שלום, אני בן 37 בעל תשובה, אני רוצה להשקיע בלימוד התורה אבל יש לי הרבה מניעות מבחינת הגיל, האם בגילי שייך להשקיע בלימוד התורה עם שאיפה לזכות לכתרה של תורה ולהיות תלמיד חכם? אני ממש בהתחלה ואני רואה בחורים חצי מגילי שיודעים כל כך הרבה, האם זה לא מאוחר מדי בשבילי לרצונות כאלה בלימוד התורה? או שעדיף לקבוע עיתים ללא שאיפה להיות תלמיד חכם?
תשובה:
שלום רב,
ודאי שאפשר וניתן להגיע גם בגיל כזה להיות תלמיד חכם. רבי עקיבא היה עם הארץ עד גיל 40, וראה מה נהיה ממנו. אבל חשוב לי לומר דבר נוסף. תמיד השאיפה היא להגיע לעוד, ליותר, אחרת אנו נשקע, זה טבעו של עולם. ואצלך אני חש שישנה שאיפה גדולה מאד שהגיע להשגים גדולים מאד, אחרת לא היית מתוסכל מהגיל שאתה מתחיל… ושאיפות אלו הטבועות אצלך הם אלו שירימו אותך למעלה ויסייעו לך בהווה והעתיד להגיע להשגים גדולים.
הלכה למעשה, אכן החובה המינימאלית היא לקבוע עיתים לתורה ביום ובלילה כפי שכתב הרמב"ם ונפסק בשו"ע יו"ד סי' רמו. אבל אדם צריך לעשות מה שהוא יכול, ואם במדת האפשר אתה יכול יותר, תבוא עליך ברכה ולזכות יעמדו לך. אולם אם יש חשש שהתאמצות יתר תביא אותך לידי משברים, או בעיות נוספות, עליך לכלכל את מעשית בתבונה, ועדיף שתתייעץ עם הרב שמלווה אותך.
הרבה מאד הצלחה, ואני בטוח שעם שאיפות כאלה אכן תגיע להשגים גדולים!
