הגאון רבי מרדכי אורי אנגלמן שליט"א
רב מערב ראשון לציון וקהילת אהבת ישראל
אבא היום אל העין, בדבר מה שנשאלתי מידידינו הנגיד הנעלה מר דוד ח. הי"ו, אודות מה שהוצע לו לרכוש מבנה דירות בתל אביב הבנוי מעל בית כנסת, האם מותר הדבר.
תשובה
שאלה זו יש לדון בה מכמה פנים. האחד, האם מותר לבנות בנין גבוה יותר מבית הכנסת, ובכלל זה יש לדון האם מותר לבנות בנין מעל בית הכנסת עצמו. ועוד יש לדון, האם האיסור הוא רק על בניית הבית הגבוה מבית הכנסת, אולם בדיעבד אחר שנבנה הבנין מותר לקיימו ואף לגור בו, למרות שהדיורין גבוהים מבית הכנסת, או שמא האיסור הוא אף בדיעבד, ואין לדור בבנין הגבוה מבית הכנסת[1].
ואף אם ננקוט שמותר לבנות בנין מעל בית הכנסת, או לכל הפחות מותר לקיים בנין כזה, יש לדון עוד מצד השימוש בגג בית הכנסת ובקומות שעליו לצורכי חולין, כגון דיורין – האם יש בכך פגיעה בקדושת בית הכנסת, או שמא אין בדבר כל איסור[2]. ואפשר שיחתי בעזר צורי וגורלי.
ענף א
בנין הגבוה מבית הכנסת
שנינו בשבת (יא ע"א): ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת – לסוף חרבה, שנאמר (עזרא ט ט) 'לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבותיו'. והני מילי בבתים, אבל בקשקושי ואברורי לית לן בה, ע"כ. ועולה מדברי הגמרא שיש חילוק בין בתים, שאין לבנותם באופן שגגותיהם גבוהים מגג בית הכנסת, לבין 'קשקושי ואברורי', שאין קפידא אם הם גבוהים מבית הכנסת.
בגדר 'קשקושי ואברורי', מצאנו מחלוקת בין הראשונים. רש"י (שם ד"ה קשקושי) ביאר ש'קשקושי ואברורי' הם בירניות ומגדלים. וכתב המאירי (ד"ה לעולם יהא אדם), שבירניות ומגדלים אלו אינם נעשים לדירה, אלא לחיזוק העיר או הבית, או כדי לבצר את חומת העיר, ועל כן אין קפידא בכך שהם גבוהים מבית הכנסת. ומשמע מדבריו שהטעם שאין לבנות בתים גבוהים מבית הכנסת הוא משום כבוד בית הכנסת, ועל כן כאשר אותם בתים גבוהים נבנים לצורך, כגון לחיזוק הבניינים או לביצור החומה, אין בכך משום כבוד בית הכנסת. על פי דרכו הוסיף המאירי (שם) וז"ל: וכן הדין בשסיבת הגבהתו אינה דרך שררה, אלא להרבות בדיורין ועליות, עכ"ל. הרי שלדעתו מותר לבנות בנין גבוה מבית הכנסת אפילו לשם דיורין, כל זמן שסיבת הבנין הגבוה אינה לשם שררה כלפי בית הכנסת[3].
אולם מדברי שאר הראשונים משמע, שהאיסור לבנות בתים הגבוהים מבית הכנסת הוא משום שההשתמשות בהם לדיורין יש בה פגיעה בכבוד בית הכנסת[4]. ולפי זה גגות שאין בהם שימוש לדיורין, אין איסור לעשותם גבוהים יותר מבית הכנסת. וכן מבואר בחידושים המיוחסים לר"ן (שם ד"ה כל עיר), שגגות משופעים שאינם ראויים לשימוש, דינם שוה לקשקושי ואברורי, ומותר לעשותם גבוהים מבית הכנסת.
וכן עולה מדברי המהר"ל בחידושי אגדות (שם ד"ה לרומם), שנתן טעם לאיסור לבנות בית הגבוה מבית הכנסת וז"ל: כי הדבר הבלתי גשמי מתרומם ומתעלה על הדבר הגשמי, כי הגשמי פחות ושפל נגד הבלתי גשמי. וכאשר הוא מרומם הבית שהוא חול על הבלתי גשמי, דבר זה הפך הסדר, אשר ראוי שיהיה הבלתי גשמי מתרומם ומתעלה על הגשמי. כי השפלות ראוי לגשמי וההתעלות ראוי לבלתי גשמי, וכאשר דבר יוצא מן הסדר דבר זה חורבנו ובטולו, כאשר יש כאן הפך הסדר, עכ"ל. ולפי טעם זה, שאין ראוי שבנין גשמי יהיה גבוה יותר מבנין שאינו גשמי, היינו בנין בית הכנסת שהוא רוחני, אין נפקא מינה אם הבנין הגשמי נעשה לשם כבוד ושררה כלפי בית הכנסת, או שהוא נעשה לדיורין בלבד, ובכל ענין אין ראוי לבנות בנין גשמי גבוה מבית הכנסת[5].
בתוספות הרא"ש (שם ד"ה אבל בקושקושי) מבואר עוד, שאף באופנים שהתירו בניית גגות הגבוהים מבית הכנסת, כגון שאין משתמשים בגגות, אם ניתן להשתמש בעליה שתחת הגג, שאף היא גבוהה מבית הכנסת, אסור לבנות גג זה. ומשמע, שכל דיורין שהם גבוהים מגג בית הכנסת אסורים.
הטור (או"ח סימן קנ) והשולחן ערוך (שם סעי' ב) פסקו אף הם שהאיסור לבנות בניינים גבוהים מבית הכנסת הוא משום הדיורין שיש בהם. וז"ל השולחן ערוך (שם): ומגביהין אותו [- את בית הכנסת] עד שיהיה גבוה מכל בתי העיר שמשתמשים בהם, לאפוקי בירניות ומגדלים שאין משתמשים בהם[6]. וגג שהוא משופע ואינו ראוי לתשמיש, משערין עד המקום שהוא ראוי לתשמיש, דהיינו שאם יש עליה תחת הגג לא תהא גבוה יותר מבית הכנסת, עכ"ל.
החומרא בבתים הגבוהים מבית הכנסת
הבכור שור (שבת יא ע"א ד"ה אמר רבא) הקשה על לשון הגמרא (שם), 'כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת, לסוף חרבה', מספר קושיות. ראשית, מדוע נקטה הגמרא לשון 'לסוף חרבה' ולא נקטה 'עונשה שתיחרב'. ועוד הקשה על הפסוק שהביא רבא כסיוע לדבריו, 'לרומם את בית אלקינו ולעמיד את חורבותיו' (עזרא ט ט), שכן אם כוונת הפסוק שהבית לא יחרב, מדוע הוא מכנהו בשם 'חורבה'[7].
עוד הקשה הבכור שור על דברי רב אשי (שם), שהציל את עירו מתא מחסיא שלא תיחרב מחמת העוון שבתיה גבוהים מבית הכנסת, וביארה הגמרא שאף שלבסוף חרבה מתא מחסיא, היינו מחמת עוונות אחרים ולא מחמת שבתיה היו גבוהים מבית הכנסת. וקשה, מה בכך שלא חרבה מחמת העוון שבתיה גבוהים מבית הכנסת, הלא סוף סוף חרבה מחמת עוונות אחרים.
ליישב קושיא זו הביא הבכור שור את דברי הגמרא בברכות (נח ע"ב): הכי אמר רבי יוחנן, מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו וכו'. ואמר רבי יוחנן, עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן וכו', שנאמר (תהילים קכה א) 'שיר המעלות לדוד הבוטחים בה' כהר ציון' – מה הר ציון עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישובו, אף בתיהן של צדיקים עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן, ע"כ. והיינו שמחמת חורבן בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהם של הצדיקים שיחרבו, אולם לאחר שיחזור בית המקדש ויבנה יחזרו אף בתיהם החרבים של הצדיקים וייבנו שנית. ולפי זה ביאר הבכור שור, שאמנם בתים שנחרבו עתידים להיבנות אחרי שיבנה בית המקדש אולם זה הוא דווקא אם לא היו הבתים גבוהים מבית הכנסת, אבל בתים שיש בהם עוון בכך שהם גבוהים מבית הכנסת, אינם עתידים להיבנות לעולם. וזה ביאור הלשון שנקטה הגמרא, שכל עיר שבתיה גבוהים מבית הכנסת 'לסוף חרבה', היינו שאף באחרית הימים, שיחזרו וייבנו כל בתי ישראל שנחרבו, הבתים שנחרבו משום שהיו גבוהים מבית הכנסת ישארו בחורבנם. וזה הוא ביאור הפסוק 'ולהעמיד את חורבותיו', דהיינו אף אחר שיחרב הבית, יחזור ויבנה, בתנאי שלא היה בבניינו הראשון זלזול בכבוד בית הכנסת, שלא היה בנוי גבוה מבית הכנסת. ועל דבר זה השתבח רב אשי, שע"י שהקפיד שבתי עירו לא יהיו גבוהים מבית הכנסת גרם לכך שאף שחרבו מחמת עוונות אחרים, ועל כן יוכלו לחזור ולהיבנות.
השערי תשובה (סימן קנ סק"ג) והמשנה ברורה (שם סק"ה) הביאו את דברי הבכור שור, והוסיפו שמחמת חומרת הדברים יש להיזהר מאד בדין זה ככל האפשר, ולהשתדל שלא להזדקק לקולות שנאמרו בו[8].
גדר הדין
בגדר הדין המבואר לעיל, שבית הכנסת צריך להיות גבוה מכל בתי העיר, יש לחקור שתי חקירות.
חקירה א:
החקירה האחת, האם הקפידא היא על הבתים העומדים לדיורין, שאין לבנותם גבוהים מבית הכנסת, או שמא להיפך, הקפידא היא על בית הכנסת, שיש לבנותו גבוה משאר בתי העיר.
נפקא מינה בדבר תהיה באופן המצוי בעיקר בהקמת שכונות מגורים חדשות, שתחילה בונים את בתי המגורים המתנשאים לגובה רב, ורק בסיום הבניה, כאשר מתחיל איכלוס הדיירים בשכונה בונים בית כנסת עבורם. אם ננקוט שיש איסור על בניית בניינים גבוהים מבית הכנסת, אם כן באופן האמור, שבשעה שנבנו הבניינים עדיין לא היה בית כנסת במקום, אין איסור בבניה הגבוהה. אולם אם גדר הדין הוא שיש לבנות את בית הכנסת גבוה מבתי העיר, הרי שאף אם כבר נבנו הבניינים, כאשר באים לבנות את בית הכנסת חובה לבנותו באופן שיהיה גבוה משאר בתי העיר.
והנה, מלשון הגמרא (שבת יא ע"א), 'כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת, לסוף חרבה', עולה רק שאסור לקיים מצב בו בתי העיר גבוהים מבית הכנסת, אולם לא משמע אם הקפידא היא על בניית בתים גבוהים מבית הכנסת או שהקפידא היא על כך שבית כנסת יהיה גבוה מבתי העיר. אולם הרמב"ם (תפילה פי"א ה"ב) הביא הלכה זו בזה"ל: כשבונין בית הכנסת אין בונין אותה אלא בגובהה של עיר[9], שנאמר 'בראש הומיות תקרא', ומגביהין אותה עד שתהא גבוהה מכל חצרות העיר שנאמר 'ולרומם את בית אלהינו', עכ"ל. ומשמע מדבריו שהקפידא היא על בניית בית הכנסת, שיש לבנותו גבוה משאר בתי העיר[10].
אולם מלשונו של תוספות הרא"ש (שבת שם ד"ה אבל קושקושי) משמע קצת שהאיסור הוא על בניית בתים גבוהים מבית הכנסת, שכן הוא כתב וז"ל: ויש אומרים שאם בנה ביתו גבוה מבית הכנסת כופין אותו להשפילו, עכ"ל, ומשמע שהאיסור הוא על בניית בית כאשר גובה הבית יותר מגובהו של בית הכנסת, וראה להלן מש"כ החתם סופר בשם הרא"ש.
עוד נראה לפשוט חקירה זו משיטות הראשונים לגבי תיקונה של עיר שבנו בה בניינים גבוהים מבית הכנסת, כפי שהביאן החתם סופר (שבת שם ד"ה ועיין בשיטת הפוסקים, ומקורו בהגהתו על גליון השולחן ערוך או"ח סימן קנ סעי' ג), וז"ל: דע דלענ"ד יש כאן ג' שיטות, לרבינו חננאל כופין להשפיל ביתו דוקא, הואיל ונבנה באיסור, ולא יועיל מה שהגביה בית הכנסת אחר כך, ולהרא"ש (שם פ"א סימן כג) בעי דוקא שיגביה בית הכנסת וכו', ולא מועיל מה שמשפיל הבית, שאינו עושה מעשה בגוף בית הכנסת, ולרש"י (ד"ה קשקושי ואברורי) זה וזה לא יתכן, והוא מעוות שאינו יכול לתקן, דאיסורא דעביד בשעת בנין – עביד, וקם ליה בעונש שסופו ליחרב, אלא צריך שלא יבנה בתחילה גבוה מבית הכנסת, ואי עבר אינו מועיל בתיקון להינצל מעונש הנ"ל, עכ"ל. ועולה מדבריו, שלדעת רבינו חננאל האיסור הוא לבנות בית גבוה מבית הכנסת, ועל כן בדיעבד אם עבר ובנה יש לו תיקון רק אם יחזור וישפיל את ביתו[11], וכן משמע שנקט רש"י[12]. אולם לדעת הרא"ש החיוב הוא לבנות את בית הכנסת גבוה מבתי העיר, ועל כן אם בנה בתים גבוהים מבית הכנסת עליו להגביה את בית הכנסת, ולא יועיל אם ישפיל את בתי העיר[13].
