בס"ד

מאמר השבוע עוסק בדברי חז"ל הנלמדים מהפרשה כל הקבוע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו. במאמר השבוע נעסוק בשאלה מדוע באמת צריך לקבוע מקום קבוע לתפילה? כיצד נוכל לנצח את אויבינו הקמים עלינו לכלותינו? למה משום מי שמחליף את המקום בתפילה בכל פעם? האם האלוקים שומע לתפילותינו גם כשאנחנו לא נמצאים בצורה הכי מכובדת? האם תוך כדי ארוחה או עישון סיגריה ניתן לשאת תפילה לבורא עולם? מהו ההבדל בין תפילה הנאמרת ברחשי הלב, לתפילה המסודרת בבית הכנסת? האם יש הבדל בסין תפילה היכן שאני נמצא לתפילה במקום קדוש? האם יש מעלה להתפלל במקום שבו כבר התפללתי בעבר? כיצד נהפוך את התפילות שלנו לרצויות יותר? תפילות שיתקבלו יותר? איזה תפילה מקבילה לעבודה בבית המקדש? ומה זה דורש מאיתנו? מה מוטל עלינו לעשות כדי לדאוג שהתפילה יהיה בלי הפרעות? מה יעשה אדם שאין לו זכות אבות ורוצה שתפילותיו יתקבלו?

מעלת תפילה קבועה

בפרשת השבוע מסופר שאברהם אבינו התפלל על אנשי סדום, והתורה מפרטת את צורת התפילה במילים הבאות (בראשית יט כז): 'וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה". הגמרא (ברכות ו:) דורשת מכך שהתורה מספרת לנו שאברהם אבינו ניגש להתפלל באותו מקום שבו הוא תמיד היה עומד להתפלל לפני הבורא, ובכך נדע שאברהם אבינו לא רק התפלל לבורא יתברך, ואף תיקן להתפלל מידי בוקר תפילת שחרית, אלא גם קבע מקום קבוע שבו הוא יתפלל.

הגמרא מוסיפה שמי שקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו, וכשהוא נפטר אומרים עליו איה עניו איה חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו. עוד אומרת הגמרא (ברכות ז:) שאדם שקובע מקום לתפילתו אויביו נופלים תחתיו, וכפי שנאמר בפסוק שנאמר לדוד המלך כאשר רצה להקים את בית המקדש (שמואל ב' ז י): 'וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד, וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה'. כלומר כאשר יהיה מקום קבוע לבורא יתברך לתפילות ולעבודתו יתברך גם אויבינו לא יוכלו להציק לנו יותר.

מדוע בפרט בימינו צריך להתפלל תמיד באותו מקום

האר"י הקדוש (הובא בספר הגן ליום ט – דרך משה; ראה עוד של"ה בשלח תורה אור אות ג; שופטים תורה אור אות כד) ביאר שבזמן שבית המקדש היה קיים, התפילות עלו דרך המקדש, אולם בימינו מאז שנחרב הבית יש מחיצה של ברזל המונעת מהתפילות לעלות, ויש מקטרגים שמפריעים לתפילות, וצריך מאמץ להבקיע את המחיצה, אולם מי שמתפלל במקום קבוע התפילה עולה ללא מאמץ, והמקטרגים לא יכולים למנוע מהתפילה להתקבל. והאר"י המשיל את הדבר לאדם שמנסה להבקיע חומה, אם כל יום הוא מכה במקום אחר בחומה החומה לא תבקע, אולם אם בכל פעם הוא מכה באותה נקודה, החומה תבקע ומאז הוא יוכל תמיד לעבור בנקודה זו.

במשל הדבר מובן, אולם כדי לבאר מהו הנמשל נבאר מהו המעלה של תפילה קבועה במקום הקבוע לתפילה, ובכך נוכל להבין מדוע התפילה באותה מקום פועלת הרבה יותר מאשר תפילה במקום אחר.

שני סוגי תפילות

על מנת להסביר את הדברים היטב נעמוד על נקודה שכבר עמדנו בה בעבר כשעסקנו בעניני תפילה, אולם חשוב מאד להבהיר תמיד נקודה זו, כיון שאנחנו נוטים להתבלבל בכך, ואנחנו קוראים לתפילה לשני ענינים חושבים שונים, אולם צריך להכיר את ההבדל בין שני סוגי התפילות.

