בס"ד

מאמר השבוע עוסק בכוחו של גורל, האם גורל הוא דבר מוסמך או לא? האם נתן להוציא לעז על גורל? האם גורל הוא עוור? או ענין של מזל? או שמא ענין שמיימי, והוא מאות מהשמים כיצד לנהוג? מתי השתמשו עם ישראל בגורלות? האם ניתן להכריע בדיני נפשות ע"פ הגורל? האם ניתן להחליף את הבחירות בגורל – ולמנות את התפקידים הציבורים בגורל? האם ניתן לחייב אדם לגור במקום מסוים ע"פ גורל? האם מומלץ לסיים דין תורה בגורל? או שמא עדיף שכל אחד יתאמץ להוכיח את האמת? האם מותר לערוך גורלות ע"פ התורה? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

הגורל בהלכה

בפרשת השבוע התורה חוזרת על כך כמה פעמים כי את ארץ ישראל יש לחלק בגורל, ונשאלת השאלה האם מותר להשתמש בגורל להכרעות אישיות? האם חלוקת נכסים בגורל תקפה הלכתית? האם כאשר יש מריבה בבית הכנסת מי יאמר קדיש או יגש לעמוד, האם ניתן לפתור את הוויכוח בגורל? האם הגורל עוור, או שמא יש בגורל כח שמימי הקובע למי מגיע מה?

את המאמר נחלק לשתי חלקים, בחלק אחד נרחיב לבאר את כוחו של הגורל, והאם השימוש בו מותר או מומלץ, ובחלק השני נדון בשאלות המעשיות בימינו האם הגורל תקף, כיצד עורכים אותו, למה הוא תקף ולמה לא. כדי להבין את כוחו של הגורל נסכם את השימושים הרבים בגורל המוזכרים בתנ"ך.

חלוקת הארץ ע"פ גורל

בתורה מוזכרת הגורל בפירוש כאמצעי לחלוקת ארץ ישראל לשבטים, ולחלוקת נחלת כל אחד ואחד, והתורה חוזרת על כך כמה פעמים כי חלוקת הארץ תהיה בגורל. עד כדי שמסופר בגמרא (סנהדרין מג:) שכאשר יהושע בן נון ערך גורל ויצא שעכן הוא זה שמעל בחרם ולקח משלל יריחו, והוא התחייב על כך מיתה, ובגללו סרה השכינה מעם ישראל והם הפסידו בקרב על העיר עי. הטיח עכן ביהושע, 'בגורל אתה בא עלי'? כלומר על פי גורל אתה רוצה להמית אותי, כיצד ניתן לסמוך עליו בדיני נפשות? עכן אף הוסיף כי הגורל עוור, שהרי אם אתה יהושע בן נון והכהן הגדול אלעזר בן אהרן הכהן, תעשו גורל ביניכם מישהו יצא בגורל, וכיצד הוא יכול להיות כלי לגלות מיהו הפושע. על כך השיב לו יהושע בן נון 'בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורלות'. במילים אחרות יהושע בן נון אמר לו כי הגורל הוא כלי שמימי, ואין לפקפק עליו, שהרי ע"פ הגורל תהיה כל חלוקת ארץ ישראל. להלן נדון האמנם יהושע היה יכול לחייב את עכן מיתה ע"י הגורל? והאם הוא כלי שיכול להכריע בדיני נפשות? אולם מהדברים הללו למדים אנו כי הגורל הוא הכלי שבו חולק ארץ ישראל, ולכן אסור להוציא עליו לעז.

