לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

כיצד נבחר את בן \ בת הזוג הראוי\ה?

בס"ד

האם יש צורה שבה נוכל להבטיח כי יצאו לנו ילדים טובים? האם יש חשיבות לברר על האחים של הכלה המיועדת? האם הדברים נוהגים הלכה למעשה בימינו? מה עדיף משפחה טובה או כלה יותר מיוחדת במידות? מה יעשה אדם שלא מוצא גם וגם? מהו משפחה מיוחסת? מה עדיף משפחה המיוחסת לגדולי עולם או משפחה פשוטה שהאב תלמיד חכם? האם בימינו יש תלמיד חכם? מה החסרון בבת עם הארץ? איזה בנות למרות שהם בנות עם הארץ מומלצות מאד? מתי עדיף לקחת דווקא אבא פחות תלמיד חכם? מה עדיף בת עשיר או בת תלמיד חכם? מתי עדיף התלמיד חכם ומתי עדיף העשיר? כשיש דוד מוצלח מה זה מחייב אותנו? מדוע האמא משפיעה יותר מהאבא? מתי האבא משפיע יותר?

כיצד נבחר את בן \ בת הזוג הראוי\ה?

בפרשה מסופר (שמות ו כג): 'וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת  אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר'. הגמרא (ב"ב קי.) עמדה על כך שלכאורה 'אֲחוֹת נַחְשׁוֹן', מיותר, ומדוע התורה סיפרה לנו מי היה אחותו של אלישבע, ולמדה מכך הגמרא שהתורה באה להדריך אותנו כאשר נבחר אשה נבדוק באחי הכלה, משום שרוב הבנים דומים לאחי האם.

ומוסיפה הגמרא כי משה רבינו נשא את ציפורה בתו של יתרו שהיה בתחילת דרכו עובד עבודה זרה, ולמרות שציפורה היתה צדיקה והתגיירה ואף יתרו שב בתשובה והתגייר, בכל זאת נכדו יהונתן נעשה כומר לעבודה זרה של מיכה. ואילו אהרן הכהן בגלל שנשא את אלישבע בת עמינדב אחותו של נחשון, ממשפחה מיוחסת כל צאצאיו יצאו צדיקים וזכו להיות כהנים במשכן, ויצא ממנו פנחס שקינא לכבוד השם והסיר את המגיפה מעם ישראל. מכח דברים אלו אומרת הגמרא (ב"ב קט:): 'אמר רבי אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי משה שנשא בת יתרו – יצא ממנו יהונתן. אהרן שנשא בת עמינדב – יצא ממנו פנחס'.

השאילתות (שאילתא מא) בעקבות זאת בחר בפרשה זו לעסוק במעלה להנשא למשפחה טובה ומיוחסת, נעסוק אף אנו במאמר השבוע זה בשאלה מהו משפחה מיוחסת? כיצד נבחר את הבן או בת הזוג? מה אלו לחפש כשאנחנו רוצים לבנות בית ולהקים משפחה? וכיצד הדברים מתורגמים למציאות בת ימינו?

בירור הענין לבדוק את אחי הכלה

השאילתות (שאילתא מא) כתב כי סיבת הדבר משום שצריך גם את זכות אבות של משפחת האב וגם את זכות אבות של משפחת האם כדי להבטיח שהילדים כולם יצאו צדיקים.

המאירי (ב"ב קט:) פירש את הגמרא כי בכל מעשה שאדם עושה עליו לחשוב על התועלת שיצא מכך לבורא עולם ולא יעשה את המצוות מתוך הרגל, או כי כך דרך העולם, ובודאי לא מתוך מטרה לקיים את תאותיו. ולכן גם במצוה של נישואין על האדם להקדיש מחשבה על העתיד, להעמיד משפחה עובדת את השם, ולא רק לבדוק שטוב לו עם בת זוגו, ולכן אהרן הכהן שמלבד בחירת אלישבע בדק גם שאחיה צדיקים, ולקח אשה ממשפחה מיוחסת כדי שגם ילדיו יהיו כאלו, לא נזכר בתנ"ך שום אחד מבניו שירדו מדרך התורה.

