שאלה:
שלום רב
אני גר בדרום אמריקה ואנחנו הרבה פעמים תופרים חליפות אצל חייט… יש חברת חליפות שעושים גם לפי מידה ששנים אנחנו עושים אצלם חליפות… עד לאחרונה היה לנו כאן בודק שעטנז ומעולם לא היתה איתם שום בעיה… לאחרונה הלך הבודק שעטנז ורצינו לדעת האם אפשר להגדיר את המקום כמוחזק כנקי משעטנז… יש לציין שזה מפעל ששיך לגווים והם יודעים שאסור לערב צמר ופשתים ונם יודעים שכל החליפות עוברות בדיקות מעבדה לעניין הזה ושאם נמצא שם שעטנז נחזיר להם את החליפה…
תשובה:
שלום וברכה
לטעמי אי אפשר לסמוך, ראשית משום שלא בטוח שזה כל כך אכפת להם קהל הלקוחות שאתם מייצגים מאוד קטן ולא עליו פרנסתם… שנית אני לא בטוח שתמיד זה נעשה מתוך תשומת לב, יכול לקרות גם בטעות, כי זה הרי לא חשוב להם באופן אישי, שלישית, הרי בטוח יש שם בדים כאלו, ותמיד יכול להיות שאחד החייטים יעשה דבר מסויים, אני לא בטוח שיש להם פיקוח פנימי ממה תופרים כל מכפלת… הם גם מייבאים בדים שיכול להיות שיהיו מורכבים ולא יקפידו על כך..
בהצלחה
מקורות:
לפרטי הדין ראה מש"כ הר"מ שטיין שליט"א
גדר החיוב בבדיקת שעטנז
בגד שעטנז אסור מה"ת בלבישה – לא תלבש שעטנז (דברים כ"ב י"א), ובהעלאה על הגוף – לא יעלה עליך (ויקרא י"ט י"ט), וחכמים אסרו ישיבה על מצע של כלאים.
השאלה ששואל כל אחד היא באיזה בגדים יש לחוש לאיסור שעטנז ולמוסרם לבדיקה.
התשובה לשאלה זו היא ע"פ מה שהשריש לנו מרן הגר"ש ואזנר שליט"א בכמה כללים.
א. בכל מקום שיש מיעוט המצוי של איסור יש חיוב בדיקה (בסירכות הריאה ביור"ד סל"ט, ובתולעים ספ"ד). ומהו מיעוט המצוי, במשכנות יעקב (יו"ד סי"ז) כתב שפחות מעשרה אחוז הוא מיעוט שאינו מצוי, וראייתו מגיטין (לא.) שבודקין את היין שמא החמיץ שאין מפרישין מחומץ על יין. ומבואר בב"ב שהמוכר יין מקבל אחריות להחמצה עד עשרה למאה, משמע שדוקא בשיעור זה צריך לבדוק.
ובשבט הלוי (ח"ד ספ"א) לגבי בדיקת צומת הגידין בעופות, כתב שמשם אכן יש ראיה שאחד לעשר ודאי טעון בדיקה, אבל אין עדיין ראיה שבפחות מזה אין טעון בדיקה. וע"כ כ' שגדר מיעוט המצוי היא שהתופעה שכיחה ויש מיעוט (טריפות) שמתלוה תמיד לרוב בכל זמן.
ב. כשיש חיוב בדיקה מחמת מיעוט המצוי לא מספיקה בדיקת מידגם של חלק מהבגדים כמ"ש בשו"ע בהלכות תולעים (ספ"ד ס"ח) מהרשב"א.
ג. במציאות שלנו קשה לומר באיזה בגדים יש מיעוט המצוי, כי זה דבר שנתון לשינויים בארץ היצור וביצרן ובשכיחות הפשתן ומחירו, וע"כ נתן מרן שליט"א הגדרה כוללת שכל בגד שיש בו בודאי צמר או פשתן מן הראוי לבודקו אם יש בו מהמין השני, [אלא שא"א להסתמך לגמרי על הרישום בתוית מה מכיל הבגד].
