מעלת הקבורה בארץ ישראל ובירושלים

הגאון רבי מרדכי אורי אנגלמן שליט"א

רב מערב ראשון לציון וק"ק אהבת ישראל

רב החברא קדישא

מעלת הקבורה בארץ ישראל

למעכ"ת ידידי וכו', אבקש להתייחס בקצירת האו'מר לחלק מהשאלות שהפנה אלי מעלת כת"ר, וזה יצא ראשונה: 'האם יש מעלה להיקבר בהר הזיתים דווקא, אם כן, מהם מעלות הקבורה בהר הזיתים'.

הנה ענין זה נפתח מכבר בדברי הפוסקים, ולא העת האסף כעת, אולם אציין מעט ממה שדיברו בזה, אך טרם התייחסותנו לגוף השאלה בדבר המעלה של קבורה בהר הזיתים, יש להקדים את מעלת הקבורה בארצנו הקדושה בכלל, דאיתא בגמ' (כתובות קיא.): "אמר רב ענן: כל הקבור בארץ ישראל – כאילו קבור תחת המזבח, כתיב הכא: מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב התם: וכפר אדמתו עמו. עולא הוה רגיל דהוה סליק לארץ ישראל, נח נפשיה בחוץ לארץ, אתו אמרו ליה לרבי אלעזר, אמר: אנת עולא על אדמה טמאה תמות, אמרו לו: ארונו בא, אמר להם: אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה". עכ"ל.

ואיפסקא בשו"ע (יו"ד סי' שסג סעי' א): "אין מפנין המת והעצמות, לא מקבר מכובד לקבר מכובד, ולא מקבר בזוי לקבר בזוי, ולא מבזוי למכובד, ואצ"ל ממכובד לבזוי. ובתוך שלו, אפילו ממכובד לבזוי, מותר, שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו. וכן כדי לקוברו בארץ ישראל, מותר". והוסיף הרמ"א: "יש נוהגין לתת מעפר א"י בקבר (א"ז), ויש למנהג זה על מה שיסמוכו (מדרש תנחומא פ' ויחי)". עכ"ל[1].

מעלת הקבורה בהר הזיתים

ומאחר דהקבורה בארץ ישראל מעלה גדולה יש בה, פש גבן לברר האם שונה היא ירושלים לענין זה משאר חלקיה של א"י, וכמו כן האם בתוך ירושלים גופא מעלה יש להר הזיתים לענין זה.

הנה בשו"ת הרדב"ז בתשובה מכ"י הנדפס מחדש (סי' קצז), אחר שנשאל על מה שנהגו במצרים להוליך עצמות לירושלים אם יפה הם עושים. כתב בזה הלשון: יפה הם עושים להעלותם לירושלים, דקבלה בידינו שאין תחיית המתים אלא בעמק יהושפט, ושם ירדו הנשמות לגוף, ונמצא ניצול מגלגול מחילות, ואפילו מתי א"י לא יקבלו הנשמות אלא שם. ע"כ. והרב המו"ל ציין לדברי המתרגם בשה"ש (ח, ה) שכתב דחיית המתים יהיה בהר הזיתים שבירושלים, וכל הקבורים שם יפטרו מגלגול מחילות, ע"ש. וראה בס' גשר החיים (ח"א פרק כז אות ט) שגם כתב שיש מעלה להקבר בהר הזיתים, משום שהוא שוכן מול מקום המקדש, ואמרו חז"ל שירושלים ומקום המקדש של מטה מכוונים כנגד ירושלים ומקום המקדש דלמעלה, ואמרו בספרי מקובלים שבתחיה העתידה ישתחוו מיד בקומם למקום השכינה. ע"ש. נמצא דמעלה גדולה יש לקבורה בהר הזיתים, יתר משאר חלקיה של עיה"ק ובהמקדש.

ולפי"ז יתכן ומאחר שאין קוברים בהר הזיתים מטעמי ביטחון, שוב אין מעלה להיות נקבר בשאר השטחים הנקראים כיום ירושלים, וכן נראה בדברי מרן בעל שבט הלוי (ח"ב סימן רז אות ב), שהביא מה דאיתא במסכת שמחות (פרק י') ר' שמעון בן אלעזר אומר קבר שאולה היתה לר"ג ביבנה שהיו מכניסין את המת לתוכה וכ', ואח"כ מעלין אותו לירושלים. והרמב"ן בספר תורת האדם מביא מאמר זה, ושוב כתב אבל לכפרה שלו ולכבודו, כגון להעלותו לא"י ולירושלים או לקברו אצל אבותיו מותר. ע"כ. הנה מוכח דגם לירושלים בפ"ע איכא מעליותא דכפרה יותר מכל מא"י.

