שאלה:
שלום
ברצוני לברר בנוגע לחיוב ההלכתי לאשה בהכנת מזון הבעל.
האם אשה חייבת להכין לבעלה כל יום שלש ארוחות? ואם האשה אומרת שהיא מכינה ארוחה או שתיים ביום, והשאר ידאג לעצמו, האם הצדק עמה?
מדובר באשה שאינה עסוקה בטיפול בילדים או ממהרת לעבודה.
תודה
תשובה:
שלום רב,
במשנה בכתובות נט,ב מבואר: "ואלו מלאכות שהאישה עושה לבעלה: טוחנת, ואופה, ומכבסת, מבשלת, ומניקה את בנה, מצעת לו המטה". לא כתוב כתב ארוחות בכל יום יתכן שאחת או שלש. אבל ברור שיסוד החיוב תלוי במנהג שבאותו הזמן ובאותו המקום, עצם החיובים הדדיים בתחום הזה נובע בהמקובל בחברה. ראה בבית שמואל סי' פ' ס"ק ח' שנשים דידן אינם נוהגות לכבס ואינן נוהגות לטחון. כלומר, ולכן אינן חייבות אלא לפי הנוהג באותו הזמן, וכך מבואר גם בטור שם.
א"כ בזמנינו לעניות דעתי, רוב הגברים אינם מקבלים שלש ארוחות מוכנות מנשיהם. ואם כך, גם רעייתך אינה חייב להכין לך שלש ארוחות. ההערה שכתבת שיש לה פנאי להכין משום שאינה מטופלת בילדים או בפרנסה, אינה קשורה לעשם השאלה, אלא רק באשר ברור שיש לה חיוב, אז השאלה היא מה קורה במקרה שאין לה פנאי בגלל שהיא הולכת לעבודה (בשבילו, כי מזונותיה הבעל צריך לדאוג) או מטפלת בילדיו.
ואם האשה מאד עיפה בגלל שיצאה לעבודה ומטפלת בילדים ואומרת לבעלה שבבקשה יקח לעצמו לבד מאוכל שיש – מה דינה?
כבר הסברנו שזה מעל ומעבר…
השאר תגובה