לתרומות לחץ כאן

קריאת המגילה ברמקול או מכשיר שמיעה

בס"ד

מאמרנו עוסק בשאלה האם ניתן לשמוע את המגילה ברמקול, או ע"י מכשיר שמיעה? מה הדין בשמיעת תקיעת שופר? מה הדין בקריאת התורה? ובחופה? מה יעשה אדם שיש לו מכשיר שמיעה? ומה הדין מי שיש לו שתל? ומה ההבדל ההלכתי ביניהם? מה הדין בדיעבד מי ששמע את המגילה ברמקול? מתי נשאלה שאלה זו לראשונה? מה הדין לשמוע את קריאת המגילה במרתף? כיצד ינהגו אחינו באוקראינה השנה? מה הדין בטלפון? או בשידור חי? מדוע המשנה עוסקת על דיני תקיעת שופר בבור ובמערה? ובאיזה תקופה הדבר היה מצוי הלכה למעשה? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

קריאת המגילה ברמקול או מכשיר שמיעה

מאמרנו השבוע עוסק בשמיעת המגילה ע"י רמקול או מכשיר שמיעה, או אף ע"י טלפון או שידור חי ברדיו. לצערנו עם כתיבת השורות הללו נראה שהלכות אלו נוגעות השנה הלכה למעשה לאחינו בני ישראל הנמצאים באוקראינה, תפילתנו ותחינתנו היא שעד חג הפורים תגיע להם ישועה, ויצאו עם אחינו כל בית ישראל מצרה לרווחה, ויוכלו לשמוע את המגילה ברוב עם ללא כל חשש.

שמיעת ע"י מגבר קול

האם אפשר לצאת ידי חובה בשמיעה ע"י מגבר קול, נידונה כבר לפני מעל 350 שנה, מהר"ר רבי יעקב חגיז [חי בין השנים ש"פ-תלד 1620-1674] נשאל (הלכות קטנות ח"ב סי' מה) האם אדם חרש שיכול לשמוע רק בעזרת חצוצרה מיוחדת שהתקינו לו לאזנו המגביר את השמיעה חייב לשמוע תקיעת שופר. מהר"י חגיז מכנה זאת שמיעה ע"י דבר אחר, והוא מוכיח מדברי התוספות (סוכה ל"ז: ד"ה דבעינן) שגם זה נקרא שמיעה, ולפיכך הוא מחייב את אותו אדם לשמוע תקיעת שופר, וסבור שהוא יוצא ידי חובתו.

דעת הגרי"א הענקין והמנחת יצחק ברמקול

עם המצאת הרמקול התחדדה שאלה זו ונעשית יותר נפוצה, ונשאלה השאלה האם בבית כנסת גדול מותר לבעל קורא להעזר ברמקול לשם קריאת מגילת אסתר, בעוד שהדבר פשוט שבתפילות וקריאות בתורה ושופר בשבת וחגים לא ניתן להעזר ברמקול עקב חילול שבת שבדבר, ולכן השאלה היתה רלוונטית בעיקר במגילת אסתר שאין איסור לעשות מלאכה, אולם יש חיוב שמיעה על הציבור, ומצד שני ציבור גדול מתאסף בבית הכנסת, ובפרט שגם הנשים באות, ולהבדיל מקריאת התורה רגילה, הפעם הם חייבות לשמוע כל מילה במגילה, ולעיתים קשה לשמוע את הבעל קורא היטב בעזרת הנשים.

הגרי"א הענקין (עדות לישראל מדור הלכה עמ' קכב) והמנחת יצחק (ח"א סי' לז) כתבו שלא יוצאים ידי חובה בשמיעה ברמקול או מכשיר שמיעה, משום שהוא קול הברה ולא קול מקורי של אדם.

