שאלה:
איך הלכות ברכות ניתנו למשה מסיני , אם ברכות הן דין דרבנן?
תשובה:
שלום וברכה
כמעט כל הברכות הן דרבנן, למעט ברכות התורה, וברכת המזון לאדם שאכל שיעור שביעה.
[אגב שאתה שואל זאת אציין לסברא מענינת שכתב בשו"ת הר צבי מילי דברכות סי' א: הרא"ש בתחילת מסכת חולין מביא "הלכות מארץ ישראל" שאדם ששחט בהמה בלא ברכה שחיטתו פסולה, וכל האחרונים תמהים מדוע, שהרי הברכות אינן מעכבות את המצוות כידוע, עד כדי כך שיש שרצו לתרץ שמדובר שבמזיד נמנע מלברך ודינו כמומר לדבר אחד ומומר שחיטתו פסולה… אבל בהר צבי כתב, שהרי כידוע בענין זה ששאלת יש מחלוקת בבלי וירושלמי, האם ברכת המצוות היא דאורייתא או דרבנן, ובתוס' הרא"ש בברכות טז מבואר, שהסיבה שברכות אינן מעכבות היא משום שברכת המצוות היא דרבנן, אבל אם הברכה היתה דאורייתא זה היה חלק מהמצוה ומעכב. ממילא "הלכות מארץ ישראל זה תלמוד ירושלמי, שהוא סובר שהברכות מעכבות, אבל אכן הלכה אינה כך, כיון שכאמור הברכות הן מדרבנן].
מחילה כבוד הרב התכוונתי לדבר אחר , ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה וכולי.. הגמרא בברכות מפרטת מה זה כל דבר , והמצוה זה משנה , להורותם זה תלמוד מלמד שכולם ניתנו בסיני , משמע שגם הלכות ברכות שמוזכרות במשנה ובתלמוד, ניתנו למשה בסיני , אם כך מדוע ברכות נחשבות דין דרבנן ? הרי הם ניתנו למשה בסיני
כל התורה גם זו שבעל פה וכל דברי התנאים והאמוראים ותקנות חז"ל כולם נגלו למשה רבינו בהר סיני, אבל תוקף חיובם הוא מדרבנן, כיון שלא נמסרו כחיוב אלא כידיעה בעלמא שכך יתקנו חכמים.
השאר תגובה