אולם הקשה ע"ז בשבה"ל שם, דאיכא למידק דהא איתא בירושלמי (פ"ט דנזיר ה"ג), ופסקה הרמב"ם (פ"ז הי"ד מבית הבחירה), דאין מקיימין קברות בירושלים, והוא גם כן בתוספתא דנגעים (פרק ו), וא"כ להעלותו לירושלים האיך משכחת לה, וא"ת לירושלים לאו דוקא אלא סמוך לירושלים כל שאינו בתוך היקף חומת ירושלים א"כ מה מעליותא יש בזה כיון שהוא חוץ לירושלים. אולם שוב כתב די"ל עפ"י דברי התרגום בשיר השירים הנ"ל, שכתב דתחיית המתים יהיה בהר הזיתים שבירושלים וכל הקבורים שם יפטרו מגלגול מחילות יע"ש דברים קדושים, א"כ כיון שכתבנו דהעלאה לא"י הוא גם מטעם תחה"מ אם כן יש מעליותא בזה לירושלים על כל א"י וכו', ע"כ. נמצא דהמעלה המדוברת היא בהר הזיתים דייקא, ולא בשאר שטחה של ירושלים.

מעלת הקבורה בכל חלקיה של ירושלים ובסמוך לה

אולם עינינו הרואות דהרבה גדולים וצדיקים איוו להם מנוחה בהר המנוחות, או שאר חלקיה של עיה"ק והמקדש, ולאו דווקא בהר הזיתים [מטעמי סכנה, מאימת הפורעים הישמעאלים המצויים שם], והעיקר שיהא זה בעיר הקדש והמקדש, ויש להטעים זאת בתלתא.

חדא, מה שכתב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סי' צו אות ז') שאין שום הבדל בין בית הקברות שבסנהדריה ובין זה שבהר המנוחות, שהרי שניהם הם מחוץ לירושלים, כי בירושלים עצמה היה אסור להלין את המת וכל שכן לקבור, ורק משום אהבת ציון וירושלים יש רבים שרוצים שמנוחתם תהיה יותר קרובה לירושלים הקדושה אבל זה רק ענין של רגש, ולדעתי אין לזה גם שורש בהלכה, וכל שטח שמספחים אותו לירושלים ונקרא בשם זה הרי זה ממש ירושלים. ע"כ. [ומתאמרא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאף על קבורה ב'הר הזיתים' אמר ש'גם זה חוץ לירושלים' – עדות תלמידו הגרב"צ קוק][2]. ולפי"ז אין כל נפקותא, בקבורה בין הר הזיתים להר המנוחות, [ולפלא שלא זכר מר מדברי הרדב"ז הנ"ל].

ועוד טעמא במילתא מצינו בזה, דהנה נתבאר מכבר בדברי הרמב"ן הנזכרים, שבנוסף לענין הכפרה שיש בקבורה בא"י יש ענין מיוחד של לקברו בירושלים, ובטעם הדבר כתבו האחרונים ע"ד דבריהם ז"ל בכתובות (קיא ע"א) דכל הקבור בא"י כאלו קבור תחת המזבח, כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי וכתיב התם וכפר אדמתו עמו. ע"ש. וכן הגרסא ברמב"ם (פ"ה מהל' מלכים הי"א), וכן העתיק האור זרוע (הל' אבילות סי' תיט) [ועי' מדרש משלי סי' יז]. אמנם באדר"נ (פרק כו, ב), לגירסת הגר"א, מאמר זה נאמר על ירושלים. וא"כ ככל שהקבורה קרובה למקום המזבח מעלה יש בדבר[3].

אלא שרבי תמהו כבר בזה, דהא קיי"ל דאין מלינין את המת בירושלים, כמבואר בגמ' (ב"ק פב:) [והיינו אפי' לכבוד המת, דבלא"ה אסור להלין את המת בכל מקום, כדאיתא במשנה (סנהדרין מו.), כדביאר בשיטמ"ק שם], וכ"ש "שאין מקיימין קברות בירושלים" כמש"כ הרמב"ם (פ"ז מהל' בית הבחירה הי"ד), והוא מתוספתא (פ"א דב"ב, ופ"ו מנגעים, ואדר"נ פל"ה).

