הלכות חול המועד

פרק ג

תספורת רחיצה צפרניים

גילוח בערב יו"ט

א)            מצוה לגלח שערות ראשו (וזקנו להנוהג לגלחם ((עי' מ"ב סק"ג שהוסיף על לשון השו"ע (ס"ג) "אין מגלחין במועד" "והו"ה סיפור הראש אלא שדרכן היה לגלח" וקצת משמע מדבריו דהשו"ע מיירי מענין גילוח הזקן, אך באמת הכוונה בין על סיפור במספריים ובין גילוח בתער ותרוייהו בראש מיירי והחילוק רק אם נשאר שערות כבמספריים או לא נשארים כלל שערות ועי' שעה"צ סק"ב דכן מוכח ועי' שו"ת רמב"נ קנצלבויגן זצ"ל סי' ב' שביאר כן כוונת המשנה ואלו מגלחין שהרי בזמן חז"ל לא נהגו בגילוח הזקן (עי' ספר תספורת הזקן לר"ס שיפר שהאריך בזה וע"ש במה שכתב לבאר טעם המתירים לגלח הזקן במספריים בארוכה מראשונים ואחרונים ע"ש ועי' ס' הדר פנים זקן).))) בערב יום טוב ((שו"ע סי' תקל"א ס"א, ועי' מש"כ להלן פרק ד' ס"א ובהערה שם בחילוק בלשון השו"ע בין כיבוס לגילוח.)).

זמן הגילוח

ב)            לכתחילה יש להתגלח בערב יום טוב עצמו ((כך מבואר בשו"ע דהמצוה בעיקרה הוא בערב יו"ט ועי' פמ"ג (א"א סק"א) שנסתפק מאמתי נחשב שהוא ניוול אם גילח קודם הרגל, וכתב דאפשר שאם גילח בתוך ל' יום לא שייך ניוול ובשעה"צ סק"א משמע דס"ל דשיעור שיער של שלושים יום הוא ממש דומיא דכהני המשמרות שגילחו לגמרי וע"כ משערים כמה שער יש לו ממצב של גילוח גמור עד ל' יום ונמצא דאם הסתפר במספרים שאז מיד אחר כמה ימים יש שערות בני ל' יום דצריך שוב לגלח ולכא' צ"ב דאדם הרגיל לספר שערותיו תמיד באופן שנשאר שערות יותר מגודל שערות בני ל' יום דכיצד יעשה וכנראה דבזמנו לא נהגו להשאיר שערות כ"כ גדולות ולמעשה נהגו להקל בזה ועיין.)), ויש להשתדל לעשות זאת קודם חצות היום ((עי' שעה"צ סק"ב.)).

ג)            במקרה ולא הספיק להתגלח קודם חצות ((וכן אם זמנו דחוק קודם חצות. (שעה"צ שם).)), בכל הערבי ימים טובים מותר להתגלח גם אחר חצות היום ועדיף להקדים קודם זמן מנחה קטנה, ובדיעבד מותר כל היום ((שם ע"פ דעת הרמ"א ושאר דעות האחרונים בסי' רנ"א.)). חוץ מבערב פסח שאסור להתגלח ביום זה אחר חצות (אפילו כשמגלחו חבירו ישראל בחינם, וע"י נכרי מותר בין בחינם ובין בשכר גם אחרי חצות) ((סי' תס"ח מ"ב סק"ה.)). חוץ מהמותרים בגילוח בחול המועד שמותרים אף בערב פסח אחר חצות היום ((מ"ב סי' תס"ח סק"ז.)).

איסור גילוח בחוה"מ

ד)            אסור להסתפר ולהתגלח בחול המועד בין ע"י ישראל ובין ע"י נכרי, בין גילח קודם המועד ובין גילח אחר המועד ((שו"ע סי' תקל"א ס"ב ובבה"ל שם ד"ה אין. ודלא כד' ר"ת דהתיר במי שגילח קודם המועד ומצרפים שיטת ר"ת רק לגבי היתר נטילת צפרניים כדלהלן.)).

לא גילח מחמת אונס

ה)            גם במקרה שלא גילח מחמת אונס כגן שהיה חולה בערב החג, או שלא הספיק מחמת אונס אחר להתגלח אסור להסתפר בחול המועד ((שם ס"ג.)).

