בס"ד

מאמר השבוע עוסק בקביעת מקום לתפילה ולימוד, כהמשך למאמר הקודם שבו התמקדנו בחשיבות הדבר, ובטעמי הענין, השבוע נתמקד בשאלות המעשיות. האם מספיק בית כנסת המיועד לתפילה, או שצריך גם מקום קבוע בבית כנסת? האם צריך גם בבית מקום קבוע למקרה שהוא נאנס וצריך להתפלל בביתו? האם נשים צריכות לקבוע לעצמן מקום בבית לתפילה? האם צריך גם לקבוע בבית מקום קבוע ללימוד? ומה מעלת הדבר? אדם שאוהב לזמר את פסוקי דזמרה בנעימות וניגון וכדי שהדבר לא יפריע למתפללים הולך לחדר צדדי ושקט בבית הכנסת ולא במקומו הקבוע, האם הוא עושה נכון? האם יש ענין גם שהציבור יהיה ציבור קבוע? מה עושים אם תפסו לנו את המקום הקבוע בבית הכנסת? האם יש מצות עשה מיוחדת לתת יחס מיוחד לאורח? כאשר המושב הקבוע לא נח או שיש מיזוג חזק או חלש מדי במקום הקבוע, האם כדאי לשנות מקום? האם מצינו מסירות נפש עבור מקום קבוע? באיזה תנאים מומלץ לפצל בתי כנסת? ומתי מומלץ להשאר קהילה אחת גדולה? מתי כדאי לעבור לבית כנסת אחר? האם ניתן לקבוע שני בתי כנסת לתקופות שונות של השנה? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

קביעות מקום לתפילה חלק ב' – הלכה למעשה

טעם החיוב לתפילה במקום קבוע

בשבוע שעבר למדנו על החשיבות הגדולה של תפילה במקום קבוע, ועל השכר הגדול שמי שעושה כך אלקי אברהם בעזרו, וכל אויביו נופלים לפניו.

במאמר הקודם התמקדנו בטעם הדבר משום שאף שיש מעלה שבצורה תמידית נתרגל תמיד לפנות לבורא יתברך תוך כדי עיסוקינו יש מעלה נוספת לקבוע זמן שבו אנחנו מפנים את עצמנו מכל עיסוק ודבקים בבורא יתברך, ואנחנו מתחברים אליו יתברך. בזמן זה אנחנו מתחברים אל כלל התפילות של עם ישראל ושל הציבור ולכן הוא צריך להיות בבית הכנסת עם הציבור, ואנחנו מחברים את עצמנו אל כל התפילות של עם ישראל ולכן אנחנו פותחים בהזכרת זכות אבות, ומקפידים על הנוסח האחיד של אנשי כנסת הגדולה, ואנחנו גם מחברים את כל התפילות שלנו יחד לחטיבה אחת, אנחנו מראים שהתפילה אינה מקרה ועוד מקרה, אלא צורת החיים הקבועה והתמידית שלנו. ואנחנו מתפללים במקום שבו קידשנו אותו עם כל התפילות הקודמות שלנו.

התפילה במקום הקבוע גם מורה שאנחנו לא מנסים להפיק מהתפילה רווחים כסוג של כספומט אלא רוצים להתחבר לבורא יתברך ומבקשים שנזכה למלא את תפקידנו ויעודנו בחיים, שע"י ידנו יתגדל ויתקדש שמיה רבה, ולכן אנחנו זקוקים לצרכים השונים כדי שנוכל לעשות את רצונו.

בנוסף התפילה במקום קבוע מונע טרדות והפרעות, ומאפשר לנו לדאוג שהמקום יהיה תמיד נקי ומכובד.

בשבוע זה נעסוק בשאלה מהו הגדרה של מקום קבוע, ושאלות פרקטיות שונות העוסקות בהלכה זו.