גורל בעבודת המקדש

בנוסף מצינו בתורה כי בעבודת יום הכיפורים יש מצוה לקבוע איזה שעיר לה' ואיזה שעיר לעזאזל בגורל, כפי שנאמר (ויקרא טז ח): 'וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת, גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל'. וע"י הגורל נקבע איזה שעיר ראוי להיות קרבן להשם, ואיזה שעיר צריך לשאת את עוונות עם ישראל, ולהתרסק על הצוק במדבר. הרמב"ן (ויקרא טז ח) מבאר כי הכוונה בגורל שהכהן מביאים את השעירים לפני השם, והשם בוחר לו את מה שהוא רוצה, כדרך הגורל, וכפי שנאמר  (משלי טז לג) 'בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל, וּמֵה' כָּל מִשְׁפָּטוֹ', כלומר שע"י הגורל מקבלים אנו את תשובת השם.

מינוי תפקידים ע"פ גורל

בגמרא (סנהדרין יז.) מבואר שנצטווה משה רבינו למנות 70 זקנים שיסייעו בהנהגת עם ישראל, ולקחת מכל שבט מספר שווה של זקנים, ומכיון שהיו 12 שבטים, יוצא שיש לקחת מן 10 שבטים 6 זקנים מכל שבט, ואילו 2 שבטים ימנו מהם רק 5 זקנים. ואמר משה רבינו להקב"ה הרי כל שבט יתנגד בכל התוקף שהוא לא יהיה בכלל השבטים שזוכים למינוי של 6 זקנים, ואם אני יבחר בכח יהיה קנאה בין השבטים, ואותם שני שבטים שהפלתי אותם תהיה להם תערומת עלי. והשיבו הקב"ה שיבחר 6 מכל שבט, ויעשה גורל, ויכין 70 פתקים שעל כל אחד כתוב זקן, ומאידך 2 פתקים חלקים, וכל אחד יוציא מהקלפי פתק, ובכך לא תהיה תלונות על מי שיצא בקלפי פתק חלק.

חיוב תשלום ע"פ גורל

הגמרא (סנהדרין יז.) מספרת על גורל נוסף שעשה משה רבינו, בדור המדבר אמר הקב"ה למשה רבינו שיש 22,000 לויים, ואילו יש 22,273 בכורות, וכל לוי התקדש לעבודת השם תמורת בכור אחד, ולכן 22,000 בכורים פטורים מפדיון הבן, אולם 273 הבכורים הנותרים חייבים לעשות פדיון הבן, ולשלם חמשת שקלי כסף לכהן. ושאל משה רבינו את הקב"ה כיצד אדע מי הם 273 הבכורים החייבים בפדיון, ומי הם 22,000 הבכורים הפטורים מפדיון, והשיבו הקב"ה שתעשה גורל על 22,000 פתקים יכתב בן לוי, ואילו על 273 פתקים יחשב חמשת שקלים, וכל בכור יטול פתק מהקלפי, מי שנכתב בפתקו בן לוי פטור מתשלום, ואילו מי שכתוב בפתקו חמשת שקלים, חייב בתשלום.

גורל לדיני נפשות

בנוסף לכך מצינו בנביא בשתי מקומות כי הע"י הטלת גורל קבעו דיני נפשות, והכריעו מיהו החוטא שחייב מיתה, ובגללו סרה השכינה מעם ישראל. פעם ראשונה כאשר עכן לקח משלל יריחו, לאחר שיהושע החרים את רכוש העיר יריחו, וקבע כי כל מי שיקח מרכוש העיר יומת. וכאשר יצאו למלחמה על העיר עי נחלו עם ישראל מפלה בקרב, וכאשר יהושע פנה להשם, אמר לו השם כי אחד מהעם עבר על החרם תוך כדי חילול שבת, ולכן יש חרון אף על ישראל, ועם ישראל אינו יכול לנצח בקרב עד לסילוק העובר על החרם מהעם. כאשר יהושע שאל את הקב"ה מיהו אותו אחד שעבר על החרם? השיבו הקב"ה וכי אני מלשין דובר לשון הרע, תעשה גורל ותברר לבד. ואכן יהושע ערך גורל ויצא עכן, ואז יהושע פייסו שיודה על המעילה שהוא מעל בחרם, ואכן עכן הסכים להודות, ואף מסר היכן החביא את החפצים אשר לקח,. והוא הוצא להורג ובכך התכפר לו והגיע לחיי עולם הבא, וסר חרון האף מעל עם ישראל. (יהושע ז ע"פ סנהדרין מג:).

