לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

הפקת צלילים בשבת [חלק ב]

בס"ד

מאמרנו השבוע עוסק בשאלה איזה קולות אסור להפיק בשבת? בעוד שבמאמר שבוע שעבר התמקדנו בקולות של ליווי שירה שאסור להפיק במודע, השבוע נתמקד בהפקת קולות ביום שישי שיושמעו בשבת, או קולות שמטרת הפקת הקול אינה כדי להפיק צליל מוזיקלי. האם מותר לכוון שעון מעורר ביום שישי שיפעל בשבת? והאם יש הבדל איזה צליל הוא מפיק? האם מותר ששעון קוקיה המשמיע ניגון נעים אחת לשעה ימשיך לעבוד גם בשבת? האם מותר לבקש מנכרי לכוון שעון מעורר, כאשר הוא חושש שבלי שעון מעורר הוא יפסיד את זמן קריאת שמע, או את התפילה? האם מותר להניח לילד לשחק עם צעצוע מכני המשפיע קול? והאם מותר למבוגר לטלטל אותו? האם מותר להקיש על הדלת? והאם מותר כאשר יש פעמון מכני? מה יעשה אדם שנתקע מחוץ לביתו ואי אפשר לשמוע אותו בפנים בלי לצלצל בפעמון המכני? כיצד השמש היה מעיר לבית כנסת בעבר בשבת? האם מותר לגבאי לדפוק על השולחן לסימן בכלי מיוחד? האם מותר לפתוח דלת שיש עליו פעמון מכני המשמיע קול כשהדלת נפתחת? האם יש קולות בימינו בדינים הנ"ל, ואיזה? האם מותר לטלטל ספר תורה או פרוכת שיש עליו פעמונים? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

הפקת צלילים בשבת [חלק ב]

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על הציווי של זכור את יום השבת לקדשו במסגרת עשרת הדרות ומתן תורה, השבוע נשלים את הלכות הפקת צלילים בשבת, בעוד ששבוע שעבר עסקנו באיסור להפיק צלילים מוזיקליים במודע, מחיאת כפיים או אף ריקוד בלי הפקת צליל מוזיקלי. השבוע נשלים את לימוד הלכות אלו, ונעסוק בהפקת צליל חזק שאינו מוזיקלי, כיוון שעון מעורר מיום שישי שיפיק מנגינה ערבה, או קול מטריד, הקשה על דלת או פעמון מכני, טלטול ספר תורה עם פעמונים ועוד.

השמעת קול של מכונה בשבת

יש הסוברים שישנו איסור נוסף להשמיע קול בשבת כגון לסדר ביום שישי ריחיים הטוחנות המשמיעות קול, ובימינו הפעלת מכונות שונות כמכונת כביסה או יבוש ביום שישי שיעבדו בשבת, אולם הם משמיעים קול. משום שהשמעת קול הוא זלזול בשבת.

ולכן אסור גם לכוון את מדיח הכלים ביום שישי בעזרת שעון שבת שידיח את הכלים שבתוכו בליל שבת בחצות למשל, אף אם במקרה אין שום חילול שבת בהנחת הכלים במדיח הכלים [דבר הטעון בירור בפני עצמו].

הלכה למעשה במידה והכל נעשה מיום שישי יש המתירים ויש האוסרים, והמנהג לאסור, או במקום שיש הפסד גדול ניתן לסמוך על המתירים. (רמ"א או"ח סי' רנב סעיף ה; משנ"ב שם).

שעון קוקייה

שעון קוקייה המשמיע פעם בשעה משמיע צלצולים ערבים, מותר להפעיל ביום שישי כדי שישמיע כל שעה צלצול שידעו את השעה, ואף בשעון קוקיה מכני שצריך לכוון אותו, אף שאסור לכוון את השעון בשבת, אין לאסור מחשש מראית העין שיחשבו שכיוונו אותו בשבת, כיון שכולם יודעים שמכוונים את השעון מראש, ואין לחשוד בבעל השעון שכיוונו בשבת. (שלחן ערוך סי' שלח סעיף ג; רמ"א סי' רנב סעיף ה).

שימוש בשעון מעורר בשבת

לאור הדברים יש לדון האם מותר לכוון שעון מעורר מערב שבת, אף שהוא משמיע קול נגינה, כפי שמצוי למשל במכשיר טלפון נייד, במידה וידוע לכולם שהדרך לכוון את הנייד שישמיע מנגינה כשעון מעורר.

