שאלה:
לכבוד הרב אבל בחנוכה לא המצב הרוחני לא היה יותר טוב ואפילו יותר גרוע שמכרו את הכהונה גדולה כמו אבטיח בשוק עיין יומא ט. וע"ז ט. (נ"ל) ואפ"ה כת"ר הרמב"ם "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה" וכן היו הרבה מלחמות אחרי נס חנוכה כמבואר בספר מקבים, תודה רבה
תשובה:
נכון מאוד, אין ספק שעצם היות עם ישראל שולט בארצו, ויכול לגור בארץ הקודש ולקיים שם את כל המצוות זה דבר עצום שיש לשמוח בו ויש להאריך בזה הרבה חפי דברי הרמב"ן בפ' אמור ועוד ועוד, הנושא של ארץ ישראל הוא אחד הנושאים הכי מרכזיים וכל התכלית של המצוות היא רק בארץ ישראל, יש שני הבדלים בין חנוכה לתקומת ישראל בארצו: ראשית נס חנוכה היה כל כולו קידוש ה', אחר כך חטאו, אבל בשעת מעשה אדרבה, הנצחון היה של החשמונאים יראי ה' שזעקו מי לה' אלי, כנגד המתייונים שהצטרפו לרשעת העם היווני השולט… בזמנינו, יסוד הציונות החילונית היה מאז ומתמיד ככל העמים בית ישראל, הרעיון של התקומה היה מאז ומתמיד כוחי ועוצם ידי, עולם ישן נחריבה וכו' וכו'. כיון שהכל היה כרוך בכזה חילול ה' ופריקת עול ועזיבת דת מוחלטת של רבים וטובים מבני הארץ ומבין העולים החדשים, יש הרבה כאב וצער בענין הזה, הנס אמנם עצום, אבל לייחד עליו יום טוב זה עדיין לא, ואנחנו ממתינים לקיום השלמת הגאולה, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
נקודה שניה שחשוב להבין, הויכוח הגדול אם נקרא לזה בין הציונות הדתית לציבור החרדי הכללי [אינני מתייחס לגורמים היותר קנאים כמו סאטמר, אלא על הקו הכללי] אינו כל כך במהות כמו בעצם הגישה לחינוך וליראת שמים, כלומר, גם אדם חרדי שמח לגור כאן, מבין את החשיבות העצומה של ישוב הארץ, אינו רוצה לראות כאן שלטון זר וכו' וכו', כולנו מתפללים לשיבת ציון ושמחים עם האפשרות של כל יהודי לבוא. היה מנהג בירושלים של לפני דור או שנים שלא לישון מחוץ לירושלים מחמת חיבתה וקדושתה, אין מי שמפקפק בכל זה. כל המלחמה שעושים על צביון המדינה מבחינה יהודית הוא מתוך דאגה לקדושה ולחיבתה. אבל יש רצון חשוב להבדל מהחילוניות בתכלית! שים לב להבדל העצום בין החינוך החרדי לזה הדתי לאומי! הנשירה בציבור הדתי לאומי היא עצומה! עשרות אחוזים! רוב רובם של הכשרונות הטובים כלל לא ממשיכים בלימוד תורה, רובם גם לא מגיעים לישיבה, כל שכן שלא מקדישים חייהם ללימוד, מיעוט גדול של תלמידי חכמים. חשיפה מיותרת לכל החילוניות באינטרנט ובכל התועבות.
חלילה אינני רוצה להכליל ואני מכיר היטב יהודים צדיקים ויראי ה' בכל הישובים ובכל המקומות, גדלתי בישיבת הסדר, אבל זה מיעוט, וזה פחות איכותי וחזק. הרצון לגדל כך ילדים ולחיות חיים טהורים מכריח מבחינה חינוכית וערכית להתבדל מחגים ציוניים. הציבור הדתי לאומי משלם מחיר כבד על שותפותו התרבותית והערכית עם המוסדות החילוניים במדינה.
אני מדבר עם הילדים על השמחה לגור בארץ ישראל, אבל בט"ו בשבט, לא ביום העצמאות, כי לעולם לא אסכים שהם יראו ערך בחג זה. אני רוצה שיחיו את התחושה שהחייל הכי מצטיין חייב את כל חייו והצלחתו ללימוד התורה של בני הישיבות, שהם חוד החנית ונס ההצלחה הרוחנית והגשמית של עם ישראל.
אני רוצה שהילדים שלי ירחמו על כל אדם חילוני שהולך בחושך, שיתפללו עליו שיוושע, וחלילה לא יעריצו אותו על הצלחות לאומיות כאלו ואחרות, כדי שלא יראו בו מודל!
כל זה מחייב התבדלות, ולכן אני אומר שנכון שיש הבדלים מהותיים בהתייחסות למדינה, אבל ההבדל העקרוני הניכר לעין הוא הרבה יותר טקטי וחינוכי מאשר השקפתי ומהותי.
שנזכה לגאולה השלמה במהרה.
במחילה, איני מסכים לאמירה שלציבור הדתי לאומי יש נשירה בגלל השתתפות במדינה,כלומר זה נכון שיש בזה אמת,אבל זה בגלל כל מיני גורמים כמו פתיחות כללית לעולם, וסגנון אופי ציבורי מסויים, ויש לכך שורשים הרבה לפני המדינה, עובדה שיש ציבור חרדל"י דתי לאומי_ תורני, שלמרות כל היחס למדינה שומר על רמה גבוהה רוחנית, בנוסף, הרב מציג את החולשות בציבור הדת"ל , אך יש גם חולשות באופי הציבורי החרדי..שאין לדת"ל.האם אי אפשר לחנך גם להכרה שהתקופה שלנו גאולית ומאידך להתרחק מהחילוניות? נראה שבציבור החרדי מעדיפים מבחינה מסוימת להמציא השקפה לא נכונה על "המדינה" כדי להיבדל מחילוניות, האם אין אלטרנטיבה יותר אמיתית בריאה ומאוזנת?
אתה עושה עירוב תחומין, לא אמרתי להמציא השקפה שאינה נכונה! אפשר לדבר על הכל, ולשמוח בהכל, אבל לא להשתתף בחגים שנולדו ונוסדו על ידי המדינה! לחדד את השמחה בטובת ה' ולא באושיות המדינה החילונית.
ברור שיש עוד סיבות לנשירה, אבל זו אחת מהן, והיא גם תלויה וחלק מהחיבור התרבותי הפתוח הכללי.
וכי אצל החרדים אין נשירה?
וכי אצל החרדים כל לובשי החליפה
אכן יראי שמים באמת?
חשוב גם מהצד הזה לדעתי לא להכליל…
יש לי עוד הרבה מה להגיד כאדם מאוד פשוט
שחושב על הדברים האלו בעת האחרונה מדי יום….
מה לגבי חלק מהחרדים המסתכל על מעשים ואישים חשובים וטובים שפעלו הרבה מאוד למען עם ישראל בזילזול ו"מלמעלה"
מה לגבי מסירות נפש ממש בצבא
שאינה קיימת אצל לומדי התורה בישיבה…
ההבדל מהותי מאוד אף על פי שהכל יונק מהתורה והתורה בראש הסדר
וכו' וכו' וכו' וכו' וכו'
נראה שהמגיב טעון וכואב אף שנראה שממש לא מתייחס נכונה לדברים… וכי אמרתי שאין נשירה אצל חרדים? אמרתי שבציבור הד"ל הנשירה היא בעשרות אחוזים, משהו נורא שאמור להקפיץ את כל המערכת על רגליה! נשירה בשוליים תמיד היתה ותמיד תהיה, אבל לא על זה אנחנו מדברים.
המגיב שואל אם כולם יראי שמים בתכלית, נו באמת… אני לא בוחן כליות ולב אבל אנשים מקפידים על שמירת המצוות קלה כבחמורה ומגדלים דור נוסף של בני תורה.
המגיב אומר שמסתכלים "מלמעלה" זו כנראה תחושה אישית אין לי מושג על מה כבודו מדבר.
לגבי מסירות נפש לצבא, אתה מגיב כאילו אתה לא יודע שהנושא הזה עצמו שנוי במחלוקת…. כאילו החרדים לא הולכים לצבא כי הם מתעצלים… נו באמת….
זו תשובה ישנה, אבל היא עלתה לי בחיפוש.
1
אשמח לדעת האם הרב גם מכיר את השיטה הרוחנית של הרב טאו , הר המור?
מבחינה חינוכית, מה ההבדלים שהרב רואה בינה לבין החינוך החרדי הקלסי?
מבחינת נשירה, זו אוכלוסיה קטנה שמעורבבת בשאר החרד"ל, וקשה לקבל עליה נתונים מדוייקים.
נדמה שגם בחוגים החילונים וגם בחוגים החרדים מתקשים לתפוס את הכפילות שיש בתפיסה הזו, אהדה למדינה, וזהירות מהחילון שבה.
2
המושג התבדלות הוא לא רק ביחס לצבא ויום העצמאות, הוא משליך גם על סגנון לבוש , מקום מגורים … העיסוק בסוגיות דת ומדינה, ועל כל המושג להשפיע מבפנים על החיים הציבוריים
הגישה של ישיבת הר המור כמובן הרבה יותר זהירה, אבל בסופו של דבר מדובר בציבור קטן מאוד שחי בתוך החברה הכללית ולא יוכל לחיות עם מוסדות משלו ועם סגירות פנימית.
הענין הזה גם פוגע ברמה הכללית, ברגע שאתה מאוד נעול על מקבץ מאוד מצומצם של כוחות תורניים וכו'.
כמו כן יש בעיה עקרונית כאשר אתה מגדל ילדים ויש להם קושי להכיל מורכבות ובודאי כאשר באמת אלו לא דברים שקל להסביר איך מצד אחד זה טוב ומצד שני פחות טוב.
קל יותר לחנך ילדים עם גאוות יחידה, עם חוזק ומיגוון של אפשרויות מבחינת מוסדות וקהילות.
אינני שום דרך חלילה, אלא להצביע על הקשיים שמובילים לפעמים לכשלים.
השאר תגובה