כדי להמחיש את הדברים נביא פרדוקס מעט ציני, אולם כשנתבונן בדברים הפרדוקס יסייע לנו להבין את את שני עניני התפילה.

אדם ניגש לרב ושואל אותו, האם מותר לעשן באמצע התפילה, הרב כמובן נחרד מהשאלה והתשובה ברורה מאליה, שאסור לחלוטין לעשן באמצע התפילה, וכל אחד מבין לבד שהדבר אינו מכובד ואינו ראוי. אולם לאחר מכן ניגש אדם נוסף לרב, ושואל את הרב האם בשעה שאני מעשן וחושב על מצבי מותר לי לשאת תפילה לבורא, והפעם הרב משיב לו כמובן בכל שעה ובכל רגע אתה יכול להתפלל ולדבר עם הבורא יתברך.

הדבר מזכיר סיפור על סנגורן של ישראל רבי לוי יצחק מברדיצ'וב שסיפרו על עגלון המושח את גלגלי העגלה בזמן תפילת שחרית, רבי לוי יצחק שידע תמיד למצוא את הטוב בכל יהודי, אמר תראו אפילו בזמן שהוא מושח את גלגלי העגלה הוא מתפלל.

כל אחד מבין לבד את ההבדל, קיימים שני צורות ומצבים של תפילה, יש מצב של תפילה שבה על כל צעד ושעל אנחנו מצווים לבקש סיוע מבורא עולם, כל פעם שאנחנו עושים פעולה הלואי שנזכה להקדים בקשה קצרצרה מהשם שנצליח במעשה ידינו, בכל קושי ולו הקל ביותר אנחנו צריכים להרגיל את עצמנו שקודם צריך לשאת תפילה קצרה מהבורא 'אנא השם הושיעא נא'. בתפילות הללו אנחנו חשים על כל צעד ושעל שהבורא לצידנו, ויש בכך מעלה גדולה, ותועלת גדולה שאכן נזכה להצלחה על כל צעד ושעל, ונרגיש גם שכל מה שקורה לנו הוא מאיתו יתברך.

מצד שני יש נושא נוסף שאנחנו צריכים להתפלל 3 פעמים ביום תפילות קבועות, בתפילות אלו אנחנו צריכים לעמוד בפני מלך, לומר את הנוסח שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, יש חשיבות גדולה לתפילה בציבור בבית כנסת במקום קבוע ועוד. לתפילה זו יש משקל אחר ומשמעות שונה לחלוטין, והיא מחברת את האדם עם הבורא יתברך.

הרבה פעמים אנחנו נפגשים באנשים שאומרים לנו אני לא מתחבר לתפילה הקבועה אבל זה בסדר כי אני מדבר כל הזמן עם הבורא בשפה שלי. וזה אכן נפלא שהוא זוכה לקיים את הסוג הראשון של התפילה, אולם חבל מאד שהוא מפספס חיוב שונה לחלוטין של תפילה. במאמר השבוע נסביר את החשיבות והמעלה של התפילה הקבועה, ונתמקד בנושא של קביעת מקום לתפילה.

חשוב להדגיש כי יש גם תופעה הפוכה אנשים שמסוגלים להתפלל את הנוסח הקבוע, ולהתייצב במקומו הקבוע בבית הכנסת בזמן, אולם במהלך היום הוא מעולם אינו פונה לבורא עולם, ואף אדם זה מפספס חיוב חשוב מאד ומהותי.

ככל שנבין שאף ששניהם קרויים תפילה, ויש להם הרבה מכנה משותף, אלו שני חיובים שונים, מצוות שונות, ויש לכל אחד מעלות שונות, אולם אדם אינו יכול להסתפק רק באחד מהם, והעובדה שהוא טוב באחד מהם אינו פוטרת אותו מלהתאמץ לקיים את החיוב השני.

על מנת להבין את ההבדל בין שני החיובים, נוכל לדמות זאת למצות תלמוד תורה, יש שני מצות שונות בלימוד תורה, מצוה אחת של קביעת עיתים לתורה, לקבוע זמן מיוחד ללימוד, לתת ללימוד תורה מקום מרכזי וחשוב בחיים. ויש חיוב נוסף והגית בו יומם ולילה, לחשוב על דברי תורה ככל שניתן גם במהלך כל הפעולות היום יומיות שלנו.