חקירה ב:
והחקירה השניה, האם הקפידא היא על הבניה של בניינים גבוהים יותר מבית הכנסת, אולם בדיעבד לאחר שכבר נבנו אין קפידא להשאירם כך, או שהקפידא היא על עצם קיומם של בתים אלו, ואף בדיעבד לאחר שנבנו יש להנמיכם. או שמא הקפידא אינה על קיום הבתים אלא על הדיורין בבית הגבוה מבית הכנסת.
בספר משנת יוסף (לרבי יוסף ליברמן, הלכות בית הכנסת סימן א אות ב) כתב נפקא מינה נוספת העולה מחקירה זו, האם יועיל להתנות על בית הכנסת שיהיה ניתן להשתמש עליו בתשמיש חול. אם הקפידא היא על הדיורין מעל גובה בית הכנסת, הרי שיועיל להתנות על כך, אולם אם הקפידא היא על עצם בניית בית הכנסת גבוה משאר בתי העיר, לא יועיל תנאי על בית הכנסת.
והנה לענין החיוב להנמיך בנין שכבר בנוי גבוה מבית הכנסת, מצאנו מחלוקת ראשונים. הרא"ש (שבת פ"א סימן כג) ביאר את דברי רב אשי (שם יא ע"א) 'אנא עבדי לה למתא מחסיא דלא חרבה', דהיינו שאחר שהגביהו את בתיהם יותר מגובה בית הכנסת כפה אותם לחזור ולהנמיכם. ולמד מכך הרא"ש שבית שנבנה גבוה מבית הכנסת יש לסותרו או להנמיכו, וכדבריו פסק השולחן ערוך (סימן קנ סעי' ג). ומשמע שלדעתם הקפידא היא על עצם קיום הבנין גבוה מבית הכנסת. אולם רש"י (ד"ה רב אשי) ביאר, שרב אשי מנע מבני עירו להגביה את בתיהם יותר מבית הכנסת, ומשמע שדוקא קודם שבנו יש לכפות שלא יגיבהו יותר מבית הכנסת, אולם אחר שנבנה אין לכוף להנמיך את הבית או לסותרו. וכן משמע מדברי רבינו חננאל (שם ד"ה וכל עיר), שכתב שרב אשי ציוה להגביה את בית הכנסת, ומשמע שאין חיוב להנמיך את בתיהם[14].
ולפי זה כתב ערוך השולחן (שם סעי' ו) שאין להחמיר ולכוף להרוס או להנמיך בתים שנבנו גבוהים יותר מבית הכנסת. וכן נראה מהמעשה שהביא הבית יוסף (שם) מרבינו תם, שאחד מבני עירו הגביה את ביתו יותר מבית הכנסת, והורה רבינו תם שדי להגביה קרן אחת של בית הכנסת יותר מאותו בית, ולא חייב להגביה את כל בית הכנסת, הרי שלא החמיר יותר מדי על המגביה את ביתו. ומדבריהם משמע שהקפידא היא על בניית הבית גבוה מבית הכנסת, אולם לאחר שנבנה אין קפידא להותירו גבוה מבית הכנסת. ומכל מקום לא משמע אם מותר לדור בבתים אלו הגבוהים מבית הכנסת.
המרדכי (שבת רמז רכח) דן בעליה שנבנתה על גבי בית הכנסת, וכתב וז"ל: מיהו יש ליזהר מלהשתמש שם תשמיש של גנאי, כגון לשכב שם, מדאמרינן פרק קמא דשבת (יא ע"א) 'כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת סופה ליחרב, הני מילי בבתים, אבל בקשקושי ואברורי לית לן בה, משום דלא משתמשי על גבן, עכ"ל. ומשמע שלדעתו האיסור הוא משום הדיורין שיש בבתים הגבוהים מבית הכנסת, שכן עושים בהם תשמיש שיש בו משום גנאי לבית הכנסת.
וכן משמע גם מדברי הריטב"א (שבת שם ד"ה כל עיר) והחידושים המיוחסים לר"ן (שם ד"ה כל עיר), שחילקו בין כל הגגות לקשקושי ואברורי, שבכל הגגות שעושים בהם תשמישים יש קפידא שיהיו גבוהים מבית הכנסת, משא"כ קשקושי ואברורי אין קפידא להגביהם מבית הכנסת משום שאין עושים בהם תשמישים. ומוכח שהקפידא אינה משום שגגות הבתים גבוהים, אלא משום התשמישים הנעשים בבתים הגבוהים מבית הכנסת[15].
אולם מדברי השפת אמת נראה שהקפידא אינה על הדיורין בבתים הגבוהים, אלא על עצם המציאות שהם גבוהים מבית הכנסת. שכן השפת אמת (שם ד"ה כל עיר) צידד שהקפידא המובאת בגמרא (שם) על עיר שגגותיה גבוהים מבית הכנסת נאמרה דווקא באופן שרוב גגות העיר גבוהים מבית הכנסת. ואם ננקוט שהאיסור הוא על דיורין מעל גובה בית הכנסת, מה יועיל שרוב בתי העיר נמוכים מבית הכנסת, סוף סוף ישנם דיורין מעל גובה בית הכנסת. אכן אם ננקוט שהקפידא היא שבית הכנסת יהיה הגבוה בבתי העיר, אפשר שאכן די בכך שהוא גבוה מרוב בתי העיר. וכן משמע גם ממה שצידד השפת אמת (שם) שדי בכך שגג בית הכנסת יהיה גבוה משאר גגות העיר, ואין קפידא בכך שיש דיורין בגובה יותר מדיורי בית הכנסת. וכן נראה ממה שצידד בסו"ד שדי בכך שבית כנסת אחד בעיר יהיה גבוה מבתי העיר, ואז ניתן לבנות את שאר הבתים גבוהים מבית הכנסת, ומוכח שהקפידא היא על גובהו של בית ההכנסת יותר מבתי העיר ולא על הדיורין בגובה יותר מבית הכנסת.
טעמים לכך שאין מקפידים בימינו על הלכה זו
לפי המבואר לעיל יש לדון במצב הקיים היום בכל עיר ועיר, שבונים בניינים ומגדלים רבי קומות, אשר רובם ככולם גבוהים מבתי הכנסיות שבעיר, ודבר זה סותר את המבואר בגמרא ובשולחן ערוך. וכמה אופנים מצאנו בדברי הפוסקים ליישב מנהג זה.
א. בניינים העומדים לדיורין ולא לשררה
לעיל הובאו דברי המאירי (שבת יא ע"א ד"ה לעולם) הסובר שדווקא בניינים שהגביהום מעל בית הכנסת לשם שררה, יש בהם איסור, אולם בניינים שעשאום גבוהים לשם דיורין, אין בכך כל איסור. ולפי דבריו אכן מותר לכתחילה לבנות בניינים גבוהים, כפי שבונים בימינו, כיון שצורת בניה זו אינה לשם שררה והתנשאות כלפי בית הכנסת, אלא מחמת מצוקת המקומות הראויים לדיור, ועל מנת להוזיל את עלות הקרקע לכל יחידת דיור.
אמנם כבר התבאר לעיל שרוב הראשונים והאחרונים חלקו על המאירי, ולדעתם עצם השימוש דיורין מעל גובה בית הכנסת שיש בו משום זלזול בבית הכנסת.
אולם בספר משנת יוסף (לרבי יוסף ליברמן, הלכות בית הכנסת סימן א) כתב מילתא בטעמא לסמוך על דברי המאירי בזמן הזה. ותו"ד שישנן הלכות שנקבעו לפי הנהגות בני האדם, וכאשר משתנה הנהגת בני האדם עשוי הדין להשתנות אף הוא[16]. ועל כן, בימים עברו שרוב העם גרו בבתים שיש בהם קומה אחת ועליה על גבה, היה חיוב להגביה את בית הכנסת משאר הבתים כדי להראות את חשיבותו, אולם בימינו שדרך רוב העם לדור בבניינים רבי קומות, ורק מי שהוא עשיר וחשוב גר בבניינים נמוכים, הרי ששינוי ההנהגה גורם לשינוי בדין, ומשום כבוד בית הכנסת ראוי יותר שלא לבנותו בקומה העליונה של בנין מגורים, אלא להיפך, לייחד עבורו מקום בפני עצמו, ולעשותו נמוך, כמנהג בתי השרים והעשירים, עכתו"ד[17].
ב. כשיש בתים גבוהים מבית הכנסת
המגן אברהם (סימן קנ סק"ב) כתב: צריך עיון, דעכשיו אין נזהרין בזה [- להגביה את בית הכנסת משאר בתי העיר]. ונראה לי, דכיון דיש אימת העכו"ם, אין רשאי להגביה כל כך. ואם תאמר נשפיל בתינו, ויש לומר דכיון דיש הרבה בתי עכו"ם בעיר שגבוהים מבית הכנסת, אם כן בלאו הכי ליכא היכרא לבית הכנסת, עכ"ל. הרי שלדעתו יש להקפיד על הלכה זו גם בזמן הזה, ורק במקום שלא יהיה ניכר גובהו של בית הכנסת לעומת שאר הבתים, מאחר ויש בעיר בתי עכו"ם הגבוהים מבית הכנסת, ואין היכר בכך שבית הכנסת גבוה משאר בתי העיר, יש להקל בדבר. המשנה ברורה (שם סק"ה) הביא את דברי המגן אברהם, ומכל מקום העלה שלכתחילה ראוי להיזהר בדבר, משום הדברים החמורים הכתובים בגמרא על דבר זה[18].
אמנם, תירוצו של המגן אברהם מועיל לאותם מקומות בהם אין יד ישראל שולטת, והנכרים בונים בניינים ומגדלים הגבוהים מבית הכנסת, ובשל כך מותר אף לישראל לבנות בניינים הגבוהים מבית הכנסת, אולם עדיין צריך ביאור באותם המקומות בהם יד ישראל שולטת, כגון בארה"ק, ובפרט ביישובים המנוהלים ע"י אנשים שומרי תורה ומצוות, היאך אנו בונים בתים אשר הם גבוהים מבתי הכנסת שבעיר.
אכן, במקום שכבר נבנו בו בתים גבוהים יותר מגובהו של בית הכנסת, לפי מש"כ המגן אברהם יהיה מותר להוסיף ולבנות בו בניינים נוספים אשר גובהם רב מגובה בית הכנסת, שכן בלאו הכי לא ניכר הזלזול בבית הכנסת[19].
אולם בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סימן עו) כתב לגבי בתים הנמצאים בחצר בית הכנסת וגבוהים ממנו, שבהם לא יועיל היתרו של המגן אברהם, שכן דווקא במקום שהבתים הגבוהים סמוכים לבית הכנסת ולא יהיה היכר אם היהודים ינמיכו את בתיהם, שם התיר המגן אברהם, אולם במקום שבתי היהודים בנויים סביב בית הכנסת אף שבתי נכרים הרחוקים מבית הכנסת גבוהים יותר ממנו אין ליהודים להגביה את בתיהם מעל בית הכנסת, כיון שהדבר ניכר. ולפי דבריו, בעיר שרוב תושביה אינם שומרי תורה ובתי העיר גבוהים מבית הכנסת, אולם יש בעיר שכונה של שומרי תורה ומצוות, לא יהיה להם היתר להגביה את בתיהם יותר מבית הכנסת.
ג. בתים שנבנו לפני בית הכנסת
לפי משנ"ת לעיל עולה שלדעת רש"י (שבת שם ד"ה קשקושי ואברורי), וכן היא דעת רבינו חננאל לפי מש"כ החתם סופר (שם ד"ה ועיין בשיטת הפוסקים, ובהגהותיו לשולחן ערוך או"ח סימן קנ סעי' ג), האיסור הוא על בניית בתים גבוהים מבית הכנסת. ואם כן במקום שהבתים נבנו לפני שנבנה בית הכנסת, אין בכך איסור, ולא תהיה חובה להנמיכם או להגביה את בית הכנסת.
ד. די בבית כנסת אחד הגבוה מבתי העיר
השפת אמת (שבת שם ד"ה כל עיר) צידד, שאין צריך שכל בתי הכנסת בעיר יהיו גבוהים מבתי המגורים, ודי בכך שבית הכנסת אחד יהיה גבוה מבתי העיר. ולדבריו, באופן שאכן יש בית כנסת אחד הגבוה יותר מבתי העיר, מותר לכתחילה לבנות בנייני מגורים גבוהים משאר בתי הכנסת שבעיר[20].