הלכה למעשה

שיטת רבינו יונה (ברכות ו:) שאם אדם מתפלל בבית הכנסת הוא מקום קדוש וקבוע לתפילה די בכך, ורק כשהוא מתפלל בביתו יש צורך בקביעות מקום. אולם שיטת הרא"ש (שם) שגם בבית הכנסת יש לייחד מקום קבוע לתפילה בתוך בית הכנסת.

להלכה השלחן ערוך (או"ח סי' צ סעי' יט) פסק שיש לקבוע מקום להתפלל בו בצורה קבועה, ואין לשנות את המקום אלא בעת הצורך. והוסיף השלחן ערוך שלא די לקבוע בית כנסת קבוע, אלא יש צורך גם לקבוע מקום קבוע בתוך בית הכנסת.

המגן אברהם (סי' צ ס"ק לג) והמשנה ברורה (סי' צ ס"ק נט) הוסיפו שגם בבית צריך לקבוע מקום קבוע למקרים שבהם הוא מתפלל בבית, משום שחלק מהטעמים שייכים גם בבית, ובפרט הטעם שבלי מקום קבוע בני הבית מבלבלים אותו, וקשה להתרכז בתפילה, אולם כשיש מקום קבוע קל יותר להתרכז.

הפרי מגדים (או"ח סי' צ א"א ס"ק לג) דן על ציבור שבחלק מהשנה מתפללים בבית כנסת אחד, ובחלק מהשנה מתפללים בבית כנסת אחר, והוכיח מדברי הגמרא (ב"ב ד.) שבזמנם היו נוהגים להתפלל בבית כנסת אחד בחורף שהיה במבנה אטום יותר ומחומם, ובבית כנסת אחר בקיץ שהיה במבנה פתוח ואווירי, ומוכח שגם בשני בתי כנסת מתקיים הדין של מקום קבוע. ולכן אדם שבתקופה מסוימת של השנה נח לו להתפלל בקביעות במקום אחד, ובתקופה אחרת של השנה בבית כנסת אחר, לדוגמא בקיץ נח לו בית כנסת ממוזג, ובשאר השנה נח לו בית כנסת אחר.

לגבי נשים כתבו הפוסקים (ילקוט יוסף) שגם ראוי שאשה תתפלל במקום קבוע, ותקבע לעצמה מקום בבית שם היא מתפללת תדיר.

אמירת פסוקי דזמרה בחדר צדדי

אדם שאוהב לנגן ולשיר את בפסוקי דזמרה לאט במתינות, אולם הוא חושש שהדבר מפריע למתפללים, ולכן נוהג להגיע מוקדם בבוקר, ונכנס לעזרת הנשים או חדר צדדי פנוי בבית הכנסת ושם הוא מתפלל במתינות ובניגון את פסוקי דזמרה עד הזמן שהחזן מגיע לישתבח ואז הוא פונה למקומו הקבוע, ונשאלת השאלה האם הוא מפסיד מצד שני את קביעות המקום לתפילה?

התורת חיים (סי' צ סק"כ) והבן איש חי (שנה א' מקץ אות ד) כתבו שהלכה זו נאמרה בתפילת העמידה. וכן פסק הרבבות אפרים (ח"א סי' סז), ולכן אין חסרון במה שקורא את פסוקי דזמרה בניגון ובמתינות, ואדרבה יש לו שכר גדול על הנהגה זו, ובצורה שהוא מרגיש שילעגו עליו או שהוא יפריע לאחרים טוב עושה שהוא מוצא לעצמו פינה צדדית פרטית לקיים הנהגה זו.

מהו מקום קבוע?

המגן אברהם (ס"ק לד) והמשנה ברורה (ס"ק ס) כתבו שהגדרה של מקום קבוע אינה ממש בצמצום אלא כל שהוא בתוך ד' אמות [2.4 מטר] קבועות נחשב מקום קבוע, ולא צריך לצמצם יותר. ולכן כאשר המושב הקבוע תפוס, או לא תקין, אפשר להתיישב במשוב קרוב ואין בכך בעיה.

ציבור קבוע

הרב משה שטרנבוך שליט"א (תשובות והנהגות ח"ה סי' מג) הוסיף שיש גם מעלה לקבוע ציבור קבוע שעימו הוא מתפלל, וזה עדיף מלהתפלל בבית כהנסת במקום קבוע, אך הציבור מזדמן ובכל פעם נאספים אנשים אחרים למנין, או להתפלל במנין אחר בכל יום. ואף שהוא הנהגה טובה בלבד הביא שם מקורות שהדבר מסייע לבטל גזירות רעות, ושיתקבלו התפילות ביתר שאת.

אורח שהתיישב על מקומו הקבוע בבית הכנסת

הגר"י זילברשטיין (חשוקי חמד ברכות ז:) נשאל בשאלה מצויה מאד, אדם המקפיד תמיד על ההלכה של הקובע מקום לתפילתו, אולם לעיתים מגיע אורח לבית הכנסת שאינו מודע שזה מקומו הקבוע, ומתיישב דוקא על מקומו הקבוע, ונשאלת השאלה מה יעשה אדם זה, האם עדיף לחפש מקום אחר ולוותר על מעלה זו, או שמא עדיף להעיר בעדינות לאורח שזה מקומי הקבוע, ולהפנות אותו למקום פנוי אחר בבית הכנסת? חשש נוסף כתב השואל, כיון שאותו תקופה היתה שעת מלחמה, ונאמר בגמרא שהקובע מקום לתפילתו אויביו נופלים לפניו, ולכן השואל הסתפק האם זה מצדיק להקפיד על כך יותר?

הרב זילברשטיין הביא את דברי החינוך (מצוה תלא) על המצוה של 'ואהבתם את הגר', וכך כותב החינוך: "ויש לנו ללמוד מן המצוה היקרה הזאת לרחם על אדם שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו ומקום משפחת אבותיו, ולא נעביר עליו הדרך במצאנו אותו יחידי ורחקו מעליו עוזריו, כמו שאנו רואים שהתורה תזהירנו לרחם על כל מי שצריך עזר. ועם המדות הללו נזכה להיות מרוחמים מהשם יתברך, וברכות שמים ינוחו על ראשנו".

למעשה המנחת חינוך הבין כי המצות עשה של 'ואהבתם את הגר' נאמר רק על גר שהתגייר, אולם החינוך למד מכך שראוי גם לנהוג כך באורח שמגיע למקום חדש. אולם החפץ חיים (ספר המצוות הקצר מצוה סא) פסק שמצות עשה נוהגת בכל אדם שבא ממקום אחר, אשר מטבע הדברים יש לו קושי התאקלמות, אף שהוא יהודי מלידה מבניו של אברהם יצחק ויעקב, ואינה רק מידה והנהגה ראויה הנלמדת מהמצוה.

ולכן פסק הרב זילברשטיין שעדיף לקיים מצות עשה של 'ואהבתם את הגר' הכולל לתת הרגשה טובה לאדם זר שהגיע לבית הכנסת ופעמים רבות מרגיש נבוך ומחפש לעצמו מקום, ועלול להעלב או להרגיש לא רצוי אם יעירו לו שהמקום אינו פנוי. ואף שהמתפלל הקבוע יכוון פחות טוב בתפילה זכות החסד וקיום מצות 'ואהבתם את הגר' יסייעו לו שיזכה לכל המעלות של קובע מקום לתפילתו, ותפילתו אף שהיא פחות בכוונה בזכות כך תתקבל ברצון, וכפי שכתב החינוך שיזכה להיות מרוחם מהשם יתברך ויחולו ברכת שמים על ראשו. וכן הורה בילקוט יוסף (או"ח סי' צ אות ל) שאסור לגרום לאי נעימות לאחר מחמת דין זה, וזהו שעת הצורך שכתב השלחן ערוך שאז מותר להחליף את מקום התפילה.

ואגב ראוי להביא את דברי רבי צבי פסח פרנק רבה של ירושלים (תולדות זאב השמטות לברכות ו: הובא בציץ אליעזר חי"ח סי' סג) שביאר מדוע נאמר בגמרא שבשעה שמספידים אדם שקובע מקום לתפילתו אומרים עליו שהוא חסיד ועניו, ולכאורה הדבר מובן מדוע הוא נקרא חסיד, כיון שדקדק במצות התפילה שתהיה קבועה ובצורתה המושלמת, אך מה הקשר בין כך לבין ענוה?

ותירץ רבי צבי פסח שאדם שקובע מקום לתפילתו בהכרח הוא עניו, משום שמטבע הדברים יש אנשים שנולדו עם יותר טקט, ויש אנשים שהטקט הוא עבורם אתגר שהם עדיין עובדים על כך. מטבע הדברים יש אנשים יותר נחמדים ויש אנשים שזקוקים לעבוד על טבעם והרגלם להקניט אנשים. ולכן תמיד מקטינים ומעליבים את האדם בבית הכנסת, ואם אינו עניו במיוחד הוא כועס ועובר לבית כנסת אחר, או לפחות מחליף את מקומו בבית הכנסת. אולם אם הוא הצליח לעבור את החיים והיה תמיד קבוע באותו מקום בבית הכנסת, הרי הדבר אות נאמן שהוא מצטיין במידת הענווה. הרב משה שטרנבוך שליט"א (תשובות והנהגות ח"ה סי' מג) כתב שאדם עניו אינו סומך על כך שתפילתו ראויה להתקבל, והוא מחפש דרכים נוספים שהתפילה תהיה ראויה להתקבל ולכן הוא קובע מקום לתפילתו, וכפי שהרחבנו במאמר הקודם מדוע הדבר גורם לתפילה להתקבל יותר.

מקום קבוע לא תקין

שאלה מצויה נוספת היא כי לפעמים אדם מגיע לבית הכנסת והמושב הקבוע שלו אינו תקין, ולכן הוא פחות נח עד שהדבר יתוקן, או שהמיזוג אינו עובד טוב היום ליד המקום הקבוע שלו, או להיפך עובד חזק מדי עבורו, או שהיום התיישב ליד מקומו הקבוע מתפלל שתפילתו מטרידה אותו בכל סיבה שהיא, בכל המקרים הללו הוא מסוגל להתפלל במקום הקבוע, אולם מרגיש שיתפלל טוב יותר במקום אחר, ונשאלת השאלה מה עדיף?

בכל המקרים הללו במידה והוא לא יוכל לכוון בתפילה ויהיה מבולבל מעט בתפילה, בודאי חייב להחליף מקום, אולם במידה והוא יכול למצוא מקום תקין בקרבת מקום ראוי לעשות כן. (רבי חיים פלאג'י כף החיים סי' יא סק"י; רבי יעקב חיים סופר כף החיים או"ח סי' צ ס"ק קיח).

גם במקרה והפרעה אינה כה גדולה, כיון שאחד הטעמים העיקרים הוא שבמקום קבוע דעתו מיושבת עליו יותר, נראה כי במידה ואדרבא במקום הקבוע דעתו תהיה פחות מיושבת, יש לעבור מקום.

במידה וההפרעה אינה כה גדולה, והוא גם חושש ששינוי מקום יטריד אותו, כדאי להתאמץ לשבת במקומו הקבוע ולנסות להסיר מעצמו את ההטרדה.

מסירות נפש עבור קביעות מקום

הרמ"ע פיגו (בינה לעיתים דרוש סא) כתב שכאשר דרוויש גזר שאסור להתפלל ודניאל מסר נפשו והתפלל ובעקבות כך הושלך לגוב האריות, ונעשה לו נס והוא יצא בשלום, היה יכול להתפלל במקום אחר, מוצנע ונסתר מעיני הרואים – אולם כיון שמקום התפילה הקבוע היה ליד החלון, הוא התפלל במקום זה, ולא רצה לשנות עקב הלכה זו. [לא נרחיב כעת כיצד הותר לדניאל לסכן את עצמו עקב כך, ובודאי להלכה לאדם רגיל אסור לנהוג כך, אולם הבאנו רק ללמוד מכך כמה יתאמץ אדם שלא לשנות את מקומו אם אין צורך חשוב והכרחי].

לעבור מבית כנסת לבית כנסת

הרדב"ז (ח"ג סי' תעב) כתב שבעיר שיש בה יהודים ממקומות שונים בעולם, כיון שיש הבדלים בנוסח התפילה, ובלשון [צורת ההגיה] ובמנהגים הדבר גורם לפירוד הלבבות, וגם התפילה לא עולה יפה כשכל כך מתפלל בצורה שונה, ולכן למען השלום ראוי שכל קהילה תקים בית כנסת כפי שהם הורגלו להתפלל וכפי המנהגים שלהם, ובצורה שהתפילה תהיה ערבה עליהם. ואף מי שאביו התפלל בבית כנסת אחד, והוא קבע שם את מקומו, אם התעורר מחלוקת בבית הכנסת עדיף לעבור לבית כנסת אחר. ואין בכך חסרון של קובע מקום לתפילתו, כיון שהוא פעם אחד עובר וקובע מקום בבית הכנסת החדש.

יתרה מזו כתב בתרומת הדשן (סי' מ) שאף אדם שאביו מתפלל בבית כנסת מסוים, אולם קשה לו להתפלל במקום זה, מותר לו לעבור לבית כנסת אחר, משום שאין אדם מתפלל כראוי אלא במקום שליבו חפץ, וכיון שהוא מצוה אין חשש של כיבוד אב, וכן אין חשש של קובע מקום, שהרי יקבע מקום לתפילה במקום החדש.

להתפלל במנין קטן שלא אומרים פיוטים

אמנם במקרה ואדם מתפלל תמיד בבית הכנסת, אולם בימים נוראים יש קבוצה מהמתפללים שרוצים לארגן מנין קטן שבהם ידלגו על הפיוטים, ונשאלת השאלה האם הדבר ראוי?

הגאונים (תשו' הגאונים החדשות – עמנואל מהד' אופק סי' קפו אות צט) נשאלו שאלה דומה על תלמידי חכמים שרצו לפרוש מהמנין המרכזי בימים שאמרו הוספות שונות, כדי שיוכלו לנצל את הזמן ללמוד, ולעשות מנין קטן. אולם הגאונים השיבו להם, שלא כדאי משום שיפסידו את מעלת קביעת מקום לתפילה, וכן משום שככל שהמנין גדול יותר התפילה נשמעת יותר. וגם משום שפיצול המנין יכול לגרום למחלוקת או פגיעה בכבוד הציבור.

בית כנסת שיפריע לקיים – האם שכירות זמנית מקיימים הקובע

הבית שערים (או"ח סי' סב) נשאל שאלה מעניינת לגבי 3 כפרים סמוכים בהונגריה מצד אחד שכן כפר בשם גנדר ששם דרו 4 יהודים, במרכז שכן כפר בשם בנדק ששם דרו עוד 4 יהודים, ובצד השני שכן כפר בשם אסד ששם דרו 10 יהודים. והם הקימו בית כנסת בכפר האמצעי בנדק שהיה קרוב לשני הכפרים האחרים ושם התאספו לתפילות שבת בבוקר. אולם בית הכנסת היה בשכירות ומדי פעם נדד ממקום למקום.

לימים רצו תושבי הכפר אסד להקים בכפרם בית כנסת במבנה קבע שיהיה שייך לבית הכנסת, ותושבי בנדק לא התנגדו כיון שהמקום היה יחסית קרוב. אולם תושבי גנדר טענו שיקשה עליהם מאד לעשות את המרחק בשבת, והדבר יגרום להם שלא להתפלל במנין, ותבעו שלא לבטל את בית הכנסת בכפר המרכזי.