המותרים בגילוח

ו)            במקרה של אונס מפורסם ((הגדרת אונס מפורסם הוא המבואר במשנה דפרק ואלו מגלחין ואולם חולה וכד' אפילו שהיה מפורסם שהוא חולה מ"מ מה שלא יכול היה להתגלח אינו נחשב מפורסם וע"כ אסור להתגלח וממילא נשמע דאין להחליט בעצמו מה נחשב אונס מפורסם ועי' בביאור הדבר בשו"ת עמק המלך סי' י"ז, ועי' הערה הבאה.)) התירו חז"ל להתגלח בחול המועד ((ואלו מגלחין היוצא מבית האסורין בין של ישראל ובין של עכו"ם ונשתחרר בחוה"מ עצמו או בערב י"ט לפני הלילה באופן שלא הספיק להתגלח, וכן המנודה שהתירו לו ברגל והנודר שלא לגלח והתירו לו במועד, והבא ממדינת הים והיה בדרך בערב יו"ט (חוץ מהיוצא מא"י לחו"ל למטרת טיול שאף בכה"ג אסור לגלח [וראה דברים נפלאים בשו"ת אהל משה להגר"מ ק"ב זצ"ל סי' א' שהאריך בדברי החוה"ל הקד' לשער הבטחון בגדרי בטחון ויציאה לחו"ל לצורך פרנסה וע"ש שהאריך בסוגיא זו ואכ"מ]), וכ"ז לא מצוי כיום שהרי בכל מקום מצויים ספרים ומכונות תספורת וכן לא מצוי שיגיע בערב יו"ט ממש עם כניסת החג שלא יוכל להסתפר ומ"מ מי שארע לו כזה אונס בזמנינו מותר בתספורת, ואולם שאר אונסים אפילו שהיה מפורסם איש זה באונסו לא התירו לו חז"ל לגלח ועי' בארוכה בשעה"צ סק"ז וסק"ט.

ז)            ונסתפקתי בגדר דהיוצא מבית האסורים אם גדרו כגדר מי שנתחייב בברכת הגומל אבל מי שאינו בגדר זה עי' בה"ל סי' רי"ט שהאריך דהנכנס לכמה ימים לבית האסורים אינו בכלל חיוב ברכת הגומל וכן יל"ע בבא מן הדרך אם דווקא בכגון שחייב בהגומל או לאו דווקא ובאמת לגבי בא מן הדרך מבואר בפוסקים דהוא רק אם לא היה במקום ישוב בערב יו"ט והוא ממש כעין גדר הגומל וצ"ע.)) אם לא היה יכול להסתפר לפני המועד ואולם אין להקל בזה בזמן הזה מאחר ואין מצוי אונס מפורסם כיום שאי אפשר להתגלח מחמתו.

אָבֵל

ח)             אָבֵל, ר"ל, שלא יכול היה לגלח קודם החג, יעשה שאלת חכם כיצד ואימתי מותר להסתפר ולה ((עי' שו"ע סי' תקל"א ס"ד ויש בזה הרבה פרטים ונפ"מ מתי נגמר האבילות וממתי מותר להסתפר.))תגלח.

האופן שמגלחים

ט)            המותרים בגילוח ותספורת בחול המועד מותרים לעשות זאת גם ע"י ישראל ולשלם בעבור התספורת ואין צריך לעשות זאת בשינוי ((עי' בה"ל ד"ה ואלו.)).

י)            מי שהתירו לו חז"ל להסתפר לא יגלח בפרהסיא ויעשה זאת בצנעא ((שו"ע ס"ה. והוא מדברי התוספתא דמו"ק והובא במרדכי וברמב"ן, אכן בריטב"א מו"ק יג: התיר לעשות כן אפילו בפרהסיא ונראה דס"ל דהתוס' מיירי לענין אבילות ע"ש ודו"ק, וע"כ נראה דכ"ז לכתחילה ובדיעבד אם אין לו מי שיספר אותו רק ברה"ר כגון שמקום הספר הוא ברה"ר מותר להסתפר במקום ההוא אלא שיאפיל את החלונות וכד' שלא יראוהו מבחוץ. והנה בעיקר הטעם שאמרו שלא יעשה כן בפרהסיא אלא בצנעה נראה דאין הטעם הוא משום דאין הכל יודעין שהגיע ממדינת הים דאדרבא הרי זה גופא טעם היתר גילוחם דהאי אונס מפורסם הוא לכל וע"כ נראה דעצם מעשה הגילוח בפרהסיא יש בו משום זילזול בדברי חכמים וע"כ גם במקום היתר לא התירו לעשות כן בפרהסיא וע"כ קטן שאין בו איסור גילוח בעצם הותר אף בפרהסיא ורק במקום שנראה כגדול אין זה ראוי לעשות מעשה הגילוח בפרהסיא אע"פ שהכל רואים שגולח במועד דלהיות מגולח אין איסור במקום שהתירו ורק עצם מעשה הגילוח והו"ה והטעם בהיתר נטילת השפה בפרהסיא דאינו בכלל גזירת הגילוח משא"כ שאר אנשים שהם באיסור הגילוח ורק יש להם טעם צדדי להיתר זה א"כ אין להתיר מעשה הגילוח שנראה כזלזול בדברי חכמים בפרהסיא ודו"ק היטב בכ"ז.)).