והאריך בזה בשו"ת קול מבשר (ח"א סי' עו), והביא את המקורות הנ"ל, ושוב כתב: "אולם מצאתי בספר תורת האדם להרמב"ן ענין קבורה ובס' חידושי הר"ן למועד קטן בסופו שכתבו: אסור לפנות המת וכו', אבל לכפרה שלו ולכבודו כגון להעלותו לא"י ולירושלים, או לקברו אצל אבותיו מותר. א"כ מבואר דעת הרמב"ן והר"ן דגם אם נקבר בא"י מותר לפנותו ולהעלותו לירושלים, ותמה אני על הטור והש"ע יו"ד סי' שס"ג שהשמיטו דין זה. ולפענ"ד יש לומר דטעמם של הרמב"ן והר"ן בזה הוא, דאע"ג דלפי הטעם דנתכפר בקבורה זו כקבור תחת המזבח מן הכתוב וכפר אדמתו עמו שייך זה לכל א"י בשווה, אבל הלא יש עוד טעם שני בגמרא כתובות שם דף קי"א להיות ניצול מצער גלגול מחילות וכו' והנה רש"י בסנהדרין דף צ' סוף ע"ב ד"ה ויציצו, פירש: ויציצו מעיר, שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים וכדאמרינן הקדוש ברוך הוא עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים, וכו', והשתא כיון דגלגול מחילות הוא עד ירושלים ומתוך אדמת ירושלים יציצו ויפרחו כעשב הארץ ויקומו ויעמדו שם בתחיית המתים, א"כ גם מתים שבא"י יצטרכו קצת לגלגול מחילות ממקום קבורתם עד ירושלים, אך לא הרבה כ"כ כמו מתים שבחו"ל הרחוקים הרבה מירושלים וצערם יהי' מרובה, אבל הקבורים בירושלים אין להם שום גלגול מחילות כלל ויעמדו לתחייה ממקום קבורתם. ולפיכך יש לירושלים חשיבות יותר לענין קבורה נגד שאר מקומות שבא"י ולכן מותר לפנות ולהוליך המת מא"י לירושלים לפי"ד הרמב"ן והר"ן. עכ"ל. ובזה יישב שם את הקושיא הנ"ל מ"אין מקיימים קברות בירושלים".

מעלת הקבורה בעיר שיש בה תורה

ועוד בה שלישיה, דיש מעלה לקבורה בירושלים כלפי קבורה שאר ישובי הארץ, שהרי אמרו בגמ' כתובות (קיא.) שיש מעלה בקבורה בבבל יותר מבשאר הארצות מלבד א"י, ופרש"י (ד"ה אלא לענין קבורה) משום שיש בה זכות תורה. ע"ש. ולפ"ז בירושלים שיש בה זכות התורה ויש בה גם קדושה יתירה יש מעלה להקבר בה יותר משאר ישובי הארץ, וכן כתב בשו"ת בצל החכמה (ח"ה סי' יט).

[ועובדא ידענא, שנשאל הגר"ח קניבסקי האם יש מעלה להיקבר בעיר התורה לייקווד בארה"ב ודומיה ע"פ רש"י בכתובות קיא. ד"ה אלא לענין קבורה – של בבל מוליכין ארונותיהם ליקבר בא"י ושל שאר ארצות הרחוקים מא"י וקרובים לבבל קוברים בבבל שיש שם זכות תורה? – והשיב נכון. לפי"ז גם באר"י עדיף בערים שיש בהם זכות תורה, ועכ"פ ירושלים ודאי מלאה חכמים וסופרים].

נמצא דגם מצד מקום תורה, יש להעדיף את הקבורה בעיה"ק ירושלים יותר משאר ערי א"י, וזאת אף אם אין זה בהר הזיתים עצמו[4]. וראה עוד בשו"ת דבר יהושע (ח"ג סי' נח סק"ס), שגם הוא כתב דנכון להקבר בי-ם או בסמוך לה כמה דאפשר, כדי למעט צער מחילות, וכמו כן ככל שקבור סמוך לירושלים נחשב יותר כקבור תחת המזבח וכנ"ל, עוד טעם לכך משום שיש בה ג"כ זכות של תורה ומבואר בגמ' כתובות הנ"ל שיש בזה מעלת קבורה והוא כמ"ש בשו"ת בצל החכמה הנ"ל[5].