מקרה נוסף המוזכר בתנ"ך הוא כאשר הפלשתים יצאו למלחמה על עם ישראל, ושאול המלך השביע את העם כי אין לאכול ולטעום מאומה עד הנצחון, אולם בנו יהונתן לא היה במקום ולא ידע מהשבועה וטעם מעט דבש, והביא לבדו יחד עם נערו את הנצחון על פלשתים. אולם כאשר שאול שאל שוב את השם באורים ותומים כיצד להמשיך את המלחמה לא נענה, והבין כי אחד מעם ישראל חטא, ובשלו סר השם מהעם. והוא ערך גורל ויצא יהונתן בנו. ואכן יהונתן התוודע כי אכל בטעות ועבר על השבועה, ואם בגללו סר השם מכון הוא למות, ואף שאול הסכים להקריב את בנו החביב עליו לכך, אולם העם פדה את יהונתן, כלומר התירו לשאול את השבועה, וכיון שבטלה השבועה שהשביע שאול את העם שמי שיאכל יהיה ארור, שוב לא היה חיוב מיתה על יהונתן, ובכך נפדה יהונתן ממיתה. (שמואל א' יד). אף ממקרה זה נלמד כי ניתן אף להמית ע"פ הגורל.

בחלק ב' נביא מחלוקת בפוסקים האם עכן נהרג ע"פ הגורל, ומה שיהושע שידל אותו להודות היה כדי שלא להוציא לעז על הגורל, וכדי שהמיתה תכפר לעכן על חטאו. או שמא אין כח להמית ע"פ גורל, ומה שהרגו את עכן היה רק משום שהודה, והוכיח את דבריו ע"י שגילה היכן מסתתר המעילה בחרם באהלו. והאם בימינו ניתן להשתמש בגורל לדיני נפשות.

גורל לחלוקת משמרות

בנוסף מצינו כי קביעות רבות נעשו בעם ישראל ע"י גורל. כך כאשר דוד המלך קבע את 24 משמרות הכהונה וסדר עבודתם במקדש, הדבר נעשה בגורל כפי שמתואר בפסוק (דברי הימים א' כד ד- ה): 'וַיִּמָּצְאוּ בְנֵי אֶלְעָזָר רַבִּים לְרָאשֵׁי הַגְּבָרִים מִן בְּנֵי אִיתָמָר, וַיַּחְלְקוּם לִבְנֵי אֶלְעָזָר רָאשִׁים לְבֵית אָבוֹת שִׁשָּׁה עָשָׂר, וְלִבְנֵי אִיתָמָר לְבֵית אֲבוֹתָם שְׁמוֹנָה. וַיַּחְלְקוּם בְּגוֹרָלוֹת אֵלֶּה עִם אֵלֶּה, כִּי הָיוּ שָׂרֵי קֹדֶשׁ וְשָׂרֵי הָאֱלֹהִים מִבְּנֵי אֶלְעָזָר וּבִבְנֵי אִיתָמָר'. כלומר כיון שהיו כולם שרי קדש ושרי אלוקים שווים במעלתם, לא היה ניתן להעדיף מי יזכה לשרת קודם ומי מאוחר יותר, ולכן היה צריך להכריע זאת בגורל. במקומות רבים מבואר שקביעה זו של דוד המלך בחלוקת המשמרות נחשב לקנין וכל משמרת קנתה את זכות העבודה שבשבוע שנפלה בגורלה לעבוד במקדש, וכמו כן זוכה גם במתנות הכהונה שבמקדש של שבוע זה.