גילח קודם המועד

יא)            אין היתר להסתפר ולהתגלח גם למי שכבר גילח קודם המועד, ולכן אף מי שרגיל לגלח את זקנו מדי יום ביומו אסור בגילוח וכן נהגו ((שו"ע ס"ב והגם דבטעם הדבר כתב הב"י דהוא משום הרואים שלא ידעו שגילח קודם המועד (ופשוט דאסור ג"כ בצנעה וכמבואר לעיל דכל מי שהותר לו לא הותר אלא בצנעה ומינה דלמי שאסור לו אסור גם בצנעה ולכא' הטעם דכל שאסרו חז"ל משום הרואה אסור אפילו בחדרי חדרים אלא דצ"ע בזה דהרי כאן אפילו יעשה בפרהסיא הרי ליכא אלא איסור דרבנן ודעת תוס' כתובות (ס.) דבכה"ג לא גזרו בחדרי חדרים וכ"ה בפסקי התוס' ע"ז (פ"א סי"ד) והובא בב"י סי' של"ו ועי' מג"א סי' ש"א סקנ"ו ובפ"ת יו"ד סי' קכ"ז סק"ז ועי' מהרש"ם ח"ג סי' קכ"ד וצ"ע לכא' ונראה דהכא חשיב הכל פרהסיא דהרי יוצא לרה"ר והוא מגולח והכל מבינים דגילח במועד ועי' הערה הקודמת במה שנתבאר בטעם חיוב גילוח בצינעה ועפ"ז יובנו הדברים ודו"ק) וא"כ במקום שרגילים לגלח כל יום אין סיבה זו מ"מ  הסכמת כל הפוסקים דאין חילוק בזה דלא כהנו"ב שהתיר ע"י פועל עני שאין לו מה יאכל עי' עיקרי הד"ט דיני חוה"מ אות כ"ה ובנחל אשכול על האשכול ושו"ת עמק הלכה או"ח סו"ס קמ"ד, ובשד"ח מערכת חוה"מ, ועי' שו"ת אג"מ …. וגם עליו חלקו כל גדולי הדור עי',  ושו"ת באר שרים ח"ד סי' ס"ב שקיבץ כעמיר גורנה בזה ועי' חוה"מ כהלכתו (ועי' שו"ת רמב"נ ק"ב הנ"ל שכתב שנהגו גם המגלחים זקנם כל יום שלא לגלח בחוה"מ וע"ש שדן בזה דאפילו נימא דמותר מעיקר הדין דיש בזה משום דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור ואמנם שם דן להתיר אעפ"כ אולם כמש"נ כל גדולי הדורות אסורם. וע"ש בסוף קונטרסו שם תשובה ע"ז ממהרי"ד לעהוו אב"ד ליידען).)).

נתקלקל בגילוח ערב יו"ט

יב)            יש שכתב שמי שהסתפר קודם המועד ונשברו המספריים קודם שנגמרה תספורתו או שלא שם לבו שחלק משערותיו לא נסתפרו כראוי שמותר לו לתקן תספורתו במועד ולמעשה אין להקל בלא שאלת חכם ((שו"ת כפי אהרן סי' נ"א, ואמנם לע"ד דבריו צ"ע דא"כ נתת דבריך לשיעורין וכל אחד יאמר שהוא רק "מתקן" תספורתו ומאד החמירו חז"ל בזה ואמנם הרי משום כך אסרו להסתפר קודם למנחה שמא ישבר הזוג וע"כ דאם מסתפר בזמן ודאי ימצא כבר זוג אחר ומדלא טרח למצוא א"כ אכתי יש החשש שמא יכנס כשהוא מנוול וע"ש וע"כ נ"ל דאין להקל בלא שאלת חכם.)).