[ב]

עוד כתב השואל: 'ראיתי בספרים שיש בזה תועלת עצומה לנפטרים שבשרם מתעכל כמה שיותר מהר, ומאידך כתוב במדרש ובספרים הקדושים שכל מי שנקבר בארץ ישראל [ויש גורסים בהר הזיתים דווקא] אין רימה ותולעים שולטים בו, משמע שזה מעליותא שהגוף לא נרקב'.

הנה איתא בפסוק באיוב (יד כב): 'אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל'. ודרשו חז"ל וכדלהלן שכל זמן שבשר המת קיים יש דין על הנשמה ואין לו עדיין כפרה.

כן מבואר בזוה"ק פ' שלח (ח"ג דף קע.) שכל זמן שבשר האדם קיים בקברו, יכול השטן לקטרג, משנתעכל הבשר, הגם שהעצמות קיימות, אינו יכול לקטרג, ואין עליו יותר דין. וראה עוד בסמוך בשמו.

והיא משנה מפורשת בסנהדרין (מו.) נתעכל הבשר וכו', ופירש"י: כבר נתכפר במיתתו ובבזיונו. ובגמ' (מז:) מבואר שרק אחר העיכול יש כפרה. וברמב"ם (בפיה"מ סופ"ו): 'לפי שאין מתכפרין עונותיהם אלא עד שיתאכל הבשר'. [ומה שיש מ"ד בגמ' שם דכפרה, מכי חזו צערא דקברא פורתא, עי' באג"מ דלהלן שהוא רק בהרוגי בי"ד].

וזה מש"כ בירושלמי הנ"ל: נתעכל הבשר מלקטין העצמות וכו' למחר יהיה שמח לומר שנמלטו עצמות אבותיו מן הדין. ע"כ. וביאר הפרישה (יו"ד שסב יא): 'כל זמן שבשרו עליו יכאב נפשו עליו תאבל, ואם כלה הבשר שוב אין נפשו עליו תאבל'.

וכן מבואר בפוסקים, דכתב הרמ"א (יו"ד שסג ב) וז"ל: 'מותר ליתן סיד עליו כדי לעכל הבשר מהר'. עכ"ל. ומקורו מתשובת הרשב"א ח"א סי' שסט. וביאר הט"ז (סק"ג) 'שנאמר בשרו עליו יכאב, כל זמן שבשרו עליו יכאב, אינו נוח מן הדין'. עכ"ל. וע"ש בשלחן גבוה.

ויתכן שזה הכוונה במיוחס להר"ן הנ"ל: ואמרו בהגדה שהעפר הוא רפואתו, טוב לקיים בו קבורת קרקע ממש שלא בהפסק. עכ"ל. ש'רפואתו' אולי הכוונה שכך מתעכל הבשר ומתכפר במהרה.

וביערות דבש (ח"ב דרוש יא) ביאר שזה טעם צוואת רבי להסיר דף תחתון של הארון כדי שיבלה גופו בארץ, ובזה ביאר גרסת המדרש (ב"ר ק ב) והירושלמי (סוף כתובות) שציוה כן 'מפני המבול', שהכוונה מלשון 'בלה', שכך גופו יבלה וירקב בארץ במהרה.

ומה שמצינו בחז"ל (שבת קנב:) עה"פ רקב עצמות קנאה, שמי שלא קינא לא נרקב, ומבואר שיש מעלה לא להרקב, אין הכוונה לבשר אלא לעצמות, כמבואר בפסוקים שהביאה הגמ', וכן פי' הג"ר אלעזר משה הורוויץ בב"ב (יז.) את תירוץ התוס' בב"ב שם (ד"ה שבעה) שהביא גמרא זו, ויסוד הדברים כבר כתב המהרש"א ב"ב שם, ועיקר הדבר לחלק בין עצמות לבשר מפורש בזוה"ק הנ"ל (רק דלא נתפרש שם אם בצדיק זה שונה). ורק ז' צדיקים לא שלטה בהם רימה כמבואר בגמ' ב"ב שם, וטעם הדבר שאצלם זה שונה התפרש יפה במלבי"ם פ' ויחי (בראשית נ ב) אהא דיוסף ציוה לרופאים לחנוט את אביו ובזה מנע עיכול הבשר ע"ש. [אלא דהמהרש"א כתב שתוס' לא כיון לזה, היות דבגמ' שבת שם לא משמע כן, היות וקאמר ליה ליקום מר לגויה דביתא, וכן עי' ביעב"ץ בהגהותיו ב"ב שם (מהדורת וגשל), ולכאו' יש לדחות הראיה ושהכוונה לעצמות, וכן מצאתי מפורש בספר הקדמון עבודת הקודש (לרבי מאיר גבאי, שנת ה'ש"כ, ח"ב פכ"ח), שהכוונה לעצמות, ושאין הגמ' חולקת על הזהר. ומ"מ לעניננו, בלא"ה כ"ז לא נוגע לרובא דאינישי שאינם בדרגת הנך צדיקים[6]].

