זוגיות למול חיי תורה

שאלה:

שלום רב.

אנחנו נשואים כמעט שלוש שנים ונמצאת בחודש שלישי להריון ברוך השם.
בעלי חוזר בתשובה בענק בשנים האחרונות. מבחור שלא שומר שבת אפילו, הפך להיות צדיק אמיתי. אוהב להתפלל, אוהב ללכת לשיעורי תורה. כולו מלא אור. הוא פשוט מדהים אותי כל יום מחדש. הוא בעל מושלם ונשמה טהורה. אני באמת לא יודעת מה עשיתי שזכיתי בו. אני אוהבת אותו יותר מאשר את עצמי. הוא עובד קשה מאוד. משרה מלאה. עד שמונה בערב בכל יום. ועדיין- הולך כל יום כמעט לשיעורי תורה בערב. מתפלל מנחה וערבית קבוע בבית כנסת. שחרית בבית. (לעיתים בית כנסת. הוא עובד קשה מאוד). וכל רצונו להיות כל היום בבית מדרש וללמוד. כל הדיבור שלו הפך להיות טהור ושונה. והוא כולו מלא תורה. גם באמצע העבודה הוא כל היום מקשיב לשיעורי תורה.אני מפרגנת לזה. אני באמת אוהבת את זה ומעריכה את זה.
אני סטודנטית. לומדת הרבה ועובדת קצת. ועסוקה מאוד באופן כללי.בעלי חוזר כל יום בסביבות 12:00 01:00 בלילה. אחרי תפילות, שיעורי תורה. (הוא הרי עובד עד 20:00). עושה קניות פעם בשבוע. הולך לשחות פעמיים בשבוע. אני בקושי רואה אותו.
עכשיו עם ההריון אני בכלל עייפה מאוד ורוצה כבר לישון יותר מוקדם מהשעות המאוחרות שהייתי רגילה. אנחנו לא אוכלים ביחד. השעות שלנו שונות מאוד. הוא נכנס להתקלח רק ב-02:00 בלילה. (ועובד ב-09:00 בבוקר…) בימי שבת אני חצי שבת לבד. עכשיו בכלל בימי הקיץ הארוכים. כי הוא הולך לשלוש תפילות כמובן ו2 שיעורי תורה (לא כולל השיעורים במוצא"ש). אני חלילה לא מאשימה אותו. גם אני יכולה ללכת לבית הכנסת. אבל אין לי כוח. ואין לי סבלנות. מודה.
אני לעולם לא אומרת כלום. כי אני באמת מעריכה את העבודה הקשה שלו בגשמיות וברוחניות. אין לי מילים חוץ מלהודות.
אבל אתמול בלילה כבר ממש התפרצתי עליו וכעסתי. הוא הלך ב-23:00 לתפילת ערבית. (אחרי שהיה בשיעור תורה) ופשוט שכח לחזור. לא לקח מפתח, לא טלפון. לא שום דבר. ואני הייתי גמורה מעייפות ועצבנית.
הוא בסך הכל הלך להתפלל עליי שארגיש טוב ואני כעסתי על חוסר האחריות שלו. וכעסתי כנראה על כל התקופה האחרונה.
אני מפחדת מהחושך. מאז ומתמיד. יותר מרגיע אותי לישון בלילה כשאני יודעת שהוא נמצא בבית. וקשה לי בכל לילה שאני לא נרדמת ולחכות שהוא יחזור. ואז כשהוא חוזר אני עדיין לא יכולה להרדם כי מן הסתם הוא אוכל, נכנס להתקלח. זה מרעיש. ואני לא כועסת על זה. הוא לא אשם… אבל פשוט לא יכולה לישון.
בימי שבת הוא קם לנץ. הוא כזה צדיק באמת. ולי בלב זה קצת קשה. כי שוב חושך. ואני מתעוררת כשהוא מתעורר ואז מפחדת לישון. אבל לא אומרת כלום.
אפילו ברגעים קצת אינטימיים. הוא פתאום מדבר איתי על מה שהוא למד בשיעור. וזה לא בדיוק מעליב אותי אבל זה קצת כן.
לעיתים רחוקות מאוד מאוד אני מבקשת ממנו שיבוא איתי למקום מסוים. (ממש פעם בכמה חודשים). ביקשתי ממנו שיגיע לשמוע איזו יצירה מוסיקלית שלי והוא שאל אותי:"אז מה? אני אפסיד שיעור תורה?" הוא מאוד כנה. אבל כשהוא שואל אותי את השאלה הזו, זה מעמיד אותי במצב לא נעים. שביגללי הוא יפסיד שיעור תורה. ומצד שני, כמה פעמים אני כבר מבקשת ממנו דברים כאלו?
אני לא יודעת אם עשיתי נכון שכעסתי עליו אתמול. אני לא יודעת אם בכלל יש כאן מקום לכעס. אני חושבת שזה יותר בעיה שלי מאשר שלו. אבל אני מודעת לזה שאני לא אשתו של רבי עקיבא, וכנראה גם לא אהיה.
הייתי שמחה לדעת אם יש לי בכלל מקום להעיר במקרים כאלו. כי גם אני מאוד שמחה בלימוד שלו ומעריכה את זה עד אין סוף. אבל הייתי שמחה גם לקצת יותר זמן של אפילו לאכול ארוחת ערב אחת ביחד פעם בשבוע… (לא כולל שישי). לישון פחות או יותר באותה שעה.
תודה רבה מכל הלב.

תשובה:

שלום וברכה

התרגשתי לקרוא את השאלה שלך! התפעלתי מאופן ההסתכלות שלך עוד הרבה יותר ממה שהתפעלתי ממעשיו הנפלאים של בעלך, אף שזה באמת נשמע מרשים ביותר.

אני בטוח שתראו יחד הרבה שנים של אור ושמחה, שניכם בני עלייה מיוחדים!

ראי, בעלך כרגע פתח עיניים והוא מנסה לבלוע כמה שיותר, זה טבעי ונפלא, וזה גם טבעי שבכך הוא שוכח את חובותיו הבסיסיות, אז ראשית אני אומר, זה טבעי ואין סיבה לכעס. יחד עם זאת, הוא חייב לקיים חובות בסיסיות אלו… אתם חייבים לשבת יחד בצורה רגועה על הענין, לנתח לעצמכם את הנקודה הזו שבסופו של דבר השקעה בזוגיות היא תכלית רוחנית, שאגב חיונית לגמרי לכל העלייה הרוחנית בשאר התחומים. תדברו כל אחד על צרכיו ופשוט תסכמו ביניכם כיצד כל אחד מקבל את מה שהוא צריך בשמחה ומתוך אהבה וקירבה.

הבקשות שלך צנועות ביותר ומינימליות, אפשר להוסיף עוד טיפ טיפה, כדי שתוכלי לעמוד בזה בהמשך.

חשוב שהכל יעשה מתוך הבנה, תני לו את הזמן להתייעץ עם רבותיו שמאמין בהם, וברוחב דעתם.

בהצלחה רבה ותמיד שמחה.