אכן כבר נתבאר לעיל שהשפת אמת סבר שהקפידא המובאת בגמרא היא על כך שגגו של בית הכנסת יהיה גבוה משאר בתי העיר, ולשיטתו אכן די בגג אחד שיהיה גבוה משאר בתי העיר, אולם לשיטת רוב הפוסקים שהקפידא היא על דיורין מעל גובה בית הכנסת, שיש בהם פגיעה בכבודו של בית הכנסת, לא יועיל בית כנסת אחד בעיר שיהיה גבוה יותר משאר בתי העיר.
ה. תנאי על בית הכנסת
בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סימן עו) דן אם יועיל תנאי להתיר את הגבהת בתי העיר יותר מבית הכנסת. וכתב, שאף שהשולחן ערוך (או"ח סמן קנא סעי' יא) כתב שתנאי על בית הכנסת אינו מועיל לעשות בו תשמישי חולין כל זמן שהוא קיים אלא רק אחר שיחרב, מכל מקום האליה רבה (שם ס"ק יט) כתב על פי הב"ח (שם סימן קנג אות ז ד"ה כתב במרדכי) שאם התנו שיתפללו בבית הכנסת לזמן קצוב, יכולים להתנות אף על השימוש בבית הכנסת. ועל כן כתב המהר"ם שיק, שאם קודם בניית בית הכנסת, או לכל הפחות קודם שהתחילו להתפלל בו[21], התנו שיהיו רשאים לבנות בתים גבוהים ממנו, מועיל תנאי זה, ושוב לא יהיה איסור להגביה את בתי העיר יותר מבית הכנסת.
אמנם תנאי זה לא יועיל אלא אחר שעבר הזמן שעד אליו הקדישו את בית הכנסת, וממילא פקעה קדושת בית הכנסת. אולם בתוך הזמן לא יועיל התנאי, כיון שקדושת בית הכנסת עומדת במקומה.
אולם הביאור הלכה (סימן קנא סעי' יא ד"ה אבל בבית הכנסת) דן בדברי השולחן ערוך (שם) שתנאי מועיל רק בבתי כנסיות שבחוץ לארץ ולא בבתי כנסיות שבארץ ישראל, ובסו"ד העלה שישנם ג' חילוקים לענין תנאי על בית הכנסת. לעשות בו תשמיש של קלות ראש גדול, לא מועיל תנאי אפילו בחוץ לארץ ואפילו לאחר חורבנו, לעשות בו תשמיש של חול שאין בו שום גנאי, מותר ע"י תנאי, אפילו בבתי כנסיות שבארץ ישראל, ואפילו בזמן שהם קיימים. ולגבי אכילה ושתיה שיש בהם קצת קלות ראש, צידד הביאור הלכה שיש מקום להקל אף בארץ ישראל ואף בזמן שבית הכנסת קיים. ולפי זה כתב המשנת יוסף (הלכות בית הכנסת סימן א אות ח), שתשמישי דיורין בבתים הגבוהים מבית הכנסת אינם גרועים מתשמישים שיש בהם קלות אש קצת, וממילא יהיה מותר ע"י תנאי להגביה את בתי העיר מעל גובה בית הכנסת, ולהשתמש בהם תשמישי חול.
אכן מדברי מרן הגרי"י קניבסקי זצ"ל (קריינא דאיגרתא הנדמ"ח אגרת של) עולה שבית הכנסת שלא יחדוהו לתפילה נחשבת כל תפילה בו כתפילת אקראי, ועל כן אין איסור לדור מעליו, ורק מעל מקום ארון הקודש צידד שאין לעשות תשמישים שיש בהם גנאי.
ומכל מקום כבר הובאו לעיל דברי השערי תשובה (סימן קנ סק"ג) והמשנה ברורה (שם סק"ה), שמחמת חומרת הדין של בניית בתים הגבוהים מבית הכנסת יש לעשות כל השתדלות שלא להיזדקק להיתרים שנאמרו בדין זה.
ו. בית כנסת שאינו קבוע
קולא נוספת מצאנו בדברי הבית יוסף (או"ח סימן קנד) בשם המהר"י בן חביב, וז"ל: נראה לי כי בתי כנסיות שאנו מתפללין בהם תוך החצרות במלכות תוגרמה, הם דומים לזה מהטעם שאמרו חכמים ברחובה של עיר שאין בה משום קדושה, דאקראי בעלמא היא, וכל דירתנו בבתיהם ובחצריהם ובטירותם הכל דרך עראי בשכירות חודש או שנה ואין בהם קדושה, וכל שכן שאין בהם מה שאמרו 'עיר שגגותיה גבוהים לסוף חרבה', שהרי הרמב"ם (תפילה פי"א ה"ב) כשהזכיר דין זה אמר 'כשבונין בית הכנסת, אין בונין אותה אלא בגבהה של עיר', הרי שאמר כשבונין בית הכנסת שפירושו כאשר בונים אותה מתחילה בקבע, ובזמנינו זה במלכות הנזכר אין לנו רשות להזמין בית קבוע לשם בית הכנסת, כל שכן שאין לנו רשות לבנותו, ואנו צריכים להטמין עצמינו בבתי תחתית וקולה לא ישמע מפני הסכנה, אם כן אפילו שיהיה בית דירה למעלה על הבית שאנו מתפללים בו כמנהג אין למחות, ובלבד שינהגו בנקיות בבתים שלמעלה מבית תפלה עכ"ל.
עולה מדבריו שאם המקום בו שוכן בית הכנסת אינו שייך לבית הכנסת אלא הוא שוכר את המקום, לא נאמר בו דן זה שעליו להיות גבוה משאר הבתים, וכן אין איסור לבנות בתים גבוהים ממנו. ונראה שזה הוא המקור למה שפסק המשנה ברורה (סימן קנא ס"ק מא): ומה שמנהג העולם בעיירות, ששוכרין בתי כנסיות לזמן בבתים תחתיים, ולמעלה מהן בית דירה שמצוי שם תינוקות ודבר מאוס, אפשר משום שהוא לזמן לא חיישינן לזה, עכ"ל.
ז. הגרים בין הנכרים
המגן גיבורים (סימן קנ אלף המגן סק"ו) והאליה רבה (שם סק"ג) הביאו את דברי הכנסת הגדולה (הגה"ט סק"ד), שבזמנינו שאנו גרים בין הנכרים, אין נוהג הדין זה, לבנות ביהכנ"ס גבוה מבתי העיר, מפני שאנו יראים להראות עצמינו נוהגים בשררה לפני אומות העולם.
דיורין מעל בית הכנסת עצמו
אמנם כל ההיתרים המנויים לעיל מועילים לבנות בניינים גבוהים מבית הכנסת ולקיים בהם דיורין, אולם עדיין יש לדון במקומות בהם בית הכנסת בנוי בקומת הקרקע של בנין מגורים, ומעליו נבנו מספר קומות המשמשות לדיורין, האם גם בהם נאמרו כל ההיתרים הנ"ל. ויעוין בריטב"א (שבת יא ע"א ד"ה כח עיר), שאחר שביאר שהאיסור בבתים הגבוהים מבית הכנסת הוא משום ההשתמשות בהם, סיים וז"ל: ומכאן יש ללמוד שלא לעשות שום דירה על גג בית הכנסת, עכ"ל. הרי שהשווה את האיסור לבנות בניינים שיש בהם דיורין בגובה מעל בית הכנסת, לאיסור לבנות דיורין על בית הכנסת עצמו, ואם כן יש לדון האם ההיתרים המבוארים לעיל מועילים אף באופן זה.
אמנם לפי הצד שהעלינו לעיל, שהקפידא היא על בניית בית דירה גבוה מבית כהנסת ולא על הדיורין בו, הרי שנידון זה, של בית דירה מעל בית הכנסת, הוא רק על עצם הבניה, אם מותר לבנות דירות מכל בית הכנסת, אולם אחר שכבר נבנו הדירות אין איסור לדור בהן. אכן לדעת רוב הראשונים שהבאנו לעיל, הסוברים שהקפידא היא על הדיורין מעל בית הכנסת, יש מקום לדון בדירות הבנויות מעל בית הכנסת אם מותר לדור בהן.
והנה, לפי הטעם שכתב המאירי (שבת שם ד"ה לעולם), שבתים הגבוהים מבית הכנסת משום דיורין ולא משום שררה, אין בהם קפידא, אף בית הבנוי על בית הכנסת עצמו אין בו קפידא, כיון שהוא עומד לדיורין ולא לשררה. וכן ההיתר המובא לעיל בשם שו"ת מהר"ם שיק (או"ח סימן עו), שאם עשו תנאי על בית הכנסת מותר לעשות בו תשמיש שאינו גנאי גמור, ולדברי הביאור הלכה (סימן קנא סעי' יא ד"ה אבל) אפילו בתוך זמן קיומו של בית הכנסת מותר הדבר, תנאי זה יועיל אף לבית דירות הבנוי על בית הכנסת עצמו. וכן משנ"ת על פי רש"י (שבת שם ד"ה קשקושי) ורבינו חננאל, שבית דירה שנבנה קודם לבית הכנסת אין קפידא בכך שהוא גבוה ממנו, יש לומר שאף בבית דירה הבנוי מעל בית הכנסת יועיל טעם זה.
אכן לטעמו של המגן אברהם (סימן קנ סק"ב), שמאחר וישנם בתים הגבוהים מבית הכנסת שוב אין קפידא אם מגביה ביתו מעל בית הכנסת, יש לדון בדירות הבנויות מעל בית הכנסת עצמו, וזאת לפי מש"כ המהר"ם שיק (שם), שדברי המגן אברהם אמורים לגבי בתי העיר הרחוקים מבית הכנסת, אולם הבתים הסמוכים לבית הכנסת צריכים להיות נמוכים ממנו. ולפי זה יש לומר שאין לבנות בתי דירה מעל בית הכנסת עצמו, וכן אין לדור בהם, שכן מאחר והם בנויים על גבי בית הכנסת יש בדבר משום בזיון בית הכנסת[22].
קיום בתים ודיורין הגבוהים מבית הכנסת
לעיל נתבאר בארוכה האיסור לבנות בתים הגבוהים מבית הכנסת, והובאו שיטות הפוסקים המחמירות בכך אפילו בדיעבד, ולדבריהם יש להנמיך בתים הגבוהים מבית הכנסת. ואם כן יש לדון במציאות ימינו שרוב הבתים גבוהים מבית הכנסת, אף שאין בידינו לכוף להנמיך את הבתים, או להיפך להגביה את בית הכנסת, מכל מקום יש לדון היאך מותר לדור בבתים אלו הגבוהים מבית הכנסת.
אכן לפי משנ"ת עוד לעיל מספר שיטות באופנים בהם מותר לבנות לכתחילה בתים הגבוהים מבית הכנסת, יש לומר שמותר אף לדור באותם בתים הגבוהים מבית הכנסת. ואפילו בבית דירות הבנוי מעל בית הכנסת עצמו התבאר לעיל שיש מקום להקל בדבר. ואם כן בנידון השאלה דידן, מותר יהיה לקנות בית דירות הבנוי מעל בית הכנסת, ולהשכיר את הדירות שבו לאנשים.
אמנם, אף אם ננקוט שהיתרים אלו מועילים להתיר דיורין אפילו מעל בית הכנסת עצמו, עדיין יש לדון בדבר משני פנים: האחד, משום שמשתמש תשמישי חולין בגג בית הכנסת, שהוא משמש כרצפה לקומה שמעליו, והשני, כאשר משתמש מעל בית הכנסת בתשמישים שיש בהם גנאי.
ענף ב
קדושת גג בית הכנסת
לאחר שהתבארו גדרי האיסור לבנות בנין גבוה מבית הכנסת ולקיים בו דיורין, משום כבוד בית הכנסת, והאופנים בהם יש מקום להקל בדבר, יש להוסיף ולדון ובבנין הבנוי על גג בית הכנסת עצמו האם יש בו איסור נוסף, של שימוש בגג שהוקדש לצורך בית הכנסת.
מקור הדברים בסוגיית הגמרא בפסחים (פה ע"ב): אמר רב, גגין ועליות לא נתקדשו, ע"כ. וביאר רש"י (שם ד"ה גגין ועליות), שדברי הגמרא אמורים בין לגבי גגות העיר ירושלים, שלא התקדשו בקדושתה לענין אכילת קדשים קלים, ובין לגבי גגות הלשכות שבעזרה, שאינם קדושים בקדושת העזרה לענין אכילת קדשי קדשים. עוד מבואר בגמרא (שם פו ע"א), שאפילו גגו של היכל לא התקדש, ורק עליות שעל גביו קדושות כמותו. ולמדו זאת ממה שנאמר (דברי הימים א' כח יא) 'ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם, ואת בתיו וגנזכיו ועליותיו' וגו', ונאמר עוד (שם פס' יט) 'הכל בכתב יד, מיד ה' עלי השכיל'.