פסול קול הברה בתקיעה שופר

לבאר את הנושא של קול הברה, נקדים שיש משנה (ר"ה כז:) העוסקת בדיני אדם שתקע בראש השנה בשופר במערה או בבור או בחבית, הראשונים (חידושי הריטב"א שם ד"ה התוקע; חיודשי הר"ן שם ד"ה אמר רב הונא; חידושי המאירי שם ד"ה ולענין ביאור) הביאו את דברי רב האי גאון שביאר שבשנים שמלכות רומי גזרה שמד על עם ישראל, ואסרו עליהם לקיים את המצוות, העם היהודי היה מסתכן ויוצא למערות ובורות ואף נכנס לחביות גדולות, ושם מקיים את מצות השופר, ולכן המשנה מפרטת אימתי יוצאים ידי חובה.

במשנה נאמר שאם התוקע והשומע היו שניהם בתוך הבור או המערה או החבית בזמן תקיעת שופר יצאו ידי חובה. אולם אם אחד מהם היה בפנים והשני היה בחוץ, בין אם התוקע היה בפנים והשומע היה בחוץ, ובין להיפך, אם השומע שמע ברור את קול השופר עצמו הוא יצא ידי חובה, אולם אם הוא שמע קול הברה, כלומר את ההד משול השופר, הוא לא יצא ידי חובה, ועליו לשמוע שוב את התקיעות. הלכה זו נפסקה להלכה בשולחן ערוך (או"ח סי' תקפז סעיף א).

המשנה ממשיכה אדם שעבר מאחורי בית הכנסת ושמע את תקיעת השופר או קריאת המגילה, אם התוקע או הקורא כיוונו להוציא את אותו אדם, או שכיוונו שכל מי ששומע אותם יצא ידי חובה, וגם השומע התכוון לצאת ידי חובה, הרי הם יוצאים ידי חובה. אולם במקרה ואחד מהם המשמיע או השומע לא התכוונו לכך אין יוצאים ידי חובה, ויש לשמוע שוב.

פסול קול הברה במגילת אסתר

לאור הדברים הנ"ל סברו הגרי"א הענקין והמנחת יצחק שגם רמקול נחשב קול הברה ולא הקול המקורי, ומשכך אין יוצאים ידי חובה ברמקול. הגאון רבי צבי פסח פרנק (מקראי קודש פורים סי' יא; מנחת יצחק ח"ב סי' קיג) הסכים עמהם ששמיעה ברמקול פסולה לגבי תקיעת שופר [אילו היתה כזו אפשרות בלי חילול החג] מכח ההלכה של קול הברה, אולם הוא סבר שקול הברה פירושו שהאדם שמע את הקול המקורי בתערובת של קול ההד, ובתקיעת שופר זה פסול, אולם לגבי קריאת התורה ומגילה אם שומע גם את הקול המקורי וגם את קול ההד הוא כשר, ולפיכך שמיעה ברמקול כשרה לקריאת התורה וקריאת מגילה.

שמיעת מגילת אסתר במקלט

למחלוקת זו יש משמעות גדולה להלכה האם ניתן לשמוע את מגילת אסתר במקלט כאשר בעל הקורא נמצא מחוץ למקלט, או במקלט אחר סמוך, כאשר שומעים את המגילה יחד עם הד, לדעת המנחת יצחק דינו כתקיעת שופר והוא פסול, ואילו לדעת הגרצ"פ פרנק למגילת אסתר קול כזה כשר.

האם רמקול נחשב בכלל קול אדם

אולם דעת המנחת שלמה (ח"א סי' ט) הגרח"פ שיינברג (שמעתי מנכדו מו"ר הגר"מ אלטוסקי שליט"א) הגר"ע יוסף (יביע אומר ח"א או"ח סי' יט ס"ק יח; יחוה דעת ח"ג סי' נד; ילקוט יוסף מועדים מקרא מגילה אות י-יא) ויבלחט"א הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"א סי' קנה) שרמקול ומכשירים דומים אינם נחשבים כלל קולו של האדם, ואף אם קול הברה כשר, הרמקול אינו כשר כלל, וההסבר לכך הוא משום שהרמקול עובד ע"י כך שהוא קולט את גלי הקול, ממיר אותם לזרם חשמלי, ושוב ממיר את הזרם החשמלי לקול, ולכן האדם ע"י דיבורו גורם שזרם חשמלי ישמיע קול, אולם זה אינו נחשב כלל דיבורו של האדם אלא דיבור של מכונה.

