לבעלי יש בעיה נפשית שהוא לא מוכן לטפל בה. אנחנו נשואים 11 שנה +5 ילדים ב"ה ועד עכשיו חשבתי שההתנהגות שלו נורמאלית. לאחרונה הבנתי שהתגובות שלו כלפי הן ברמה של אלימות, ויש בו ילדותיות וחוסר הבנה של מצבים חברתיים שזה חלק מהבעיה שלו (באישור מטפלים ופסיכיאטרית שכיוונו אותי להבנה הזו). הוא לא מוכן לטפל בעצמו וגם שולל שיש לו בעיה.
עד עכשיו שרדתי את התגובות שלו, אך מה שמציק לי זה דווקא מהצד ההלכתי. הרבה פעמים הוא נפגע ממני בשל דברים שלא קשורים אלי בכלל. לדוגמא אם צריך להגיע לאסוף את הילד מהגן בשעה מסוימת, והוא מודיע לי 5 דקות לפני שהוא במרחק 20 דקות מהגן, אז אני עושה מאמצים כדי לאסוף את הילד בעצמי, ואז הוא נפגע ממני שלא חיכיתי לו, ושלא נורא אם הגננת תחכה קצת, ואיך זה שאני מעדיפה את כבוד הגננת ורומסת את הכבוד שלו בכך שלא חיכיתי שהוא יקח את הילד.
סיטואציה כזו קורית כל הזמן, ולא מועילים הסברים על כך שלא מאחרים ואין קשר לכבוד שלו, אני מרגישה שבדריכת כל הזמן לשמור על כבודו אך יש מצבים שזה בלתי אפשרי! איך אני יכולה להיות אישה העושה רצון בעלה אם הרצונות שלו לא תואמים את פני השטח??? יוצא שאני פוגעת בבעלי כל הזמן!! אז זה אומר שהקב"ה מצפה ממני לכבד אותו בכל מצב, או שבמקרים כאלו מותר לי לעמוד על שלי? וגם עבירות שבין אדם לחברו לא מתכפרים עד שיבקש סליחה, אך בעלי נוטר לי שאני "פוגעת" בו, וגם אם אתוודה לפני ה', עדיין יש כאן אדם פגוע שהעלבתי אותו, ואין לי יכולת להבטיח שלא אעשה זאת שוב כי הדרישות שלו לא הגיוניות. אז איך אפשר גם לחזור בתשובה על פגיעה בבעל שיש לו בעיה? בקיצור מרגישה במילכוד הלכתי.
תשובה:
שלום רב
ההיפך הוא הנכון, את פשוט אשה גיבורת רוח! אין כל תביעה עליך ולהיפך, הדרך בה את נוהגת עם בעלך ושומרת על כבודו היא נפלאה.
לעצם הענין, בנקודות הקטנות של החיים שם בעצם הוא נקלע לקושי, הדרך אינה להוכיח אותו בשעת מעשה, שכן אז הוא מרגיש מבוייש או מאויים, אלא כדאי לשוחח על הענין בזמן אחר, פעם בערב אפשר לדבר על הגננת העייפה שאי אפשר להשאיר אותה לבד, אולי גם לכתוב על דף מה עושים בסיטואציה שמאחרים, אם יש מישהו לשלוח במקום, או להתקשר ולהתנצל וכו'. לאט לאט הוא יתרגל לדברים שאתם נתקלים בהם הרבה והבעיה תפחת.
בהצלחה רבה מאוד.
