלווה אין לו חפץ יקר ערך שיכול למשכן, חוץ מספר תורה.
האם הלווה רשאי למשכן את הספר-תורה, או שיש בכך משום זלזול.
תשובה:
יש אומרים שאסור למשכן ספר תורה, ויש אומרים שמותר, ומדברי הפוסקים נראה עיקר שמותר.
מקורות:
בבית יוסף (או"ח סי' קנג) הביא בתוך דבריו "ובספר ארחות חיים (הל' ביהכ"נ אות כד) כתב בשם בעל ההשלמה כדברי רבינו משולם ז"ל וזה לשונו יחיד שעשה ס"ת לעצמו או קנאו מותר למכרו ולעשות מדמיו כל מה שירצה ואם עשאו לקרות ברבים דינו כשל רבים ואפילו עשאו לעצמו לאוגורי ולמשכוני אסור ולאושולי מותר אפילו משל רבים ליחיד והוא הדין לספרים של יחיד שמותר למכרן ולעשות מדמיהן כל מה שירצה" עכ"ל, אלא שבשו"ע השמיט דין זה, אולם בספר דעת תורה (סי' קנג ס"ו) ובשו"ת גורן דוד (או"ח סי' י) הביאו דין זה ופסקו כך.
לעומת זאת במג"א (סי' קנג סי"א) והובא שם במשנ"ב (ס"ק עד) כתבו שלדעת הרמ"א מותר להשכיר ס"ת של רבים אפילו לצורך יחיד, וא"כ כל שכן שמותר למשכן ס"ת של יחיד, ובאמת במאמר מרדכי (סי' קנג ס"ק טו) כתב שמדברי הרמ"א שהתיר להשאיל ס"ת של רבים ליחיד, מוכח שסובר שהוא הדין שמותר להשכיר ולמשכן ספר תורה (ע"ש הוכחתו ואכמ"ל), ותמה עליו מדברי הארח"ח הנ"ל שמבואר שאסור, ועכ"פ מבואר שדעת הרמ"א לדעתו מותר, וכ"ש לדעת המג"א והמשנ"ב (ועי' תורת חיים ס"ק כט שפלפל בזה), ואם כי שבשו"ת ויען דוד (גרינואלד) או"ח סי' ס"ב, כתב שלדעת הרמ"א יש לחלק בין ס"ת לביכנ"ס ע"ש, וא"כ אין הוכחה שדעת הרמ"א להקל, אך מבואר מד' הפוסקים לכא' שלא כן, וכן משמע דעת המהרי"א אסאד להקל, וכמו שהוכיח כן בספר יסודי ישורון (ח"ב עמ' 157), וכן דעת שו"ת משפט וצדקה ביעקב (לר"י בן צור) ח"ב סי' פז, וכן נראה דעת שו"ת מחזה אברהם (שטיינברג, ח"ב חו"מ סי' כא), ובספר מאיל המילואים (יו"ד סי' ער, דף ד ד"ה והנה נראה) כתב להוכיח כן מהגמ' ע"ש,