בביאור החילוק בין לשכות העזרה, שגגותיהן ועליותיהן אינן קדושות, לבין ההיכל שעליותיו קדושות, כתב שו"ת מהרי"ט (ח"ב יו"ד סימן ד) שגובה ההיכל נמסר בנבואה, ועל כן כל גובהו של ההיכל, שהיה מאה אמה בבית המקדש השני, נחשב כהיכל וקדוש בקדושתו. ועל כן, אף שחילקו את גובה ההיכל, בתוך מאה אמותיו, ובנו בו עליות, הרי הן קדושות בקדושת ההיכל[23]. משא"כ הלשכות שבעזרה, שגובהן לא נמסר בנבואה, קדושתן תופסת רק את חללן, והאויר והעליות שעליהן אין בהם קדושה כלל.
טעם נוסף לחילוק בין גג ההיכל לגגות הלשכות יש ללמוד מדברי שו"ת חתם סופר (או"ח סימן ל, ראה דבריו להלן), שעליות העזרה היו בנויות ע"ג הלשכות, וכיון שהלשכות אינן מקום הקרבת קרבן אלא הן מכשירי קרבן, שכן היו משמשות לאכילת בשר הקרבנות, אף העליות שעליהן לא התקדשו, משא"כ ההיכל עצמו שהוא מקום הקרבת קרבנות[24], גם גגו נחשב כמקום קדוש[25]. ויש נפקא מינה בין טעמים אלו לענין גג ועליה שעל בית הכנסת, וכפי שיתבאר להלן.
בשו"ת שבט הלוי (ח"א סימן כז) ביאר, שהשראת קדושה בשלימות היא דווקא כאשר הקדושה אינה חלה בחלל ההיכל בלבד, אלא כאשר היא חלה גם על גגו. והוסיף, שמטעם זה היה בבית המקדש השני כליא עורב, למנוע ישיבת עורבים על גגו, כמבואר במסכת מידות (פ"ד ה"ו), שכן ישיבת עופות טמאים עליו מסלקת ממנו את הקדושה וממילא ממעטת גם את קדושת ההיכל עצמו.
שיטת המרדכי
מדברי הגמרא בפסחים (שם) למד המרדכי (שבת פ"א רמז רכח) לענין דיורין ועשיית תשמישין על גבי בית הכנסת, וז"ל: כתב רבינו מאיר, איני יודע איסור גמור להשתמש בעליה שעל גבי בית הכנסת כמו שכתבתם, דאפילו גגין ועליות דעזרה לא נתקדשו. מיהו יש ליזהר מלהשתמש שם תשמיש של גנאי, כגון לשכב שם, מדאמרינן פרק קמא דשבת כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת סופה ליחרב, הני מילי בבתים, אבל בקשקושי ואברורי לית לן בה, משום דלא משתמשי על גבן. ושמא דמי לעליות היכל שנתקדשו, דמקדש מעט שלנו יש לנהוג בו קדושה קצת, מעין קדושת היכל, דעליות היכל נתקדשו כדאמרינן פרק כיצד צולין (פסחים פו ע"א), ואפילו עליות עזרה דלא נתקדשו כקדושת עזרה גופה, מכל מקום אין נוהגין בהן מנהג בזיון, עכ"ל. ובהגהות מרדכי (שם רמז תנא) כתב גם כן, שאסור לעשות תשמיש של גנאי על גג בית הנסת, והוסיף ששכיבה של קבע נחשבת תשמיש של גנאי.
ושמעינן מדברי המרדכי תרתי. ראשית, שגג בית הכנסת לא נתקדש, ועל כן מעיקר הדין אין איסור להשתמש בעליה שעליו תשמיש של חולין. ועוד, שאף שהגג לא התקדש אסור להשתמש בו תשמיש שיש בו משום גנאי. אולם למסקנא צידד המרדכי להחמיר, שמא יש לנהוג בבית הכנסת בקדושת היכל, שהעליות שעליו נתקדשו אף הן. יש להוסיף שבהגהות בגדי ישע על המרדכי (לבעל השל"ה הק', שם אות ט) כתב, שלפי דברי המרדכי שהעליות שעל בית הכנסת שוות לעליות ההיכל, אסור להשתמש בהן אף בתשמיש שאינו קבוע.
עוד שמענו מדברי המרדכי, שהטעם שיש להחמיר בגג ועליה שעל בית הכנסת הוא משום שאף הם הוקדשו בצוותא עם הקדשת בית הכנסת. ולפי זה, באופן שלא הוקדשו עם בית הכנסת, כגון שהחלו להשתמש בקומה התחתונה כבית כנסת רק אחרי שכבר היו דיורין בקומה שמעליה, אין איסור להמשיך ולהשתמש בקומה העליונה לשם דיורין, שכן לא חלה עליה קדושה. ולפי זה, הוא הדין אם מתחילה הקדישו את הקומה התחתונה לבית כנסת ואת הקומה העליונה לדיורין, לא חלה קדושה על הקומה העליונה, ומותר להשתמש בה תשמישי חולין. וכן כתב הט"ז (או"ח סימן קנא סק"ד), שאם לא הקדישו את העליות בשעה שבנו תחתיהן, לא חלה עליהן קדושה. וכן כתב שו"ת דברי מלכיאל (ח"ה סימן י) לגבי קדושת עליות בית הכנסת, שדווקא כאשר בנו את בית הכנסת עם העליה יש קצת קדושה בעליה ואסור לעשות בה תשמיש גנאי, אולם אם בנו את הבנין בסתם ואחר כך בנו בית כנסת בקומה התחתונה ודיורין בקומה שמעליו, או ששני אנשים שונים בנו זה את הקומה התחתונה וזה את הקומה העליונה, לא התקדשה הקומה העליונה, ומותר לעשות בה תשמישים של חולין ואפילו תשמישים של גנאי. וראה להלן עוד בענין זה.
מקור נוסף לאיסור לעשות תשמישי חולין על גג בית הכנסת הביא השיירי הקרבן (על הירושלמי מגילה פ"ג ה"ג ד"ה מיקל לנשייא) מדברי הירושלמי (שם): רבי יוחנן מיקל לנשייא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי מדרשא, ע"כ. ומשמע שכל האויר שמעל בית המדרש או בית הכנסת יש בו קדושה ואין לעשות בו תשמישי חולין. אולם שו"ת מנחת יצחק (ח"ב סימן מח אות ה) חילק, שדברי הירושלמי אמורים באויר בית הכנסת עצמו, שאכן יש בו קדושה, אולם אין להביא ממנו ראיה שגם בגג שעל בית הכנסת יש קדושה ואין לעשות בו תשמישי חולין.
שיטת החולקים
בשו"ת מהרי"ט (ח"ב יו"ד סימן ד, הו"ד לעיל) חלק על דברי המרדכי, שהשווה עליה שעל גבי ההיכל לעליה שעל גבי בית הכנסת, וזאת לפי הטעם שכתב, שגובה ההיכל נמסר בנבואה, ועל כן כל הגובה של ההיכל שהיה בבית שני מאה אמה נחשב כהיכל וקדוש בקדושתו, ועל כן אף אם חילקו את גובה ההיכל ובנו בו עליות הרי הן קדושות בקדושת ההיכל, שכן כל מה שעד גובה מאה אמה נחשב כהיכל וקדוש בקדושתו. משא"כ בית כנסת שאין מידה לגובהו, יש לומר שקדושתו מגעת עד גגו, ומעל גגו אין בו כל קדושה. ועוד חילק, שבית הכנסת קדושתו פחותה מקדושת היכל, ודי לנו אם נשוה את קדושתו לקדושת עזרה, ובעזרה הרי קי"ל שגגותיה לא נתקדשו.
אכן שו"ת חתם סופר (או"ח סימן ל) ביאר את ההשוואה בין בית הכנסת להיכל לפי החילוק שכתב בין עליות העזרה שלעליות שע"ג ההיכל, שעליות העזרה היו בנויות ע"ג הלשכות, והלשכות לא היו מקום הקרבן עצמו, אלא מכשירי קרבן, שכן שימשו לאכילת בשר הקרבנות, ועל כן אף העליות שעליהן לא התקדשו, משא"כ ההיכל עצמו שהוא מקום הקרבת קרבנות, גם גגו נחשב כמקום קדוש. ולפי זה ביאר מדוע השוה המרדכי את קדושת גג בית הכנסת לקדושת גג ההיכל ולא לקדושת גג העשרות, שכן בית הכנסת הוא מקום בו מתפללים והתפילה כנגד התמידים, ועל כן קדושתו דומה לקדושת ההיכל עצמו, ועל כן יש לומר שאף גגו קדוש.
המור וקציעה (סימן קנא ד"ה כתב המרדכי) השיג על דברי המרדכי, שצידד לאסור תשמיש של גנאי מעל בית הכנסת רק משום שאפשר שהוא נחשב כהיכל, וכתב שאפילו בעליה שעל גבי העזרה, ואפילו בהר הבית שמחוץ לחומת העזרה היה אסור לעשות תשמישים של חולין, ואם כן כל שכן בעליה הבנויה על בית כנסת, יש לאסור בה עשיית תשמישים של גנאי[26].
ראיה נוספת הביא המור וקציעה שיש איסור לנהוג תשמישי חולין על גג בית הכנסת, ממה ששנינו במגילה (כח ע"א) לענין בית כנסת שחרב, שהוא עומד בקדושתו ואסור לשטוח פירות על גגו. ואם כן כל שכן שבזמן שהוא עומד על תילו אין לשטוח פירות על גגו, וה"ה לשאר תשמישים מגונים. ועוד הביא ראיה ממה ששנינו בנידה (יג ע"א) בשמואל ורב יהודה שעמדו על גג בית הכנסת בנהרדעא והתיר שמואל לרב יהודה לאחוז באמתו ולהטיל מים מחוץ לגג בית הכנסת. ואף שבעלמא אסור לאדם לאחוז באמתו, התיר לו שמואל משום אימתא דשכינה, וכתב רש"י (שם ד"ה דשכינה), דהיינו משום השכינה השורה בבית הכנסת. ומוכח שאף גג בית הכנסת הוא מקום קדוש ואסור לעשות בו תשמישים מגונים, עד שהוצרך שמואל להתיר לו לאחוז באמתו עבור כך.
להלכה פסק השולחן ערוך (או"ח סימן קנא סעי' יב) כדעת המרדכי, וז"ל: יש ליזהר מלהשתמש בעליה שעל גבי בית הכנסת תשמיש קבוע של גנאי, כגון לשכב שם. ושאר תשמישים, יש להסתפק אם מותר להשתמש שם, עכ"ל. והיינו משום הספק שהעלה המרדכי, האם בית כנסת ובית מדרש, הנקראים 'בית מקדש מעט' דינם שוה להיכל, וממילא אף עליות שעליהם קדושות ואין לעשות בהן תשמיש חולין, או שמא אין להשוותם לקדושת ההיכל אלא לקדושת העזרה, וממילא עליות שעליהם אינן קדושות כלל ומותר לעשות בהן תשמישי חולין.
אכן האשל אברהם (לגאון מבוטשאטש, סימן קנא סעי' יב, הביאו האורחות חיים כהנא סימן קנא ס"ק יג) כתב, שכשם שהעליות שעל גבי ההיכל לא התקדשו אלא באופן שהן פתוחות להיכל, כך עליות שעל בית הכנסת אינן קדושות אלא אם כן הן פתוחות לבית הכנסת, אולם עליות שאינן פתוחות לבית הכנסת אין בהן קדושה. ראיה לכך הביא האשל אברהם מדברי הצל"ח בפסחים (פו ע"א ד"ה אמר רב יוסף), שהקשה על הרמב"ם (בית הבחירה פ"ז), שהביא את דיני העליות שעל גבי הלשכות ולא הזכיר את דין העליות שעל גבי ההיכל. ותירץ, שדין העליות נלמד מדין המחילות שכתב הרמב"ם (שם ה"ט): המחילות הפתוחות לעזרה – קודש, והפתוחות להר הבית – חול, עכ"ל, ואם כן יש לומר שכן הדין לגבי העליות, שרק אותן עליות הפתוחות ללשכות ולהיכל קדושות כמותן, ואילו עליות שאינן פתוחות להם אינן קדושות.
ומדבריו נפקא קולא גדולה לנידון דידן, לגבי דירות הבנויות מעל בית הכנסת, שכיון שהן עומדות בפני עצמן ואין להם פתח המחברן עם בית הכנסת, אין בהן כל קדושה, ומותר לעשות בהן איזה תשמיש שירצה.
שיטת הרמב"ם
השערי תשובה (סימן קנא ס"ק טז) והמשנה ברורה (שם סק"מ) הביאו את דברי הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סימן עד), שנשאל לענין שימוש בבית הבנוי על גבי בית הכנסת, והשיב: יכול לדור בבית [- הבנוי על בית הכנסת], אבל המקום אשר על ההיכל [- ארון הקודש] לא, ואינו יכול לישן שם ולא להניח כלי מלאכתו, אבל בשאר הבית יעשה כרצונו, עכ"ל. והיינו דפשיטא ליה לרמב"ם שעליות שעל גבי בית הכנסת לא התקדשו עמו, ועל כן רשאי לעשות מה שירצה, ורק על גבי מקומו של ארון הקודש חשש שמא דינו כעליות שעל גג ההיכל, ואין לעשות במקום זה כל תשמיש של חולין.