המהר"ל (גור אריה שמות ו כג) מבאר מדוע האחים של האם הם אבן בוחן כיצד יהיו הילדים, והוא מבאר שני נקודות: א. הילדים תלויים בטבע האם, ולכן אמרו חכמים (רש"י בראשית לה ח) שהתורה העלימה את פטירתה של רבקה אמנו, משום שקברו אותה בלילה בסתר, כדי שהבריות לא יקללו את הכרס שהולידה את עשיו, משום שאם נולד בן צדיק ולהבדיל בן רשע הדבר תלוי באם. ב. אי אפשר לבחון כראוי אשה, והדרך לבחון הוא רק בבן, ולכן צריך לבחון את האחים ולא את האמא עצמה.

ונבאר את דברי המהר"ל לפי הבנתינו, המהר"ל (נתיבות עולם נתיב הבטחון פ"א) מבאר שאיש הוא הצורה ואשה היא החומר, הן בצורה גשמית והן בצורה רוחנית, בנוגע לעניינו האשה נותנת את הכח והעוצמה שהבית יפעל, ואילו האיש קובע את הצורה שבה הבית יפעל. ולכן אמרו חכמים שישנו בנשים תופעה שכאשר הם נשואות לצדיקים הן צדקניות מופלגות, ואילו אותה אשה כאשר היא נשאת לרשע היא הופכת להיות מרושעת מופלגת, ומביאה הגמרא (ע"ז לט.) סיפור על אשה שנשאת לחסיד אחד, והיתה קושרת קשרי תפילין, לימים מת בעלה, והיא נשאת שוב, הפעם בעלה היה מוכס [אדם שקיבל זכות מהשלטון לגבות מיסים כרצונו, והוא גבה ושדד את עוברי הדרכים בחסות החוק שלא ע"פ ההלכה] ואשתו היתה קושרת לו קשרי מוכסים. וביאור הדבר משום שאשה זו מקיימת את תפקידה בתור אשה בצורה מושלמת, והיא נותנת לבעלה את העוצמה והכח לפעול, אולם את הצורה כיצד החומר – כיצד הכח והעוצמה יופעלו הבעל יוצר. כאשר בעלה היה צדיק היא נתנה לרעיונותיו את העוצמה להוציא הכל לפועל, ואילו כאשר בעלה היה רשע היא פעלה בהתאם.

ולכן בבת קשה יותר לקבוע מה טובעה ואופיה האמיתי, דוקא בשל העובדה כי אשה טובה ומושלמת יכולה יותר בקלות לשנות את עצמה ולהתאים את עצמה לאורח החיים שבחרה לפעול בו, אולם הטבע שיעבור לילדים יבטא את האופי הבסיסי. ואילו דוקא אצל אחיה הבנים שיכולת השינוי והתאמת עצמם לאורח חייהם הרי יותר קשה ומורכב, ניתן לזהות הרבה יותר טוב את האופי הבסיסי, ואת שורש הטבע של המשפחה, ומכאן נוכל ללמוד ע"פ רוב מה יהיו אופיים של הבנים.

במעבר יבק (מ"א פט"ו) כתב שטבע האשה היא הגורם העיקר למזג ואופי הילדים, בין לטוב ובין לרע, ולכן אל האדם למכור כל מה שיש לו ולזכות באשה טובה. והוסיף כי עיקר קלקול הבנים מגיע מחוסר צניעות האמא, ועיקר הצניעות תלוי באמא.

מהדברים הללו משמע שהכל תלוי באמא הן לגבי הבנים והן לגבי הבנות, אולם הפרי מגדים (או"ח א"א סי' קכח ס"ק סב) כתב שטבע ומזג הבנים תלוי באמא, אולם טבע ומזג הבנות תלוי באבא, ע"פ דברי חכמים (נדה לא.) שכאשר הבעל מזריע תחילה נוצר בת ואילו כאשר האם מזריע תחילה נוצר בן. ולאור דבריו נראה שכדי שטבע הבנות יהיה טוב ראוי לבדוק את האב ומשפחתו.