והנידון מתחלק לשנים: א. האם יש כאן זלזול בשבת. ב. האם יש חשש שמא יתקן כלי שיר, או את השעון מעורר או הטלפון עצמו במידה ויסחף וישיר עם השעון בקומו ממיטתו.

האגרות משה (או"ח ח"ד סי' ע סק"ו) כתב לגבי שעון המשמיע רעש מטריד, כי במידה והדבר נשמע רק בחדרו אין איסור, אולם אם הוא נשמע בכל הבית יש לאסור משום שהדרך שמסדרים את השעון בלילה לפני השינה, ויש בכל זלזול בשבת שנראה שסידרו בליל שבת לפני השינה. אולם הגרש"ז אויערבך (שמירת שבת כהלכתה ח"ג פכ"ח הערה סה) התיר משום שידוע שמסדרים אותו מיום שישי. ונראה שבמקום שמקובל בפרט בטלפון נייד, שיש שעה קבועה שמצלצל בכל יום השתנה המציאות ממה שהיה נהוג אצל האגרות משה ואפשר לסמוך להתיר.

וכתב המנחת שלמה (ח"א סוף סי' ט) שלגבי הגזירה שמא יתקן כלי שיר, אף שיש אחרונים שרצו לאסור זאת משום שאם שומע מנגינה ויסחף לשיר יחד עם הטלפון בסופו של דבר יש חשש שיתקן את הטלפון המנגן במקרה של תקלה בלי כוונה, מכל מקום להלכה כתב הגרש"ז אויערבך שלא מצינו שאסרו חכמים השמעת קול שיר אלא כשעושה מעשה בשבת עצמה, ואין לנו לגזור גזירות בעצמנו, ורק השמעת קול שנראה שהופעל בשבת אסורה משום זלזול בשבת, אך כשיודעים שהוא מערב שבת, אין בכך לא איסור של שמא יתקן ולא זלזול בשבת.

לבקש מנכרי לכוון שעור מעורר שיוכל לקום בזמן לתפילה

המשנה ברורה (סי' רנב ס"ק נ) דן באדם שגילה בליל שבת שהשעון מעורר אינו מכוון, והוא חושש שמא הוא לא יצליח לקום מחר בזמן, והוא יאחר חלילה את זמן קריאת שמע ואף את זמן תפילה, ולכן הוא רוצה לבקש מאינו יהודי שיכוון את השעון לשעה הרצויה, [המדובר היה על השעונים המכניים של זמנו], וכתב המשנה ברורה שיש הסוברים שבכיוון השעון המכני יש איסור מהתורה, ולכן אין להתיר אמירה לנכרי אף שהוא צורך מצוה. [ובשעון דיגיטלי יש בכך איסור מהתורה].

הקשה על הדלת

אדם שנוקש על דלת, נקישות רגילות המשמיעות קול רגיל, בין אם האדם נוקש על הדלת בידו, ובין אם הוא נוקש על הדלת בעזרת חתיכת מתכת הקבועה בדלת להקיש על הדלת כדי שישמעו את הנקישות חזק, אין בכך איסור, בתנאי שהנקישות אינם נעימות לשמיעה. אמנם דעת הגר"א שגם דפיקה על הדלת אסורה, אך המשנה ברורה (בה"ל סי' שלח סעיף א ד"ה אבל) כתב שהמנהג כשלחן ערוך שהדבר מותר. וכתב שאם דופק בשינוי על הדלת גם לדעת הגר"א הדבר מותר.

הפעלת פעמון מכני כדי להכנס לבית

דלתות שמחובר כלי שהקשה עליו משמיע קול נעים או שמצוי שמשתמשים עימו לנקישות לפי קצב, למשל פעמון עם ענבל או אף מתכת המחוברת לדלת שנוהגים לעיתים לנקוש עימו על הדלת בקצב, אף שהכל מכני, אסור להקיש כך בשבת, אף שאין בכוונתו להשמיע קול נעים, אלא רק להודיע לבני הבית שהוא ממתין בחוץ. וכן אסור לנקוש על הדלת בקצב המשמיע קול נעים. (שלחן ערוך סי' שלח סעיף א; משנה ברורה סק"ב; סק"ד). ויש האוסרים כל כלי המחובר לדלת שנועד להשמיע קול, אף שאינו דרך שיר, משום שיש חשש שאם הכלי יתקלקל יתקנו. (רמ"א ע"פ לבוש סי' שלח סעיף א הובא בשער הציון סק"ו), ויש האוסרים משום שיש בכך 'עובדין דחול' כלומר הוא מעשה של יום חול להשמיע קול מכלי המיועד לכך, והדבר אסור אף שאינו קול נעים. (רמ"א ע"פ בה"ל סי' שלח סעיף א ד"ה הואיל).

