שלום,
מה ההבדל במשמעות או מה הכלל לשימוש,
ב"כל" עם קמץ או עם חולם?
ב"את" עם סגול או עם צירה?
ברכה והצלחה.
תשובה:
שלום רב.
אין בזה הבדל במשמעות, אלא הכלל הוא שכל מקום שהמילה נסמכת למילה הבאה כותבים את 'כל' עם קמץ, וכאשר זה לא נסמך למילה הבאה כותבים עם חולם, וכן לענין 'את' שכאשר המילה נסמכת קוראים אותה עם סגול וכאשר אינה נסמכת קוראים עם ציירה. טעם הכלל הזה הוא מפני שלתפארת הקריאה הקלו על הקוראים שלא יצטרכו לקרוא בתנועה כבדה כאשר התיבה סמוכה.
בהצלחה רבה.
מקורות:
רש"י בפרשת יתרו פרק י"ט פסוק כד.
"הגר"א מבדיל בין כל בקמץ קטן ובין כל בחולם כל בקמץ קטן הוא כל כמותי ואילו כל בחולם הוא כל איכותי".
בתורה הגואלת חלק ג עמוד לד "ישנן מדרכות ב'כל'. 'כל' בקמץ משמעותו ריבוי של כל הפרטים. רבוי של כל האנשים, כל העצים. 'כל'- בחולם- זה לא ריבוי. זה אחד מופשט הכולל הכל, כך מובא בסדור הגר"א. האות יו"ד- זו נקודה אחת הכוללת הכל מבחינה איכותית. עולם הבא נברא ביו"ד- עולם שכולו ארוך נצחי. עולם הזה נברא בה"א- הוא כולל הרבה פרטים כמותיים. 'כל' בחולם הנקודה הזאת למעלה ומגלה את נקודת האחדות העליונה. 'כל' בקמץ הנקודה נמצאת למטה ובהתפשטות לכוון הצדדים ומטה, משתייכת לרבוי תחתיי השייך לעולם הזה, הכולל פרטים רבים. אבל לא מתגלית הנקודה האחת המאחדת …."
בקצור כל בקמץ הוא מציין קבוצה הנבנית מהפרטים שבה. וכל בחולם הוא מציין כלל הקודם לפרטים וכמו שכלל המשפחה קודם לכל פרטי המשפחה שיולדו בעתיד.
ואף שיש כללי דקדוק הרי תמיד בוחרים איך לכתוב. וברור שיש בו פירוש שאם זה כל שאינו נסמך היינו שהוא כלל לעצמו בלי הפרטים ואינו מציין קבוצה שהיא נסמכת לפרטיה.
גם באת צריך לבדוק הרי אנו עוסקים בלשון הקודש לא בעברית מודרנית!!
הלואי שהרב יהונתן ברבי היה מציין לנו את מקומם של דברי רבינו הגר"א הנפלאים שהביא.
אגב, יש לציין גם את דברי מוהר"ר משה אלשיך בפירושו לשיר השירים הנקרא חבצלת השרון על פסוק כל שלטי הגבורים [ד ד] שכתב וז"ל: וְזֶהוּ מַשְׁמָעוּת מִלַת 'כֹּל' בְּחוֹלָם שֶׁהוּא בִּלְתִּי סְמוּכָה אֶל מִלָה שֶׁאַחַרֶיהָ, רַק כְּאִלוּ יֹאמַר 'כֻּלָם' הֵם שִׁלְטֵי הַגִבּוֹרִים כְּדְ”אַ [משלי טז ד] כֹּל פָּעַל ה' לְמַּעֲנֵהוּ [תהלים ח ז] כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו, שֶׁאֵינָם כְּמִלַת 'כָּל' שֶׁנְקוּדָתָהּ קָמָ”ץ כָּנוֹדַע.
אל חברי המערכת: האתר שלכם מסמן שנתתי תגובה בליל ר"ה כאילו יש חילול יו"ט חלילה – אמנם רק בארצנו הקדושה כבר התקדש חג אבל בח"ל אנו עדיין מנצלים את השעות והרגעים האחרונים של חודש אלול. שיהי' לכם שנה טובה ומבורכת.