נביא בכך את לשונו של המנחת שלמה: "כיון שקול האדם או השופר רק משנה זרם אבל הקול עצמו כבר עבר ובטל מן העולם לכן אף שבין רגע היה ובין רגע אבד וחיש מהר חוזר ונוצר שוב, מ"מ כיון שבינתים חלף ונעלם הקול הנשמע לבסוף הוא רק קול תנודות מכניות של הממברנה הנעשה אך ורק ע"י זרם משתנה ולא ע"י שופר, מסתבר דאין זה חשוב כלל קול שופר כי אם קול תנודות ממברנה".

אולם הגר"ע יוסף סבר שאותם אנשים העומדים בסמוך לקורא או למברך השומעים את דבריו בלי רמקול, אף שהם שומעים גם את הרמקול, יוצאים ידי חובה, ולכן למשל בחופה ניתן להשתמש עם רמקול בתנאי שעשרה אנשים עומדים ע"י המברך ושומעים את קולו ללא הרמקול.

מאידך הגר"מ שטרנבוך סבור שאין אפשרות כזו, כיון שהקול של הרמקול מפריע לשמיעת הקול הטבעי, והדבר גרוע יותר מאשר שמיעת שני אנשים הקוראים יחד [שבמקרה כזה מתירים רק כשזה דבר חביב על האדם שהוא מתאמץ לשמוע כדין] ולכן אין יוצאים ידי חובה בברכות החופה ברמקול. אולם לענות אמן על ברכה מרמקול אם שמע גם את קול המברך בלי הרמקול, וכן אם שמע את קולות הציבור העונה האמן שהם שמעו את קול המברך יענה, אולם אם עמד רחוק ושמע רק הרמקול לא יענה.

אמנם לגבי קריאת התורה, הגר"מ שטרנבוך מסתפק האם צריך לשמוע את הקורא, או שדי בכך שלומדים תורה ע"י שמיעת הקול, ויתכן שבמקרה כזה אין צורך בקול טבעי. ולמעשה נקט שהעיקר שהוא יוצא אך ראוי לחשוש לאוסרים.

הסוברים שגם קול הנוצר מזרם חשמלי נחשב קול האדם

מאידך דעת החזון איש (קובץ מאמרים בעניני חשמליים להגרשז"א עמ' מ' בהערה) הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"ב סי' קח; או"ח ח"ד סי' צא אות ד; או"ח ח"ד סי' קכו) והשבט הלוי (ח"ה סי' פד) נטו לומר שהשמיעה ברמקול נחשבת קולו ממש של האדם, ולא מוטל עלינו לברר כיצד גלי הקול עובדים ועוברים, וגם אם יתברר שגלי הקול במשך הזמן שהם עוברים מפה האדם הראשון לאוזן השומע עוברת שינויים באויר, הדבר נחשב לקול המקורי של המשמיע, וגם ברמקול אין להתחדש בכך שהקול יוצר זרם חשמל והזרם מייצר קול חדש. והדבר אף אינו נחשב קול הברה, משום שבקול הברה אין שומעים בבירור את הקול, אלא שומעים קול עמום בלבד, ואילו כאן נשמע קולו של המשמיע בצורה ברורה וחדה בדיוק כפי שהוא במקור. והציץ אליעזר (ח"ח סי' יא) הסתפק בענין, ושם כתב שיתכן שקול הבא ע"י זרם חשמלי נחשב כח כוחו, ויתכן שגם קול כזה כשר. הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"א סי' קנה) הביא את דברי החזון איש והאגרות משה, ותמה על דבריהם שמא צריך דוקא קול טבעי של אדם, ורק קול טבעי כשר גם אם הוא עובר שינויים באויר.