לאחר פתיחה זו נתחיל במספר ביאורים מדוע צריך לקבוע מקום לתפילה, שכולם נכונים, וכולם משלימים אחד את השני, ומדוע נאמרו בהם המעלות שהוזכרו בגמרא שהובאה לעיל.

מעלת התפילה הקבועה

בזוהר הקדוש (תיקוני זוהר תקון ו' כא.) נאמר שע"י שאדם קובע מקום לתפלתו ולתורתו הנשמה מחוברת לתפילה ולתורה, ואז יש לשכינה מקום לשכון בקרבה. אך כשהתפילה והתורה היא במקרה דרך ארעי בלי קביעות, הוא אינו הופך את עצמו למקום שבו השכינה שורה.

בצורה דומה מבאר המהר"ל מפראג (נתיבות עולם נתיב העבודה פ"ד) שענין התפילה הוא להדבק בבורא עולם. ודבקות חייב להיות קבוע, ולא מקרית. ורק פעולה קבועה נחשבת תמיד, אך המקרה לא יתמיד. כשאדם קובע מקום לתפילה הוא מורה שיש קשר בין כלל התפילות, וכל פניה לבורא אינה מקרה חד פעמי.

ובכך מבאר המהר"ל את דברי הגמרא הנ"ל אברהם אבינו יצר מציאות חזקה בעולם שהוא דבק לגמרי בבורא, וכל הציר של חייו נע סביב הבורא. ומאידך אלוקי אברהם כלומר ההנהגה של הבורא עם אברהם בעזרו, חסיד ועניו אלו תיאורים של אדם שדבק לגמרי בבורא, ואינו מייחס לחשיבות לעצמו או לרצונותיו, והוא ביטל את עצמו לרצונו יתברך. מאידך הבורא גם נמצא עימו בכל מצב, ולהבדיל ממי שכל תפילה שלו היא מקרה חד פעמי נוסף, ולא חלק ממהלך כולל, בכל תפילה יש נידון האם תפילתו תתקבל, מי שתפילותיו קבועות ודבק לגמרי בבורא, גם בשעת צרה מלחמה קטרוג הבורא עימו ולכן אויביו נופליו תחתיו.

השבות יעקב (עיון יעקב ברכות ו:) כתב, שצריך שהתפילה לא יהיה עול ומשא עליו, אלא תחנונים, וכאשר אדם מתפלל בכל מקום שימצא הוא מראה שהוא מנסה להפטר מהתפילה, אך כאשר הוא טורח ללכת למקום הקבוע הוא מראה שזה צורת החיים שלו ואינו עול ומשא שהוא מנסה להפטר ממנו. והחשיבות של קביעת מקום קבוע לתפילה מראה על חיבור לתפילה ולבורא עולם.

מקום קדוש

אחרונים רבים [המבי"ט (בית אלוקים שער התפילה פרק ה) הצל"ח (ברכות ו:) בעל נתיבות המשפט (אמת ליעקב ברכות ו:) השפת אמת (ברכות ו:)] ביארו שקביעת מקום לתפילה מחבר את התפילה של אתמול לתפילה של היום, והעולם המגושם מפריע לתפילה לעלות, אולם במקום שכבר התקדש ע"י התפילה של אתמול התפילה של היום יכולה להתקבל, ולכן אנחנו מתפללים דרך מקום המקדש, ומפנים את הפנים למקום המקדש. השפת אמת אף הוסיף שבאופן כללי אנחנו צריכים זכות אבות שהתפילות יתקבלו, ולכן אנחנו תמיד פותחים את התפילה בהזכרת האבות אברהם יצחק ויעקב, ואנחנו מחברים את התפילה שלנו לתפילות של כלל הציבור ולתפילות של האבות הקדושים, וזוכים שהתפילה תתקבל, אולם אדם שאין לו זכות אבות, בכל זאת כשהוא קובע מקום לתפילתו כפי שהאלוקים עזר לאברהם אבינו אף שהוא התחיל בעצמו את התפילה ועבודת השם, כך האדם לא יתייאש וע"י קביעות המקום תפילה אחר תפילה יצטרפו למשהו גדול, ואלוקי אברהם יהיה בעזרו.

תפילה שיתגדל ויתקדש שמיה רבה

בעל העקידה (פר' במדבר שער עב) ביאר כי לפני אברהם אבינו אומות העולם התפללו כל אחד לכח שלדעתו יכול לסייע לו, אחד לאל המלחמה, ואחד לאל השפע, אחד לשמש ואחד לירח, כי בתפילה הם ביקשו להפיק את הצורך שלהם, הם ראו בתפילה סוג של כספומט שאמור להוציא להם את מה שהם זקוקים. וכפי הצורך הם התפללו לכח אחר.

אולם אברהם אבינו לימד את העולם כי אנחנו צריכים לפנות למקום אחד קבוע, התפילה לבורא אינו כספומט להפיק משאלות הלב, ואנחנו לא מנסים להכריח את המזל לתת לנו שפע, אלא חיבור לבורא עולם מתוך קו אחיד שאנחנו רוצים למלא את תפקידנו בעולם ומבקשים ממי שברא אותנו שיתן לנו את הכוחות למלא את רצונו יתברך, ולכן תמיד התפילה במקום אחיד וקבוע. ולכן גם המתפלל צריך לכוון למקום המקדש שהוא מורה על מקום שבו כל עם ישראל עובד ומתחבר אל הבורא יתברך.

המהרש"א (ח"א ברכות ו:) ביאר בצורה דומה, והוסיף שאף שחכמים אמרו שתפילה במקומות שונים יש בה סגולות שונות, למשל חכמים אמרו שתפילה לכיון דרום מביאה חכמה, ולכיון צפון מביא עושר, אדם שמתפללים בצורה קבועה באותו מקום מראה שהוא אינו מנסה בתפילתו להשיג דברים שונים אלא רק להתחבר לבורא עולם, ולכן אלוקי אברהם בעזרו ומסייע בכל מה שהוא צריך כדי למלא את תפקידו בעולם.

הבית יצחק (יו"ד ח"ב פתח הבית; צלעות הבית דרוש ד) ביאר שקובע מקום הכוונה שמתפלל עבור הקב"ה שהוא מקומו של עולם, וכפי שאברהם התפלל למלא רצונו יתברך, כל העושה כך זוכה לסייעתא דשמיא מיוחדת בכל הנצרך למלא את תפקידו בעולם. יש לציין לפי דברים אלו מובן היטב מדוע דוקא דין זה נאמר דוקא כאשר אברהם אבינו התפלל על אנשי סדום שיצרו אידיאולוגיה הפוכה לחלוטין מהאידיאולוגיה שאברהם אבינו התאמץ כל כך להפיץ בעולם, משום שאברהם אבינו הבין שצריך להתפלל על כל ברואיו של הבורא שימלאו את תפקידם, וכל עוד שהוא חשב שיש מספיק צדיקים בסדום שניתן להציל את המקום עבורם הוא התאמץ בתפילה. ודוקא תפילה זו מוכיחה שאברהם אבינו בתפילותיו התפלל שהעולם כולו יזכה למלא את תפקידו ויתקדש שמו של הבורא יתברך.

התפילה היא במקום עבודת המקדש

השלחן ערוך (סימן צח סעיף ד') כתב טעם נוסף לקביעות מקום לתפלה, משום שהתפילה היא במקום הקרבנות, ובקרבנות התורה דקדקה היטב שכל דבר יהיה במקום קבוע.

יש עומק גדול בטעם זה ע"פ האמור לעיל, לפני הקמת המקדש הותר לכל אחד להקים במה ולהקריב בו קרבנות, כלומר כל אחד יכול היה לעבוד את השם בדרכו שלו, אולם התורה מצוה כי היעוד הוא לעבוד את השם בבית המקדש ע"פ כללים ברורים במקום קבוע ובצורה קבועה לכל עבודה. משום שהדרך הנכונה לעבוד את השם הוא להשתעבד לרצונו יתברך ולא לרצון האישי שלנו, וכך גם בתפילה אנחנו צריכים לשעבד את עצמנו לרצונו יתברך, ולא להתפלל כפי שנראה לנו.

השואל ומשיב (מהדורה תליתאה ח"ג סי' נא אות ט) ביאר הלכה זו ע"פ דברי הריב"ש (סי' קנז) שאין לכוון בתפילה כוונות שונות בתפילה שלא כפי הפירוש הפשוט, והביא שרבינו שמשון מקינון לאחר שלמד את חכמת הקבלה אמר שהוא מתפלל כתינוק בן יומו בהבנה הפשוטה של התפילה, משום שאדם שמכוון כוונות שאינם שייכות אליו גורם יותר נזק מתועלת, ויכול גם להגיע לכוונות מעוותות בתפילה. וביאר שגם אברהם אבינו קבע לעצמו גבול עד להיכן לכוון ולא להתפלל בכוונות מעבר לכך, ותפילתו היתה קבועה לפי דרגתו.

מאמץ שהתפילה יהיה בלי הפרעות

רבינו יונה (ברכות ג: מדפי הרי"ף) ביאר שהשכר אינו רק על קביעת המקום, אלא העובדה שהוא קובע מקום מראה כמה הוא מתאמץ שהתפילה תהיה בלי הפרעות וטרדות, ועל כך השכר הגדול. מדבריו מבואר שטעם קביעות מקום הוא משום שבכך הוא יכול לכוון כראוי ואין לו טרדות והפרעות בתפילה. וכן כתב המאירי (ברכות ו:) שטעם הלכה זו שבמקום מיוחד יש יותר כוונה. הרשב"א (ברכות ו:) כתב שיש בהלכה זו טעמים ע"פ הסוד, אך הטעם הנגלה של הלכה זו הוא משום שבמקום קבוע הוא יכול ביתר קלות להכיר לפני מי הוא עומד, ולכוון כראוי, ולהרגיש שהוא עומד בפני השם מלך מלכי המלכים, ואילו במקום בלתי קבוע הוא יבא לידי יאוש ועצלות בכוונות הראויות בתפילה.

ובדומה כתב האמרי בינה (דרוש לפרשת ויחי) שגם כאשר אדם מתפלל בביתו כשיש מקום קבוע לתפילה יותר קל להקפיד שהמקום יהיה נקי בלי טינופת, וקל יותר להסיר את הטרדות וההפרעות שיש בביתו.

סיכום

לסיכום: למדנו על החשיבות הגדולה של תפילה במקום קבוע, משום שאף שיש מעלה שבצורה תמידית נתרגל תמיד לפנות לבורא יתברך תוך כדי עיסוקינו יש מעלה נוספת לקבוע זמן שבו אנחנו מפנים את עצמנו מכל עיסוק ודבקים בבורא יתברך, ואנחנו מתחברים אליו יתברך. בזמן זה אנחנו מתחברים אל כלל התפילות של עם ישראל ושל הציבור ולכן הוא צריך להיות בבית הכנסת עם הציבור, ואנחנו מחברים את עצמנו אל כל התפילות של עם ישראל ולכן אנחנו פותחים בהזכרת זכות אבות, ומקפידים על הנוסח האחיד של אנשי כנסת הגדולה, ואנחנו גם מחברים את כל התפילות שלנו יחד לחטיבה אחת, אנחנו מראים שהתפילה אינה מקרה ועוד מקרה, אלא צורת החיים הקבועה והתמידית שלנו. ואנחנו מתפללים במקום שבו קידשנו אותו עם כל התפילות הקודמות שלנו.

התפילה במקום הקבוע גם מורה שאנחנו לא מנסים להפיק מהתפילה רווחים כסוג של כספומט אלא רוציפם להתחבר לבורא יתברך ומבקשים שנזכה למלא את תפקידנו ויעודנו בחיים, שע"י ידנו יתגדל ויתקדש שמיה רבה, ולכן אנחנו זקוקים לצרכים השונים כדי שנוכל לעשות את רצונו.

בנוסף התפילה במקום קבוע מונע טרדות והפרעות, ומאפשר לנו לדאוג שהמקום יהיה תמיד נקי ומכובד.

בשבוע הבא נעסוק בשאלה מהו הגדרה של מקום קבוע, ושאלות פרקטיות שונות העוסקות בהלכה זו.