נ"ל שכבר מזמן כיוונתי מדעתי על מה שמר יהונתן ברבי הביא בשם הגר"א אך לא ממש. לע"ד שעדיין דורש בדיקה מדוקדקת קיים הבדל בין העברית לשאר השפות במובן המילה "כל". בלע"ז יש שתי מילים נפרדות every מובנו אוסף פרטים ואילו whole מובנו בשלמות – לגמרי. לפי"ז כל בקמץ מובנו every ובחולם מובנו the whole. לגבי "את" זה יותר פשוט, אם המילה קיבלה "טעם" מנוקד בצירי ואם לא אז בסגול
מובא בסידור הגרא לקוטי דינים וביאורים דף צז עמוד ב
לפי האשכנזים כל עם "חולם" וכל עם "קמץ" זה שונה גם בקריאה עצמה, שקמץ קוראים את זה כמו: o וחולם קוראים את זה כמו: oi.
מנחת שי. יהושע יח' כ. כותב בעניין הקמץ או החולם לאו דווקא. כל שהיא מלה זעירה לא יבוא חולם אלה קמץ. .מומלץ לעיין שם .מופלא ביותר. מביא את המכלול .
אקדים שאיני רב.
ראיתי הסבר בפורום אוצר החכמה שעוזר לי לחדד את הקשר בין החוק הדקדוקי לניקוד המילה כל. לבין שינוי המשמעות שלו.
אקדים בודאי שיש הבדל הגיה בניהם (אין שום ניקוד שהוא כפול בהגיתו). חולם זה ידוע. רק שחסר פירושו שהוא מהיר בחיתוך האות בתנועת ה-או.
וקמץ קטן הוא נשמע בין פתח לחולם.
וקמץ גדול לדעתי הוא נשמע בין פתח לחיריק. כמו Uu בצרפתית.
אקדים בתוספת הסבר בין כלל כללי לכלל קבוצתי.
כלל כללי הוא שהפרטים שכל אחד מהפרטים מייצג את הכלל כולו לבדו. למשל בן משפחה מייצג את כל המשפחה לבדו באופן המיוחד לו. ואילו ימותו כל בני המשפחה הוא יוכל להמשיך את המשפחה.
בכלל קבוצתי הפרטים יחד מייצגים את כלל הקבוצה. ליחיד בנפרד מהקבוצה אין משמעות של יצוג הכלל.
למשל בקבוצת שחמט כל חברי הקבוצה יחד מייצגים את רעיון השחמט. אך חבר קבוצה בנפרד משאר חבריו אינו מייצג את השחמט (אלא אם כן הם מינו אותו לכך ואז הוא מייצג אותם. ואין הוא בנפרד מהם).
נקדים את החוק הדקדוקי:
כאשר תיבת "כל" מוקפת לתיבה שאחריה – תמיד היא בקמץ קטן (כמו "כל כנף").
כאשר תיבת "כל" אינה מוקפת לתיבה שאחריה – כמעט תמיד היא בחולם (כמו "כל, ציפור כל-כנף", חוץ משנים או שלשה מקומות שהיא בקמץ:
"וכל בשליש עפר הארץ" – שם זה לא במשמעות הרגילה של "הכל" אלא במשמעות של מדידה (מלשון "תכולה" ו"כיול" וכו'), וחובה לקרוא אותה בקמץ גדול.
וכעת להסבר:
כש"כל" הוא אינו נסמך למילה שאחריו. משמעותו כללות הדבר. זה כדברי מרדכי סלומון. כללות בשלימות. על כל פרט להביע בשלימות את כל הכלל!
אך כשכל הוא נסמך פירושו שאנו לוקחים את כל היחידים יחד אוספים אותם ואומרים כולם הם שייכים ל.. כל בעלי הכנף בכל כנף. זה כבר כלל קבוצתי.
אציג את המקור שעורר אותי לכך:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=36853#:~:text=%D7%9B%D7%9C%20%D7%91%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%9D%20%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%95%20%22%D7%94%D7%9B%D7%9C%22%2C%20%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%95%20%D7%9B%D7%9C%20%D7%91%D7%A7%D7%9E%D7%A5%20%D7%94%D7%A8%D7%99,%D7%9B%D7%A4%D7%9C%20%D7%9E%D7%94%D7%90%D7%AA%20%22%D7%94%D7%9B%D7%9C%20%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%94%22%2C%20%D7%90%22%D7%9B%20%D7%99%D7%A9%20%D7%94%D7%91%D7%93%D7%9C%20%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA.
השאר תגובה