נשים

יג)            הנשים גם הן נכללים באיסור גילוח השערות ואסורות לספר שערות ראשן ((סי' תקמ"ו מ"ב סקט"ז.)). אך השערות היוצאות להן מכיסוי הראש מותר לגוזזם במועד, וכן אשה שחל ל"ט במשך ימי החג ונוהגת לגלח שערות ראשה קודם לכן, מותרת לגלח ((במרדכי כתב על מה דאמרי' בגמ' "מעברת סכין על פניה של מטה מכאן התיר רשב"ם לאשה הטובלת בחה"מ ליטול צפרניה" ונראה כוונתו דסיבת היתר מעברת פניה של מטה הוא משום חציצה כיון דרגילה בכך לגלח שם אם לא תגלח יהיה נחשב לחציצה (עי' שו"ע יו"ד סי' קצ"ח ואכמ"ל ) וע"כ מותר ג"כ ליטול צפרניה, וממילא הו"ה בנידו"ד.)), ויש שהתיר גם כשחל ל"ט במוצאי יו"ט שיכולה לגלח ג' ימים קודם לכן בחוה"מ.

קטן

יד)            קטן שיש לו שערות רבות ומצערות אותו מותר לספר את שערות ראשו בחול המועד, ואף מותר לעשות זאת בפרהסיא ((שו"ע סי' תקל"א ס"ו ורמ"א שם.)). אך אם אין השערות מצערות אותו ורגיל בהם אין להקל לגלחו במועד ((מ"ב שם סקט"ו, והנה נחלקו בזה הגר"א רבינוביץ ("הגדול" ממינסק) והגר"מ רבינוביץ (בעמח"ס דעת מרדכי (הובא בשו"ת הנ"ל ח"א סי' ע"ה), ולדעת הגר"א אין שום איסור תספורת לקטן וממילא לא שייך גם למיקנסיה אם אביו לא גילחו (וקצת פלא שלא העיר הגדול מדברי השו"ע והנמו"י שהובא שדווקא במצטער וע"ש ולהלן הערות הבאות.)).

חלאקה

טו)            וע"כ הנוהגים לעשות שמחת "חלאקה" ביום שמלאו לקטן ג' שנים יכולים לעשות זאת בפרהסיא ובשמחה ((שע"ת סי' תקל"א סק"ב.)), ואם חל יום הולדת שלו ביום טוב אחרון יש מי שכתב שיעשה שמחת הגילוח לאחר חול המועד ((עי' שו"ת באר שרים ח"ד סי' ס"ב.)), ואם זה בפסח ידחהו לל"ג בעומר.

קטן הנראה כגדול

טז)            קטן שגדול בגופו ונראה כמי שכבר עבר את גיל המצוות אין לגלחו במועד בפרהסיא ((מ"ב סקט"ז והיינו אפילו במקרה שמצטער מחמת ריבוי השערות.)) וכיום נהגו שלא לגלח את הקטנים ומחנכים אותם למצוות גילוח בערב החג ((ועי' בשו"ת דעת מרדכי הנ"ל דר"ל דכל מש"כ המג"א דמותר מיירי בקטן שלא הגיע לחינוך ודבריו צ"ע דא"כ מה כוונתו שנראה כגדול דיותר נשמע דהוא משום חשדא דנראה כגדול דהוא מעיקר הדין דבלא"ה אין טעם לכא' ודו"ק.)).

לספר נכרי

יז)            אסור לגלח נכרי בחול המועד ((מ"ב סי' תקל"א סקט"ו.)) (ואם אין לו מה לאכל ((וגדר אין לו מה יאכל עי' מ"ב סי' תקמ"ב סק"ז דכשהוא עבודה בפרהסיא היינו שאין לו אפילו לחם ומים (ובצנעא נחלקו הפוסקים אם זה ג"כ במצב שאין לו אפילו לחם ומים או שאין לו צרכי יו"ט) ואי"ז מצוי כלל שמחמת חסרון עבודה בי' ימים לא יהיה לו אפילו לחם ומים ואם יפטרוהו מעבודתו אם לא יעבוד בחוה"מ יש לשאול לחכם והכל לפי הענין.)) מותר לעשות כן אולם מי שעובד במספרה של נכרים אסור לעבוד בחוה"מ וצריך לסכם מראש עם מעבידו שימים אלו ימי חג הם אצלו ולא יבוא לעבוד בהם).