הנהגה למעשה לדעות אלו

אולם הגר"מ פיינשטיין והשבט הלוי כתבו שלמעשה אין להנהיג דברים חדשים, ואין להשמיע את קריאת המגילה ברמקול. הגר"מ פיינשטיין (או"ח ח"ד סי' קכו) והשבט הלוי (ח"ה סי' פד) נשאלו בקשר לפנימיה של בנות כפר אליהו בגדרה שהיה במקום שני מנינים מצומצמים של גברים, ואילו היה במקום בנות רבות, ובשנה רגילה היו רגילים לעשות מנין בבית הכנסת ושם מחצית מהבנות היו שומעות את הקריאה, ומנין נוסף בחדר אוכל ושם החצי השני של הבנות היו שומעים את הקריאה, אולם במקרה ופורים יצא במוצאי שבת, והחדר אוכל לא היה ראוי לשימוש במוצאי שבת, ואין אפשרות שכל הבנות ישמעו את הקריאה במנין אחד ללא רמקול האם ניתן להתיר בשעת הדחק. ושניהם השיבו שאף אם יאלצו לעשות שני מנינים ולהמתין זמן רב עם קריאת המגילה עד שחדר האוכל ינוקה ויוכלו לקרוא בו, אין להתיר השמעת המגילה ברמקול. [וראה דברי הגר"א כרמל בענין ראות העינים בקביעת ההלכה (המעין כג א 69 – 64) בביאור שיטת החזון איש].

השבט הלוי (ח"ה סי' פד) אף הוסיף כי בדיעבד מי ששמע את המגילה ברמקול יחזור וישמע אותה שוב אך בלי ברכה. והוא מוסיף שאם ישאל על מקרה שבה יש שני אופציות או שתתקיים מגילת אסתר ברמקול או שלא תתקיים כלל ויהיו כאלו שלא יוכלו לשמוע כלל את המגילה, הוא לא נשאל על כך, והוא יצטרך לדון על כך מה לעשות במקרה כזה.

לעומת זאת במקרה של אשה חולה המאושפזת בבית חולים שאין שם שום יהודי שיכול לעשות עבורה הבדלה, ולא היתה לה שום אפשרות לעשות הבדלה בעצמה, כתב הגר"מ פיינשטיין (או"ח ח"ד סי' צא אות ד) שתשמע את ההבדלה בטלפון מבעלה או כל איש אחר, משום שזה יותר טוב מכלום, והיא יכולה לענות מספק אמן. בדומה הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"א סי' קנה) מביא שישנו שמועה שהחזון איש אמר לאדם זקן שאין לו שוב אפשרות לצאת מביתו לקריאת המגילה שישעה אותה בשידור חי ברדיו, אולם הוא כותב כי יתכן מאד ומכיון שזקן זה לא היה יכול בכל מקרה לשמוע מגילת אסתר, והוא היה מאד לחוץ מהענין החזון איש אמר לו כן רק לנחמו ולעודדו, אולם לא בהכרח שסבר שישנו צד שהדבר מועיל לצאת ידי חובה.

סיכום הדעות ברמקול

קיימות שני בעיות ברמקול, שמא זה קול חדש שנוצר מזרם חשמל ואינו נחשב כלל קולו של האדם, ואף אם זה קולו של האדם שמא זה קול הברה, וקול הברה פסול.

יש מחלוקת הפוסקים האם הקול הנשמע מרמקול ובודאי משיחת טלפון או שידור חי ברדיו נחשב קולו של האדם. ואף הפוסקים המתירים לא הסכימו להנהיג כך הלכה למעשה, אלא רק במקרה שאין אפשרות אחרת יש מהפוסקים שסברו שזה עדיף מכלום, ויש שסברו שאין כל ענין לשמוע בצורה כזו.

בכל מקרה שניתן יש לשמוע את המגילה בלי רמקול. במקרה ואין אפשרות אחרת דעת האגרות משה וכן נראה דעת החזון איש שזה עדיף מכלום, אולם אם אפשר לשמוע שוב כראוי חובה לעשות כן ללא ברכה.