האם נאמרה ביקורת על כך שמשה רבינו נשא את ציפורה?

אולם יש כאן פרט חשוב מאד, לכאורה מדברי הגמרא משמע שנאמרה ביקורת על משה רבינו שבחר את ציפורה לאשה. אמנם יש להעיר על כך מספר הערות להעמיד את הדברים בפרופורציה נכונה.

במאמר מערכת עסקנו מעט על דמותו של יהונתן נכדו של משה רבינו, אין ספק שהוא טעה טעות חמורה, אולם השפעתו של משה רבינו היתה ניכרת עליו.

עוד למדו חכמים מהפסוק (דברי הימים א' כג יז): 'וּבְנֵי רְחַבְיָה [בן אליעזר בן משה רבינו] רָבוּ לְמָעְלָה' שצאצאיו של משה רבינו היו גדולים וחשובים והתרבו מאד.

מלבד העובדה כי משה רבינו חשב שראוי למנות את בנו גרשום למנהיג אחריו. ושמעתי מהמשגיח הגאון רבי שלמה ברויאר כי ברש"י (במדבר כז טו) מבואר שמשה רבינו בשעה שביקש מהבורא שימנה את בנו גרשום למנהיג אחריו עזב את צרכיו האישיים ועסק בצרכי ציבור, הרי לנו שמשה רבינו הבין שאכן גרשום היה ראוי למלא את מקומו, ולא היה בכך נגיעה אישית של משה רבינו. אלא שהבורא יתברך אמר לו שיהושע ראוי יותר ממנו, ומיד קיבל משה רבינו את הדברים, משום שהוא רצה רק בטובתם של עם ישראל.

הרי לנו שמשה רבינו וציפורה אכן זכו להעמיד בן גדול וראוי, והעמידו משפחה גדולה וחשובה, אלא בכך שאהרן הכהן נשא את אלישבע היה זרעו ללא כל רבב, שלא כבזרעו של משה רבינו. אולם ברור הדבר כי משה רבינו שהיה במדין ולא היה יכול לשאת בת ישראל חשובה כאלישבע, ומשכך בחר את ציפורה שהיתה צדיקה וחשובה כפי שהתורה מעידה עליה (במדבר יב א וראה ספרי פיסקא צט ועוד), ואף רוב זרעם הצליחו מאד. ואין ספק שעל אדם לקחת אשה כפי מה שיש בידו, ודברי הגמרא נאמרו רק כאשר אדם יכול לבחור הכל.

מה קודם לכך שאחי של הכלה מוצלחים?

וכך כותב המאירי (שבת יא.) שאף שצריך לבדוק בקרוביה וביחוסיה של האשה, דבר ראשון יש לבדוק במידותיה של האשה, וזה קודם להכל. משום שרעת אשה רעה היא הרעה הגדולה ביותר עד שיתייאש ליבו מכל טובה, וכפי שאמרו חכמים (שבת יא.) שעדיף כל רעה ולא אשה רעה.

ניצול הכשרונות

נסיים חלק זה בסיפור על אחד מגדולי תלמידי החזון איש שהגיע פעם אחת אל רבו בלווית בן אחותו, וכאשר הציגו לפני החזון איש, אמר לו החזון איש, הנה יש לך דוד גדול כל כך, ורוב הבנים דומים לאחי האם, הרי זה סימן שיש לך כישרונות גדולים – ומשכך הדבר מחייב אותך לעמול ולנצלם, משום שמסתבר שביכולות שלך להגיע לדרגתו של דודך.

האם נפסק להלכה?