לצורך רפואה

יח)            כשהדבר נצרך לצורך רפואי כגון שיש לו פצע מוגלתי וכד' ויש חשש לזיהום ((אך בלא חשש זיהום אסור לעשות כן במועד אלא א"כ יכביד עליו החולי ויחוש בכל פו מחמת זה כ"כ הבה"ל וכפי שיובא בהערות הבאות וכנראה כוונתו לזיהום ודו"ק.)) אם לא יגלח את מקום הפצע מותר לגלח את שערות ראשו ((מ"ב סקכ"א ובה"ל שם ע"ש.)), במקרה ומקום הגילוח נראה ומתבייש שרק חלק מראשו מגולח יכול לגלח כל שערות ראשו מחמת כן ((עי' בה"ל ס"ח ד"ה כל דנסתפק בדעת המג"א אם הותר בגילוח הראש במקום מכה כשאין בזה פיקוח נפש וכתב דמדברי המחה"ש משמע דאסור ובאמת יש לפקפק קצת בזה דהנה המג"א הביא מליקוטי פרדס דמותר להעביר שער שבמקום הקזת דם כריבדא דכוסילתא לפי שהקזת דם ספק פיקו"נ הוא וכתב המג"א דמשמע דאם אין לו מכה של פקו"נ אסור לגלח שערותיו כדי להניח הרטיה וכתב דכ"ז הוא רק אי ס"ל דאסור לגלח את השפה כשאינו מעכב האכילה וכדס"ל לחד מ"ד בגמ' אבל אי ס"ל דמותר א"כ מכ"ש לצורך מכה דשרי. וכתב המחה"ש "והכי קיי"ל וכיון דגילוח שפה מותר לכו"ע משום שלא נאסר רק גילוח הראש א"כ ה"ה במקום המכה יהיה מותר מצד הדין" והבין הבה"ל דכוונתו הוא דגם המג"א מודה להל"פ במכה שבראש שלא הותר רק במקום מכה של פקו"נ, ולע"ד לא הבנתי דנראה שפיר דס"ל למחה"ש דכל מכה לא בכלל הגזירה דאיסור הגילוח היה רק על שיער הראש שיש בו משום "גילוח" ולא במקום שאינו מחמת גילוח, וע"כ במקום מכה אי"ז בכלל גזירת חז"ל וע"כ שרי אף בראש שלא במקום פקו"נ והיינו דס"ל למג"א דגדר גילוח נאסר ולא מציאות של גזיזת שערות וכל כמה שהוא שלא לשם גילוח מותר ודו"ק. וראיה לדבר נראה מדברי השו"ע סי' תקמ"ו ס"ה דהותר לאשה להעביר שער מבית השחי ובכ' בין ביד בין בכלי וכן לטפל בסיד את פניה להעביר השיער אפילו שלא במקום חולי ושם ההיתר משום יופי וא"כ מוכח דכל שאינו לשם "גילוח" לא אסרוהו ודו"ק. ואמנם גם המ"ב עצמו שם בבה"ל ר"ל דלדעת הל"פ מותר כשעושה כן בשעה שיש לו כבר מכה וכל מה שאסר הל"פ הוא בכה"ג דקודם מגלחין ואח"כ מטפלים בריבדא דכוסילתא ע"ש ולא ומ"מ נראה פשוט דאם מחמת כן יהיה בוש לצאת ולבוא שמותר לגלח כל שערות ראשו.)), ויעשה כן בצנעא ((דלא גרע ממי שהותר לו מחמת שבא מבית השביה לעשות כן דווקא בצנעא.)).

יט)            כמו כן מי שהיה לו מכה בראשו ומחמת כן לא יכול היה לגלח את ראשו, ונתרפא במועד מותר לגלח ((בה"ל ס"ח ד"ה כל בשם מנחת ביכורים ע"ש, ולא דמי למש"כ לעיל דמי שהיה חולה ולא גילח דאסור לגלח במועד, דהתם החולי עצמו לא היה בראשו אלא דאומרים)).