אולם בבית שערים פסק שכיון שבית הכנסת החדש יגרום לקביעות מקום לתפילה, משום שמהיום והלאה לא יעברו ממקום למקום, וגם מבנה קבע יש בו קדושת בית כנסת להבדיל משכירות, ולכן יש מעלה לבית הכנסת החדש, ומותר להקימו אף שגורם לביטול הישן. וכאשר מקימים בית כנסת חדש אין זכות לתבוע שיהיה במיקום של הישן, ואין זה אחריות של תושבי אסד לדאוג לתושבי גנדר שהמקום יהיה נגיש ונח, ועל תושבי גנדר מוטלת החובה לטרוח ללכת לבית הכנסת אף שהוא רחוק יותר.

האם עדיף להתפלל בסוכה או במקום הקבוע בבית

אדם שנאלץ בסוכות להתפלל בביתו, ומסתפק האם עדיף להתפלל בסוכה, ובכך יקיים את המצוה לשהות גם בזמן התפילה בסוכה, כמו כן ירוויח את המעלה להתפלל במקום קדוש כסוכה? או שמא עדיף להתפלל בביתו במקום שהוא מתפלל בו בקביעות במקרים שהוא נאנס להתפלל ביבתו, ולהרוויח את המעלה של קביעות מקום לתפילה?

הרמב"ם (סוכה פ"ו ה"ט) כתב שלגבי תפילה האדם אם הוא רוצה יתפלל בתוך הסוכה, ואם הוא רוצה יתפלל מחוץ לסוכה, ונראה מדבריו שהמעלות שוות, ויכול לבחור כרצונו ובמקום שיתפלל שם יותר טוב.

חדר לימוד בבית

מלבד המעלה לקבוע מקום קבוע לתפילתו, מצינו מספר מקורות שיש גם מעלה לקבוע מקום קבוע ללימוד, ונציין אותם בקצרה. הרי"ף גרס בגמרא (ברכות ו:) הקבוע מקום לתפילתו אלקי אברהם בעזרו, אולם במובאה השניה (ברכות ז:) גרס הקבוע מקום לתורתו אויביו נופלים לפניו. ועמדו בכך מספר מפרשים שמדברי הרי"ף מבואר שצריך גם לקבוע מקום ללימוד. וכך משמעות לשון הרמ"א שכתב על דברי השלחן ערוך (או"ח סי' קנה סעיף א) שיש חיוב לקבוע זמן קבוע ללימוד תורה ולא לבטל אותו, וכתב הרמ"א שילך לבית הכנסת או יקבע מקום ללימודו.

הקב הישר (פכ"ד סי' יב) כאשר הוא מנה את הסיבות שגורמים חס ושלום שלא תהיה ברכה בבית והוא יחרב, מנה גם שהאדם בנה את הבית לצרכיו ולא קבע בו מקום ללימוד תורה, ולכן כתב שכאשר בונים בית חייבים להקצות מקום מיוחד לעמידת הספרים וחדר מיוחד ללמוד. ועוד כתב בקב הישר (פע"ב סי' יא) "אשרי האיש אשר בוחר ובורר מקום יפה ונאה בביתו כדי ללמוד שם, כי הקדוש ברוך הוא מצוי בבית שלומדים בו תורה, וגדול יהיה כבוד בית זה לעתיד בעת שיתקבצו נדחי ישראל".

התפארת ישראל (אבות פ"א מט"ו) ביאר את המשנה "עשה תורתך קבע" וכתב שצריך להזהר שלא לשנות את סדר הלימוד, אלא לעמול בקביעות על נושא אחד, או שנים, ואף בנושא אחד ראוי להשתמש תמיד באותו דפוס, וללמוד תמיד באותו חדר, משום שהקביעות אף בדברים חיצונים מסייעים להטמיע ולהחדיר את הלימוד. וכן שלא ללמוד דרך עצלות או שכיבה או תוך כדי אכילה או התעסקות במלאכה.

השבט הלוי (ח"י סי' קלה) כתב לגבי אדם שרוצה לעבור דירה בזמן שאינו מסוגל, כיון שהמטרה הוא בין השאר שיהיה לו בביתו החדש חדר ספרים ומקום מיוחד לעבוד את השם יתברך ולהתפלל בו, הרי המעבר נחשב דבר מצוה, ואין לו לחשוש כלל.