דין שעטנז בדברים שאינם ללבישה
יש לברר האם יש לחשוש לאיסור שעטנז בדברים שאינם בגד ללבישה וכגון: א. סמרטוטי שיש רצפה ורחצה. ב. מפות שלחן ומפיות לחלה. ג. בובת משחק של ילדים.
בשו"ע (סי' ש"א ס"ט) נפסק שמטפחות לניגוב הידיים, כלים וקרקעות, וניגוב הגוף אסורים משום כלאים, מפני שהידים נוגעות בהם והם נכרכים על היד תמיד ומחממים. והרמ"א מוסיף שאסור לעשות מפת שלחן משעטנז מפני שלפעמים מקנח ידיו בהם ומתחמם. ובט"ז (סקי"א) כתב שאסור לעשות מעיל או גרטל לס"ת מכלאים, שהרי אנו רואים שהשמש אוחזה הרבה פעמים בידו בשעת קריאת התורה ויש לחוש לחימום בשעת הקור.
ועפ"ז נפשוט את שאלותינו
א. מבואר שמגבות ידים וכלים וכן קרקעות אסורים. אבל מסתבר מאוד שכל זה בדבר ששימושו ביבש שבהם יש לחוש שיבוא להתחמם בו, אבל בסמרטוטים שתשמישם ברטוב אין חשש שישתמש בהם.
ב. מבואר שאין לעשות מפות שלחן מכלאים. אבל מסתבר שדבר ששימושו לזמן קצר ואינו נמצא כל הזמן לידו או במקום שהוא נמצא בו (לא כמו וילון שאסרו מפני שהשמש מתחמם כנגדו) שאין לחשוש. אמנם אם מכניס ידיו בעת ברכת המוציא מתחת למפה יש מקום לחשש. אמנם במפה העטופה בניילון עיין בשבט הלוי (ח"ז סקע"ב) לגבי שטיח שאם עטוף בניילון וכה"ג בעשר מצעות דיש לצדד להקל, ועדיין צ"ע.
ג. הט"ז כ' שבמעיל של ס"ת יש חשש שבקרה"ת יכסה בו את ידיו ויתחמם בו, ולא כתב שיש חשש כשמוציאו מארון הקודש ומחזיקו, ובפרט כשמוציאים שני ס"ת ומחזיקים השני. וכנראה דס"ל דזה לאו דרך חימום ואין לחשוש לזה, ואין לחשוש אלא בדרך לבישה והעלאה על גופו. ולפ"ז בבובה אין חשש, אמנם כיון שדרך הילדים שישנים עם זה ומחזיקים כל הזמן, נראה לחוש שלא יהיה מכלאים.
ולמעשה בדברים שהזכרנו אין מצוי שעטנז ואין לחשוש.
חוט שזור שחוט אחד מהשזירה פשתן
שאלה: הבודק המוסמך בלונדון מצא בבגד שיש בו צמר, חוט שזור משני חוטים, שבחוט אחד יש חמשים אחוז פשתן וחמישים אחוז סינטטי שדינו כחוט פשתן, ובשני רק כשלשים אחוז פשתן והשאר סינטיטי. ונסתפק האם אף שחוט אחד דינו כחוט פשתן מ"מ כיון שהוא שזור עם חוט אחר ובסך הכל בחוט השזור רובו סינטטי דינו כחוט סינטטי, או דכיון שכבר נקבע על חוט אחד שדינו כחוט פשתן, אין הוא בטל אף שנשזר עם אחר, וכמו כל חוט שחשוב ולא בטל.
תשובה: נראה לענ"ד דהדין הוא שחוט חשוב ולא בטיל, כמ"ש בשו"ע סי' רצ"ט וחשיבותו בגלל שהוא חוט, ואף שיש בבגד הרבה חוטים כנגדו לא בטל. ומה לנו שהוא שזור עם חוט אחר לפני שנכנס לבגד מ"מ חוט הוא. והסכימו לזה כמה מורי הוראה. (וכן נראה מתשובת שבט הלוי ח"י סי' קפ"ו ב').