כעין זה כתב רבי יהודה החסיד בספר חסידים (מהדורת מרגליות, סימן תתיב) וז"ל: אחד היה משים ספר תורה בחדר התחתון, והיה נותן מיטתו בחדר העליון כנגדו. אמר ליה זקן אחד, לא יתכן לעשות כן. אמר ליה, והלא אחד היה חוטב עצים, ותחתיו היה הארון נגנז, ומת כי רצה להגיד. אמר ליה, לשם תשמיש של קדושה מותר, אבל שאר דברים, כגון מיטה או כלי של טינופת, לא יתכן להיות למעלה כנגדו, עכ"ל. הרי שאף הוא אסר תשמיש של גנאי רק מעל מקום בו מונח ספר התורה, והתיר לעשות במקום זה רק תשמישים של קדושה. אמנם לגבי שאר תשמישים של חולין לא התבאר בספר חסידים אם מותר לעשותם מעל מקום בו נמצא ספר תורה[27].
החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סימן נו) דן במי שלא מצא מקום מגורים אלא מעל ישיבה, שבנוסף ללימוד התורה מתפללים בה באופן קבוע, ואף יש בה היכל [- ארון קודש] ובו ספר תורה, האם רשאי לישן במקום זה. ובתשובתו העלה, שאף שהמהר"ם המובא במרדכי כתב להחמיר, מכל מקום מאחר שהרמב"ם הקיל בדבר, אם לא מעל ארון הקודש, ניתן להקל ולהשתמש על גג בית הכנסת אפילו תשמיש של גנאי, כגון לישן עם אשתו. ואין לחוש למה שכתבו הט"ז (שם סק"ד, ראה דבריו להלן) ושאר הפוסקים להחמיר בדבר, שכן אף המהר"ם ומרן בעל השולחן ערוך אילו היו רואים את תשובת הרמב"ם לא היו מחמירים בדבר.
ואת ראייתו של המור וקציעה (שם ד"ה כתב המרדכי, הו"ד לעיל) מהאיסור לשטוח פירות על גג בית הכנסת, דחה החיד"א שיש לחלק בין גג שעל בית הכנסת, שהוא פתוח ונראה לעין כל, וכאשר משתמשים על גביו תשמיש של גנאי יש בכך בזיון גדול לבית הכנסת, לבין בית הבנוי מעל בית הכנסת, שאף שעושים בו תשמישים של גנאי, כיון שתשמישים אלו אינם נראים לעין כל, אין בכך איסור, אם לא מעל ארון הקודש, כמבואר בתשובת הרמב"ם[28].
החיד"א (שם) כתב טעם נוסף להקל בעובדא דידה, משום שהישיבה שהיתה בקומה התחתונה היתה שם באופן עראי, היינו שלא היה זה מקום השייך לישיבה אלא היו משלמים עליו דמי שכירות מידי שנה. וכיון שאם לא יפרעו את דמי השכירות רשאים בעלי המקום להוציאם ממנו, אין זה נחשב מקום הקבוע לבית הכנסת, ומותר לדור מעליו, פרט למקום בו נמצא ארון הקודש.
הט"ז (שם סק"ד) כתב היתר נוסף לדור מעל בית הכנסת, והוא באופן שבשעה שבנו את בית הכנסת בנו מעליו בית דירה. והטעם שבאופן זה לא הוקדשה כלל העליה שעל בית הכנסת, ועל כן מותר לעשות בה תשמישי חולין. הפרי מגדים (שם משבצות זהב סק"ד) הוסיף, שאף בארץ ישראל, שלא מועיל תנאי לבית הכנסת, שייך חילוק זה שכתב הט"ז, שכן מתחילה נבנה בית הכנסת על דעת שיהיו מעליו דיורין.
מקורם של דברים אלו הוא בדרכי משה (שם אות ב), שהביא משו"ת מהר"י וייל (חידושי דינין והלכות למהר"י ווייל סימן נב), שנשאל במי שייחד חדר לבית הכנסת, אם מותר לישן ולשכב על חדר זה, שכן יש מהראשונים שכתבו שתנאי מועיל רק על בתי כנסיות בחורבנן ולא בזמן שהם קיימים. והשיב המהר"י וייל וז"ל: והשבתי לו, דאפילו לאותן המפרשים כן [- שתנאי אינו מועיל לבית כנסת העומד בבנינו] היינו דווקא בית הכנסת הבנוי מתחילה לכך, דומיא דהיכל דמייתי מיניה ראייה במרדכי פ"ק דשבת [הובאו דבריו לעיל, עי"ש], עכ"ל.
על פי זה כתב הרמ"א (סימן קנא סעי' יב): וכל זה [- האיסור לעשות תשמישין של גנאי מעל בית הכנסת] הוא דווקא בבית הכנסת קבוע, שנבנה מתחילה לכך, אבל בית שייחדו לאחר שנבנה לבית הכנסת, מותר לשכב עליו, עכ"ל.
ומכל מקום לענין תשמישי גנאי בעליה זו תשמישי גנאי כתב הט"ז (שם) שאין לעשותם, וזאת לפי מה שפסק השולחן ערוך שאע"ג שאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, מכל מקום דבר מאוס מפסיק ומונע את התפילה הנאמרת בבית הכנסת מלעלות לשמים[29]. והוסיף הט"ז דבר המבהיל בחומרתו: אני בילדותי הייתי דר בק"ק קראקא עם בני ביתי, בבית מדרשי שהיה למעלה מבית הכנסת, ונענשתי הרבה במיתת בני, ותליתי בזה, עכ"ל[30].
גם הכנסת הגדולה (שם הגהות הבית יוסף סק"ד, הביאו האליה רבה ס"ק כג) כתב לחוש אפילו באופן שהבית קדם לבית הכנסת, וז"ל: ומכל מקום, שומר נפשו ירחק מדבר זה, שכל מי שראיתי שעשה מדרש בבית אחד מבתיו התחתיים והוא משתמש בבית שעל גבי המדרש, לא הצליחו מהם ירדו מנכסיהם, מהם מתו, מהם לא זכו ליבנות, עכ"ל. ולפי דבריו, לא רק במי שגר בבית מעל בית הכנסת אלא שהבית לא הוקדש לבית הכנסת יש לו לחוש, אלא אפילו באופן שקדם הבית לבית הכנסת ג"כ יש לחוש למגורים בו מעל בית הכנסת.
אכן הפרי מגדים (שם אשל אברהם ס"ק יח) כתב על דברי הכנסת הגדולה והאליה רבה הנ"ל: ומכל מקום אפשר ביחיד העושה לצורכו בית המדרש בביתו, אפשר לישן בעלמא על גביו, עכ"ל. והיינו לפי מה שחילק השולחן ערוך (שם סעי' ב) בין בית כנסת של רבים, שיש בו קדושה, לבין יחיד הקובע בית הכנסת בביתו, שאין לו קדושה כל כך. אמנם המשנה ברורה (שם ס"ק יד) כתב דהיינו דווקא אם בית כנסת זה הוא של עצמו ולא הוקדש לרבים, אולם אם הקדיש את בית הכנסת לרבים, יש עליו קדושת בית הכנסת, ואסור לעשות בו תשמישי חולין.
בספר הליכות שלמה (תפילה פי"ט סעי' ג) הובא בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שארון הקודש שאסור לעשות מעליו תשמיש שיש בו משום גנאי, אינו רק הארון עצמו, אלא כל העשוי לכבודו של הארון, כגון העמודים שלפניו, אף הוא בכלל ארון הקודש, ואין לעשות על גביו שום תשמיש.
עוד הובא בהליכות שלמה (שם), שעל מקומו של ארון הוקדש אין לעשות שום תשמיש אלא יש להניחו ריק. אולם מרן בעל הקהילות יעקב (קריינא דאיגרתא הנדמ"ח ח"ב אגרת של) יעץ שיניחו על מקום ההיכל 'איזו כלי העשוי לנחת בקביעות', היינו ארון וכיוצ"ב, ומשמע שלדעתו מותר להשתמש במקום זה תשמיש שאינו של גנאי. וכן כתב בעיקרי הד"ט (יו"ד סימן כו אות לה), שנהגו להניח על מקום ארון הקודש תיבה גדולה, להיכר שאין לעשות במקום זה את תשמישי הבית שיש בהם גנאי, אולם נהגו לאחסן דברים בתוך תיבה זו ועל גבה.
מה נחשב תשמיש של גנאי
לפי משנ"ת לעיל שלרוב הפוסקים אין לעשות תשמיש שיש בו גנאי על גבי בית הכנסת, יש לנו לבאר אלו תשמישים נחשבים תשמישים של גנאי, שאסור לעשותם מעל בית הכנסת, אפילו אין בו קדושה גמורה, כמשנ"ת לעיל, ולדעת הרמב"ם והפוסקים כמותו אין לעשותם על גבי ארון הקודש.
שינה מעל בית הכנסת
השולחן ערוך (סימן קנא סעי' יב) כתב, שאין להשתמש בעליה שמעל בית הכנסת תשמיש קבוע של גנאי, כגון לשכב שם. ודייק המשנה ברורה (שם ס"ק לט), שדווקא שכיבה באופן קבוע מעל בית הכנסת נחשבת תשמיש של גנאי, אבל לשכב שם בדרך מקרה אין זה נחשב תשמיש גנאי. ובשער הציון (שם אות כא) הוסיף, דהיינו דווקא לענין שכיבה, שאינה תשמיש גנאי גמור אלא כשעושה כן באופן קבוע, אולם תשמישים שיש בהם גנאי גמור פשוט שאין לעשותם אפילו בדרך מקרה בעליה שמעל בית הכנסת. וכן כתב הגהות המרדכי (שבת רמז תנא, הו"ד לעיל), שדווקא שכיבה של קבע נחשבת תשמיש של גנאי[31].
ומדבריהם משמע שאפילו שכיבה בעלמא, בלא אשה, גם כן נחשבת תשמיש של גנאי אם היא נעשית באופן קבוע. וכן כתב בספר חסידים (סימן תתיב, הו"ד לעיל), שאין להניח מיטה מעל מקום ארון הקודש.
חדר המיועד לאיש ואשתו
לגבי חדר המיועד לישון בו איש ואשתו ידועים דבריו החמורים של הט"ז (סימן קנא סק"ד): אני בילדותי הייתי דר בק"ק קראקא עם בני ביתי בבית מדרשי שהיה למעלה מבית הכנסת, ונענשתי הרבה במיתת בני, ותליתי בזה, עכ"ל. אולם בשו"ת אבני נזר (או"ח סימן לב) כתב, שבערים הגדולות אין חוששים לדברי הט"ז, שאם כן לא ימצאו מקום לקיים בו בית כנסת.
עוד כתב האבני נזר, שעצם קיומו של חדר השינה מעל בית הכנסת אינו נחשב גנאי, ורק בשעה שהאיש ואשתו מקיימים מצוותם אין להתפלל מתחת החדר[32]. אמנם הוא תמה מדוע קיום מצות עונה נחשב כתשמיש של גנאי, הלא אין בכך טינוף, וצידד שכיון שפסק השולחן ערוך (סימן רמ סעי' ו) שאין לשמש מיטתו בחדר שיש בו ספרים, וכל שכן שאסור לשמש מיטתו במקום שמדברים בו דברי תורה[33], מוכח שמעשה זה נחשב מעשה של טינוף, ועל כן אסור לעשותו מעל בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללים.
בית הכסא ופח אשפה
עוד כתב בספר חסידים (שם), שאין להניח מעל מקום ארון הקודש [ולדעת השולחן ערוך ה"ה מעל בית הכנסת עצמו] כלי של טינופת, והיינו עביט של מי רגלים או גרף של רעי. ומדבריו יש ללמוד, שאין לבנות בית הכסא מעל מקומות אלו. וכן מוכח ממה שפסק השולחן ערוך (סימן קנג סעי' ט) שאף באופנים שהתירו למכור בית כנסת אסור ללוקח לעשות ממנו בית הכסא, ומבואר במשנה ברורה (שם ס"ק נה) שהוא משום שבית הכסא הוא דבר מגונה ביותר, ואם כל שכן שיהיה אסור לעשות כן מעל בית הכנסת עצמו.
המשנה ברורה (סימן קנא ס"ק מא) כתב, שבית דירה שיש בו תינוקות ודבר מאוס, גם כן אין לקיימו מעל בית הכנסת. ומוכח שטינוף התינוקות נחשב אף הוא כתשמיש של גנאי.
ויש לעיין בצינורות ביוב ומי שופכין, המנקזים את פסולת בית הכסא, אם מותר להעבירם מעל מקום בית הכנסת או ארון הקודש הנמצא בקומה שתחתיו[34].
אמבטיה ובית מרחץ
בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סימן מג) ובשו"ת בצל החכמה (ח"ב סימן נו) כתבו, שמקוה מעל בית הכנסת נחשב תשמיש של גנאי, והיינו משום ההבל הרב המצוי בו[35]. ראיה לכך הביא המנחת יצחק ממה שפסק השולחן ערוך (סימן קנג סעי' ט), שמקום ששימש כבית כנסת ומכרוהו באופן המותר, אין לעשות ממנו בית המרחץ, והיינו משום שהוא שימוש מגונה ביותר, כמבואר במשנה ברורה (שם ס"ק נה), וכל שכן שאין לעשותו מעל בית הכנסת עצמו.