גילוח שער שבגוף

כ)            מותר לגלח שער שבשאר אברים ((כן מתבאר מדברי המג"א סקי"ב וכפי שציין השעה"צ סקט"ו וע"ש שהקשה דיהיה אסור מטעם מלאכת גוזז בחל המועד ונשאר בצ"ע קצת ע"ש ולכא' יש לתרץ חדא דהוי מלאכה שאצל"ג (עי' סי' ש"ג סכ"ז (במג"א סקכ"ב ובנו"כ שם). וסי' ש"מ ס"א ובבה"ל שם בארוכה בדבר ונתבאר במק"א בארוכה במחל' הרמב"ן והרז"ה בשבת קו. ע"ש ואכמ"ל), ועוד די"ל דחשיב מלאכת הדיוט ולפ"ז לא יותר ע"י אומן והנה השעה"צ ר"ל שם דהטעם בשפה משום יפוי ודבריו צ"ע דהרי הראשונים דימו דין זה לאבל ושם גם הותר ולא שייך בזה כלל ענין של יופי וע"כ דעצם הגילוח מותר ודו"ק.)), וכן מותר לאשה לגלח את שערותיה שבשאר מקומות שבגוף ולמרוט את שערות גבותיה וכד', ומותר לעשות כן כהרגלה בין ביד ובין בכלי ואין צורך בשינוי משאר ימות השנה ((עי' בבה"ל ס"ד ד"ה ואלו שנשאר בצ"ע אמאי הותר למי שהותר בגילוח לעשות כן שלא בשינוי והרי כל דבר שהוא לצורך המועד ואינו אוכל נפש צריך לעשותו בשינוי וע"ש שנדחק דחשיב כדבר האבד ולדבריו צ"ע לד' הא"ר והמאמ"ר (סי' תקמ"א ס"ד) דס"ל דתיקון מנעלים במקום הפסד לא הותר במעשה אומן כשיכול לעשותו מעשה הדיוט וכאן התירו להסתפר אצל אומן ולא התנו שיעשה לכתחילה בהדיוט (ואמנם דעת המאירי (יט. ד"ה כשתתבונן) דכשהתירו דבר האבד התירו גם במלאכת אומן וצ"ע לדינא) ומ"מ נראה דשאני תיקוני הגוף דחשיב כצורך אוכל נפש וכפי שכתב הריטב"א (יד. ד"ה גמ' ושאר וכו' "מכל מקום כיון שהיא תיקון הגו ויפוי הגוף כצורך אוכל נפש דמי וכדתנן עושה אשה תכשיטיה במועד ואין לך צורך המועד גדול מזה" וצ"ע על המ"ב דהרי ראה דברי הריטב"א הנ"ל והביאם כמעט בשלמותם (חוץ מהמילים של "כצורך אוכ"נ" לעיל שם סק"ג ושו"ר שכבר העיר בכעין זה בחוהמ"כ פ"ג הערה ג' ול"ז וע"ש עוד פ"ט ביאורים אות ג') וק"ל.)), כמו כן מותר לעשות זאת ע"י אשה מומחית לדבר ((מדהתירו לעשות תספורת למותרים בכך גם ע"י אומן ישראל שיש לו מה יאכל אולם לקבל שכר תמורת העבודה אסור ככל דין מו"מ ומ"מ נראה דלצורך שידוכין וכד' מותר לבתולה ללכת למומחית לעשות זאת כיון דהוי דבר האבד ומותר לקחת שכר תמורת זאת.)).

סירוק

כא)            מותר לכל אדם לסרק את שערותיו במועד ואפילו כששערותיו סבוכות ואף כשעושה זאת במסרק המשיר את השערות בשעת הסירוק.

