להצטרפות לאלפי המנויים ולקבל את העלון חינם, לשלוח הערות או תגובות, נא ליצור קשר עם הרב יהושע אלט בכתובת [email protected]. העלון מתפרסם בשש יבשות וביותר מארבעים מדינות ברחבי תבל.
כדי לרכוש אחד מהספרים (באנגלית) של המחבר (עותק או ספר אלקטרוני) ולקבל אותו במשלוח עד דלת ביתך, אנא שלח דוא"ל לכתובת [email protected] או בקר בכתובת https://amzn.to/3eyh5xP
המחבר מרשה ומעודד לכל מי שרוצה להעתיק ולהפיץ את העלון לזכות את הרבים.
ר' אלט זכה ללמוד תחת הרה"ג מרדכי פרידלענדער זצ"ל והוסמך לרבנות על ידי הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל. ר' אלט הוציא שלשה ספרים במגוון נושאים בעניעי יהדות ומחשבת ישראל. כתביו מופיעים באנגלית, אידיש, עברית, גרמנית וצרפתית.
תורה בתקופת השואה
באחד ממאמריו כתב ניצול השואה ר' מרדכי לייב גלטשטיין על נסיבותיה האימתניות של השואה ואחריו מילים אלו: "מה נתן לנו את הכוח המסתורי, את הסיבולת לחיות, לנשום, להמשיך? "לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי" (תהלים קיט:צב), לולא התורה שלך הייתה עיסוקי, אז הייתי מת עקב ייסורי. היינו עומדים יחד עם חברינו היקרים הבלתי נשכחים, האחים הגדולים איצ'ה מאיר ואברומ'צ'ה זימבה, יחד עם רבני ורשה הידועים, ר' דוד שפירו ור' שמשון שטוקהאמר ועם עוד הרבה גדולי תורה עמם היינו. והצלחנו לקיים שיחות בתורה בלילות העגומים. בלילות הגלות שימשה הגמרא שיהודים יקרים אלו זכרו והצליחו לדקלם מזיכרון, נר תמיד, אור נצחי שהאיר את לבנו הקודר והשבור, נותן לנו תקווה לעתיד".
לאחר שראה חלק מהאימה והאכזריות הנוראה של הנאצים המרושעים, כתב ד"ר הלל זיידמן ביומנו ביום שני, 7 בספטמבר 1942: "ר' מנחם זימבה כותב בינתיים את חידושי תורה שלו. כפי שהוא מסביר לי, לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי. הוא מראה לי שו"ת על מנחת חינוך שבראשה עמד במילים: בעזרת ה' יתברך בימי זעם וחורבן. האם תשמיד את שרידי העם היהודי? היום השני של הסליחות. למשפטך אנו עומדים היום, כי כולנו עבדיך. ואז הוא פונה אל חתנו, ר' בהר מאוזרקוב כדי להתווכח בלימוד. לאחר מכן בדיון עם ר' שמשון סטוקהאמר הוא מרחיב את דעתו של הרמב"ם (בהלכות דעות) על החובה להישאר בחיים".
ד"ר הלל זיידמן תיאר את המקרה עם כניסתו למפעל שולץ ביום שישי, הושענא רבה, 2 באוקטובר 1942: "על שולחן עבודה אחד, בתיקון נעליים באופן רשמי, יושב הרב קוזיגלובר, ר' יהודה אריה פרומר, לשעבר ראש ישיבת חכמי לובלין. . יכול להיות שהוא יושב כאן אבל מוחו רחוק קילומטרים; השפתיים שלו זזות כל הזמן, ברור שהוא לומד תורה בעל פה. מדי פעם הוא מטיל שאלה לשכנו, האדמו"ר מפיאסיצנא, ר' קלונימוס קלמם שפירו, והם פותחים בדיאלוג לחש בלימוד התלמוד בציטוט חז"ל ופוסקים. רוחם של הראשונים והאחרונים מרחפת מעל שולחן העבודה הזה – שכן ה"סנדלרים" הללו הם באמת ענקים וגאונים. מי דואג לשומרים הגרמנים או ל-SS? במהירות, הם שוכחים את הרעב המתמשך, את הרדיפה והדיכוי המתמשכים, את איום המוות הקיים תמיד. הם כבר לא בבית חרושת ברחוב Nowolipie 46 אלא בתוך הלשכה החצובה של המקדש בישיבה של הסנהדרין. בעוד שחלקם נכנעים להתעללותם, גדולים אלו עולים לגבהים רוחניים חדשים. בעודי יושב ליד השולחן, אני מבחין בחברי הוותיק משה פנחס הרץ, הביאלה עילוי; למרות גילו הצעיר, מוחו דוהר כמו אש משתוללת שאי אפשר לעצור אותה. משליך כל זהירות לרוח, הוא מצטט את רמב"ם, ר"ן ותוספות בכל הפינות. אבל יש צורך דחוף לרסן אותו – בכל רגע ה-SS עשוי להופיע שוב. בקרבת מקום "עובד" צעיר נוסף, אברהם שלמה רבינוביץ, בנו של האדמו"ר מניסטדלר. לידו יושבים ר' אברהם אלתר (הרב מפביאניץ), ר' דוד הלברשטאם (הרב מסוסנוביץ) ור' בלומנפלד (העסקן המזרחי). מדי פעם מוסיף ר' רבינוביץ בבושה תרומה משלו לדיון שמעבירים שכניו על שולחן העבודה עד שהוא מגיע לענק התלמוד, הרב קוזיגלובר ואחרים שמאזינים בשקיקה".
