ב״ה
שלום וברכה, בחורה שהתה בחופשה בעיר נכרית בארה״ב, בערב לפני ששבה לחדרה בבית המלון שתתה כדי שיעור שהרגישה שיכורה, וכשנכנסה לחדרה חיכה שם איש אחד, שלכאורה היה גוי אך אין שום אפשרות לברר זאת, שתפס בה ואנס אותה, היא נכנסה להלם ולא חשה כמעט כלום רק הבינה שהיא קרבן לאונס, עקב האלכוהול נפלה ונרדמה ובבוקר התעוררה ומצאה את עצמה במיטה ודם בכל מקום מרוב בילבול כמעט ולא זכרה כלל את אירועי אמש ורק לאחר כמה דקות החלה לקלוט את אשר התרחש, אחרי שחזרה לעירה סיפרה לאימה את המעשה והלכה לרופאה, אחרי בדיקה אמרה הרופאה שכפי שנראה אכן היה מעשה,
אחרי תקופה התחילה להיפגש עם בחור כהן מבית חרדי אבל הוא נהיה מודרני וכו, כך שהם לא קלטו שיכולה להיות בעיה, עכשיו אחרי קשר חזק שהתרקם ביניהם חשבו לברר את הנושא, אז הכהן שואל האם יש פתח להיתר לפי פרטי הסיפור?
תשובה:
שלום רב,
אני מתקשה להאמין שניתן להתיר דבר כזה אפילו בידעבד. בסוגיה זו יש שתי נושאים. יש נושא של איסור דאורייתא, ויש נושא של מעלת יוחסין כפי שמבואר בהרחבה בכתובות יג,ב ובשו"ע אבה"ע סי' ו'. בסיטואציה הנוכחית אני לא רואה שניתן להתיר גם לא את האיסור דאורייתא. כלומר, מדאורייתא היא אסורה לכהן.
מקורות:
אישה שנבעלה לגוי באונס או ברצון נאסרה לכהן, כפי שנפסק בשו"ע אבה"ע (סי' ו' סעי' ח' ט'), גם במקום שיש מקום להסתפק האם היא נאסרה או לא, קבעו חז"ל מעלת יוחסין שלפעמים צריך גם דין רוב שלא נאסרה לגם אמירה שלה בטענת ברי שלא נאסרה. ראה בסוגיה בכתובות שם ובשו"ע שם.
אילו היה ספק שמא היא נבעלה, היינו מעמידים אותה על חזקתה שהיא כשרה לכהונה, ומדאורייתא היא היתה כשרה. ולגבי מעלת יוחסין, יתכן שהיה מקום להתיר אותה אפילו לכתחילה לכהן עפ"י מה שכתב בשו"ת אגרות משה אבה"ע ח"א סי' כד להוכיח שמעלת יוחסין הוא רק שיש ספק למי היא נבעלה (לכשר או לפסול), אבל בספק האם היא נבעלה או לא, לא אומרים מעלת יוחסין. (ויש מקום לדון בזה). אולם לפי התיאור שאתה מתאר כאן, אין כל ספק בעובדה שהיא נבעלה. וא"כ כיצד נתיר אותה לכהן?
ראה בט"ז סי' ז' ובבית שמואל שם סק"א שדנו במקרה של שבויה שנמצאו לה בתולים, האם זה ראיה לכך שלא נבעלה או לא, וכן בשו"ת מהר"ם אלאשקר סי' צה, אולם בסיטוציאה הזו, אם יש ראיה מהבתולים זו ראיה הפוכה – שהיא נבעלה. משום שגם ללא ראיה זו, ומה שמצאה בבוקר כשהיא קמה, ספק גדול אם היה מקום להתיר, ראה בשו"ת נודע ביהודה (תניינא אבה"ע סי' כט): "וכמו כן אני אומר ערביים פרוצים בעריות וגומרים תאותם. אבל שערבי יפרוש באמצע קודם גמר ביאה לא שכיח".
במקום שיש ספק למי היא נבעלה, לכתחילה משום מעלת יוחסין אנו זקוקים לטענת ברי ורוב כשרים. וגם אם נניח שנסתפק בלי דין רוב כשרים משום שיש לה מיגו שהיתה יכולה לומר שלא נבעלה כלל. מ"מ לפחות לטענת ברי שנבעלה לכשר אנו זקוקים. ובמקרה שאינה יודעת דבר, ויש רוב פסולים במקום שהיתה, ברור שהיא אסורה מדאורייתא. (ראה תוס' כתובות יד,ב ד"ה כמאן).