ולפי זה יש לדון בחדר אמבטיה, אם אף הוא נחשב תשמיש של גנאי, אף אם אין בו בית הכסא. ונראה, שאף לדעת הפוסקים המחלקים בין בית המרחץ לבין אמבטיה שלנו, משום שאין בה הבל וזוהמה כמו בבית המרחץ, היינו דווקא לענין אמירת דברים שבקדושה במקום זה, נטילת ידים לנכנס בתוכו וכיוצ"ב. אולם לענין בית הכנסת, כיון שחדר זה משמש לרחצה, והרוחצים אינם לבושים, הרי זה נחשב לתשמיש של גנאי, ואין לעשותו מעל בית הכנסת וכל שכן מעל ארון הקודש. וכן צידד שו"ת מנחת יצחק (ח"ב סימן מח).
תליית כביסה
הביאור הלכה (סימן קנא סעי' יב ד"ה ויש להסתפק) כתב שאין לשטוח בגדים בעליה שעל גבי בית הכנסת. ולמד זאת ממה שהובא בירושלמי (מגילה פ"ג ה"ג), שרבי יוחנן הקפיד על אותן נשים שהיו שוטחות בגדים באויר בית המדרש, וכתב בשיירי הקרבן (שם ד"ה מיקל לנשיא) שלא רק באויר בית הכנסת אין לשטוח בגדים אלא גם על גג בית הכנסת. ולפי זה יש לאסור תליית כביסה על גג בית הכנסת.
אולם בשו"ת מנחת יצחק (ח"ב סימן מח) כתב שאין להוכיח מאויר בית הכנסת לגגו, שכן אפשר שבאויר בית הכנסת דווקא יש קדושה אולם בגג או בעליה שעליו אין קדושה. והביא ראיה מהתוספות בשבועות (יז ע"א ד" תלה עצמו) בביאור מה שהסתפק רבא (שם) בטמא שלא שהה בקרקע העזרה אלא תלה עצמו באוירה, שכתבו שאויר העזרה יש בו קדושה, ומשמע שדווקא באויר יש קדושה ולא בגג שעל הלשכות[36]. ואם כן יש לומר כן אף לענין בית הכנסת, שדווקא באוירו אין לשטוח בגדים אבל על גגו מותר.
בית מלאכה
השולחן ערוך (סימן קנג סעי' ט) פסק לגבי בית כנסת שנמכר, שאסור לעשות בו תשמישים מגונים מאד, וביניהם מנה את האיסור לעשות בורסקי במקום זה. ולפי זה יש לומר שגם בקומה מעל בית הכנסת יש איסור לעשות תשמישים כעין אלו, הן משום קדושת בית הכנסת והן משום עיכוב התפילה מלעלות.
עבודה זרה ונכרי
הט"ז (סימן קנא סק"ד) כתב עוד, שגם עבודה זרה נחשבת כגנאי, ואסור שיהא מעל בית הכנסת מקום המשמש לעבודה זרה. וולא מבואר מדבריו אם דווקא בית המשמש לעבודה זרה נחשב תשמיש גנאי, או אפילו בית המשמש לדיורי הנכרי אלא שיש בו צלם של עבודה זרה נחשב אף הוא תשמיש גנאי. אכן הדברי מלכיאל (ח"ה סימן י) דן בישראל הדר מתחת לנכרי המחזיק צלמי עבודה זרה בביתו, אם רשאי הישראל להתפלל בביתו. ומשמע, שבית המשמש לדיורין אולם יש בו צלמי עבודה זרה נחשב הדבר כתשמיש של גנאי.
בשו"ת אבני נזר (או"ח סימן לב) דן בכך, וצידד להלכה שאכן אין להתפלל תחת בית שגר בו הנכרי, משום צלמי העבודה זרה שהנכרי מחזיק בביתו, שהם מעכבים את התפילה. והביא לכך ראיה ממשה רבינו ע"ה שנמנע מלהתפלל בתוך מצרים, משום שהיא מלאה באלילים, כמבואר ברש"י עה"פ (שמות ט כט) 'כצאתי את העיר'. ואם משה נמנע מלהתפלל במצרים במקום שאין בו עבודה זרה, מחמת האלילים הממלאים את מצרים, כל שכן שאין להתפלל בבית שבו עצמו שי עבודה זרה, אף אם היא לא בביתו אלא בדירה שמעליו.
ולגבי נכרי עצמו הדר מעל בית הכנסת, כתב המגן אברהם (סימן נה ס"ק טו) שדווקא עבודה זרה מפסיקה את התפילה ולא עובד האלילים. אולם האליה רבה (שם ס"ק יח) כתב על פי הבית יוסף (שם) והלבוש (שם סעי' כ), שאף נכרי העובד אלילים מפסיק את התפילה. וכן הביא השערי תשובה (ס"ק יז) מהמחזיק ברכה (שם ס"ק טו) על פי שו"ת בית דוד (סימן לב), שאף נכרי ונכרית מפסיקים את התפילה, מאחר והם עושים את כל התועבות שבעולם, וכן פסק המשנה ברורה (שם ס"ק סה). והכף החיים (סימן נה ס"ק צב) הביא סמך לדבר מהזוהר הק' (פרשת משפטים קכד ע"א), שם מבואר שכאשר נכרים מעורבים עם בני ישראל לא שורה על ישראל ברכת השי"ת. והמשנת יוסף (הלכות בית הכנסת סימן לו סק"ד) ביאר זאת לפי מש"כ שו"ת שבט הלוי (ח"א סימן כז, הו"ד לעיל) שדבר מאוס ממעט את השראת השכינה בשלימות, מפני שאינה שורה על גג בית הכנסת.
אכן בשו"ת באר משה (לרבי משה שטרן, ח"ג סימן כב) תמה על כך מהמבואר בברכות (כה ע"ב), שעכו"ם ערום אסור להתפלל כנגדו, ומשמע שאם הוא לבוש אין הוא מעכב את התפילה. ומתוך כך חידש, שטעמו של האליה רבה שנכרי מעכב את התפילה, אין זה משום גופו של הנכרי אלא משום שבדרך כלל הנכרי נושא עימו צלם של עבודת אלילים, והצלם הוא המעכב את התפילה. ואם כן נכרי שאינו עובד עבודת אלילים, וכן בימינו שאין דרך עובדי האלילים לשאת על גופם צלם ואף לא להכניסו לבתיהם[37], יש להקל ולהתפלל תחת דירת נכרי, כאשר אין לו אפשרות אחרת[38].
התורת חיים (סופר, שם ס"ק כב) הסתפק לענין ישראל שהוא מומר להכעיס, האם הוא מפסיק לתפילה כנכרי, או שמא איו מפסיק כיון שעדיין שם ישראל עליו. ונראה, שכיון שלענין נכרי עצמו נחלקו הפוסקים אם הוא מפסיק כמשנ"ת, יש להקל בישראל מומר שאינו מפסיק.
תפילות בבית כנסת שנעשים על גביו תשמישי גנאי
מלבד האיסור לעשות תשמישין של גנאי מעל בית הכנסת משום קדושת המקום, יש לדון עוד האם ניתן להתפלל בבית כנסת שעל גביו נעשים תשמישים מגונים.
הט"ז (סימן קנא סק"ד) כתב שבית כנסת שמעליו נעשים תשמישים של גנאי, שהתפילה שמתפללים בו אינה עולה לשמים. וזאת לפי מה שפסק השולחן ערוך (סימן נה סעי' כ) בשם מהר"י אבוהב, שאף שקי"ל כרבי יהושע בן קרחה שאמר (פסחים פה ע"ב) 'אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים', ועל כן ניתן להצטרף לעשרה אפילו אם עומד במקום רחוק שמחיצה מפסיקה בינו לבינם, מכל מקום אם בינו לבין האחרים מפסיק מקום מטונף, אינו מצטרף עמהם. וכתב הט"ז: כל שכן כאן, דדבר המאוס יפסיק את התפילה של בית הכנסת לעלות למעלה לשמים, על כן אין לעשות כלל בית הכנסת אם יש למעלה ממנו דבר מאוס, עכ"ל.
אולם המשנה ברורה לא נקט חומרא זו, שכן הוא כתב (שם ס"ק מא), שבבתי כנסיות שאינם קבועים אלא שוכרים מקום בקומה התחותנה של הבנין לזמן מסוים, ובקומות מעליו נעשים תשמישים של גנאי, אין צריך לחוש לכך, כיון שבית הכנסת אינו קבוע. וכתב על כך בשער הציון (שם אות כב): אף דלפי טעם הט"ז, שדבר זה אינו מניח התפלה לעלות למעלה, שייך גם בזה, אבל באמת עיקר סברתו אינה מוכרחת כלל, ומה שהביא סמך לזה מסימן נ"ה, יש לחלק, וכן עמא דבר להקל בזה, עכ"ל. וכעין זה כתב הגאון מקוז'יגלוב בשו"ת ארץ צבי (ח"א סימן לא), שיש לחלק בין צירוף עשרה לדברים שבקדושה לבין עליית התפילה.
גם שו"ת דברי מלכיאל (ח"ה סימן י) דחה את דברי הט"ז, וכתב שאף שבזוהר הק' (פרשת תרומה, קנג ע"ב) מובא שהתפילות עולות למעלה, אין להבין זאת באופן גשמי, ולומר שאם יש טינוף או תשמיש גנאי מעל המקום בו הוא מתפלל לא יעלו התפילות לשמים, אלא ענין עליות התפילות הוא דבר רוחני, ואף כאשר יש טינוף וכיוצ"ב מעל המקום בו הוא מתפלל אין הדבר מעכב את התפילות לעלות למקומן העליון[39].
בשו"ת שבט הלוי (ח"א סימן כז, הו"ד לעיל) ביאר את דברי הט"ז, שאין כוונתו שהטינוף מפסיק את התפילות מלעלות, כפי שהבינו האחרונים בדבריו, אלא כוונתו שחלק מהשראת השכינה בשלימות היא כאשר השכינה שורה גם על הגג ולא רק בתוך חלל בית הכנסת, וכפי שמצאנו בבית המקדש, שהשראת השכינה היתה גם על גגו. ועל כן כאשר נעשים על גג בית הכנסת תשמישים מגונים, מסתלקת השכינה מהגג, וממילא מתמעטת השראת השכינה בבית הכנסת.
כשיש קומה המפסיקה בין בית הכנסת לתשמישי הגנאי
לעיל נתבאר האיסור לעשות תשמישים מגונים בעליות שמעל בית הכנסת, ולכל הפחות מעל מקום ארון הקודש. ויש לדון האם איסור זה נאמר דווקא בקומה המצויה ממש מעל בית הכנסת וארון הקודש, אבל בקומות הגבוהות יותר אין בכך איסור, או שהאיסור חל על כל הקומות הבנויות מעל בית הכנסת, אף בקומות העיונות יותר.
ויש לדון בדבר על פי הטעמים שנתבארו לעיל לאיסור לעשות תשמישים מעל בית הכנסת. לפי טעמו של שו"ת חתם סופר (או"ח סימן ל, הו"ד לעיל) שמקום המיועד להקרבת קרבנות, כגון ההיכל שבבית המקדש או בתי הכנסיות, קדושתם עולה עד לרקיע, אין נפקא מינה בין הקומה שמעל בית הכנסת לקומות העליונות. גם לדעת הט"ז (סימן קנא סק"ד) וסיעתו, הסוברים שתפילה בבית הכנסת שמעליו נעשים תשמישין של גנאי אינה עולה לשמים, צידד בשו"ת אבני נזר (או"ח סימן לב) שאין חילוק בין אם התשמישין נעשים בקומה מעל בית הכנסת או בקומות העליונות
אכן שו"ת שבט הלוי (ח"ה סימן יח) כתב שרק בקומה שמעל בית הכנסת יש איסור לעשות תשמישין של גנאי, כיון שהם מסלקים את הקדושה מגג בית הכנסת וממעטים את קדושת בית הכנסת עצמו, אולם בקומות העליונות אין בכך איסור. וכן כתב בעיקרי הד"ט (יו"ד סימן כו אות לז) על דברי הרמב"ם בתשובת פאר הדור (סימן עד, הו"ד לעיל), שאף במקומות שהחמירו כדברי הרמב"ם שלא לעשות תשמיש חולין מעל מקום ארון הקודש, היינו דווקא בעליה שמעל ארון הקודש, אולם בעליות הגבוהות יותר לא נהגו איסור כלל.
ומכל מקום אף לדברי האוסרים לא שמענו חילוק בין תשמישים על מקום בית הכנסת לתשמישים על מקום ארון הקודש במקום שיש קומה מפסקת. אולם בספר אורחות חיים (כהנא, סימן קנא ס"ק יד) הביא מספר מאורי אור (חלק באר שבע לז ע"ב), שעל מקום ספר תורה אין לעשות תשמיש גנאי אפילו בהפסק כמה תקרות, כיון שקדושתו עולה עד לרקיע, כעין רשות היחיד לענין שבת, שקדושתה עולה לרקיע.
