שלום
ידוע שלא עולים לקבר של האבא בשנה ראשונה חוץ מהמועדים הקבועים שזה בשבעה ובשלושים.
והסיבה היא בכדי שלא להטריח את המת בבקשות פרטיות.
יש לי על כך 2 שאלות
א. אם הסיבה היא שלא להטריחו, מדוע זה מתייחס רק לילדים? למה לאנשים זרים כן מותר? (או שגם להם אסור ואני טועה בעניין?)
ב. מאחר וההלכה היא שבכל מקרה לא מבקשים בקשות מהמת ולא מתפללים אל המת, אלא רק מבקשים שבזכותו וכו', אז מה הבעיה?
ג. מצוי שבני המשפחה, ילדים, אישה או בעל מבקשים מהנפטר ופונים אליו כאבא או כאמא ומבקשים ממנו בקשות ושיהיה מליץ יושר, האם זה מותר או שאנשים עושים את זה בטעות ובחוסר ידיעה?
תודה רבה
תשובה:
שלום רב
א. אין הבדל בענין זה בין בני הנפטר לשאר בני אדם.
ב. בס' קיצור דברי סופרים עמ' תרצט הביא בשם ס' חסידים אודות הזהירות שלא לפנות אל המתים, ושכתב, שעל ידי שמתפללים לעילוי נשמת הנפטר בקברו נשמתו מתעוררת לבקש רחמים על קרוביו שבעולם הזה, כך שגם כאשר לא פונים אליו ממש בבקשה שיהיה מליץ יושר הוא נטרד בבקשת רחמים על קרוביו, אלא שמצינו לכמה מגדולי הדורות שהקלו בזה במי שחש צורך עז לבוא לקבר שלכל הפחות לא יבקש בקשות.
ג. ראה שם שהביא מדברי החיי אדם פרי מגדים מנחת אלעזר ועוד שהאריכו בענין זה שאין לפנות למתים כלל, רק יבקש מהקדוש ברוך הוא בזכות הצדיק הקבור כאן וכו', אולם בשם שו"ת בנין ציון סי' סז הביא שם שמותר לבקש מנשמתו של הנפטר שתהיה מליצת יושר, והאיסור לדרוש אל המתים הוא רק כשפונים לגופו. על כן, שומר נפשו לא יכנס למחלוקת אבל אין למחות ביד הנוהגים להקל בזה.
