שאלה:
מצאנו אצלנו בבית שקית עם בגדים של ילד. חולצה, מכנסיים, גרביים ובגד תחתון. אולי מישהו שהלך למקווה… השקית נמצאת אצלנו בבית כבר כשנה משום שלא ידענו מה לעשות אתה.
איננו יודעים איך היא הגיע אלינו (אולי זה נפל לחצר שלנו ממישהו מלמעלה, אולי מישהו הכניס לנו את זה בטעות…). הסיכוי שנצליח לאתר את הבעלים, לענ"ד, נמוך מאוד.
מה עלינו לעשות את החפצים?
תשובה:
כיון שהסיכוי שיבוא הבעלים ויתן סימן באבידות שלו נמוך. על כן מותר למוצא להעריך את מחיר החפצים שמצא[1] ויכתוב את ערכם בפנקס. וכן לכתוב את סימני האבידה בפנקס ואם ידרוש המאבד את האבידה וימסור סימנים שלה יתן לו המוצא דמי ערכם. ואם לא יבוא המוציא לדרוש את האבידה ישמור את הפנקס עד שיבוא אליהו הנביא ויגיד לו מיהו המאבד וישלם לו את דמי האבידה. [2]
[1] בסימן רסז' סעיף כד' למחבר שם בפני ב"ד ולרמ"א אינו שם בפני ב"ד אלא בעצמו שם. ובאגרות משה חו"מ חלק ב' סימן מה' כתב בדבר שמחירו ידוע ישום בעצמו, ודבר שאין מחירו ידוע ישום בפני שלשה. ובשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל כתבו שהכריע כאורים גדולים קצב' קצג' שאין צריך לשום בב"ד. [הובאו דבריו בספר השבת אבידה כהלכתו פרק ו' הערה ו']
[2] טור סימן רסז ש"ך שם ס"ק טז'. ובשו"ת חת"ס חו"מ סוף תשובה קכב. וז"ל אף על גב שמעיקור הדין הי' ראוי' שיהי' הנזמי' מונחי' בידו עד שיבוא אליהו מ"מ כיון שנזמי' של זהב שכיחי טובא טפי מתפילין דבי בר חבו וגם פחתא דדהו ע"י תשמיש מועט הוא נ"ל טוב יותר שישומן ויכתוב עכ"פ בפנקס הקהל שיש בידו נזמי' שכך וכך שווים וישתמש בהם ע"מ לתת מהם שכר תשמיש לכשתבוא הנערה לתבוע ואז יושם כמה הוה הפחת וישלם הפחת שנפחת וגם שכר תשמיש ומצוה נמי עביד ערוך השולחן רסז' סעיף יד'. ועל כן בדבר שיש אומדנא שאין אדם מקפיד להשתמש בחפץ המסוים מותר למוכרו.
הרבנים המשיבים: גבריאל לומברד אשר דזימיטרובסקי אברהם בוטרמן
