אמונה תמימה או חקירה שכלית?

שאלה:

ב"ה
שבוע טוב ומבורך,
נסתפקתי בנידונים של גדרי "אמונה" אשמח -]אם תאירו עיניי בעניינים הללו.
*)מה נחשב לרמה גבוהה יותר 'אמונה שכלית' (כלומר, מתוך לימוד בספרים על הימצאות ה' וכו') או 'אמונה תמימה'?

-]האם שייך להתפלל על מה שבאמת לא ניתן לרפאות אלא ע"י משעה בפועל? לדוג': אדם שראייתו לקויה(וזקוק למשקפיים) שייך שיתפלל שה' יחזיר לו את מצב ראייתו הטבעי(כאילו עשה ליזר) או כיוון שזה לא אפשרי(שזה מעל גדרי הטבע) אז לא מבקשים דבר כזה?

-]כתוב בגמ' על מי שמרגיש עין הרע שיאמר "אנא מזרעיה דיוסף דלא שלטא ביה עין הרע" ע"כ האם גם מי שאינו בידוע שהוא מזרע יוסף (כגון כהן לוי וכו') יכול לומר זאת?

תשובה:

שלום רב

ידועים דברי הרמב”ן שבמקום שמסתיימת הידיעה מתחילה האמונה, כלומר, צריך את שני הדברים יחד, אדם שנסמך על אמונתו לבד, הוא בעצם לא מעמיק מספיק,] וכבר נאמר בכתוב “דע את אלוקי אביך” “וידעת היום והשבות אל לבבך”,כלומר יש לדעת ועל ידי כך מתקיימת ההשבה ללב. ומצד שני הידיעה לבד היא ממש לא מספיקה ולא רצויה, שכן אדם כזה מלא בספקות כל ימיו. יש לחזק את האמונה התמימה ויחד עם זאת לחקור אחר הנהגת ה’ וההוכחות למציאותו, ומפורשים הדברים ברמב”ם בהל’ יסודי התורה בפרקים הראשונים.

לכאורה אין טע להתפלל על נס למעלה מגדר הטבע בדברים שניתנים לריפוי בלי זה, שכן ממה נפשך, לזכות לנס כזה מה פתאום מגיע לנו, וגם אם כן, הרי ודאי מנכים לו מזכויותיו, כמו מי שהולך תחת כותל רעוע, אם כן כבר עדיף המשקפיים. כאשר אדם בסכנת חיים מתפללים אפילו על נס כזה.

יכול לומר.