אמנם למעשה הרמב"ם (איסורי ביאה פכ"א הל"ב) והשלחן ערוך (אה"ע סי' ב סעיף ו) והפוסקים כאשר מנו מה מוטל על אדם לחפש כשבא לשאת אשה השמיטו את דברי הגמרא הללו. ואף השל"ה (וארא דרך חיים תוכחת מוסר אות כ) כשהביא דין זה לבדוק באחי האם הוסיף: 'וכל הפורש מדברי רבותינו ז"ל הוא כאילו פורש מהחיים'. ומשמעות דבריו שהוצרך להזהיר את בני דורו להקפיד על כך משום שלא היו מקפידים על כך. [וכן הביא החכמת אדם (כלל קכג סעיף י) הלכה זו. וראה מאמר הגאון רבי יום טוב זנגר (תל תלפיות סד ע' קמז) האם הדבר חובה או עצה טובה ומדוע השמיטוה הפוסקים].

מהדברים הללו נראה שאמנם יש בכך עצה טובה וראויה, אולם כפי שכותב המאירי רק במידה וכל שאר התנאים התקיימו, אך אדם שאם יבדוק באחי האם יאלץ לוותר על דברים אחרים עליו לשקול היטב מה עדיף, ולכן העדיפו הרמב"ם והשלחן ערוך להביא דינים נחוצים יותר, ורק מי שיכול לבחור כאהרן הכהן גם אשה כשרה וצדיקה וגם שאחיה חשובים כנחשון בן עמינדב אשרי חלקו.

אמנם בספר חסידים (סי' שעח) כתב שאדם שיכול לקחת אשה שאחיה צדיקים ולקח אשה שאחיה רשעים, יתבע בשמים על כך שגרם שבניו יהיו רשעים.

ונקדים מה הובא להלכה בשלחן ערוך.

איזה כלה ראוי לחפש?

השולחן ערוך (אה"ע סי' ב סעיף ו) פסק להלכה כי יש להשתדל לשאת בת תלמיד חכם, וכן לקחת חתן תלמיד חכם לבנותיו.

במידה והוא לא מוצא עליו לשאת בת גדולי הדור – הכוונה לאנשים העושים מצות וצדיקים, אף אם לא זכו להיות תלמידי חכמים. (רש"י פסחים מט:). ולא כפי שמקובל בימינו לקרוא לגדולי תלמידי החכמים בדור גדולי הדור.

במידה ואינו מוצא גם את זה, ישא בת של ראשי כנסיות כלומר פרנסי הציבור.

במידה ואינו מוצא אף זה ישא בת של גבאי צדקה, משום שאין ממנים גבאי צדקה אלא אם כן יש בו מידות טובות והוא אדם ישר ונאמן.

במידה ואינו מוצא ישא בת מלמדי תינוקות.

אולם בכל מקרה אסור להשיא את בתו לעם הארץ. וכתב הרמ"א שהדברים אמורים על עם הארץ שאינו מדקדק במצות.

מהו משפחה מיוחסת?

החיי אדם (בהקדמה) כתב שבכל מקום שנאמר שיש מעלה להנשא עם משפחה מיוחסת אין הכוונה שאבות המשפחה היו צדיקים מפורסמים, אלא כל עם ישראל נחשבים מיוחסים בתנאי שאין שום חשש של ממזרות במשפחה. והמעלה היחידה שמצינו ביחוס הוא אם אבי הבת הוא תלמיד חכם, וכל שכן תלמיד חכם שיכול לחדש חידושי תורה.

אולם עצם העובדה שיש לאדם מגילת יוחסין מפוארת והוא צאצא של גדולי עולם אינה סיבה להעדיפו על אחרים. והוסיף החיי אדם שנכתב בספרים הקדושים כי מאז שהנחש בא על חוה בכל משפחה יש תערובת של טובים ורעים, ולכן גם במשפחה המיוחסת ביותר ישנם כאלו שאינם טובים, ומאידך גם במשפחה הפשוטה ביותר ישנם טובים, ואם יש תלמיד חכם ממשפחה פשוטה ביותר הרי בתו יותר מיוחסת מאשר בעל המשפחה המיוחסת לכל צדיקי וגדולי תלמידי החכמים בדורות עברו, אולם אבי המשפחה אינו כזה.