ונשאלת השאלה במקרה שאדם מוצא את עצמו בלילה בפני שער חצירו, והוא מגלה שהוא איבד את המפתח או שהשער נעול, ואי אפשר לשמוע את קולו או קול נקישות בתוך הבית בלי שהוא מצלצל בפעמון המכני המשקיע קול נעים חזק שבני הבית ישמעו אותו, ונשאלת השאלה האם הוא חייב להישאר בחוץ או שיש צורה שהדבר מותר. למעשה המשנה ברורה (בה"ל סי' שלח סעיף א ד"ה הואיל) כתב שעל האדם לזרז את עצמו מאד שלא יגיע למצב כזה, אולם במידה והדבר קרה יש להתיר לו שימוש בפעמון, אך ראוי להשתמש בפעמון בשינוי. אולם לקרוא למשרתת בעזרת פעמון מכני [כפי שהיה נהוג אז] אין להתיר כלל. אמנם בפעמון חשמלי כמובן שאין היתר אף אם יאלץ לישון במקום אחר באותו לילה.

בנוסף הסתפק המשנה ברורה (בה"ל סי' שלח סעיף א ד"ה אסור) האם מותר לטלטל את הפעמון בשבת כדי שלא יגנב או ישבר, או שהוא מוקצה [מחמת איסור], אולם הספק הוא רק טלטולו לצורך הגנה על הפעמון, אך במידה ומטרת הטלטול משום שצריך להשתמש בפעמון עצמו בצורה המותרת, או שצריך את מקום הפעמון בוודאי אין בכך איסור.

שמש להעיר או בבית כנסת

בימיהם היה לשמש הקהילה כלי מיוחד שהיה משמיע קול ובעזרתו היה מסתובב בין הבתים להעיר את הציבור לתפילת שחרית, וכתב הרמ"א (או"ח סי' שלח סעיף א) שאין להשתמש בו בשבת. וכתב המשנה ברורה (סק"ז) שיש קהילות שמשתמשות בכלי המיוחד לשבת.

אך גבאי הדופק על השולחן, או מכה על השולחן בעזרת חפץ, במקרה זה כתב המשנה ברורה (סק"ז) שאינו כלי המיוחד לכך והדבר מותר.

אמנם במקום שיש לגבאי בית הכנסת כלי מיוחד שהוא מכה עימו על השולחן כדי להשתיק הציבור לפני שהחזן מתחיל חזרת הש"ץ, כפי שיש היום לדוגמא בבית הכנסת הגדול של חסידות בעלזא בירושלים, שיש פטיש וכרית מיוחדים שבהם הגבאי דופק כאשר החזן סיים קטע ורוצה להשמיע בקול את הסיום, וכך אף הציבור שטרם סיים עובר להתפלל בלחש, כדי שיוכלו לשמוע את קולו של החזן. במקרה כזה ראוי שיהיה כלי המיוחד לשבת [כפי ששמעתי שיש בבעלזא]. אולם אין למחות ביד הנוהגים להקל כיון שהוא לצורך מצוה.

פעמוני הספר תורה

המשנה ברורה (סי' שלח סק"ו) הביא שנחלקו הפוסקים האם מותר להניח פעמונים המשמיעים קול על הפרוכת ועל ספר התורה, ומטרת הפעמונים הללו הוא כדי שהציבור ישמע שפותחים את הפרוכת, או לוקחים את ספר התורה, ובכך יעמוד לכבוד ספר התורה. דעת הט"ז שאסור שיהיה פעמונים אלו בשבת על הפרוכת וספר התורה, ולכן צריך להסירם או במקומות שיש פרוכת מיוחד לשבת, ומעיל לספר המיוחד לשבת או כתר לשבת, יעשו את של שבת בלי פעמונים המשמיעים קול, או שיתחבו בפעמונים דבר שימנע מהפעמון להשמיע צליל.