ובשו"ת משנת יוסף (הלכות בית הכנסת סימן לג סק"ו וסימן לד סק"ב) העלה הצעה, שיעשו בחלל בית הכנסת תקרה נוספת שתפסיק בין מקום התפילה לקומה שמעליו, ונמצא שיש הפסק עליה בין בית הכנסת לקומה שעושים בה טינוף. אכן יש מקום לדון בעצם עשיית תקרה זו, אם אין בכך משום מיעוט חלל בית הכנסת שדנו הפוסקים אם מותר ונכון לעשות זאת[40].
ענף ג
הדינים העולים
א. אין לבנות בתים גבוהים מבית הכנסת, וכל שכן שאין לבנות בנין מגורים על גבי בית הכנסת. בטעם האיסור יש אומרים שעצם הבנין הגבוה מראה זלזול בכבוד בית הכנסת, ויש אומרים שהדיורין בבתים הגבוהים מבית הכנסת יש בהם זלזול בכבוד בית הכנסת.
ב. יש אומרים שבתים הגבוהים מבית הכנסת חובה להנמיכם, ויש אומרים שבדיעבד מותר לקיימם.
ג. מצאנו בדברי הפוסקים כמה וכמה אופני היתר לבנות לכתחילה בניינים גבוהים מבית הכנסת ולדור בהם: א. כאשר בונה בניינים אלו לשם דיורין ולא לשם שררה על בית הכנסת. ב. מקום שכבר יש בו בתים הגבוהים מבית הכנסת, מותר לבנות בו בתים נוספים הגבוהים מבית הכנסת. ג. כאשר הבתים הגבוהים נבנו לפני בית הכנסת, מותר לקיימם ולדור בהם. ד. אם יש בית כנסת אחד בעיר הגבוה מבתי העיר מותר לבנות בעיר בתים הגבוהים משאר בתי הכנסת שבעיר. ה. בית כנסת שנבנה על תנאי, מותר לבנות בתים גבוהים ממנו. ו. בית כנסת שאינו קבוע, כגון שהמקום אינו בבעלותו אלא הוא שוהה בו בשכירות, מותר לבנות בתים גבוהים ממנו. ז. בזמנינו שדרך בעלי השררה לגור בבתים נמוכים דווקא, הרי שגם לגבי בית כנסת דרך כבוד היא שהוא שוכן בבנין נמוך דווקא.
ד. מכח אופני ההיתר המוזכרים לעיל, במקום שכבר נבנו בתים גבוהים מבית הכנסת, או שנבנה בנין מעל בית הכנסת, אין חובה להנמיכו ואף מותר לדור בו.
ה. בית כנסת שבנו על גגו קומה נוספת, יש אוסרים לעשות שם תשמישי חולין, ויש אוסרים לעשות שם רק תשמישים שיש בהם משום גנאי וטינוף. יש מי שאומר שאיסור זה אמור דווקא כאשר הקומה העליונה פתוחה לחלל בית הכנסת, ויש אוסרים תשמישים אלו רק מעל מקומו של ארון הקודש.
ו. יש מי שאומר שהאיסור לעשות תשמישי חולין על גג בית הכנסת נוהג דווקא כאשר מתחילה נועד המקום לשמש רק כגג לבית הכנסת, אולם אם קודם שקומה התחתונה החלה לשמש כבית כנסת כבר הועידו מקום זה לתשמישי חולין, אין איסור לעשותם מעל בית הכנסת.
ז. יש אומרים שאיסור זה נוהג דווקא בקומה שמעל בית הכנסת, אבל בקומות העליונות אין איסור לעשות אפילו תשמישים של גנאי. ויש מי שהתיר לבנות תקרה בחלל בית הכנסת, כדי שאף בקומה שמעל בית הכנסת יהיה ניתן לעשות את כל התשמישים.
מסקנת הדין
מכל הנ"ל יש ללמוד לענין השאלה דידן, העוסקת בבנין העומד לדיורין והוא בנוי ועומד מעל בית הכנסת, האם רשאי לקנותו. ולפי משנ"ת שיש כמה וכמה טעמים להתיר לכתחילה לבנות בנין מעל בית הכנסת ולהשתמש בו לדיורין, ודאי שבנידון דידן שהבנין שכבר נבנה גבוה מבית הכנסת או מעל בית הכנסת אין איסור להמשיך ולקיימו, ורשאי לקנותו מבעליו הקודמים.
אולם מה שיש לדון הוא מצד אלו השוכרים את הדירות המצויות מעל בית הכנסת או מעל ארון הקודש, שמן הסתם עושים בדירותיהם אף תשמישים שיש בהם גנאי וטינוף.
והנה, לגבי אותם הגרים בקומות העליונות לא זו בלבד שאין על בעל הבנין חיוב לפנותם, אלא הוא רשאי אף לכתחילה להשכיר דירות אלו, וזאת לפי משנ"ת שיש מקילים בתשמישין של גנאי בקומות העליונות, שאין בכך פגיעה בקדושת בית הכנסת או עיכוב התפילות מלעלות לשמים.
ואף בדירות הנמצאות ממש מעל בית הכנסת, כיון שהתבאר שיש המקילים לעשות בהם תשמישין של גנאי, רשאי לסמוך על דעות אלו ולהשכיר את הדירות לשוכרים חדשים. אכן יש להקפיד שמעל מקומו של ארון הקודש לא יהיו תשמישי גנאי, כגון חדר שינה, בית הכסא, חדר אמבטיה וכיוצ"ב[41].
והמתפללים בבית הכנסת אינם יכולים למחות ביד הדיירים בקומות שמעל בית הכנסת מלעשות בדירותיהם תשמישי גנאי, וזאת משני טעמים: האחד, כיון שכבר הוחזקו לעשות תשמישים אלו, ועוד שיכולים הדיירים בקומות העליונות לומר 'קים לי' כדעת הפוסקים הסוברים שתשמישים אלו אינם מעכבים את התפילות.
[1] ואם יתברר שיש איסור לדור מעל בית הכנסת, יהיה עלינו להוסיף ולדון האם מותר להשכיר דירות המצויות מעל בית הכנסת, או שמא המשכיר מכשיל את הדיירים באיסור.
[2] וגם בנידון זה, אם יתברר שיש איסור להשתמש בגג בית הכנסת לדברים של חולין, יהיה עלינו לדון אם מותר להשכיר את הדירות שמעל בית הכנסת, או שמא הוא מכשיל את השוכרים בדבר האסור.
[3] אמנם בתחילת דבריו סתם המאירי (שם) וכתב שאין לבנות דיורין הגבוהים מבית הכנסת. וצריך לומר שדווקא במקום שהגבהת הבנין נעשתה לשם שררה אסור לשכן בו דיורין, אבל אם הגבהת הבנין נעשתה לשם דיורין בלבד אין בכך חיסרון.
[4] ז"ל התוספות ישנים (שם אות א): ואמר רבינו יעקב, דהני גגין דידן כקשקושי דמיין, לפי שאין משתמשין עליהן כמו שהיו רגילין להשתמש על גגותיהן בימי חכמים, עכ"ל. וכן כתב הריטב"א (שם ד"ה כל עיר) בשם רבינו תם. וכעין זה כתבו תוספות הרא"ש (ד"ה אבל בקושקושי) בשם יש אומרים, ורבי יחזקאל ממגדינבורג (ד"ה כל עיר, הובאו דבריו בשיטת הקדמונים שם). ומשמע שהאיסור להגביה גגות מעל גובה בית הכנסת הוא משום השימוש שנעשה בהם לדיורין.
[5] ועדיין צריך ביאור לפ"ד המהר"ל היאך קשקושי ואברורי מותר לבנות אף באופן שהם גבוהים מבית הכנסת, סוף סוף יש כאן בנין גשמי הגבוה יותר מבנין בית הכנסת. וצריך לומר שהחיסרון ב'בנין גשמי' הגבוה מה'בנין הבלתי גשמי' אינו בעצם הבנין אלא בתשמישים הגשמיים הנעשים בו, היינו הדיורין.
[6] בהגהת באר הגולה (ע"ד שולחן ערוך או"ח סימן קנ סעי' א) כתב, שבירניות הם בניינים העשויים לנוי, ונקראים כן ע"פ מה שתרגם יונתן בן עוזיאל את הפסוק (ישעיהו ב טז) 'שכיות החמדה' – 'בירניתא שפירן'. ומבואר במשנה ברורה (שם סק"ו), שכיון שאינם עשויים לשום תשמיש אלא לנוי בלבד, אין איסור להגביהם יותר מגובה בית הכנסת.
[7] הלבוש (או"ח סימן קנ סעי' ב) התקשה אף הוא בביאור פסוק זה, ויישב זאת בזה"ל: וכל עיר שגגותיה גבוהים מבית הכנסת – סופה חריבה, דכתיב בתריה דהאי קרא 'לרומם בית אלקינו ולהעמיד חורבותיה', כלומר כשמרוממים בית אלקים יש להם עמידה וקיום לחורבותיה, שלא יהיו חרבים, עכ"ל.
[8] ראה להלן מספר אופני היתר שנאמרו בבניית בתים הגבוהים מבית הכנסת.
[9] מדברי הרמב"ם משמע שמלבד הקפידא שבנין בית הכנסת יהיה גבוה משאר בתי העיר, יש קפידא נוספת, לבנות את בית הכנסת במקום הגבוה ביותר בעיר. וראה בספר משנת יוסף (לרבי יוסף ליברמן, סימן א סק"א) שביאר שאין הכוונה למקום הגבוה בעיר דווקא אלא למקום המרכזי בעיר.
[10] הערוך השולחן (או"ח סימן קנ סעי' ה) דייק בלשון הרמב"ם (שם), שכתב שיש לבנות את בית הכנסת גבוה מכל 'חצרות העיר', ולא כתב שיש לבנותו גבוה מכל 'גגות העיר', כפי שכתבו שאר הראשונים, והוסיף לעמוד על כך שהרמב"ם לא הביא את דין קשקושי ואברורי, שמותר לבנותם גבוהים מבית הכנסת. וביאר הערוך השולחן, שהרמב"ם סבר ש'קשקושי ואברורי' אינם בירניות ומגדלים כפי שביאר רש"י, אלא הכוונה היא לחומת העיר, שבית הכנסת צריך להיות גבוה אף ממנה, וכיון שדין זה אינו מצוי לקיימו היום לא הביאו הרמב"ם, אולם פשוט שבית הכנסת צריך להיות גבוה משאר בתי העיר, אפילו מאותם בתים שאינם עומדים לדיורין. והיינו כמשנ"ת, שלדעת הרמב"ם החיוב הוא שבית הכנסת יהיה גבוה מכל בתי העיר, ועל כן אין נפקא מינה אם בנוהו לפניהם או אחריהם.
[11] יש להעיר שמלשון רבינו חננאל שלפנינו לא משמע כן, שכן הוא כתב (שם ד"ה כל עיר): אמר רב אשי, אנא עבדי למתא מחסיא, שהגבהתי את בית הכנסת למעלה מכל גג, דלא ליחרב מהאי עוון לעולם, עכ"ל. ומשמע שלדעתו החובה היא להגביה את בית הכנסת מעל הבתים, ולא האיסור לבנות מעל גובה בית הכנסת, וכן כתב הרא"ש (שם סימן כג) בשמו, וראה להלן.
[12] ז"ל רש"י (שם ד"ה קשקושי): רב אשי ראש ישיבה היה במתא מחסיא, ומנעם מלהגביה בתיהם יותר מבית הכנסת, עכ"ל. ומשמע שהאיסור הוא על הגבהת הבתים יותר מגובה בית הכנסת.
[13] יש להעיר שמלשון הרא"ש (שם) משמע להיפך, שכן הוא כתב: ויש אומרים שאם הגביה אותו כופין להשפילו, ומביאין ראיה מהא דאמר רב אשי 'אנא עבדי לה למתא מחסיא דלא חרבה', דמשמע שכפאן להשפיל הבתים, דאי סלקא דעתך שנתן להם עצה שלא להגביה הבתים, מאי רבותא משמיענו, גם הם ידעו כן, עכ"ל. וראה עוד להלן.
[14] ראה בדברי החתם סופר שהובאו לעיל, שהוא העלה באופן אחר את דעות הראשונים הנ"ל, ויש לעיין.
[15] יש לציין שמראשונים אלו משמע שהקפידא היא על כל תשמישי הדיורין שעושים במקומות הגבוהים מבית הכנסת, אולם מדברי המרדכי המובא לעיל משמע שהאיסור הוא דווקא על תשמישים של גנאי, אבל תשמישים שאינם של גנאי, אין בהם איסור לדעת המרדכי. וראה להלן עוד מענין זה.
[16] ראיה לדבר הביא המשנת יוסף (שם) מדין הסיבה ליל הסדר. הבית יוסף (או"ח סימן תעב) הביא את דעת הראבי"ה (סימן תקכה), שבזמן הזה אין חובת הסיבה בליל הסדר, משום שאף בכל ימות השנה אין דרכנו לאכול בהסיבה. ואף שכל ראשונים חלקו על הראבי"ה, וסברו שאף בזמן הזה יש חובת הסיבה, מכל מקום כתב הרמ"א (שם סעי' ד) שנשים נוהגות שלא להסב בליל הסדר, משום שהן סומכות על דברי הראבי"ה. ומוכח ששינוי בהנהגת בני אדם יכול לגרום שינוי בדין.