סוגי מכשירי השמיעה

יש התייחסות לכמה סוגי מכשירי שמיעה, שלכל אחד יש משמעות הלכתית שונה:

  • בעבר מכשירי השמיעה לא היו חשמליים, אלא היה כמין חצוצרה המגבירה את הקול, בפוסקים הקדמונים הלכות קטנות (ח"ב סי' מה) ובשערי תשובה (או"ח סי' תרפט סק"ב) דיברו על אדם השומע רק באמצעות מכשיר כזה.
  • ישנם מכשירים הם כעין רמקולים קטנים, כלומר המכשיר קולט את הקול, ויוצר גלי חשמל המקבילים לגלי הקול, וגלי החשמל משמיעים תהודה דומה לקול המקורי.
  • קיימים מכשירים המיועדים לרוב לחרשים גמורים [שתל שבלול-קוכליארי], שבו האדם אינו שומע כלל קולות, אולם המכשיר החשמלי קולט את הקולות, ומתרגם אותם לאותות חשמליים היוצרים גירוי בסיבי השערות באוזן או אף אלקטרודות במח המקבלים לגירוי שאדם מקבל כאשר מושמעים קולות בזמן אמת, ובכך נוצרת לו חוויית שמיעה, אף שהמכשיר לא השמיע שום קול פיזי.

עלינו להיות ערים תמיד לשינויי הטכנולוגיה המתקדמת במהירות, ובורא עולם חנן את הרופאים בידע המסייע רבות לאנשים שעד לפני שנים מעוטות נידונו לחרשות מוחלטות, וכל שינוי בשיטת המכשיר יכול לשנות לחלוטין את ההלכה.

שמיעת המגילה במכשירי שמיעה

לאור הנ"ל במכשיר שמיעה היוצר קול חדש ע"י זרם חשמלי חלק גדול מהפסוקים (מנחת יצחק ח"א סי' לז) מנחת שלמה (ח"א סי' ט) תשובות והנהגות (ח"ב סי' פג; ח"ד סי' מד) פסקי תשובות (או"ח סי' תקפט אות ג; סי' תרפט אות ג) השוו את דין מכשירי שמיעה לדין של רמקול. וראה להורות נתן (ח"ז סי' קיא) שהסתפק אם יוצאים במכשיר שמיעה.

ולכן הצורה הטובה ביותר הוא שלבעל המכשיר יהיה מגילת אסתר פרטית בזמן הקריאה והוא יקרא יחד עם הבעל קורא את המגילה, ואז הוא יוצא ידי חובה אף אם זה לא נחשב שהוא השמיע לאזנו.

או לחלופין שיעמוד ליד הבעל קורא בלי המכשיר [אם הוא מסוגל לשמוע קרוב בלי המכשיר], ואם מחמת העובדה שאין לו את המכשיר הוא יחסיר מעט מילים שהוא לא ישמע מבעל הקורא הוא יכול להשלים אותם בעצמו מהמגילה המודפסת, בתנאי שאת רוב המגילה הוא ישמע מהבעל קורא.

אולם בהעדר אופציות אלו עדיף שישמע את המגילה במכשיר השמיעה, אך לא יברך את הברכות, ויצא גם בברכות בשמיעה מאחר.

אדם שיש לו מכשיר שתל, יש מקום לדון האם הוא חייב כלל בשמיעת המגילה, כיון שיתכן ואין לו אפשרות שמיעה כלל, ולכן ממה נפשך הוא מקיים את חובתו בשמיעת המגילה בציבור עם המכשיר, אם הוא אינו חייב והשמיעה היא רק היא רק שותפות עם ישראל במצות הפורים ודומה לאדם שאינו יכול לקרוא את המגילה בפיו, אולם הוא מהרהר במגילה כדי לקיים מה שהוא יכול, השמיעה במכשיר השתל הוא הדבר הכי דומה לחיוב השמיעה. ואם שמיעתו נחשבת שמיעה גם ע"י השתל, אז הוא חייב בקריאת המגילה, והוא מקיים את המצוה כמו כולם.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.