בדומה חילק דוד המלך את הלווים למשמרות של משוררים במקדש, אולם בעוד שאצל הכהנים היה הבעיה שכולם שווים במעלתם, ורק הגורל הכריע, אצל הלווים נאמר (דברי הימים א' כה ח): 'וַיַּפִּילוּ גּוֹרָלוֹת מִשְׁמֶרֶת לְעֻמַּת כַּקָּטֹן כַּגָּדוֹל מֵבִין עִם תַּלְמִיד'. כלומר אף שהיה משמר גדול יותר וחשוב יותר מחברו, משמרות אשר הבינו בשירה יותר, ומשמרות שעדיין הוצרכו להתלמד, דוד המלך לא נתן כל עדיפות ומעלה למשמרות לפי איכותם וחשיבותם, וזכות הקדימה לשרת במקדש נקבע אך ורק ע"פ החלטות הגורל.

כך גם כאשר חילק דוד המלך את הלווים למשמרות של שוערים לשמור על כל שער במקדש נקבע הדבר בגורל כפי שנאמר (דברי הימים א' כו יג): 'וַיַּפִּילוּ גוֹרָלוֹת כַּקָּטֹן כַּגָּדוֹל לְבֵית אֲבוֹתָם לְשַׁעַר וָשָׁעַר'.

גורל דומה לזכות בעבודת בית המקדש מצינו בימי עזרא כאשר קבעו מי יזכה להתנדב את העצים למזבח, נקבע הדבר בגורל, כפי שנאמר (נחמיה י לה-לו): 'וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים'. וכל משפחה שעלתה בגורל זכתה בשבוע זה לכל תקופת בית שני להקריב את קרבן העצים למזבח.

גורל מי חייב לגור בירושלים

בתקופת שבית ציון מצינו שעזרא ונחמיה תיקנו שעל 10% מתושבי הארץ לגור בירושלים, לחזק את עבודת בית המקדש ולימוד התורה, ואילו שאר העם יכול להתפזר בשאר חלקי ארץ ישראל. ההחלטה על מי יוטל החובה לגור בירושלים נקבע בגורל, כפי שנאמר (נחמיה יא א): 'וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי הָעָם בִּירוּשָׁלִָם וּשְׁאָר הָעָם הִפִּילוּ גוֹרָלוֹת, לְהָבִיא אֶחָד מִן הָעֲשָׂרָה לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ, וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת בֶּעָרִים'.

גורלות באומות העולם

החוות יאיר (סי' סא) כאשר דיבר על כוחו של הגורל בהלכה הוסיף עוד שאף אומות העולם ידעו להפיל גורל, והגורל נתן להם תשובות נכונות, כפי שמצינו אצל יונה הנביא שאמרו נוסעי הספינה הנכריים (יונה א ז): 'לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ, וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה'. ואכן יונה היה הסיבה לסערה. כמו כן הוא מציין את גורלו המפורסם של המן כפי שנאמר (אסתר ג ז): 'הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר'. [וממה שהמגילה חוזרת כמה פעמים על ענין, ואף מציינת כי שם החג הוא פורים על שם הגורל, משום שהנס הפך את פורו של המן [גורלו של כהמן שגילה מתי הוא יוכל לנצח אותנו, לפורנו ליום שבו יש מזל לישראל, ולמדים אנו מכך כי אכן הגורל העלה להמן את היום שבו מזלם של ישראל דועך, וביום זה ניתן לפגוע בהם, אולם ע"י שעם ישראל שבו בתשובה והתפללו לבורא, דוקא יום זה נהפך ליום שבו המזל של עם ישראל שולט, עד שחכמים אומרים כי ישראל שיש לו דין עם נכרי יקבע זאת לימי אדר שבהם הוא יזכה].

ניתן להוסיף כי צורת החלוקה ע"י גורל היתה קיימת באומות העולם גם עוד בטרם הם זכו בדבר, וכפי שאסתר המלכה אומרת (תהלים כב יט): 'יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם, וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל', כלומר בדרכה לאחשורוש היא כאשר השומרים היו בטוחים שאחשוורוש הולך להמית אותה על כך שנכנסה לחצר המלך בלי שנקראה בשם, הם כבר הטילו גורל על בגדיה, איזה שומר יזכה באיזה בגד.

האם הגורל מומלץ

שלמה המלך כתב (משלי יח יח): 'מִדְיָנִים יַשְׁבִּית הַגּוֹרָל, וּבֵין עֲצוּמִים יַפְרִיד'. כלומר כאשר יש בין אחים או שותפים מריבות אין סופיות מי יזכה בחלק זה ומי יזכה בחלק זה, וכל אחד חושש שמא חבירו יקבל חלק טוב יותר או מרמה אותו, העצה הטובה ביותר הוא לחלק את החלקים כמה שניתן בשווה, ואז פשוט להטיל גורל, כך שניתן להגיע להסכמה בחלוקה שהרי כל אחד יודע שאין כאן שום נסיון או כוונה של השני לזכות בחלק מסוים, שהרי כולם יודעים שלאף אחד אין מושג איזה חלק יעלה בגורל של מי, ובכך הוא מפריד בין האחים השותפים המתעצמים בטענותיהם ומנסים בכל דרך ומניפולציה להשיג את החלק המובחר.

יתירה מזו ידוע שהבית הלוי חייב קצב בדין תורה בסכום של מספר רובל בודדים, והלה זעם והתקצף וכמעט פגע ברב באלימות. והבית הלוי נשאל הרי בכל יום אתה פוסק לקצב זה על בהמות האם הם כשרות או טרפות, ובכל פעם שהינך מטריף לקצב זה שור הנזק הוא אלף רובל, ומדוע אז הוא מקבל את הפסק בהבנה ללא עוררין בשלות נפש, וכעת הוא אינו שולט על עצמו ואינו סומך על הרב, ובטוח כי שיחדו את הרב. והשיב הרב התשובה היא פשוטה, כאשר יש הקצב יודע שלעיתים יש טריפות, והוא מוכן לכך נפשית אין לו בעיה לסמוך על הרב. אולם כאן בדין תורה הוא הגיע מתוך תחושה שהוא הצליח לארגן את טענותיו בצורה נפלאה, והוא יביס את בעל דינו, וכאשר בעל דינו מנצח אותו, גם על כמה רובלים הוא אינו מסוגל להבליג, ובעיקר מפריע לו שחברו הרוויח על חשבונו. גם במקרה זה אומר שלמה המלך כאשר בעלי דין יגיעו לבית הדין שיצטרך להכריע בין המתדיינים ובין התעצמות כל צד להוכיח את צדקתו, בית דין יכול לתת פסק ואולי אף לכוף אותו אך את המריבה הקנאה והשנאה הוא אינו יכול להשקיט, מאידך הגורל בכוחו להשבית את עצם המריבה, שהרי כולם מבינים שלא מניפולציה של הצד השני ולא אי הבנת טענותי לעומק הם שהביא את הפסק אלא הגורל, ולפני הגורל כולם היו מוכנים נפשית שיתכן ולא הם יזכו בגורל.

בדומה כותב שלמה המלך כתב (משלי טז לג) 'בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל, וּמֵה' כָּל מִשְׁפָּטוֹ'. רש"י פירש כאשר אדם מטיל גורל לברר מה שלו ומה של חברו, ה' קובע את משפט הצדק, ומעלה בגורל את התשובה הראויה. האלשיך מרחיב את הדברים, כי שלמה המלך מייעץ לאדם המפחד להטיל גורל שמא המזל של אחיו טוב משלו, ואילו הוא חושב כי במאבקי כח וטענות כוחו רב משל אחיו, אולם שלמה המלך אומר כי הגורל אינו גורל עוור או ענין של מזל, אלא בעוד שפתקי הגורל הם עדיין בחיקו של מטיל הגורל, וטרם העלו את הפתק, כבר נקבע בשמים מי יזכה בגורל, והגורל מגלה את החלק שנגזר מהשמים, ולכן אין טעם להתחכם לנסות בדרכים אחרות להגיע לגזירה מהשמים יחד עם שובל של מריבות בדרך.

