בחור כהן שהיום אמא שלו אמרה לו שלפני נישואיה היתה עם גוי..

שאלה:

שאלה לגבי בחור היום בן 24, אביו הכהן ואמו נישאו ברבנות.
הוריו התגרשו כאשר היה בגיל 3
לפני כמה חודשים אימו הודיע לו שהיא סיפרה לרב הקהילה בה היא חייה שהיה לה חבר גוי לפני הנישואים עם האב הכהן ורב הקהילה אמר לה שהבן לא יכול לעלות לדוכן . הבחור פגוע….. הוא התייחס לכהונה בכבוד ויראה. האם יש נאמנות לדברי האמא אשר אחרי 24 שנים משנה את חייו ?

תשובה:

שלום רב,

מעיקר הדין ודאי אינה נאמנת לומר שהיא היתה עם גוי ובכך היא פוסלת את הבן מכהונה.

בסוגיה בנדרים צ' מבואר שאשת כהן אינה נאמנת לומר לו לאחר נישואיה שהיא נאסרה לכהונה לפני הנישואין ובעצם עתה היא אסורה לו, משום שאנו חוששים שמא עיניה נתנה באחר. אולם לאחר שהיא התגרשה, ודאי שהיא נאמנת כלפי עצמה לאסור עצמה לכהונה מכאן ולהבא.

אולם מאחר שדבריה עתה בעצם פוסלים את הבן מכהונה. וגם לא רק מסירים אותו מכהונתו, אלא הופכים אותו לחלל, שזה פסול הגוף, ודאי שאינה נאמנת. ראה בשב שמעתתא (שמעתתא ו' פרק טו) שביאר שיש חילוק בין פסול הגוף בתולדה שזה נחשב לדבר שבערוה וצריכים שני עדים, לבין פסול גרושה או זונה שאינו פסול הגוף ודי בעד אחד. ראה עוד שם מה שכתב בסוף פרק ב': "וניחא לפי מה שבארנו לקמן פרק ט"ו דלפסול אדם מקהל או לכהונה כיון דהוא פסול הגוף ודאי בעי שנים ע"ש וא"כ לחפות על בניה ממזרים נמי לא יהיה נאמן בתורת עד אחד משום דבידו כיון דלענין ממזרים בעי שנים א"כ הוא הדין להכשירם היכא דהמה בחזקת ממזרים בעי שנים כיון דגבי פסול הגוף אין עד אחד נאמן וכמו שיבואר לפנינו בעז"ה א"כ הוא הדין להכשיר אינו נאמן בתורת עד אחד". וראה עוד בשו"ת אבני נזר (אבה"ע סי' כא אות כב-כד).

כלומר, לקבוע שהכהן הזה הוא חלל שזה פסול הגוף ודאי שע"א אינו נאמן ויש צורך בשני עדים. וא"כ גם אמו ודאי אינה נאמנת לפוסלו.

יתרה מזו, מאחר שעד כה הוחזק ככהן, זו סיבה נוספת לכך שלא תהיה נאמנת לפוסלו. ראה בחידושי רבי שמעון (כתובות סי' יד) שביאר מדוע יש צורך בשני עדים לקביעת מעמדו של אדם:

"והנה י"ל דבאמת כל היכא שמעיד על אדם לגרע ממנו איזו מעלה או להחשיבו בגירעון ופסול לאיזה דבר צריך שני עדים דלא גרע ענין זה ממעיד על אדם להחזיקו ברשע ולפוסלו לעדות או שלא יהיה נאמן על איזה דבר שענין זה הוא שאם יעיד לא תהני עדותו והרי בזה הוא מחסרו מעלה זו דהרי הוא מעיד ואין עדותו פועלת כלום והרי מגרעין ממנו מעלה של פעולת עדות, וענין זה הוא כעין דבר שבממון לגרע האדם מקניניו ומה לי קנינים בממון ומה לי קנינים באיכותו ועצמותו, אבל אם יעיד על אדם שאסור לו להעיד או לשחוט בהמה באופן שאם יעיד או שישחוט יהנו מעשיו אז אין בזה שום גירעון וחסרון בעצמותו רק שמעיד עליו איזה דין ותורת הנהגה והרי זה כמעיד על איסורין".

אמנם בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"ד סי' יב) נשאל בשאלה דומה, והאריך בסוגיה זו, אם יש לה נאמנות, וצידד לומר שאם לאישה כזו זה ביזיון לומר שנבעלה לגוי, יש לה נאמנות, משום שאין סברא שתשקר. וכך כתב בסוף התשובה:

"והנה דברתי בטלפון עם בנה שנעשה בעל תשובה והחזיק עצמו בכהונה שנקרא לתורה ראשון ונושא כפיו ושאלתיו אם יש לחוש לדברי אמו שמא משקרת ואמר שהוא מכיר את אמו שאף שאינה שומרת תורה לעולם אינה משקרת וכל דבריה אמת, וא"כ נפסל הוא מכהונה וצריך להפסיק מלישא כפיו ולא יקראו אותו לתורה במקום כהן, כי הוא חלל, ובנו רשאי לישא נשים פסולות לכהונה כי הוא חלל שלכן רשאי לישא הגיורת אם נתגיירה כדין והיא שומרת תורה".

אולם דבריו צ"ע, כי אם פסול הגוף זה כמו דבר שבערוה כפי שהבאנו כאן, צריכים לדין עדות, ולא יועיל נאמנות של האישה גם כאשר יש סברא שלא תשקר. כפי שלא יועיל בדבר שבערוה נאמנותו של משה רבינו כמו שכתב הגהות אשרי שבדבר שבערוה שצריכים לשני עדים, גם משה ואהרן לא יועיל משום שצריכים שני עדים כשרים, למרות שאנו יודעים שהם לא משקרים. אולם יתכן מאד שבשאלה שנשאל האגרות משה, החזקה שהחזיק עצמו בכהונה לא ברורה כלל. משום שאם הוריו, ובעיקר אמו הגיעה מחברה חילונית לחלוטין בחו"ל – משפחה רפורמית, כפי שנראה שם בשאלה. א"כ מעיקר הדין י"ל שהיא פסולה לכהונה, שאם היא נבעלה (ורובא דרובא של הנשים נבעלות לפני נישואיהן באופן כללי. ורוב פסולים שם, א"כ מדאורייתא יש מקום גדול לומר שהיא נפסלה לכהונה, עוד לפני שאמרה משהו. נמצא שהחזקה שהחזיק עצמו בכהונה במקרה של האגרות משה לוקה בחסר.

לסיכום: מעיקר הדין נראה שאינה נאמנת לפסול את בנה מכהונה ולעשותו חלל. אבל אם זה דבר שאפשר לברר אותו, יתכן שהוא חייב לברר.