סירוק פאה נכרית

כב)            מי שיש לה רק "פאה נכרית" אחת, מותרת לחפוף ולסרק את הפאה במועד ואף על ידי מומחית, ואם יש לה שתי פאות אסור לעשות כן במועד ועי' הערה ((מי שיש לה רק פאה אחת מותר מדין מי שיש לו רק חלוק אחד המבואר בסי' תקמ"ד דמותר לכבס במועד וכפי שנתבאר בהל' כיבוס ע"ש, ובוודאי דבכה"ג שפיר חשיב אזורו מוכיח עליו שהרי הולכת בכיסוי ראש אחר שאינה רגילה בו ללכת ולכן אף ע"י מומחית מותר לעשות כן כיון שעי"ז מסתרקת הפאה נאה יותר והוי ככיבוס בפרהסיא בנהר וכמבואר בב"י שם בשם המרדכי שמותר להוליכו לכובס ואמנם יל"ע בזה לפמ"ש הרמב"ן בטעם הדבר שאסרו לכבס במועד רק מטעם שלא יכנס כשהוא מנוול מפני שכיבוס מלאכת הדיוט הוא וא"כ במקרה שהכיבוס הוא מעשה אומן יש מקום לומר שאסור לעשות כן,  ונראה שמאחר והקילו במי שיש לו בגד אחד לכבסו לא חילקו בין מעשה אומן למעשה הדיוט ובכל מקרה יש מקום להקל, אך כל זה דווקא אם עושה כן כדרך מעשה הדיוט אך כיון שדרך לעשות זאת דווקא בדרך אומנות נראה שעצם העיסוק כאומן גם אסרו ולכן יש להחמיר על ידי פאנית מומחית)). אולם אסור לסרק פאה נכרית על ידי פאנית מומחית, אך סירוק לצורך המועד על ידי עשית "פאן" בבית שלא ע"י מומחית מותר ויש מתירים לסרק ע"י פאנית מומחית ((שו"ת באר משה ח"ז ח"א סי' ה' שש"כ פס"ו סעיף ל"ב ובהערה קל"ג. אולם לע"ד צ"ע דיעוי' בבה"ל סי' תקמ"ו ס"ה ד"ה כל שהביא את הריטב"א בטעם היתר עשית התכשיטים מאחר והוא צורך הגוף ונעשה שלא בטירחא והרי סירוק הפאה הוי טירחא גדולה כידוע וצ"ע.)).

סירוק אומנתי

כג)            יש שכתב לאסור לעשות סירוק אומנותי (ב"רולים") למי שלא הגיע לפרקה ועי' הערה ((בשו"ת הנ"ל אסר ולע"ד לא ידעתי מנ"ל הא דהא הוי בכלל סירוק דהותר במועד ואם בגלל שמשתמשים בכלים חשמלים הרי נעשה ג"כ לצורך המועד ובלא טירחא יתירה והוי עונג וצורך הגוף דומיא דתכשיטים ולא מצאנו ברבותינו הפוסקים שכתבו דאשה ילדה אסורה בכל אלו התכשיטים ורק בזקנה כתב הפמ"ג דאינה טופלת בסיד משום דאין לה באמת צורך אבל ילדה הרי זה צורך גופה ומשום שמא תיכנס למועד בניוול לא שמענו על סירוק ואין לנו לחדש מעצמינו גזירות, סוף דבר שהוראה זו צריכה בר נגר למפרקיה.)).

איפור

כד)            מותר לאשה להתאפר ולמרוח שמנים וכד' על בשרה ועורה ואף במקרה שמשיר שיער בין מפניה ובין משאר המקומות שבגוף, ואף אם מצטערת בזמן שעושה את הטיפול בשערות (כמריחת שעוה וכד') גם מותר אם נהנית מהתוצאה של השרת השיער וכד' בימי החג ((סי' תקמ"ו ס"ה.)).

פדיקור

כה)            מותר ללכת למי שבקי בכך לצורך הורדת עור קשה מהרגלים ואפילו יכול היה ללכת קודם המועד ((שו"ת בא"מ ח"ז ח"א סי' ט"ז אות ג' ופשוט הוא מאחר והוא צורך המועד ותיקוני הגוף ובתיקוני הגוף לא מצאנו שגזרו על מכוין מלאכתו למועד.)).

דיני נטילת צפרניים

כו)            נחלקו הראשונים, אם מותר ליטול צפרניים בחול המועד ודעת השו"ע שמותר ודעת הרמ"א שאסור בין צפרני היד ובין צפרני הרגל ((סי' תקל"ב ס"א ובמ"ב שם סק"א.)) ולכל הדעות יש להקפיד ליטול צפרניו לכבוד החג בערב החג שלא יכנס כשהוא בידים מגועלות ((דהגם דמותר לדעת השו"ע ליטול בחוה"מ מ"מ לא גרע מערב שבת שצריך ליטלם בערב שבת.)).

כז)            מי שיש לו צפורן חודרנית וכד' מותר ליטול ולטפל ברגלו לצורך הצפורן הזאת בחול המועד ((דכל לרפואה שרי כמבואר בשו"ע שם ס"ב.)).

