שאלה:
א. מה ההבנה באיסור כביסה בשבעת ימי האבל ובתשעת הימים ?
האם דרכו של אדם אבל להיות עם בגדים מלוכלכים?
כיום, גם אדם שנמצא בדכאון אישי מכל סיבה שהיא, דואג שבבגדיו לא יהיה כתם בולט או ריח לא נעים, ודואג להחליף בגדים שיש בהם זיעה מרובה, כדי שלא יחלה בכל מיני מחלות עור.
מה היה המצב לפני שהמציאו את מכונות הכביסה?
מלשון הפוסקים נדמה , שפעולת ניקוי הבגדים היא פעולה של שמחה, ולכן אסרו גם כביסה עבור אחרי תשעת הימים, וזה צריך הבנה בתרתי: 1. הרי זו פעולה של טירחה? 2. ניקוי הבית וכליו לא נאסר?
ב. שאלה למעשה: אנחנו אשכנזים, והגדולה שלנו בת 9 ואין לה מספיק בגדים ל11 ימים ללא כביסות (השנה שתשעה באב בשבת, רק במוצאי י אב יהיה מותר לכבס ורק למחרת יהיו בגדים יבשים ) .
ילדה נבונה שמן הסתם כבר שייכת בחינוך על אבלות החורבן, אבל כדרכם של ילדים היא מזיעה , משחקת, לא שמה לב ומתלכלכת.
האם נכון לסמוך על 2 הקולות : שמותר לכבס בגדי קטנים עד שבוע שחל בו, ושבשנה כזו אין שבוע שחל בו?
תשובה:
שלום וברכה
איסור הכיבוס אינו רק כדי להראות אבל, אלא כיון שהיה כרוך בטירחה רבה היה בו היסח דעת מאבלות, ולמרות שהיום המצב אינו כך, גם אם בטל הטעם לא בטלה התקנה.
ילדה בת תשע כבר לא מכבסים עבורה בגדים, כמובן אם אין לה מה ללבוש מכבסים מה שחייבים. בגדי זיעה מותר ללבוש מכובס, רק בגדים עליונים בכלל האיסור, כדאי לדאוג שיהיו לה מספיק בגדי זיעה לכל השבוע הזה, בדרך כלל בכל בית יש מספיק בגדים כאלו להחלפה.