אמנם כותב החיי אדם כי לצאצא של גדולי עולם יש מעלה מסוימת שיש לו זכות אבות המגן עליו.

מה החסרון בבת עם הארץ?

הט"ז (אה"ע סי' ב סק"ג) ביאר כי בת של עם הארץ גדלה מתוך תחושה כי לבית של תלמיד חכם יש רק עולם הבא, אולם אם היא רוצה להנות בעולם הזה, אלא לדאוג שבעלה יעסוק במסחר או בעבודות שונות. מאידך בת של תלמיד חכם חשה את התחושה הנפלאה כי תלמיד חכם הוא המאושר ביותר בעולם הזה, מלבד מה שמצפה לו בעולם הבא, ולכן היא תעודד את בעלה להצטמצם במועט ולעסוק בתורה, ובכך יגיעו שניהם לאושר אמיתי גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

ולכן כתב הט"ז שגם בת של עם הארץ שהיא חכמה ומבינה ענין זה אין מניעה  שלא לשאת אותה. וכתבו פוסקי זמנינו (ראה קהילות יעקב יבמות סי' מט ועוד) שבימינו בת שקיבלה חינוך תורני טוב כדוגמת בית יעקב, מצוי הדבר מאד שגם אם אביה אינו מבין ענין זה, שהיא עצמה מבינה היטב ענין זה ושואפת להקים בית תורני, ויש לה את כל המעלות של בת תלמיד חכם.

ועוד כתב הט"ז (שם סק"ד) שהאיסור לתת את בתו לעם הארץ שאינו מדקדק במצוות הוא משום שהוא אינו יכול ללמד את אשתו את ההלכות, ואף שונא את הרבנים, ואינו מקבל את מרותם, ואף כששומע הלכה מהחכם הוא לועג עליו. אולם אדם שאינו יודע את ההלכה, אולם הוא שואל כל הזמן את הרב מה לעשות ומכבד את החכמים, ומקבל את מרות הרבנים ומקשיב להם, אין בכך איסור.

מיהו תלמיד חכם שיש מצוה לשאת את בתו?

כפי שכתבנו הט"ז כתב כי העיקר הוא שבת מבינה שהעונג האמיתי בעולם הזה הוא לימוד תורה, ולא רק העונג בעולם הבא. אמנם הרמב"ם (איסורי ביאה פכ"א הל"ב) והלבוש (אה"ע סי' ב סעיף ו) כתבו שהטעם הוא כדי שאם האב ימות או יגלה והילדים ישארו לבדם אם האמא, היא תוכל לגדלם לתורה.

והחיד"א (ברכי יוסף אה"ע סי' ב סק"ב; הו"ד בפתחי תשובה סק"ה) כתב כי גם לשיטות שבימינו אין לנו תלמיד חכם ע"פ כללי הלכה, הלכה זו נוהגת גם בימינו, ועל האדם להשתדל לקחת בת של תלמיד חכם לפי המושגים של דורנו אנו. והעיקר הוא התלמיד חכם יהיה לו יראת שמים, ומעשיו לשם שמים.

מתי עדיף אבא פחות חשוב?

החיד"א (ברכי יוסף אה"ע סי' ב סק"ג) כתב שאם מאיזה סיבה אדם מרגיש כי אם יקח אשה לפי המעלות שנמנו בשלחן ערוך יוכל פחות לעסוק בתורה ולעבוד את השם כראוי, ואילו אם יקח בת של ירא שמים פשוט המתאימה לו יוכל יותר להתעלות, עדיף לו לעשות כך, מלעשות לפי הכללים שנכתבו בשלחן ערוך.