אף המלבי"ם מבאר את הפסוק כי בא ללמד אותנו שיש דברים שנראה שנתונים תחת המקרה, אך באמתהכל בהשגחה פרטית. ובמקום שתופסק כח הבחירה וההשתדלות האנושי תופיע עין ההשגחה. למשל כאשר יש דבר המסופק בין אנשים ויפילו גורל לדעת ע"י הגורל אל מי מגיע החלק שנדונים עליו, הגם שהגורל הוטל בחיק צפון מעין אדם ונתון אל המקרה, בכל זאת תופיע עליו עין השגחת ה'. והמשפט שיוציא הגורל אינו מקרה רק הוא מה', כמו בחילוק הארץ וכדומה שהיה הגורל בהשגחת ה'.

האם אין איסור לפנות אל הגורל

מכל הנ"ל עולה לכאורה כי כוחו של הגורל גדול מאד, וניתן לסמוך עליו, ולא עוד אלא שאין להוציא עליו לעז, אולם נשאלת השאלה, שהרי התוס' (שבת קנו: ד"ה כלדאי) הביאו בשם הספרי (בנדפס לפנינו חסר) שאסור לשאול בגורלות שנאמר (דברים יח יג) 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ', ומוסיף תוס' שזהו הסיבה שאסור לשאול חוזה בכוכבים את העתידות, משום שגורל וחוזה כוכבים הוא דבר אחד. השלחן ערוך (סי' קעט סעיף א) פסק את דברי הספרי הללו להלכה. וכיצד נהגו עם ישראל בכל המתואר לעיל להשתמש בגורל, ושלמה המלך אף ממליץ עליו.

רבי שלמה קלוגר (האלף לך שלמה או"ח סי' סב) השיב כי האיסור בגורל הוא לברר את העתיד, לדוגמא לבדוק בגורל האם הוחלה יחיה או ימות, או אם ימצא את אבדתו, אולם מותר להטיל גורל לברר איזה חלק יזכה כל אחד, או מי יזכה בתפקיד. וכן כתב בשבט הלוי (ח"ז סי' טז אות ו).

יתירה מזו כתב הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"א סי' תנד) שחמיו אמר לו שכאשר יש לו שני צדדים ואין לו דרך להכריע היה מטיל גורל, ומתפלל 'ד' מנת חלקי וכוסי, אתה תומיך גורלי', [כלומר מתפלל לה' שיחנה אותו לעצה הנכונה והישרה ע"י הגורל], ושאל את החזון איש האם הדבר מותר, והשיבו שמכיון שהוא מקבל את הדברים רק כעצה, ואינו מאמין ובטוח שזה הכרעה מוכחת מהשמים, מותר לעשות כן. וביביע אומר (ח"ו חו"מ סי' ד) כתב שלהבדיל מנביאים שכאשר הטילו גורל, ובפרט כשהיה ע"פ ציווי השם, ידעו שזה תשובה ברורה מבורא עולם, אין לבטוח בגורל אף ששואל על ההווה ולא על העתיד שמא יגרום החטא, ולא יזכה לקבל תשובה נכונה.

בשבוע הבא המאמר יעסוק בצום תשעה באב נדחה, אך בשבוע שלאחריו נשלים את המאמר, ונרחיב בשאלות המעשיות יותר, האם חלוקת נכסים בגורל תקפה הלכתית? האם כאשר יש מריבה בבית הכנסת מי יאמר קדיש או יגש לעמוד, האם ניתן לפתור את הוויכוח בגורל? האם מותר לעשות הגרלה? ובאיזה תנאים ניתן לבטל אותה? ועוד.