אולם דעת המגן אברהם שאין בכך איסור, כיון שהפותח את הפרוכת וכן הלוקח את ספר התורה בידו, אינו מתכוון כלל להשמיע ע"י הפעמונים קול נעימה, אף שהם הונחו שם מתוך מטרה שכאשר ייקח את הספר ישמע קול המזכיר לעמוד לכבוד הספר, מכל מקום זו אינו כוונת הפותח את הפרוכת והמלווה השמעת הקול הוא לצורך מצוה כדי שיעמדו לכבוד התורה, ולצורך מצוה התירו.

ולמעשה המשנה ברורה הכריע כדעת השער אפרים שלכתחילה אין לעשות כן בשבת. אולם בקהילה שנהגו להשאיר את הפעמונים גם בשבת אין למחות בידם כיון שיש להם על מי לסמוך. והגרש"ז אויערבך (שמירת שבת כהלכתה פכ"ח הערה צד) כתב שבימינו הדרך להניח רק לכבוד ספר התורה ולא כדי שיקומו לכבודו והסתפק אם עדיין נקרא צורך מצוה.

אמנם השבט הלוי (ח"א סי' סא סק"ד) כתב שכל הנידון הוא רק בפעמונים גדולים, אך בימינו מצוי פעמונים קטנים המשמיעים קול חלש שאינו ניכר, ובהם אין להחמיר בכך.

ואף במקרה המצוי שאם כאשר מוליכים את הספר אין קול הניכר, אולם לעיתים מנענעים בלי כוונה את הכתר חזק ואז נשמע קול חזק, ומכל מקום הדבר מותר, משום שאינו מתכוון להשמיע קול, ואינו קול המושמע בדרך הילוכו של הספר, שעליו נאמר כיון שנעשה לשם השמעת קול נחשב הדבר כמשמיע קול בכוונה, אך כאן הפעמונים לא נועדו לכך שאם ינענעו אותם חזק ישמע קול ניכר, אלא לנוי בעלמא.

פתיחת דלת שיש עליו פעמון

נשאלת השאלה במקרה ואדם מגיע לביתו או בית חבירו והוא מגלה כי לדלת מחוברת פעמון, וכל פתיחה של הדלת תגרום להשמעת קול, מה עליו לעשות?

התשובה לכך מתחלקת לשנים: א. האם מותר לכתחילה להשאיר את הדלת במצב כזה לפני שבת. ב. מה הדין בדיעבד, כאשר אדם שכח או מגיע לבית חבירו ומגלה שיש פעמון על הדלת, האם מותר לו להכנס לבית?

המשנה ברורה (סי' שלח ס"ק ו) כתב כי לפי שיטת המגן אברהם שכתבו להתיר פעמוני ספר תורה משום שהאדם אינו מתכוון להשמיע קול אלא לטלטל את הספר, הדבר מותר, ואילו לפי שיטת הט"ז הגר"א והאליה רבה שכיון שהפעמונים הונחו במכוון כדי שכל מי שיטלטל את ספר התורה או יפתח את הדלת ישמע את קול הפעמון, הדבר נחשב שהוא מפעיל אותם במכוון, אף שכעת הוא אינו חושב על כך במודע, ולכן יש בכך איסור. וכתב האליה רבה שגם המגן אברהם שהתירו זה רק בצירוף הסברא שיש בכך צורך מצוה, אולם בדלת רגיל שאין מצוה שיהיו פעמונים, אין היתר לכך. ולכן כתב המשנה ברורה שלכתחילה חובה להסיר אותם לפני שבת או למלא את הפעמון בצמר גפן או דבר אחר לפני שבת כדי שימנע ממנו להשמיע קול. אולם במקרה של שעת הדחק כגון ששכח או הגיע לבית שאינו שלו, הוא יכול לסמוך על הסברא להתיר, ואינו חייב להישאר מחוץ לבית.

לסיכום: השמעת קול ע"י כלי כשהכוונה שיהיה לשיר אסור לכל הדעות. במידה והוא כלי המיוחד להשמעת קול, אולם אינו קול נעים יש אוסרים שמא יתקנו, או משום שהוא 'עובדין דחול', ובשעת צורך גדול אפשר להתיר. כלי המיועד להשמיע קול נעים אולם הוא מנענע את הכלי למטרה אחרת, נחלקו אם הדבר מותר, ולכתחילה יש להחמיר, אך לצורך מצוה כגון פעמוני ספר תורה אף שעדיף להסירם לפני שבת, אין למחות ביד המיקל.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *