א. האם ישנו איסור מן הדין להיות ערום ליד ספרי קודש (כי לכאורה רק תשמיש כתוב שאסור)
ב. אם כן, האם לאשה בביתה יש איסור לגלות מקומות מכוסים ליד ספרי קודש?
תשובה:
שלום רב,
ראוי שלא לעמוד ערום מול ספרי קודש. ראה ברמ"א סו"ס רעה שכתב שאף נוהגים שלא לעמוד ערום מול נרות שבת בגלל קדושתן, אז כש"כ ספרי קודש. אם כי יתכן שמעיקר הדין אין בכך איסור. ראה במשנה ברורה סי' מה סק"ה שכתב: "וכתבי הקודש דאסור לעמוד לפני השם ערום". כלומר, דווקא מול שם ה' אסור לעמוד ערום. וכך הוא גם בסי' רמ. ראה עוד בספר חוט שני אבה"ע עמוד סח שהסתפק אם מותר להניק בלי לכסות את גופה במקום שיש ספרי קודש. אולם יש לדעת שאם יש ספרי קודש שיש שם שם ה' באופן שאינו מכוסה, כמו הספר "דרך ה". ראוי יותר להחמיר משום שיש שמחמירים בו (לגבי גניזה) כמו בשם ה' ממש.
מה עם האיסור להיות ערום בגלל שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו אפילו אם אין ספרים?
בפוסקים בסי' ב מבואר שהנושא שכללי ההלבשה שם הם יותר מידת חסידות, יש שסבורים שם שגם גרביים מותר ללבוש רק מתחת לשמיכה, ולכן בכל הנושא הזה כיצד מתלבשים, יש לנו שני נושאים, כללי סימן ב', ודברים שאסורים מעיקר הדין.
אשמח לקבל מקורות על זה שזה רק מידת חסידות. האגרות משה (יו"ד ח"ג סח-ד) כותב שבערווה עצמה זה אסור מעיקר הדין. מי הם הפוסקים החולקים?
אדרבה, מפורש שם שאין בזה איסור, רק מצד ביטול תורה:
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן סח
ד' והנה ענין צניעות באנשים לילך מלובשים כל הגוף אינו מאיסורים אלא מעלה וזהירות להיות מלובש גם בסתר מטעם שויתי ה' לנגדי ואף בבית הכסא לא יגלה עד שישב ומטעם זה כשהיה דרכם לשכב ערום בעת השינה והיו מכסים עצמם בסדין היה צריך מצד מעלה זו שיפשוט חלוקו תחת הסדין כדאיתא באו"ח סי' רל"ט סעי' ב' וללבוש החלוק כשהוא שוכב תחת הסדין כדאיתא בסי' ב' וכן צריך ליזהר מי שאפשר לו. ומדת הלבישה הוא כמנהג המקום כגון אם הדרך לכסות הזרועות והשוקיים צריך גם כשאין אנשים ללבוש כן ואם הדרך לילך בזרועות מגולות גם לפני אנשים א"צ לכסותם אף למדת חסידות. ובזה אין הכוונה שצריך ללבש כהמדה שהולך לפני מלכים ולפני אנשים שאינם מכיריו אף שגם בחדרו הוא לפני מלך מלכי המלכים מ"מ גדר זה הוא רק בעת התפלה כדאיתא /שו"ע או"ח/ בסי' צ"א סעי' ה' ועיי"ש במג"א ס"ק ה' ושם הוא גם חיוב לכתחלה אף שאינו מעכב את התפלה כדאיתא ברמב"ם רפ"ה מתפלה. והכא הוא המדה כיושב בחדרו לפני אנשים שאין עליו לכבדם אבל אינו רוצה להתבזות לפניהם. ואם יש לו צער שחם לו ביותר או מצד אחר רשאי לילך וליכא בזה אף משום מדת חסידות דבאופן זה שהוא צער הרי הדרך הוא כן לישב גם בפני אנשים היודעים מצערו והשי"ת הא יודע צערו אבל בגלוי ערוה אסור דהא אף כשהולך לרחוץ בנהר טוב לשחות או לכסות באופן שלא יגע בידיו כשהוא כלפי העם כדאיתא בשבת דף מ"א ובחדרו אף כשליכא אנשים צריך לכסות כמו לילך בבגד שמכסה וגם יש איסור משום שלא יוכל להרהר בד"ת ואם הוא לרפואה גם זה מותר. ואף יחף שלמדת חסידות אין לילך יחף כלל כדאיתא ברמ"א ס"ס ב' איתא בסי' צ"ב שבמקום שעומדים לפני הגדולים יחף רשאי אף בתפלה סוף דבר הא דסי' ב' הוא רק מדת חסידות ולא ענין איסור ובמקום צער ליכא אף מדת חסידות והשיעור הוא באופן שהוא בזיון לפני אנשים כל מקום לפי מנהגו ובסי' צ"א הוא חיוב בעת התפלה והמדה הוא כמו לפני גדולים, ובשעת הדחק מותר להתפלל כי אינו מעכב, וצ"ע בפוחח שפורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה שפרש"י במגילה דף כ"ד שיש בזה גלוי ערוה הא זה אסור אף שאין לו בגדים ולמה רק לקרות בתורה ולעבור לפני התיבה אסור הא אסור הוא אף להוציא אזכרה ודברי תורה מפיו ואולי כוונתו שאפשר לבא לגלוי ערוה וצ"ע. אביך אוהבך בלו"נ, משה פיינשטיין.
מה פירוש מה שכתב "אבל בגלוי ערוה אסור"?
תמשיך עוד שתי שורות, הנימוק משום שאסור להרהר בדברי תורה, כלומר זה לא איסור עצמי, אלא שמונע עצמו מהרהור בדברי תורה.
הבנתי. דרך אגב, למה הוא אומר שאסור להרהר בד"ת ערום, הרי המשנה ברורה (עה-כט) כותב שזה מותר?
צ"ע. אולי כיון שדבריו שם אמורים במי שערום סתם כי חם לא, זה נחשב דרך זילזול…
לפי ההלכה מותר להשתין כשלובשים תפילין (מחוץ לביהכ"ס). אם כן כנראה שמגלה ערוותו בפני התפילין. איך מבינים את זה ומה לומדים מזה לגבי עמידה בעירום לפני ספרי קודש? תודה
הערה מענינת, אולי באמת יש לכסותם בשעת מעשה.
השאר תגובה