דוגמא לכך היה באחד מגדולי דורנו כאשר היה בחור בישיבת פונביז' אחד מגודלי הדור רצה בו כחתן לבתו, אולם המשגיח הגאון רבי יחזקאל לוונשטיין זצ"ל יעץ לו להמנע משידוך זה, ולחפש בת של משפחה פשוטה אך שההורים אוהבים מאד תורה, משום שאותו גדול יש לו הנהגות יחודיות מאד בעבודת השם, ואם בת של אחד מגדולי הדור תתחתן עימו יהיה לה קשה לקבל את הנהגותיו ועל כל צעד ושעל תעיר לו כי בבית אבא עשו אחרת. אולם אם תקח בת שאוהבת תורה מבית פשוט כל דבר שיעשה היא תעריך אותו ותעודד אותו. ואכן לקח בת של הורים שמאד אהבו תורה, הורים שזכו לכמה בנים וחתנים מגדולי תלמידי החכמים של דורנו.

בת עשיר

בספר חסידים (סי' שפא) סיפר אדם שבא לחכם ואמר לו שאין לו במה להתפרנס, והציעו לפניו שתי שידוכים, אחד של תלמיד חכם עני, והשני שידוך של אנשים כשרים בעלי ממון רב שהציעו לו נדוניה שיוכל לחיות עימה בנחת. אולם הוא מכיר את עצמו וחושש מאד שמא העוני יעבירו אותו על דעתו והוא יעשה עוולה במסחר מחמת עוניו, והשיבו החכם שאכן במקרה זה עדיף לו לקחת את השידוך של העשיר ולא להכנס לנסיון העוני שמא יגנב או ירמה, או אף אם יאלץ לנדוד מעיר לעיר לפרנסתו לא יוכל לעסוק בתורה. ועדיף שלא להכנס לניסיון מאשר לשאת אשה מיוחסת יותר.

והביא החיד"א (ברכי יוסף אה"ע סי' ב סק"ד) את דבריו להלכה. ועוד כתב הברכי יוסף (שם סק"ו) שכיון שהט"ז כתב שהאיסור לשאת בת של עם הארץ הוא משום שירצה שבעלה יעסוק במסחר, אך אם האב עשיר והוא נותן לחתנו את כל צרכיו שיוכל לעסוק בתורה ללא צורך לעסוק במסחר, אין לחשוש שמא ירדו מנכסיו ואז אשתו תפתה אותו לעסוק במסחר, ומותר להשתדך בשידוך זה.

אמנם מאידך הזכרון יהונתן (בהקדמתו) הזהיר מאד שעל אדם לשקול היטב האם יוכל לעמוד בהוצאותיה של בת עשירים, ואם לא יאלץ להגרר לחיי מותרות שבסופו של דבר יחייבו אותו לעסוק במסחר ולהתנתק מחיי תורה. ובעל הקהילות יעקב היה תדיר מפנה אנשים שבאו להתייעץ עימו בענין לדברי הזכרון יהונתן הללו.

ויש להוסיף כי הזכרון יהונתן בהיותו בחור צעיר הגיע לוילנא, וחתנו של רבי ישראל סלנטר שהיה מו"ץ העיר חפץ בו לחתן, אולם הוא פחד לגשת לשידוך כיון שעשירים גדולים הציעו לו נדוניה גדולה של 5000 רובל וחשש שלא יוכל ללמוד תורה ללא נדוניה זו. אולם בתו של רבי ישראל סלנטר אמרה לו תראה אם תקח בת של אחד מהעשירים המחזרים אחריך אמנם תקבל כעת הון עתק, אולם תאלץ לחיות ברמה גבוהה מאד, ויחסית הכסף יגמר מהר, ותאלץ לעסוק במסחר ולהגיע לסכומי כסף נכבדים לספק את צרכיה ורמת חייה של אשתך. אולם בתנו רוצה שתשב כל ימיך ותעסוק בתורה, והיא מסתפקת במועט, וכך תוכל גם להתמיד כל חייך בלימוד התורה. בעל הזכרון יהונתן אכן קיבל את הדברים ונשא את בתם לאשה, ואכן התעלה ועסק בתורה כל ימיו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *