שאלה:
האם מותר לאישה לתת מעשר כספים מהכנסותיה ללא ידיעת בעלה, או שזה נחשב הכסף שלו? מה עושים כאשר הבעל מתנגד לנתינת מעשר גם כשב"ה יש סיבה לתת, כי הוא סובר שמעשר הוא מנהג צדקה ולא חיוב?
תשובה:
שלום רב,
ראשית, לבי השאלה האם מעשר כספים זו חובה או מנהג יש בזה דיון באחרונים, ראה כאן בהרחבה.
לגבי צדקה יש נידון האם האישה יכולה לתת צדקה מכספי בעלה. אם היא נושאת ונותנת בבית (והיום כולן נחשבות לנושאות ונותנות בבית. והדין הוא שאם זה סכום קטן יחסית אין בעיה. (ראה כאן). אבל השאלה שם הוא האם הבעל מקפיד או לא. ואני מבין שבסיטואציה הזו מדובר שהבעל מקפיד, לכן השאלה היא כפי שחידדת אותו, האם הכסף שייך לך וממילא את יכולה להפריש מעשרות או אף חייבת להפריש, או שזה נחשב של הבעל ואינך יכולה להפריש ללא ידיעתו.
היום כאשר רוב הנשים עוסקות במלאכות שאינן מחובתה כמו טוויית צמר וכד', יש מחלוקת בראשונים האם מעשה ידיה שלה או של בעלה, שהרי אינו יכול לכפות עליה לעבוד בעבודות אלו. דעת הרשב"א (ח"ד סי' קנב) שמעשי ידיה במצב כזה שלה. וכך גם דעת הראב"ד ראה בטור אבה"ע סי' צה. אולם דעת הרשב"ם שבכל מקרה מעשי ידיה לבעלה. וראה שם בשו"ע סי' צה סעי' ז' שהביא את הדעות. ראוי לציין את דברי המהרי"ט סי' ג' שכתב שמחלוקת זו הוא רק כאשר האישה מחליטה שמעשי ידיה לעצמה. אבל בסתמא אנו אומרים שזה שייך לבעלה. לכן אם תכווני מראש שאת רוצה לעצמך את שכר עבודתך את יכולה להפריש מעשרות לפני שאת נותנת לבעלך. משום שכאשר יש מחלוקת המוחזק יכול לטעון קים לי כדעה זו
