שאלה:
שלום וברכה! יש לי לספר מקרה חשוב, ולשמוע את התשובה ההלכתית עליו.
הסיפור היה לפני כ-25 שנה בערך.
נערה כבת 15 שהיתה תוך כדי עבודה בחנות, ובא אדם שידוע עליו שהוא רשע, מחלל שבת בפרהסיה, ושופך דמים (אדם מסוכן),והיום הוא נמצא בכלא להרבה שנים.(יש לציין שהוא נשוי) והיא זוכרת שתוך כדי שהיא עבדה הוא שם עליה טבעת. והיא לא ממש זוכרת האם אמר את הנוסח הרי את מקודשת לי וכו'(אבל קיים חשש כזה)(היא ממש לא התכוונה לקידושין, בקושי שמה לב מה היה, ומה הוא אמר, (רק בוודאות ששם טבעת)). היא בקושי שמה לב אם אמר לפני או אחרי נתינת הטבעת וגם לא זוכרת של מי היתה הטבעת (יכול להיות שהיתה שלו) ואם הורידה אותה באותו רגע ועוד שאר פרטים. והוא בעצמו רוב הסיכויים שהיה תחת השפעת סם מסוכן, וגם אם לא, זהו אדם לא ממש יציב בנפשו(לפי מעשיו שהזכרתי, וגם הוא עשה זאת בעודו נשוי). היא גם בספק אם היו שם אנשים , היא רק זוכרת שהאזור הזה היה איזור של אנשים מסוממים שתיינים וקלפנים ומשחקים בקוביה למינהם והם היו נכנסים לחנות הזו (בוודאי מחללי שבת). אבל היא בספק האם היה מישהו בחנות באותו הזמן שראה את המקרה או לא, היא היתה טרודה בעבודתה ובכלל לא שמה לב אם יש מישהו (בקושי שמה לב למקרה). ואמרה שרק שאחר כך הבינה מה הוא עשה וכעסה, וגם היא לא היתה דתיה באותו זמן ולא הבינה את ההשלכות, ומאז חזרה בתשובה. הכל מטושטש, אין שום עדים לשאול מה היה(לא בטוח שהיו בכלל, וגם אותו אדם בכלא לעוד הרבה זמן), והכל נדלה מזכרונה בקושי.מאז היא כבר התחתנה עם ילדים והתגרשה.
האם אפשר לקבל חוות דעת הלכתית על המקרה? בתודה
תשובה:
שלום רב,
האישה אינה צריכה לחשוש לקידושין כלל. העובדה היא שאינה זוכרת האם נאמר הנוסח הרי את מקודשת לי או נוסח אחר המחייב בקידושין. וכאשר לא נאמר כל אמירה מצידו, וגם לא היו עוסקים בענין באותה שעה, אין צורך לחשוש לקידושין (ראה מה שהביא הרמ"א סי' כז סעי' ג' בשם תשובת מהר"ם, שבכה"ג חוששים לקידושין רק כאשר שניהם מודים שזה ניתן לשם קידושין, וגם על דבריו כולם חולקים).
בנוסף, לא ברור כלל אם היו שם עדים או לא. כתבת: "היא בספק האם היה מישהו בחנות באותו הזמן שראה את המקרה או לא, היא היתה טרודה בעבודתה ובכלל לא שמה לב אם יש מישהו (בקושי שמה לב למקרה)". כלומר, בשעת מעשה היא לא שמה לב אם יש שם עדים או לא. ראה סי' מב סעי' ג' שם מבואר שאפילו אם יש עדים כשרים שראו את הקידושין, אם הבחור והבחורה לא ידעו על קיומם ושהם רואים את מעשה הקידושין, אין חשש קידושין, משום שכולם יודעים שקידושין נעשים רק ע"י עדים, ואם הם לא שמו לב לכך אם יש עדים או לא, כנראה שזה לא היה לשם קידושין.
בנוסף, יש מקום לומר שאם היא לא התכוונה לקידושין כפי שהיא אומרת, עדיין בדרך כלל יש מקום לחשוש לקידושין משום שדברים שבלב אינם דברים. אולם יש סברא לומר שזה נאמר רק כאשר יש עדים שם והם רואים שם "מעשה קידושין", אבל במקרה שאין עדים היא יכולה לומר שזה לא נעשה לשם קידושין.
כמובן, שלכל זה מצטרף העובדה שגם אם מישהו נכח במקום וראה, מן הסתם לא היה עד כשר. ובכל זה נראה ברור שאין לה כל חשש קידושין, וברור שילדיה כשרים לכל דבר. (אילו היה מקום לחשש קידושין, יש לציין שביחס לילדיה, אינה נאמנת לפוסלם, כלומר, ביחס לילדיה אין לה נאמנות). אבל כאמור, גם לגביה אין כל חשש קידושין.