כח)            אם נטל צפרניו בערב החג מותר לכל השיטות ליטלם בחולו של מועד ((דשיטת ר"ת דמותר למי שגילח בערב יו"ט לגלח במועד (דס"ל דכה"ג ליכא חשש שמא יכנס ליו"ט והוא מנוול) והגם דלגבי גילוח קיי"ל להלכה דלא כר"ת מ"מ לגבי נטילת צפניים דבלאה"כ יש את שיטות הראשונים דמותר מעיקר הדין סמכינן אסברת ר"ת)) אך אם עשה זאת ג' ימים קודם החג אסור ליטלם במועד ((לדעת הרמ"א כנ"ל סעיף כג, ומש"כ לאסור אם גילח קודם לחג ג' ימים הנה מעיקר הדין נראה דצריך ליטול בערב יום טוב דומיא דגילוח וכמו שמצינו בנטילת צפרניים ערב שבת, וכמו דהתם אין לגלח ג' ימים קודם לשבת שגדלות וניכרים והוי ניוול נראה פשוט דהו"ה בניד"ד ועי' לעיל מש"כ בשם הפמ"ג ושעה"צ לגבי זמן גילוח השערות לפני החג ומהתם נלמד להכא, ואמנם במקרה שיו"ט חל ביום ב' או ג' וגילח צפרניו בערב שבת נראה להקל לגלח צפרניו לכבוד שבת שברגל ואע"פ שעוברים ג' ימים קודם הגילוח כיון שעשה כן לצורך שבת ולא יכול היה לגלח קודם החג שעדין לא גדלו מספיק בכה"ג שפיר יש לסמוך על השו"ע שמתיר בנטילת הצפרניים בכל ענין ודו"ק.)).

לצורך מצוה

כט)            מוהל הנזקק לגזוז צפרני ידו לצורך מצות פריעה, וכן אשה שחל ל"ט בחולו של מועד, מותרים ליטול צפרניהם ואף בכלי. חל ל"ט במוצאי יו"ט אחרון תגזזם במוצאי יו"ט (ואף בת ארץ ישראל הנמצאת בחו"ל וחל ל"ט בליל יו"ט אחרון מותרת לגזוז במועד ולא תגזזם בליל יו"ט אחרון) ((שש"כ פס"ו הערה קל"ה בשם הגרשז"א זצ"ל.)).

ערב שבת חוה"מ

ל)            יש שכתב להתיר למי שכל ערב שבת נזהר ליטול צפרניו, שיכול ליטלם גם בערב שבת שבתוך המועד ((באה"ט סי' תקל"ב סק"א ושע"ת ר"ס סק"ב.)), והמנהג להחמיר בזה ((עי' שע"ת סי' תס"ח סק"א שהביא ד' השבו"י להחמיר בזה ואמנם הכה"ח כתב (תקל"ב סק"ה) שהמיקל יש לו על מי לסמוך מ"מ מעולם לא שמענו שנהגו להקל, וצע"ק על השש"כ שכתב להתיר בפשיטות.)).

נטילתם בידיו ושיניו

לא)            גם מי שלא גזז את צפרניו מערב יום טוב, מותר ליטלם בידיו ובשיניו ואין בזה משום מיאוס ((מ"ב תקל"ב סק"ג.)).

רחיצה

לב)            מותר להתרחץ כהרגלו במועד ((עי' מרדכי ריש מו"ק דאין בזה משום חשש שמא יכנס כשהוא מנוול משום דדרך לרחוץ כל יום והנה לפ"ז עפמ"ש הפוסקים בסי' תרי"ד דאסור לרחוץ אפילו קטנים ביום הכיפורים משום דאין דרך לרחצם כל יום וכ"ש גדולים לכא' היה מקום לאסור מהטעם הנ"ל, ונראה דבאמת אין כוונת המרדכי דבזמנו היה כן אלא דבזמן חז"ל כשגזרו על גילוח ותספורת לא גזרו על רחיצה שנהגו לרחוץ כל יום וממילא א"א לגזור בזמנינו אפילו ינהגו שלא לרחוץ כל יום דאין לנו לגזור מדעתינו דבר שהתירו לנו חז"ל ודו"ק.)).

לג)            כל מלאכה הקשורה למעשה הרחיצה עצמה מותר לעשותה, ולכן מותר לרחוץ בין בסבון נוזלי ובין בסבון מוצק, ואף להמיס סבון מוצק שיהיה נוזלי ((עי' מ"בסי' תקל"ג סקי"א ודו"ק.)).

לד)            כיבוס מגבת לצורך הרחצה יתבאר בפרק העוסק בדיני הכיבוס במועד.