שאלה:
שלום כבוד הרבנים.
לפעמים, יש נעליים שהן עשויות מ"טקסטיל", אבל ההרכב של הנעליים הללו אינו מעיד במה מדובר, אם זה (למשל) כותנה, פוליאסטר, קנבוס, פשתן או צמר.
האם יש חובה לבדוק את הנעליים האלו בגלל שעלולים להכיל שעטנז, או אין זה דבר הכרחי?
תודה מראש.
כל טוב.
תשובה:
לא שמענו שבודקים, אני מניח שאין שם צמר, יש ספוג עם בד עבה פוליאסטר.
ראה בספר השעטנז להלכה ולמעשה עמוד קנטהערה יב שכתב שבנעליים כיום אין מצוי כלל שעטנז ואף שיתכן שהם תפורים בחוטי פשתן בפרט בנעליים עבודת יד, אבל אין מצוי בהם צמר. אמנם דן שם האם מותר לנעול אותם על גבי גרבי צמר, לפי מה שהביא שם שנכון להיזהר לא ללבוש בגד פשתן על גבי בגד צמר כשאי אפשר לפשוט את הבגד התחתון ללא פשיטת הבגד העליון. ובנדיון דידן קיל טפי כיון שהנעל אינה בגד פשתן רק תפורה בחוטי פשתן והביא שם כמה דעות בזה, והסיק שבסנדלים בכהאי גוונא בוודאי שמותר לכולי עלמא כי אפשר לפשוט את הגרביים ללא הסרת הסנדלים.
וראה עוד בענין זה: שו"ת ישועות מלכו חלק אבן העזר סימן פף וע"ד הקאלאשען /ערדלים/ אשר שמע כ"ת בשמי שאסרתי אותם משום חשש שעטנז, לא סיימו קמי' דמר שפיר אני לא אסרתי אותם רק חתני הגאון אבד"ק קאליש וכעת בק' פיעטרקאוו הוא אסרם וחלקו עליו ונהגו היתר:
אור שמח הלכות כלאים פרק י הלכה יט [יט] אין אסור משום כלאים אלא בגדים שהן דרך חימום כו': הנה לא אשכחן דאסור בכלאים רק מילא דאיכא הנאה וחימום לגוף, אבל היכי דאין הנאה לגוף רק לאצולי מחמת טינוף או דבר אחר, כמו שלא ירד עליו גשמים, נסתפקו בזה האחרונים, עיין (יו"ד סימן ש"א) ט"ז ס"ק ח' מש"כ בשם הדרישה יעו"ש. והנה פשט דברי רבינו דאינו אסור רק דרך חימום, שכן כתב בהלכה ט"ז, ולא יתכוונו בגשמים להתחמם בו, וכן בהלכה י"ז, לא יקח ביצה כו' שהרי הוא נהנה בכלאים מפני החמה, נראה דבכה"ג דאינו רק לאצולי שלא יוזק גופו אינו אסור דבר תורה אם אין חימום לבשרו, ואין זה ענין למה שחקרו בפ"ק דשבת (י"א ע"ב), דלאצולי טינוף אם חייב, ומייתי ממכשירין, דהכא לא שקלינין על הך דבר, רק על הבגד, אם זה מיקרי העלאה גבי כלאים היכי שאין חימום לגוף רק אצולי מטינוף וגשמים, ודאי חשוב הך בגד, וכאן לגבי לבישה לא שייך אינה צריכה לגופה, שאין זה רק בשבת, דמלאכת מחשבת כתיבא בה, וצריך ביאור אם התורה אסרה זה. אמנם הרא"ש (נדה פ"ט ה' כלאי בגדים אות ט') פירש, וכן פסק בשו"ע (יו"ד סימן ש"א סעי"ב) דכמו דאם מתכוין מפני החמה הוא להציל שלא יבוא החום עליו הוי לבישה, וכן להציל עצמו שלא יכווה ידו מן הביצה חשיב הנאה מן התורה, ולדעת רבינו ע"כ מחמת דזה עיקר לבישה בחמה מפני החום, אבל שלא יכווה ידו אין זה מנהג הלבישה, דע"ז אין דרך ללבוש בגדים, לכן בביצה כתב מפני החמה כו', ולא על שנכרך בו שלא יכווה, ודלא כמו שרצה הכסף משנה לפרש בדברי רבינו מה שאינו הולמו, כי פשוט דעל הבגד שיחמם אותו או שיציל אותו מן החום של החמה, אבל לא שלא יכווה ידו מפני חום הביצה, ודוק. אמנם כ"ז רק בהנאה לגוף, אבל במציל את בגדיו שלא יטנופו וכיו"ב, כיון דהוא להציל את הבגד אין זה מה שאסרה התורה בכלאים [ודוגמא לזה בסוף פרק במה אשה (שבת ס"ו ע"א) תוס' סד"ה והא לאו כו', ור"י פירש, הואיל ואין עשוי כלל לנעילה, רק לשמור מנעליו שלא ישרפו בסיד לאו להילוכא עביד כו', הרי דאינו טמא מדרס כיון דאינו עשוי רק להציל הבגד, וזהו כמו כן בכלאים] והא דאמרו במשנה (כלאים פ"ט מ"ד) לא יתן המרדעת על כתפו אפילו להוציא עליה זבל, אעפ"י שאינו רק שלא יטנף בגדיו בהזבל, נראה דמדרבנן אסרו כל מידי דמצי לביש על בגדו, ואיכא הנאת חימום, אפילו מלביש על עשרה בגדיו ג"כ אסור, גזירה שמא ילבש על בשרו, וכמו שאמרו סוף פ"ק דביצה (י"ד ע"ב), אבל זה רק במידי דאינו עשוי מיוחד לאצולי טינוף מבגדיו, לכן גזרו חכמים, כי היכי דגזרו אף עשר מצעות זע"ג זה (יומא סט, א), אבל במידי דעשוי ומיוחד רק להציל בגדיו מטינוף שרי אף מדברי סופרים, ולכן מטפחות הספרים שמגין בגדיו שלא יטנופו מהשערות שרי אם עשויים מתחלה רק לכך (עיין יו"ד סימן ש"א ה'), והיינו באין להם בית ראש, ומצאתי שהקדימני בסברא זו הגר"א בביאוריו (יו"ד סימן ש"א סקט"ו):
ולפ"ז יש לאמר דבקאלאשין אין איסור דבר תורה, כיון דעיקרן עשויין רק להציל את מנעליו מטינוף, שבבית אין אדם הולך בהן, רק ברחובות קריה, אך הא יש בהן משום חימום שמחממין את הרגל, ונראה דכיון דאינו מכוון לזה אף דפסיק רישא הוא, הא כתב הר"ן (חולין ל"ב ע"א בדפי הרי"ף) דשרי גבי מוכרי כסות מוכרין כו' ובלבד שלא יתכוונו כו' דגבי מידי דהנאה שרי אף דפסיק רישא הוא יעו"ש. ואף אם נאמר דשמא ילבש על בשרו כשהוא ערום, וכגבי מרדעת, אין זה איסור רק מדבריהם לבד, ובפרט דמרדעת אינו עשוי להוציא בה זבל, אבל קאלאשין דכל עיקרן לכך ודאי יש מקום לומר דשרי. הן דלפי פירוש הכסף משנה בדעת רבינו דלבישה אסור בכלאים אף באינו מכוון, רק גבי העלאה שרי, יעוין במש"כ שלא ילבש ארעי אפילו לגנוב המכס, א"כ הכא לכאורה אסור דבר תורה, אך ז"א, דהא לא אשכחן שם לבוש על מנעל, ואשכחן בכ"מ הלבשה והנעלה, ובפרק יוה"כ (יומא ע"ז ע"א) ערום ויחף ערום מלבושא וכסוייא ויחף מנעילת הסנדל, אלמא דאין זה בכלל לבוש, רק בכלל העלאה, ויעוין שו"ת שער אפרים סימן קכ"ד בזה היטב:
