שלום
א. המנהג שבנים לא מלווים את המת בלוויה נכון גם לגבי נכדים או שנכדים יכולים להחזיק את המיטה?
ב. כאשר רואים בבית כנסת שעושים לאבלים "צידוק הדין", האם אפשר לנצל את ההזמדנות ולומר להם "המקום ינחם אתכם" וכו' ולקיים את מצות הניחום או שחייב ללכת אליהם הביתה ולנחם אותם?
ג. בהמשך לב', האם אפשר לקיים את המצוה גם כשהם כבר קמו מצידוק הדין והם עומדים או שחייבים שיישבו?
ישר כח
תשובה:
שלום רב,
א. מנהג ירושלים שהצאצאים (כולל בנים בנות נכדים ונינים וכו’), אינם מלווים את הנפטר. יסודו בעניינים שעל פי הקבלה, ומשום שעל ידי כך גם זרע שיצא לבטלה הולך אחריו. בכל מקרה, בכל המקומות נהגו שהצאצאים לא הולכים “אחרי” המיטה, אם כי שברוב המקומות (למעט המקומות הנוהגים כמנהג ירושלים, כפתח תקוה), הצאצאים הולכים “לפני” המטה. ראה בספר חיים וחסד (לרבי ש. פנחסי, פרק ה סעיף יב) ובהערה שם בהרחבה.
ב. כן. אין צורך ללכת דווקא לבית. בכל מקום שהוא רואה את האבל הוא יכול לנחמו.
ג. אפשר לקיים מצוות ניחום אבלים גם בעמידה. הסיבה שהאבלים יושבים הוא משום כבוד המנחמים. ראה בבש”ך יו”ד (סי’ שפז סק”א) שכתב: “וזקן שיש להם צער בישיבה על גבי קרקע מותרים להשים כר קטן מתחתיו, מיהו יכול לילך ולעמוד וא”צ לישב כלל רק כשהמנחמים אצלו צריך לישב ע”ג קרקע”. וראה גם בשו”ת דברי מלכיאל (ח”ב סי’ צ”ב): “גם באבל נראה פשוט שאם המנחמים מוחלים על כבודם, רשאי לילך או לעמוד כי לפעמים מצויים מנחמים אצלו כל היום, וקשה מאד לישב על הקרקע כל היום. ויתקיים בהם מאמר הש”ס בכתובות אתא לנחומי, ציעורי קמצער ליה”. לכן אם האבלים עומדים ודאי שניתן לנחם אותם גם באופן זה.