ולכן כתב בזה"ק פ' ויקהל (ריד:) [בהמשך לדבריו שהבאתי לעיל], שאפי' מי שלא פגם בברית קודש וכנ"ל, ודלכן עליו לא נאמרו הדברים הנוראים הנ"ל, מ"מ אם יודע בעצמו שאינו נקי וטהור מכל פגם בעולם, יותר טוב שלא יכנס בארון, מטעם זה שכ"ז שהבשר לא מתעכל הנשמה נידונת בגיהנום ולא נכנסת למנוחתה. וכ"כ בזוהר (תרומה קנ"א:) בין על צדיק ובין על רשע, והביאו במעבר יבק (מאמר ב כז). [ועי' שמחה לאי"ש הנ"ל על חילוק הלשונות בזוה"ק בב' המקומות הנ"ל].

וכן ביאר הצל"ח בגמ' ברכות (יח:) 'איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים' וז"ל: שכל זמן שבשר הגוף קיים אין הנפש יכולה להפרד ממנו עד שיכלה בשר הגוף לגמרי ואז עולה הרוח למעלה, ולכך המצוה לקבור בקרקע כמבואר בסנהדרין (מו:) כדי שירקב הגוף מהרה, ולכך התכריכין הם של פשתן הכלים ונרקבים מהרה שלא יעכבו רקיבת הגוף. וזו שנקברה במחצלת של קנים שהיתה אמה עניה ולא היה סיפוק בידה להלבישה תכריכין של בגדי פשתן, וקברה אותה בעיטוף מחצלת של קנים, וזהו אינו מתרקב כל כך בנקל, נשאר גם הגוף קיים בבשרו ולא היתה יכולה להפרד ולעלות למעלה וכו'. עכ"ל. והביאו המלבי"ם ר"פ חוקת.

והריני בזה ידידו דוש"ת בלונ"ח – מצפה לרחמי ה'

מרדכי אורי הלוי אנגלמן

[1] וזה לשון המדרש (תנחומא, פרשת ויחי): "ולמה האבות תובעין ומחבבין קבורת ארץ ישראל א"ר אלעזר דברים בגו אמר רבי חנניה דברים בגו, אמר ר' יהושע ב"ל דברים בגו, מהו דברים בגו, כתיב אתהלך לפני ה' בארצות החיים )תהלים קטז(, אר"ל שני דברים א"ר בשם רבי חלבו למה האבות מחבבין קבורת ארץ ישראל שמתי א"י חיין תחילה לימות המשיח ואוכלין שנות המשיח, ורבי חנניה אמר מי שמת בחוצה לארץ ונקבר שם שתי מיתות יש בידו שכך כתיב ואתה פשחור וכל אנשי ביתך ילכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר (ירמיה כ), הוי יש בידו שתי מיתות לפיכך אמר יעקב אל נא תקברני במצרים, א"ל רבי סימון א"כ הפסידו הצדיקים הקבורין בח"ל, אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה, עושה להם מחילות בארץ ועושה אותן כמערות הללו והן מתגלגלין ובאין עד שמגיעין לא"י, כיון שמגיעין לא"י הקדוש ברוך הוא נותן בהם רוח של חיים והן עומדין שנ' (יחזקאל לז) והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם על אדמת ישראל ואח"כ ונתתי רוחי בכם וחייתם, ארשב"ל מקרא מלא הוא שכיון שמגיעין לארץ ישראל הקדוש ברוך הוא נותן בהם נשמה שנא' (ישעיה מב) נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה, מעשה ברבי ור' אלעזר שהיו מהלכין בפילי שחוץ לטבריא ראו ארון של מת שבא מח"ל להקבר בא"י אמר ליה רבי לרבי אלעזר מה הועיל זה שיצאה נשמתו בח"ל ובא להקבר בא"י אני קורא עליו ונחלתי שמתם לתועבה (ירמיה ב) בחייכם לא עליתם ותבאו ותטמאו את הארץ במיתתכם, א"ל רבי אלעזר כיון שנקבר בא"י הקדוש ברוך הוא מכפר לו שנאמר וכפר אדמתו עמו (דברים לב)". עכ"ל.

[2] ומש"כ בפאת השלחן (סי' כג), כבר הרבה להשיב על דבריו הגרימ"ט בס' עיר הקודש והמקדש (ח"ג פי"ג אות ב).

[3] וראה עוד בשו"ת ציץ אליעזר (חי"א סי' עה, חי"ד סי' עט), שהביא מספר טוב ירושלים להגאון ר' יצחק פרחי ז"ל שכתוב בזה"ל: ועוד אמרו כל הקבור בא"י כאילו קבור תחת המזבח, ושלי"ת כי נמצא מכוון בית הקברות של ירושלים עיה"ק תחת המזבח ממש. אל מקום שפך הדשן, וכמה פעמים חפרו ומצאו אפר. עכ"ל. ושגם מבואר בשו"ת הרמב"ם (הוצאת פריימן, סי' שעב), ובשו"ת הרדב"ז (סי' תשלב וסי' שני אלפים רו), שהמנהג היה להעלות את המתים ולקוברם בירושלים, וש"מ שיש מעלה מיוחדת בקבורה בירושלים עיה"ק. עכת"ד.

[4] כיו"ב כתב הגרא"י אונטרמאן בתשובה המובאת בספר כרם ציון (חלק אוצר התרומות עמ' ט בסופו) שדין של הכל מעלין לי-ם נאמר גם על פרווארי ירושלים, מכיון שיש חשיבות מיוחדת גם למקומות הסמוכים לעיר העתיקה, וכן הדין גם לענין קבורה, שיש חשיבות מיוחדת להקבר סמוך לעיר הקודש י-ם ת"ו. ע"ש.

[5] ובספר עלה עזרא בהקדמת הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל כתב באות ז' בזה הלשון: בזמן הזה לאחר מלחמת השחרור בעוה"ר ירושלים העתיקה אינה בידינו, צ"ע אם נוהג דין הכל מעלין מארץ ישראל לירושלים, דאולם גם בירושלים החדשה שמחוברת עמה הדין שוה, כמו שהעלו רוב האחרונים לדין מגילה שקורין בט"ו, וכן המנהג. ומורי הרה"ג ר' עזרא עטייה נ"י ז"ל אמר לי, שיש במדרש, כל הקבור בירושלים כקבור תחת כסא הכבוד, [ומצאתיו באבות דר' נתן פרק כו ה"ב), ע"ש בהגר"א], והרי אין קוברים בירושלים, אלא ודאי תוך תחום ירושלים קאמר וצ"ע עכ"ל. ולפי"ז אין חילוק בין הר הזיתים לסנהדריה או הר המנוחות, ונמצא א"כ מקור נאמן מדברי חז"ל למנהג העולם שנוהגים היום לקבור את מתיהם בסנהדריה או בהר המנוחות.

[6] ועל מה שמפורסם שהגר"א היה גופו שלם כשהעבירו את קברו לבית הקברות החדש בווילנא כ- 150 שנה אחר פטירתו לערך – מהעיון בעדויות המוסמכות של המשתתפים בהעברת עצמותיו עולה, שהעידו 'שהיה שלד גופו שלם', עדות תלמיד הגר"ש שקאפ מווילנא להג"ר יעקב אדלשטיין זצ"ל (ספר הגאון ח"ג עמ' 1145), דהיינו שעצמותיו היו שלימות ומחוברות זל"ז, וזה דבר גדול, אבל על הבשר לא העידו שהיה שלם. [ורק הוסיפו (שם) ששערותיו מעל מצחו שהיו זקופות ותלו זאת בהקפדתו על תפילין כל היום, ולפי"ז היה שם קצת בשר, ויל"ע].