[17] המשנת יוסף (שם) הוסיף, שראוי לבנות את בית הכנסת בצורה מיוחדת משאר הבניינים, כגון להגביה את חללו ביותר, ביחס למקובל בבתי מגורים, כדי שיהיה ניכר בכך כבודו של בית הכנסת.
[18] המשנה ברורה (שם) ציין לשערי תשובה (שם סק"ג), שהביא מש"כ הבכור שור (שבת יא ע"א ד"ה אמר רבא, הו"ד לעיל) בביאור דברי הגמרא (שם) 'כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת, לסוף חרבה', שכוונת הגמרא שיהיה זה חורבן לעולם, ואפילו בזמן הגאולה כשיחזור הקב"ה לבנות את כל בתי ישראל שנחרבו אחר חורבן בית המקדש, עיר זו שבתיה גבוהים מבית הכנסת לא תחזור ותיבנה.
[19] בספר משנת יוסף (ליברמן, הלכות בית הכנסת סימן א סק"ה) דן בהיתרו של המגן אברהם, אם הוא אמור בבתי כנסיות שאינם ניכרים משאר בתי העיר אלא מחמת גובהם, ולגביהם כתב המגן אברהם שכיון שבלאו הכי אינם ניכרים עוד מחמת בנייני הנכרים הגבוהים אשר סביבותיהם, מותר אף לישראל לבנות בתים גבוהים, אולם באופן שבתי הכנסת ניכרים אף בצורתם מבתי העיר, אפשר שאף שיש סביבותיהם בתי נכרים גבוהים, מכל מקום ישראל המחויבים בכבוד בית הכנסת אסורים להגביה בתיהם סביבות בתי הכנסת. אולם מאידך אפשר שהמגן אברהם התיר בכל ענין, אף במקום שבית הכנסת ניכר בצורתו, שכן מאחר ובתי הנכרים גבוהים ממנו, שוב אין קפידא אם אף היהודים יבנו בתיהם גבוהים מבית הכנסת, עכתו"ד.
[20] המשנת יוסף (הלכות בית הכנסת סימן א אות ו) כתב שאפילו אם בתי הכנסת בעיר גובהם אינו יותא מבתי העיר, אולם יש בית כנסת אחד בעיר הבנוי בגובהה של עיר, היינו ע"ג גבעה או הר, ונמצא שגגו גבוה משאר בתי העיר הנמצאים בעמק, יציל בית כנסת זה על כל בתי העיר.
[21] המרדכי המובא בב"ח שם כתב שכדי שתחול קדושת בית הכנסת צריכים להתקיים שני תנאים, האחד שיקדיש את המקום לבית כנסת והשני שיחל להשתמש בו לתפילה, כעין מה ששנינו בברכות (כג ע"ב) לגבי תיק של תפילין, שאם הזמינו לשם תפילין וגם צרר בו את התפילין, רק אז התקדש התיק בקדושת תשמישי קדושה.
[22] וכן כתב שו"ת מנחת יצחק (ח"ב סימן מח) על פי דברי המהר"ם שיק (שם). ומש"כ בשם השפת אמת (שבת שם ד"ה כל עיר), שדי בכך שיש בית כנסת אחד בעיר הגבוה מכל בתי העיר, אינו מועיל להתיר בנידון דידן, שכן ביארנו לעיל שדברי השפת אמת נאמרו לפי הצד שהקפידא היא על עצם בנין בית הכנסת. ולפי צד זה כבר ביארנו שאין מקום לחלק בין בתים אחרים הגבוהים מבית הכנסת לבין בית הבנוי על בית הכנסת עצמו.
[23] לפי דברי המהרי"ט יש לבאר את הטעם שגג ההיכל לא התקדש, משום שהוא מעל גובה מאה אמה, ושם לא חלה קדושת ההיכל. ולו יצויר שהיו מנמיכים את גג ההיכל ובונים אותו נמוך ממאה אמה, אף הוא היה קדוש בקדושת ההיכל.
[24] היינו שמקטירים בו קטורת, ויש קרבנות שמזים מדמם על מזבח הקטורת ועל הפרוכת העומדים בהיכל.
[25] אכן בדברי החתם סופר לא מבואר החילוק בין העליות שעל ההיכל, שהן קדושות בקדושת ההיכל, לבין גג ההיכל, שאינו קדוש.
[26] המור וקציעה הוסיף, שאמנם בתי כנסיות שלנו קלים מהר הבית לענין רקיקה וכניסה במנעלים, שבהר הבית פעולות אלו אסורות ואילו בבתי כנסיות הן מותרות, אולם היינו דווקא בדברים שבני אדם אינם מקפידים עליהם, שהם הותרו בבתי כנסיות אף שנאסרו בהר הבית, אולם לענין שאר תשמישים הנחשבים כתשמישי גנאי, אין להקל בבתי כנסיות יותר מאשר בהר הבית.
[27] עוד עולה מדברי ספר חסידים, שלא רק מעל ארון קודש קבוע אין לעשות תשמישים של גנאי, אלא מעל כל מקום בו נמצא ספר תורה, אפילו שלא הוקדש המקום לספר תורה, אין לעשות תשמישי גנאי.
[28] בדרך זו יש לדחות אף את ראייתו של המור וקציעה מהמעשה ברב יהודה, שאסר לו שמואל להשתין על גג בית הכנסת, שכן אף שם היה הגג גלוי לעין ויש בזיון מרובה אם יטיל שם מימיו.
[29] מקור הדברים בשולחן ערוך (או"ח סימן נה סעי' כ), לענין עניה על קדיש וקדושה, שאף מי אינו נמצא עם העשרה המתפללים יכול לענות עימם קדיש וקדושה, והטעם מבואר בבית יוסף (שם) בשם שו"ת הרשב"א (ח"ג סימן רפו), על פי המבואר בירושלמי שאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. והביא הבית יוסף עוד בשם מהר"י אבוהב וז"ל: מיהו כתב דאיתא בירושלמי, שהשומע בביתו קדיש אין לו לענות אם יש באמצע מקום מטונף, ובשם רב אחא כתב, והוא דליכא טינוף מפסיק בהדיא, והוא דליכא גוי מפסיק בהדייהו, עכ"ל הבית יוסף. והשולחן ערוך (שם) הביא דעה זו בשם יש אומרים.
הט"ז (סימן קנא סק"ד) הביא את דברי הבית יוסף (סימן קנד) בשם מהר"י בן חביב, שבמלכות תוגרמה רגילים לבנות בתי דירה מעל בית הכנסת. והוסיף הט"ז, דהיינו נמי בתנאי שינהגו שם בנקיות, כדי לא לעכב את התפילות הנאמרות בבית הכנסת.
[30] היה מקום להבין בדברי הט"ז שהוא חשש לעצם המגורים מעל בית הכנסת, עקב מה שארע עמו, ואפילו בלא שעשו שם תשמיש מגונה. אולם מהמשנה ברורה (שם ס"ק מא) שהביא את דברי הט"ז עולה שדבריו אמורים דווקא לענין עשיית תשמיש מגונה בדירה מעל בית הכנסת.
[31] לפי זה יש לדון במקום המיועד לשכיבה, אולם אין אדם מסוים השוכב בו באופן קבוע, אלא הדיורין שם מתחלפים, ונמצא שכל דייר שוכב שם רק באופן ארעי, כגון חדרי אירוח או מלון המצויים מעל בית כנסת. מחד גיסא אין אדם השוכב שם באופן קבע, שכן מידי כמה ימים מתחלפים הדיירים במקום, אולם מאידך המקום משמש לשכיבה בקביעות.
בשו"ת בצל החכמה (ח"ב סימן נו) העלה להחמיר בדבר, והביא ראיה ממה שפסק הרמב"ם (מזוזה פ"ו ה"ו) שבית הכנסת של כפרים המשמש לדיורי האורחים חייב במזוזה, וכתב ערוך השולחן (יו"ד סימן רפו סעי' יח) שאף של אחד מן האורחים אינו מתעכב שם שלושים יום, שהוא הזמן המחייב במזוזה, מכל מקום בית הכנסת חייב במזוזה כיון שהוא נחשב בית דירה קבוע עבור האורחים הבאים לעיר. וכעין זה כתב שו"ת מהרי"ט (ח"ב סימן ד, הביאו המשנה ברורה סימן קנד סק"ג) לגבי חצר של בית הכנסת, שאף שאין מתפללים בה בקביעות אלא היא משמשת את המאחרים לבית הכנסת שהם אינם קבועים, מכל מקום נחשבת החצר כמקום תפילה קבוע לעצלים.
[32] יש מקום עיון בדברי הט"ז, שכן חדר שדרים בו איש ואשתו משמש גם לשינה, וכבר נתבאר ששינה באופן קבוע נחשבת כתשמיש של גנאי.
[33] וכן מוכח ממה שפסק הרמ"א (יו"ד סימן רפו סעי' ג), שאין לקבוע מזוזה בחדר שאיש ואשתו דרים שם, אלא אם כן המזוזה קבועה מחוץ לדלת החדר.
[34] הנה, לענין אמירת דברים שבקדושה כנגד צינור ביוב הביא בספר הליכות שלמה (תפילה פ"כ סעי' ב, ודיעוין בדבר הלכה שם סק"ד) בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שאין בכך איסור, שכן מאחר והפסולת אינה שוהה בתוכו הרי הוא דומה לבית הכסא של פרסיים, שמבואר בשולחן ערוך (או"ח סימן פג סעי' ד) שאינו נחשב כבית הכסא, ומותר לומר דברים שבקדושה אפילו בתוכו, אם אין בו ריח רע. ולפי זה יש מקום לומר שאין חיסרון בכך שצינור זה עובר מעל בית הכנסת או מעל מקום ההיכל, ובפרט שאין לצינור זה בית קיבול ועל כן אינו בגדר 'כלי של טינופת' המוזכר בספר חסידים. אולם מאידך יש לומר שעצם העברת מי השופכין מעל בית הכנסת או מקום ההיכל נחשב תשמיש של גנאי, ואין לעשות כן.
[35] המנחת יצחק (שם) הביא שהכסף משנה (קריאת שמע פ"ג ה"ד) הסתפק במקוה שמימיו צוננים ואין בו הבל וזוהמא, אם דינו כמרחץ דנפיש הבלו וזוהמתו. וכל שכן מרחץ שמימיו חמים, שיש בו משום גנאי מחמת ההבל והזוהמא. וכן כתב שו"ת חתם סופר (יו"ד סימן רז), שמקוה שיש בו מים רותחים אף אם אין מזיעים בו דינו כמרחץ.
[36] המנחת יצחק (שם) הוסיף, שהרמב"ם (שגגות פי"א ה"ד) חלק על התוספות והסתפק אם יש קדושה באויר עזרה, ומכל מקום גם לדבריו גג העזרה אין בו קדושה כלל.
[37] וצורת שתי וערב שתולים הנכרים על צווארם אינה נחשבת עבודה זרה, כמבואר ברמ"א (יו"ד סימן קמא סעי' א) ובש"ך (שם סק"ו), כיון שאינם משתחוים לצורה אלא תולים אותה לזכר בעלמא. ואף בבתיהם אינם נוהגים בזמן הזה להכניס עבודת אלילים, כמבואר ברמ"א (שם סימן קנא סעי' י).
[38] אכן אם יש לו אפשרות להימנע מכך, כתב הבאר משה (שם) שראוי להתפלל במקום אחר, שמא האמת היא כפשטות דברי האליה רבה שגופו של הנכרי מעכב את התפילה ולא הצלם שעל גופו.
[39] הדברי מלכיאל (שם) הביא ראיה לדבריו ממה ששנינו בברכות (לד ע"ב) שיש להתפלל בבית שיש בו חלונות, ובזוהר הק' (שמות נט ע"ב ורנא ע"א) מבואר שדרך החלונות מתאחדות התפילות לעלות למעלה. ואם כן אף אם יש דבר טינוף מעל מקום התפילה לא יעכב הדבר את התפילות מלעלות לשמים.
[40] נחלקו גדולי הפוסקים לענין בניית עזרת נשים בגובה בית הכנסת, אם יש בכך איסור משום שהיא ממעטת את חלל בית הכנסת, ומפקיעה אותו מקדושת בית הכנסת. בשו"ת אמרי יושר (לרבי מאיר אריק, ח"ב סימן יב) אסר לעשות כן, אולם שו"ת מהרש"ם (ח"א סימן לה), שו"ת דברי חיים (או"ח ח"ב סימן יג), שו"ת שואל ומשיב (מהדו"ק ח"ב סימן כב) ושו"ת בית שלמה (ח"א סימן כח) התירו זאת, משום שלדעתם אף בעזרת נשים יש קדושת בית כנסת. אמנם בנידון דידן אין קדושת בית כנסת במקום שבין התקרה הנמוכה לתקרה העליונה, ואף אין בתקרה זו תועלת לבית הכנסת אלא לקומה שמעליו, ואם כן אף לדעתם יהיה אסור למעט את חלל בית הכנסת ע"י בניית תקרה נוספת.
[41] אפשרות נוספת היא לבנות מקום לארון הקודש לפני הכותל המזרחי של בית הכנסת, ובאופן זה היה ניתן לעשות תשמישין של גנאי בדירות שמעל בית הכנסת.
